כתם פז על ספר הזהר קמד

פתח ואמר ושלמה ישב על כסא דוד אביו. יבאר סוד הכתוב הזה על הדרך הנז' בסוד האבן הנז' ואמר כי מאי שבחא הוא שהודיענו הכתוב שישב על כסא דוד אביו ומי הוא אשר ישב זולתו אחרי שמלך תחת אביו ואמר כי כוונת הכתוב שנתתקן אבן השתיה ושוי עלה קדש קדשים ושיעור הכתוב כאלו אמר יישב מה שעל כסא דוד אביו שהוא קד"ש הקדשי"ם היא הבי"נה וכשהמשיך שם ברכתה אזי ותכון מלכות"ו מאד.

ועל דא כתיב וראיתיה לזכור ברית עולם דהא קב"ה תיאובתא דיליה בה תדיר חוש הראות מתיחס אל התאוה כי הוא סבת התאוה ע"ד ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה לעינים והכוונה כי כל מגמת התפארת להשפיע בה ע"י הצדי"ק וזהו לזכור ברית עולם. ומאן דלא אתחזי בה לא אעיל לקמיה סוד יראה כל זכורך את פני האדו"ן כי היא מראה שבה נרשמים הזכרים העולים להראות לפניו יתברך.

ועל דא וראיתיה רזא הוא כד"א והתוית תו לאתחזאה עליהו פי' וראיתיה מענין הפעיל כלומר הפעלתיה שיתראו בה הפנים והיא תתראה בהם.

ואיכא דאמרי דא רשימו קדישא די בבשרא כלומר אראה אות בה וכבר נתיחס ענין הרשימה אל הראיה כי חוש הראות יתרשם בו כל הנראה לנוכחו ועל כן אמר ר' יהודה ודאי כלא הוא כי זה וזה אמת.

אבל האי קשת דאתחזי בעלמא ברזא עילאה קיימא כי גווניה הנראים בה הם בסוד הגוונים העליונים ואלה הם מלבוש להם חשוכיים מלובשים בעב הענן כמו שנתבאר.

וכד יפקון ישראל מגלותא זמינא האי קשת לאתקשטא בגוונוי נהירן ככלה דא לבעלה כי בעוד ישראל בגלות היא כביכול לובשת בגדי אלמנותיה ובצאת ישראל מהגלות תסיר את בגדי אלמנותה מעליה ותלבש בגדי מלכות ויתראו בקשת הנראה לעינינו א"ל ההוא יודאי הוא הוא המדבר אלא כדי להודיעו קבלה זו שקבל מאביו אמר המחבר לשון אמר ליה כאלו אומר לו שמע מה שאומר לך ואינו תשובה לר' יהודה כי ר' יהודה לא דבר מאומה משעה שהתחיל ההוא יודאי לדבר כי שומע היה לדבר. והעד שאמר ר' יהודה ודאי פלא הוא ואם היה המדבר ר' יהודה עצמו למה יאמר א"ר יהודה בתוך דברי עצמו אלא שהכוונה א"ל ההוא יודאי כאלו אמר לו הסכת ושמע מה שקבלתי מאבי כשהיה נפטר מן העולם שהיה מצפה ולא זכה לראות בביאת המשיח אמר לא תצפה לרגלא דמשיחא עד דתחזי האי קשת בעלמא מתקשטא בגוונון נהירין ויתנהיר לעלמא כלומר שיהיו גווניה כ"כ בהירים ומאירי' עד שיאירו בעולם ויאיר העולם בהם וכדין שיראה כן בשלמות צפה ליה למשיח מנלן דכתיב וראיתיה לזכור ברית עולם שנשבע לאבות העולה שיגאל את בניהם.

והשתא דאתחזייא בגוונין חשוכין ואינן סימני משיח רק לזכור השבועה שנשבע שלא להכיא מבול לעולם שנאמר אשר נשבעתי מעבור מי נח ולא מצינו שבועה זו בכתו' אלא שמצינו בכתוב לא יכרת כל בשר ולא יהיה מבול ואז"ל לא לא תרי זמני לשון שבועה הוא.

אבל בההוא זמנא יתחזי בגוונין נהירין ומתקשט' וכו' וכדין לזכור ברית עולם. אמר כי הכתוב ירמוז גם לעתיד לימות המשיח כמו שיעד על המבול שלא יביא עוד בזוכרו הברית כך יזכור את ישראל לגאול אותם ויוקים לה מעפרא לכנסת ישראל שהברית בבשרם ויביא ראיות לקימתה מן העפר מהכתובים ובקשו את יי' אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם ואין קימה כי אם אחר נפילה שנאמר אקים את סוכת דוד הנופלת ואמר הכי אמר אבא דבג"כ אדכר באורייתא פורקנא דישראל ודוכרנא דילה בדא כלומר בשבועה עצמה שנשבע מעבור מי נח עוד על הארץ אמר הנביא בשם הב"ה כן נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך וסמיך ליה כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט הרי נזכר הברית בשניהם במי המבול ובענין הגאולה.

ע"ב ע"ב ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה ר' אלעזר אמר כיון דכתיב ויהיו בני נח אמאי אמר היוצאים ענין השאלה היא כך כי כבר נזכר בכתו' למעלה ויצא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו ולא בא הכתוב עכשיו אלא להודיע כי שלשה אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ וא"כ היוצאים למה ליה שכבר נזכר יציאתם ויראה א"כ שהיו לו אחדים שחתו בתיבה ולא יצאו ואין הדבר כן שהרי בכניסתם לתיבה אמר ויבא נח ובניו אותם שנזכרו בתולדתם ויולד נח שלשה בנים את שם את חם ואת יפת ומה בא להשמיענו והשיבו ר' אבא כי בני בנים הרי הם בבנים והכתוב מדבר ביוצאים ולא בבאים אחריהם ונראה ששתק ר' אלעזר לפי שהיה ר"ש אביו שם ולו משפט הבכורה ולכן דבר ר"ש ואמר אלו הוינא שכיח בעלמא כד יהב קב"ה ספרא דחנוך וספרא דאדם אתקיפנא דלא ישתכחון בין בני נשא אמר זה לפי שבאותם הספרים היו סודות המציאות בכללו והיו מפורשים בהם סגולת כל מיני הב"ח והצמחים והיסודות ומה שבהם ומקום שרשיהם למעלה מהאזוב אשר בקיר ועד ארז הלבנון ופעולתם על ידי השבעות לשרים אשר עליהם השמים משטרם בארץ והם לא משתמשים בהם לשום תועלת בכדי רק שהיו מכירים בהם יכולת יוצרם השם בהם הכח ההוא וכשנפלו הספרים ההם ביד הבאים אחריהם וראו הסגולות ההם השתמשו בהם על דרך תאוותיהם בעניני העולם הזה ואמרו כי הכחות והסגולות ההם עצמיים בשרים ההם ובמנהיגיהם ולא יד יי' עשתה זאת והיו טועים אחריהם ביחס להם הכח והממשלה ועל כן אמר אלו הוינא שכיח בעלמא אתקיפנא דלא ישתכחון כלומר הייתי מתאמץ לטמון אותם כדי שלא ימצאו הספרים ההם שלא יפלו ביד התועים שישתמשו בהם וטען במלין אחרנין לאפקא מרשו עילאה לרשו אחרא.

והשתא הא חכימי עלמא ידעין מלין וסתמין לון על בני דורו היה אומר שלא היו מגלין הידיעות ההם כדי שלא ישתמשו בהם בדברי חול ומתקפי בפולחנא דמאריהון ולא היו בוטחים בסגולות ההם וכמ"ש על ספר רפואות שגנזו חזקיהו והודו לו כדי שיהיה לבם בטוח ביי'.

האי קרא אשכחנא ברזא דרזין דכד אתער חדוה דכל חדוון. אחר הקדמה זו בא לבאר הכתוב הנז' ויהיו בני נח היוצאים מן וכו' ומכלל דבריו יתבאר היאך נמשך עולם הקליפה מעולם האור בסוד השמא"ל העלול מהימי"ן שאינו בשלימותו ומאז האור הולך ומתעלם ממדה למדה עד שנגנז ונשאר החש"ך שהוא סוד הנח"ש המחשיך פני הבריות ונרמז כל זה בתולדותיו של נח בשלשת בניו שם וחם ויפת ולכן אמר בהם היוצאים מן התי"בה כאשר יבאר והתחיל הסוד משורשו ואמר כד אתער חדוה דכל חדוון פי' כשעלה החפץ משמחת כל מיני השמחות שהוא הכתר שהוא רצון כל הרצונות הוא השמח במעשיו ובמדותיו הנאצלות ממנו נהיר לימינא היא החכמה בשמן משחת קדש עליון סוד התחלת החס"ד הבק"ר או"ר ונהיר לשמאלא בחדוה דחמרא הוא סוד היין המשומר בענביו המשמח אלהים היא הבינה ונתיחס השמן לחכמה לפי שהוא חלק ונח ולא ישמע קולו והיין אל הבי"נה קול ודברים בסוד נכנס י"ין יצא סוד והיא היא המדברת במעשה בראשית ונהיר לאמצעיתא בחדוה דתרין סטרין והוא סוד ההמזגה בין שני ההפכים היא התפארת הממוזגת מימין ומשמאל והנותן שלום ביניהם ומחברם בהיכלו ושלשתם הם סוד החכמ"ה והתבונ"ה והדע"ת.

רוח אתער ורוח סלקא. העטרת נקראת רוח הקד"ש ולפי שאין לה מגרמה כלום רק ההתעוררות הבא אליה מהרו"ח המעורר אותה כמו שנתבאר בסוד ואיד יעלה מן הארץ עיין במקומו אמר רוח אתער ורוח סלקא כי הרוח המעורר קודם אל התעוררותה לעלות להיות שניהם דבוקים דא בדא ז"ה להשפיע ו"זאת לקבל. ולפי שהיה דברו כולל ולא זכר הזרועות והירכים רק החכמ"ה והתבונ"ה והדע"ת והי"ודע והי"דוע חזר ואמר תלת עאלין בתלת ומגו תלת נפק' חד וכו' להודיע שהענין נמשך משלש של שלש שלש ובא עם הי"סוד ובכן ברית דבקא בברית ואתעברת שתי המדות יסוד ומלכות נקראות ברית בהיותם בדיבוק א' כי מטרוניתא עם מלכא מלכא אקרי. ומה שחזר ואמר רוח דסלקא מתעברא מניה וכבר אמר ברית דבקה בברית ואתעברת הרמז כי בהיות התשוקה מהנקב"ה אל עולם הזכר רבה הנה תהר מזכר בסוד אשה כי תזריע וכן למעלה והיא אומרו אתיהיבת בין תרין סטורין בסוד המטה הנתונה בין צפון לדרום אתדבקות רוחא ברוחא ומתעברא מתלת בנין פי' בחבור רוח העטרת ברוח התפארת יולדו הג' בנים מכח שלשתם. ואמר שהרמז בדוגמת נ"ח ותי"בה שהם דוגמא להם שכשם שיצאו מהם שלשה בדוגמתם.

ואלין אינון דנפקו מגו תיבותא שם חם ויפת ש"ם מהימי"ן חם מהשמאל י"פת מהקו האמצעי. וחם הוא אבי כנען זוהמא דדהבא. הגיד כי לא מתוך השמאל הקדוש בא רק מהחשך הנמשך מהשמאל. תחות סקוספיטין פי' תחת השמרים והסיג שהוא היתוכא דדהבא אתערותא דרוח מסאבא הוא מקום התחלת רוח הטומאה נח"ש קדמאה. ובגין כך רשים וחם אבי כנען מה שלא אמר כן בשם ויפת. אבי כנען דאייתי לווטין על עלמא ההוא כנען דאתלטיא הוא הנח"ש שנתקלל ומצד המארה והחסרון בא בסוד יהי מארת. כנען דאחשיך אנפי בריין הוא קץ כל בשר. ובג"כ בכלהו לא נפק מגו כללא אלא דא שפרטו הכתוב וכתב וחם הוא אבי כנען. על דא כד אתא אברהם מה כתיב ויעבור אברם בארץ וסוף הכתוב והכנעני אז בארץ דעד לא הוה קיומא דאבהן לבטל זוהמתו של כנעני הנחש הזה ולא אתו ישראל לעלמא שלא פסקה זוהמתו עד שעמדו ישראל על הר סיני. דיפוק שמא דא שם ארץ כנען. ויעול שמא עילאה לכנותה כשם ישראל ארץ ישראל. ועל דא כתיב ארור כנען פי' ארור הוא כבר שהוא גרם להביא קללה לעולם והראיה שהרמז על נחש הקדמוני שכן כתיב בו ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השד"ה והבן. וע"ד כתיב שם וחם ויפת היוצאים מן התיבה סוד התי"בה העלי"ונה הרמוזה בתיבת נח וחזר וביאר הסוד ואמר שלשה אלה בני נח קיומא דכל עלמא כי באמצעות אלה השלש כחות כח הדין והחסד והרחמים מתקיים העולם. קיומא דרזא עילאה כלו' כי בסוד עולם האצילות כן הוא. ומאלה נפצה כל הארץ היינו רזא דאמרי' תלת גוונין עילאין וביאר מהו ואמר דכד ההוא נהר דנגיד ונפיק אשקי לגנתא בחילוי דתלת אלין עילאין שהם החסד הלבן והגבורה האדומה והתפארת הארגוני הממוזג משניהם מכח שלשתם השקה את הג"ן היא סוד הקשת אשר קבלה השלש גוונין. ומתמן מתפרשן גוונין לתתא הם סוד הפנים השלשה כל חד וחד כליל בחבריה כמו שנתבאר בהסכמתם והצמדם יחד אל פני אד"ם. לאחזאה דיקרא דקב"ה אתפשט לעילא ותתא שאם לא כן מהיכן היינו יודעים כח השלש העליונות אם לא מתוך הגוונין התחתונות הם מראה דמות כבוד יי' ואיהו חד בעילאי ותתאי שמתוך כך מיחדים אותו בתחתונים. א"ר אלעזר תלת אלין גוונין בכל אינון דאתיין מסטרא דקדושה הוסיף עוד ר' אלעזר להודיע כי עוד למטה עד דלת"י התהו"ם נתפשט כח השלש האלה ואמר כי שלש אלה גוונין הם בכל דאתיין מסטרא דקדושה וגם מחיזו דתלת אלין מתפרשן לכל אינון דאתיין מסטרא דריח אחרא הוא הנח"ש המצורע בשלש מראות נגעים לבן י"רקרק אדמד"ם כי גם בו נרשמו אלה הגוונים החשוכיים כי זה לעומת זה עשה האלהים. וכד תסתכל ברזא דדרגין שנשתלשלו זו מזו תשכח איך מתפרשן גוונין לכל אינון סטרין עד דעיילין לתתא ברזא דאינון שבע"ה ועשרין צינורין דדשי דחפיין לתהומי פי' דע כי כאשר אמר אלהים יקוו המים אל מקום אחד סגר עליהם בדלתים לבל ישובון לכסות הארץ שנאמר גבול שמת בל יעבורון בל ישובון לכסות הארץ וכתיב ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא בגיחו שהיו המים בועטים בגאוה לשוב למקומם עד שגער בהם הב"ה ואמר עד פה תבא ולא תוסיף ופה תשית בגאון גליך שאלמלא כן היה התהום שוטף את העולם וקבלו הם ע"ה שצירי הדלתות המעכבים את התהום שלא יעלה לשטוף את העולם הם כ"ז הם סוד שלש מערכות של אותיות האלפא ביתא מערכת האחדים ט' שלש של שלש שלש עד אות הט' ומערכת העשרות ט' עד הצד"י שלש של שלש שלש ומערכ' המאות ט' מק"וף עד התי"ו עם מנצ"פך שלש של שלש שלש הם כלם כ"ז והם הדלתים אשר בכחם סגר על התהו' ומעכבו שלא ישטוף העולם ואמר ר' אלעזר כי נתפשט כח השלש גוונין העליונים עד צינור"י צירי הדלתות המכסים על התהומות משלש שלש כ"ז אותיות האלפא ביתא שהם דלתות לתהומות שהם השתלשלות השלשה מ"ט לט' עד גמר האותיות. ובלא ידיעא לחכימי עליונים הם היו יודעים מדרגות הכ"ז צנורי דשא על סדרם בסדר האותיות וסודם זכאה חולקהון יכו' וכבר ידעת כי האותיות הם סוד הבריאה כלה ותיקונה והם ע"ה נגלו להם סוד סדר הבריאה ועליהם כתיב סוד יי' וכו' ועל זה.