כתם פז על ספר הזהר קמח

ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים. ר' חייא פתח והרשעים כים נגרש כי השקט לא יוכל יביא הפתיחה על אלה הרשעים ולפי דרכו ילמד כי טבע הרשעים בפחזות לשונם לשית בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ ע"ד מ"ש והתקצף וקלל במלכו ובאלהיו ופנה למעלה כי כך טבעו של רשע ולבאר הכתוב היטב אמר וכי אית ים נגרש כלומר מיום שגזר עליו האל יתברך עד פה תבוא ולא תוסיף ופה ישית בגאון גליך עוד לא עבר החק ואיך יאמר כים נגרש כי הגירושין מורים על היציאה מהמקום הטבעי אליו. והשיב ואמר אין דכד ימא נפקא מתיקוניה ואזיל בספינתא בלא חבלא וכו' אמר כי בבחינת ב' דברים ההוא יקרא ים נגרש בזולת שיעבור החק והוא כי טבע המים להיות ניגרים אל המורד ושם ינוחו אם לא יכריחם סבה אחרת אמנם בקום רוח סערה בים מגרש המים ממנוחתם והם אזי כספינה בלא חובל וכשכור עכרו יין שהוא מדלג ומקפץ חוץ מדעתו והוא אמרו כי השקט לא יוכל כי חוץ מטבעם מימיו קופצים ודולגים ובבחינה זו יקרא ים נגרש חוץ מטבעו. וגם בבחינה אחרת כי יגרשו מימיו רפש וטיט על שפתו לזאת יקרא ים נגרש.

כגוונא דא אינון רשעים דנפקי מארחא דתקנא כשמטים מהדרך הישר הטייתם לא מעט אמנם מכל וכל עד ששתו בשמים פיהם וכו' והשקט לא יוכלו עד שמוציאים מפיהם רפש וטיט ודברי נוול וכפירה ת"ח ויאמרו הבה נבנה לנו עיר כלהו בעיטא בישא אתו לסרבא ביה בקב"ה בשטיתא אתו בטפשו דלבא זו הא סברתו שלר' חייא כי לא מחכמה שהיה בהם עשו מה שעשו כי אם בטפשות הלב שאלו ידעו רבונם לא היו מורדים בו כשם שהרשע מטיח דברים בלא ידיעה וחכמה שאלו היה חכם היה נשמר.

אמנם סברת ר' אבא היא כי לשטות ולשגעון יחשב להם במרדם במלכו שלעולם אמנם בחכמה רעה באו לפרוק מעליהם עול שמים ולהחליפו בכח חיצוני נכרי וקודם שאבוא לבאר דבריו ראיתי להביא לפניך מה שכתב החכם הר' יהודה החייט ז"ל ומה שהאריך בזה הענין וכל מגמתו להטיח דברים נגד החכם הקדוש הר' מנחם רקנאטי ז"ל ולהתפאר עליו כאשר תראה שהוא קורא אותו גנב וקל בחכמתו וידיעתו והלואי ואולי שיהיו כל מגנבי דברי חבריהם כמוהו ואני בכללם וכתבתי זה להודיעך כי היטב חרה לי בראותי כי פעמים רבים הוא גונב דבריו ומסתפק מאוצרו הטוב ומעתיק דבריו אות באות תיבה בתיבה ולא יזכרנו ולא ידבר בשמו ומיחס דבריו אל עצמו כאשר תראה שגלה גניבותיו המגיה בס' מערכת האלהות. ובעת אשר יזכרנו לא יזכרנו כי אם לקנטרו כאשר תראה בזה הענין וזולתו וכן לא יעשה כי זונו' מפרכסו' זו לזו תלמידי חכמים לא כ"ש. וב"ש שהוא קדם לו בחכמה והוא ראשון לכל בית יוסף לבאר מאמרי ס' הזוהר ע"ד הפרשיות ולולא הנשאר מיתר הפליטה שהשאירו הראשונים ברכה אחריהם ספו תמו סתרי תורה מן בלהות טרדות הזמן ומה יעשו האחרונים אזובי קיר המלקטים אחריהם לקט שכחה ופאה משדה אחוזתם שדה של תפוחים ולפי שלבי לא נכון עמי ולא כן אנכי עמדי בכמו אלה הדברים הציקתני רוח בטני להביא כל מה שכתב ולשם אבאר כי דברי החכם הנז' דברי פי חכם חן והאמת והצדק ודרכו דרך סלולה לא דרך אחרת כמו שכתב הוא עליו ושדעת החכם הנז' ודעת הרמב"ן ז"ל ודעת מפרשי סודותיהן בפי' התור' אחת היא לא סר מן הדרך ימין ושמאל ודבריו דברי אלהים חיים ושמה שכתב החייט עליו שגנב דברי חכם א' שלא ידע שמו נודע בשערים שמו הלא הוא החכם הר' שם טוב גאון ז"ל כי הוא אשר ביאר סודות הרמב"ן ז"ל בפי' התורה גם החכם הר' יהושע בן שועיב כתב הלשון עצמו בפי' הסודות להרמב"ן ז"ל כאשר תראה לפנים וכתבתי זה להודיעך כי רוח אל עשתני על הטבע הזה כי לבי בל עמי בראותי שום חכם לומד מזולתו ומתחכם ומתפאר עליו והלואי שהיה עושה זה על דבר אמת וענוה צדק כי ענותו תרבהו בדברו נגדו בדרך ענוה ולא להקל בכבודו והאל יכפר בעדי ובעד. וזה לשון החכם ז"ל הרב בעל מערכת האלהות זצ"ל אשר עליו כתב החכם החייט מה שכתב. אמר ומעין חטאו של אדם הא' חטאו אנשי דור הפלגה באמרם ונעשה לנו שם וכבר ידעת כי מלת שם רומז לעטרת ובעבור כי לא שתו לבם רק לז"את חשבו כי זאת תספיק להם צורכם בעולם השפל והפרידו האר"ץ מן השמי"ם ונענשו גם הם מדה במדה ונתפרדו בארצותם לגוייהם הפך כוונתם אשר תתבאר למטה ובעבור כי חטאם וחטא אביהם הראשון היו שוים במלחמה אמרו בפ' אשר בנו בני האדם א"ר ברכיה אטו שאר אינשי בני חמריא בני גמליא אלא בנוי דאדם קדמאה שעשו כמעשה אדם אמרם יש לדעת כי כוונת אנשי דור הפלגה מצד א' טובה היתה כי בראותם ממשלת מלאכים וכח מערכת הכוכבים והמזלות בארצות בקשו להוציא עצמם מתחת ממשלתם ולחסות תחת כנפי השכינה שהוא מקום היחוד וחשבו כן על בנין אשר יזמו לעשות והוא בנין העיר שהוא מראה הנבואה כאשר יתבאר בנבואת האדם כי מיד תשרה עליהם ולא יתפרד ובארצות תחת השרים הנחלקים לאקלימי הארץ וישיגו במראה ההיא כל חפצם וכמו שנאמר ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות וכל מחשבתם היות מושל עליהם היחוד שהוא אלהי האלהים ואדונ"י האדונים כדי שלא יתפזרו וישרה עליהם רוח הקדש. ומחשבה זו טובה היתה אל החטא היה באמרם ונעשה לנו שם כאשר זכרנו עכ"ל ומה טוב ומה נעמו דבריו כי הוא כולל בהם דעת כל המפרשים כי כלם הסכימו אל הדעת הזה הן הרמב"ן ז"ל הן מפרשי סודותיו הן הר' בחיי ז"ל הן החכם הר' מנחם הנז' ז"ל אחד המרבה בדברים וא' הממעיט. ועל זה הענין כתב החכם החייט ז"ל זה לשונו הרמב"ן ז"ל בפ' נח אמר היודע פי' שם יבין כוונתם ממה שאמרו ונעשה לנו שם וידע השיעור שיזמו לעשות ויבין כל הענין כי חשבו מחשבה רעה והעונש שבא עליהם להפרידם בלשונות ובארצות מדה כנגד מדה כי היו קוצצים בנטיעות והיה חטאם דומה לחטא אביהם בשביל זה דרשו אשר בנו בני האדם א"ר ברכיה וכי שאר בני נשא בני חמריא בני גמליא וכו' ע"כ לשון הרמב"ן שהביא משמו וכתב עוד מה שראה בס' מאירת עינים ז"ל הרב ר' מנחם אשכנזי ז"ל פי' בזה כי העטרת נקראת ש"ם והיא כסא הכבוד כי יש כסא לכסא כסא כבודו וכסא מלכותו ודור הפלגה לקחו להם העטרת בלבד וקצצו בנטיעות וחשבו לבנות מגדל עד כסא השכינה ועלה בלבם שיהיה המגדל מיוחד לעטרת ולא יצטרכו לזולתה ופסקה מחשבתם מהתפארת וע"כ נקצצו ונפרדו ושלם להם הב"ה מדה כנגד מדה. ושיעור המגדל שיזמו לעשות יודע מהעטרת ששנוה ש"ם כיצד הרי העטרת שמה שד"י ואמר הכתוב השמים כסאי והארץ הדום רגלי שמים לשמים וכסא לכסא וארץ לארץ כלומר שיעור הדום רגליו הוא שיעור הארץ ר"ל שד"י במילואו הוא שי"ן דל"ת י"וד תקח נעלמו שהוא י"ן ל"ת ו"ד בגימטריא עולה ת"ק ומהלך העולם מן הארץ ועד הרקיע הוא ת"ק הא למרת שיזמו לעשות מהלך ת"ק שנה עכ"ל ס' מאירת עינים המפרש דברי הרמב"ן ז"ל שכתב היודע פי' שם יבין וכו' וידע כמה הוא השיעור שיזמו לעשות וכתב החייט הנז' על זה זה לשו' ומפני שדברי חכמים צריכים חיזוק וגימט' פרפראות לחכמה אני יהודה אומר כי נעשה לנו שם הוא סיוע לזה כי שם באיק כבר הוא שדי עם המלה כי שי"ן של שם הוא ג' והמ"ם סתומה במספרה המוכרח היא שש מאות וכשנהפכנה באיק בכר היא ו' א"כ שם עולה תשע ושדי עם המלה עולה תשע ואני בחיי ראשי שלא טעמתי טעם לפרפראות הללו כי מה טעם למספר התשע ולהוציא המספר קצתו באי"ק בכ"ר וקצתו באיק בכר מתהפך ולהוסיף עוד המלה לשיעלה מספר התשע ומה דמות נערכו בזה הענין והרי המספר שהעלה בעל מאירת עינים מהעלמו של שדי נכון הוא ומוסכם מבעלי הקבלה כלם כאשר כתבתי סודו בפ' בראשית. וכתב עוד ואעפ"י שלשון הרמב"ן ז"ל יוכל לסבול הפרישה הזאת ראיתי מה שרדף דרך אחרת בענין הזה והוא הר' מנחם מרקנטי וז"ל הם חשבו לעשות עיר ומגדל עיר רומז לעטרת ומגדל רמז לתפארת והיתה להם הלבנה לאבן בסוד שיעור קומה וידוע למשכיל ולא הורשתי לרמוז בו רק שהיו נותנין שיעור מועט כנגד רב עכ"ל וכתב עוד ואני אומר כי הלשון הזה גנבו מחכם מקובל לא ידעתי שמו ואולי כי לא ירד לסוף דעתו ולזה לא פירשו. הנך רואה כמה הפריז כנגדו והנני מביא לשון החכם הנז' הוא הר' ש"ט גאון שכתב על לשון הרמב"ן ז"ל כתב הרב אבל היודע פי' שם יבין כוונתם וכו' וידע במה השיעור שיזמו לעשות דע כי עיר רמז לעטרת ומגדל רמז לתפארת והיתה להם הלבנה לאבן בסוד שיעור קומה יודע זה למשכיל בו ולא הורשיתי לרמוז בו רק שהיו נותנין שיעור מועט כנגד רב ואחר שיעשו העיר והמגדל בצורתם אמרו לעשות להם שם היא העטרת ולהיות קוצצים בנטיעות שלא ינתנו ביד מזל וכוכב ודבר אחר ולא להתנהג בז"את וזה טעם הירידה וכו' וכוונה זו שחשבו להתאסף בו היא גרמה להם להפרץ ולפוץ ולבלבל שפתם ודעת הרב שהמעשה שעשו יותר חזק מהמחשבה לבד ועל זה כוונו לעשות המעשה בשיעור יוצרנו וא"ת היאך יוכלו להספיק לעשות בשיעורו והלא אצבע קטנה ממנו מלא כל הארץ כדאיתא בשיעור קומה וכתיב אל מי תדמיוני ואשוה. אלא מן האצבע שלו שהיא כמה אלפי פרסאות היו עושין מן הפרסה חמישית מן הגודל שבנו כדי שיעלה חשבון שלנו כשלו והעונש שבא עליהם להפרידם מדה כנגד מרה וכו' עכ"ל הגאון ז"ל והחכם הר' יהושע בן שועיב כתב ג"כ בפי' לדברי הרמב"ן ז"ל כוונת הרב ז"ל כי דור הפלגה היו קוצצים בנטיעות ועשו דוגמא של מעלה עיר ומגדל כי המגדל שמירה לעיר להורות על ההמשכה אבל לקחו מדת השם לעצמה לעצמם ואמרו כי היא המנהגת העולם ודי להם בכך ועזבו מקור מים חיים כי אמרו שתי רשויות יש ולכן נפרדו מדה כנגד מדה וזהו אמרם הבה נבנה לנו עיר ומגדל להורות על כוונתם וידעו כמה שיעור המגדל ושהיו צריכין לעשותו כי ידעו שיעור קומה ודוגמת קומה ממש ואיני יכול לבאר יותר עכ"ל הנך רואה כי כלם דרכו דרך אחת בפי' דברי הרמב"ן ז"ל אם הרב בעל מערכת האלהות ואם הר' בחיי בפי' התורה יעויין שם כי לא הבאתי לשונו מפני האריכות ואם הר' מנחם מרקנטי ז"ל ואם הר' ש"ט גאון ז"ל ואם הר' יהושע בן שועיב א' המרבה וא' הממעיט בדברים העל זה יקרא גנב הר' מנחם ואם מפני שאמר ולא הורשיתי לפרש הלא גם הר' יהושע בן שועיב כתב ולא אוכל לפרש וכוונתם בזה לומר שאין הפה יכולה לדבר ולספור שיעור הקומה כי יחדל כל סופר לספור כי אין מספר השיעור ההוא הרב אשר כנגדו עשו השיעור המעט וכמ"ש במה שהורשת התבונן וכו' ואם תראה בפרקי היכלות שאמר כל היודע שיעורו של יוצר בראשית מובטח לו שהוא בן העה"ב לא על השיעור הכמותי אמר כי אם על הנחשב ועוד אדבר בזה ב"ה. ועל זה כתב עוד ואני רכיל מגלה סודו מתוך מה שראיתי בספ' הנז' הם כוונו לעשות שיעור הדומה לשיעור קומה וכבר ידעת מ"ש ר' ישמעאל כל היודע שיעורו של יוצר בראשית מובטח לו שהוא בן העה"ב והוא מפורש בפ' גדול אדונינו ור"ב כ"ח שהם רל"ו אלפים רבבות פרסאות מפרסאות של מעלה וכתב עוד ומפני שגימט' פרפרת לחכמה יש לזה ג"כ סיוע מחשבון השם המיוחד כי הוא רמוז בו כשתחשוב השם במלוי חציו בחציו יעלה מספרו רל"ו כיצד י"הוה י"וד עשרה פעמים הם ק' ה"א עשרה פעמים הם נ' ו"ו פעמים ששה הם ל"ו ה"א פעמים עשרה הם נ' סך הכל רל"ו והנך רואה ג"כ המספר הזה כי לא שמר בו בכלו ערך החשבון המרובע כי כמו שהכה הי"וד עשרה פעמים והו"ו ששה פעמים כך היה ראוי לחשוב הה"א פעמים חמשה וכן הה"א האחרונה פעמים חמשה כי זהו החשבון המרובע בכל מקום והוא לא כן עשה כי הכה הההין עשרה פעמים כדי שיעלה לו החשבון וטוב היה לו לחשוב המספר המרובע בכל האותיות בשוה ויעלה המספר כמספר מקו"ם כי הוא שם מונח על שיעור והגבלה ויהי אז שם שיעור מעל על מקום ולא על העצם. וכתב עוד ואנשי הפלגה היו חכמים והיו יודעים שיעור קומה וחשבו לעשות המגדל שיעור מועט כנגד שיעור רב כלומר כי אע"פ שהשיעור היה מכוון במספר הפרסאות אבל עכ"פ היה שיעור מועט בערך השיעור של מעלה שאין הפה יכולה לדבר ואין האזן יכולה לשמוע וזה כי הם מדדו בזרתות של מטה לא בזרתות של מעלה וידוע כי שיעור הפרסה ד' מילין והמיל אלפים אמה והאמה ששה טפחים שהם ב' זרתות וזרת של מעלה הוא מהלך ת"ק שנה שנאמר ושמים בזרת תכן ושיעור עובי השמים ת"ק שנה כאשר מן הארץ לשמים והשיעור של מעלה הוא רל"ו אלפים רבבות פרסאות מפרסאות של מעלה מה שאין הפה יכולה לדבר והם חשבו לעשות בזה השיעור המועט אשר הוא מכוון במספרו אל השיעור הגדול ורצו לעשותו שיהיה גבוה רל"ו אלפים רבבות כשיעור אצבע קטן של יד האדם הנקרא זרת לא כזרת של מעלה וחשבו כי מאחר שיעשה כשיעור המועט הזה בתחתונים דוגמת הבנין העליון יהיו הבנינים שוים ולא יצטרכו אל הבנין העליון רק לעטרת לבדה הואיל והנהגת העולם על פיה ובזה השיעור המועט שעשו כנגד הרב היה להם הלבנה לאבן כי היחס שיש ללבנה עם האבן יש לשיעור המועט עם הרב כי האבן היא טבעית וגם שיעורה גדול והלבנה היא מלאכותית ושיעורה קטן אע"פ שיהיו שניהם במקשיות בנדון שלנו הם שוים במספר עכ"ל. ואתה המעיין בדבריו ראה תראה כי ברכילותו לא גלה יותר ממה שגלו הראשונים אשר קדמוהו רק שאמר כי הפרסה ד' מילין והמיל אלפים אמה והאמה ששה טפחים שהם ב' זרתות וסתם מיד כי הזרת של מעלה מהלך ת"ק שנה ושעשו הבנין שיעור מועט כנגד הרב ואם האמת שהוא היה יודע שיעור קומה היה חושב כמה זרתות יש בשיעור קומה מזרתות שלמעלה אשר כנגדם בנו בוני המגדל בזרתות של מטה ובכן היה נראה שהיה יודע שיעור קומה ואחר שלא העלה החשבון כי חדל לספור כי אין מספר למה יכתוב על הגאון כי גם הוא לא ירד לסוף דעתו ולזה לא פירשו ומהו אשר פירש הוא ואשר רכל על לשונו ואם בא להודיענו כי שיעור קומה הוא ר"ל אלפים רבבות פרסאות זיל קרי בי רב הוא כי יורדי המרכבה סמו לו סי' זה רל"ו כמספר ור"ב כ"ח באורך וברוחב ע"ז אלפים רבבות פרסאות והסי' תנו ע"ז לאלהים. ואם להודיענו כי רצו לבנות מהלך ת"ק שנה הרי כתב בעל ספר מאירת עינים כאשר ראית כי העלמו של שדי הוא ת"ק הרי למדת שיזמו לעשות מהלך ת"ק שנה. ולפי שמהספ' הזה של שיעור קומה אין הפה יכולה לדבר ולא האזן לשמוע כתבו הגאונים מפרשי דברי הרמב"ן ז"ל שלא הורשו לפרש וחתמו הדבר שיזמו לעשות שיעור מועט כנגד שיעור הרב. וגדולה מזאת תמצא בסמוך מה שכת' בענין שיעור קומה והתאמץ בפלפולו לומ' כי כוונתם ז"ל בשיעור קומה הוא בתפאר"ת ובטל דעת מקבלי האמת והצדק שאמרו שהוא במטטרון נברא מטעם כי ממנו ומעלה נאמר אל מי תדמיוני ואשוה ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו וכן דעת הרב בעל המערכת ואמר הוקשה לו טובא מאמר של ר' ישמעאל כל היודע שיעורו של יוצר בראשית וכתב הלא יוצרנו אינו מט"ט נברא כי אם השכינה בשליחות שולחה ותמהתי מדבריו מהו אשר יחשוב במטטרון מיהו חוץ מן השכינה והוא לא ראה כי השכינה נקרא' יוצר בראשית לפי שהיא יוצר לכל מעשה בראשית של מטה כשם שהבי"נה נקראת יוצר בראשית שלמעלה לאבני הבנין זאת בעליונים וזאת בתחתונים ולחזק סברתו הביא מאמר מהתיקונים לקיים כי שיעור קומה הוא בדו פרצופין ולא זו הדרך ולא זו העיר שיוכיח מהמאמר ההוא ענין שיעור קומה כלל ועיקר. ומה שהביא לראיה מהוק"ם המשכן כשהוקם של מטה הוקם של מעלה ואמר כי הוק"ם אותיות קומ"ה כוונתם ע"ה בזה כי צמצם הב"ה כבוד"ו במשכן ובמדותיו ואם הוא כלי בעל גבול כאשר היה מצמצמו בין בדי הארון והכלי אשר יקבל הצמצום ההוא יקרא שיעור לא המצמצם שם כבודו וכן קבלנו אנחנו ממקובלי האמת כי שיעור קומה הוא למטה במרכבת המשנה לא במרכבה הפנימית ח"ו אלא במקום שמשם ולמטה נמצאת ההגבלה וההשערה וכבר ידעת הדמיון שעשה ר"מ לאותו כותי כשאמר לו איפשר אותו שכתוב בו הלא את השמים וכו' אני מלא היה מדבר עם משה בין בדי הארון אמר לו הבא מראות גדולות וכו' הבא לי מראות קטנות וכו' א"ל אתה שאתה ב"ו משנה עצמך לכל מה שתרצה וכו' פעמים שאין העולם מחזיק אלהותו פעמי' שהוא מדבר עם האדם מתוך שערות ראשו וכו' ודי בדמיון הזה הערה להודיע כי מצד עצמו יתברך אינו נגבל אמנם מצד ההיכל המקבל יפול בו הגבלה. וכן כתב הר' מנחם ציוני ז"ל קבלתי קבלה אמיתית כי שיעור זה אינו אלא על מטטרון הנברא שהוא האדם העליון אבל ממנו ולמעלה אמר הנביא ואל מי תדמיון אל וכו' והאומר הפך זה לא ראה אור מימיו עכ"ל. ועוד יש להשיב על דברי החכם החייט ז"ל במה שכתב בוהיה להם הלבנה לאבן ביחס שיש ללבנה עם אבן וכו' אלא שאין כוונתנו להשיב על מי שהוא גדול ממנו ואם דברתי עד הנה היה לכבוד מי שהוא גדול ממנו ובבא לידינו מעשה אותו האיש שזקף לבנ"ה והשתחוה עליה יתבאר סוד הלבנה והאבן בה. ובכן נחזור אל ענינינו והוא כי דעת ר' אבא היא סברת הרמב"ן ז"ל וזולתו ואם לא ראה ס' הזוהר הנה קבל מפה אל פה הענין עצמו והוא שאמר ר' אבא בחכמתא דרשיעו אתו בגין לנפקא מרשו עילאה לרשו אחרא ולאחלפא יקריה ליקרא נוכראה וכבר ידעת כי כבודו יתברך היא העטרת ובקשו להחליפה באשת זנונים בהפרידה מאלוף ואתגלי להו אתר דשולטנותא דא תקיע בגו נוני ימא הם אוכלוסין הנמשלים לדגי הים שמתפרנסים משם ולמטה הוא הרקיע אמרו הא אתר למיתב ולאתקפא לבא לאתהנאה ביה תתאי ומה לנו עוד לבקש מלמעלה מיד אמרו הבה נבנה לנו עיר נתקן באתר דא עיר ומגדל כנגד עיר ומגדל העליונים כי זאת היתה מחשבתם הראשונ' להסתופף בצל היחוד ושלא יהיו נמסרים ביד כוכב ומזל אמנם אח"כ אמרו ונעשה לנו שם אתר דא יהא לן לדחלא ולא אחרא כי אמרו להפרידה להם ונבנה לאתר דא עיר ומגדל למטה למה לן לסלקא לעילא דלא ניכול לאתהנאה מניה כי מי יעלה לנו השמימה להמשיך ולהסתפק מרחו"ק. הא אתר דא מתתקנא וקרוב אלינו הדבר ונעשה לנו שם דחלא למפלח תמן למען תהיה יראתה על פנינו ועינינו רואות פן נפוץ לדרגין אחרנין כמ"ש בעל מערכת האלהות שלא יתפרדו בארצות תחת השרים הנחלקים לאקלימי הארצות וישיגו במרא"ה ההיא כל צרכם אשר כנגדה יומו עשות שיעור מועט כנגד הרב הנה זאת חקרנוה כן היא שמענה ואתה דע לך.