כתם פז על ספר הזהר קמה

פתח ר' אלעזר ואמר יי' אלהי אתה ארוממך אודה שמך כי עשית פלא וכו' כמא אית לון לבני נשא וכו'. ואמר כמה צריך האדם להשתדל בכל מאמצי כח לדעת ולסדר שבת בוראו במלות הראויות לשבחו כי לא כל הבא להתפלל נענה אם לא שיודע סדר שבחו של הב"ה כמה שיוציא מפיו וכמ"ש ז"ל על כתוב כי בי חשק ואפלטהו אשגבהו כי ידע שמי ארי"בל בשם ר' פנחס בן יאיר מפני מה ישראל מתפללין בעה"ז ואינן נענין ע"י שאינם יודעים שם המפורש אבל לעתיד לבא הב"ה מודיעם שנאמר לכן ידע עמי שמי וכוונתם באמרם בעה"ז בעודנו בגלות ולעתיד לבא בימות המשיח כי תמלא הארץ לדעת את יי' ממש כלומר סוד שמו המפורש לפי שהראשונים היו יודעים אותו ומוסרים אותו לצנועים שבכהונה כשרבו הפריצים וכו' והוא אמרו בגין דכל מאן דידע לשבחא למאריה כדקא יאות.

קב"ה עביד ליה רעותיה. ולא עוד אלא דאסגי ברכאן לעילא ותתא שממשיך אותם ממקור הברכות על דרך ספירותיו ומשם מתברכים התחתונים.

ועל דא מאן דידע לשבחא למאריה וליחדא שמיה בספירותיו בדרך היחוד הידוע לרשב"י בסוד בא לו לקר"ן וכו' חביב הוא לעילא שהוא כבן בית היודע תיקוני הבית ומוסרין לו מפתחות האוצרות וחביב הוא לתתא כי הכל מכירים בו שהוא בן מתחטא לפני אביו ועושה רצונו.

וקב"ה משתבח ביקריה למעלה בפמליא שלו שנאמר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך וכו'.

וייחל נח איש האדמה ר' יהודה ור' יוסי חד אמר מג"ע אתתרכת וכו' הוא מ"ש רז"ל מצא גפן שגרושה מג"ע ואשכלותיה עמה ושתל מפירותיה ואכל ושמח בו ביום נשתגשגו פירותיה ושתה יין וחד אמר בארעא הוות ועקר לה ושתל לה פי' שמצא שורש הגפן בארץ ועמד ועקרו ממקומו ושתלו במקום אחר כדי שיצמח ויגדל כדרך כל הנטיעות שעוקרין אותם ושותלין אותם במקום אחר ופרים ורבים והטבע יחייב כך.

ובההוא יומא עבד איבין ואניצת לבלבין וענבין אולי מעשה שטן היה שכן אזל ויטע כרם בא לקראתו השטן א"ל רצונך שנטענה יחדיו אני ואתה א"ל הן מיד הביא רחלה ושחטה על הגפן ואח"כ הביא אריה א' ושחטו ואח"כ חזיר וכ"כ למה שכן כשאדם שותה כוס א' נעשה כרחלה ענו ושפל רוח וכשהוא שותה שתי כוסות נעשה גבור כארי וכשהוא שותה ג' או ד' נעשה כחזיר שמתלכלך בטיט ואל תתמה על החפץ כי גדול כחו של שטן כשמוצא מקום לעשות מעשהו זר מעשהו נכריה עבודתו שהרי בשעה שעלה משה למרום ואמר להם כי לסוף מ' אני בא לסוף מ' בא שטן וערבב את העולם אמר להם לישראל משה רבכם היכן הוא א"ל עלה למרום באו שש לא השגיחו עליו מת לא השגיחו עליו הראה להם דמות מטתו בענן והיינו דקאמרי כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו ורבים כמו אלה מעשה שטן.

ר"ש אמר רזא איהו הכא בהאי קרא.

בעא נח למדבק בההוא חוב דדבק אדם הא' אמר כי נח אמר בנפשו אדם הראשון שתה מהענבים שסחטה לו אשתו ונטה מדרך השכל אני אשתה ולא אסור וכבר ידעת כי אלה הדברים הם רמז אל הגפ"ן העליון אשר קצץ בה אדם הא' ושתה מיין חמר מלא מסך והפרידה מהעטרת עושה פרי כמו שנז' במקומו גם נח אמר כי הוא ינסה לבחון האם יוכל להנצל מפח יקושה ובזה יתקן העולם ולא שוה לו כי כיון שסחט ענבין ומטא להאי מיד וישכר ויתגל וכו' ולא הוה ליה חילא למיקם ובג"כ ויתגל גלי פרצא דעלמא דהוה סתים הוא מה שרפא אדם הא' בתשובתו הרמתה והרמז שכתוב בתוך אהלה בה"א הרומזת לה"א האחרונה שקצץ בה. ואל זה רמזו רז"ל באמרם ויחל נח איש האדמה א"ל הב"ה לנח לא היה לך ללמוד מאדם הא' שלא גרם לו אלא יין אתיא כמאן דאמר אותו אילן שאכל ממנו אדם הראשון גפן היה הנה דרשו הכתוב איש האדמה על אדם הא' שהוא הראשון שנברא מהאדמה שנאמר ויצר יי' אלהים את האדם עפר מן האדמה ונתקללה בעבורו שנאמר ארורה האדמה בעבורך ושיעור הכתוב לפי המדרש הזה ויחל נח לא היה לך להתחיל וללמוד מאיש האדמה אלא שנטעת כרם וקבעת אותו למשוך ביין את בשרך. כגוונא דא בני אהרן דתנינא שתויי יין היו וכי מאן יהיב לון חמרא בההוא אתר למשתי וזה ע"ד מ"ש ז"ל א"ר הושעיא וכי קלורין עלתה עמהם לסיני דאת אמרת ויאכלו וישתו אלא מלמד שזנו עיניהם כלפי שכינה באדם שהוא מביט בחבירו מתוך מאכל ומשתה. ואי סלקא דעתך דאינוי חציפין דרוו חמרא והם היו מהמובחרים שבישראל ואציליהם. לאו הכי אלא ודאי מההוא חמרא רוו דכתיב ויקריבו לפני יי' אש זרה כתיב הכא אש זרה וכתיב לשמרך מאשה זרה וכלא חד כי שני הענינים מתיחסים אל החטא ואתיהיב אתר לכנען לשלטאה כי הוא הקודם בעולם הקליפה. וע"ד ויאמר ארור כנען עתה חזר לשלוט כבראשונה בימי אדם לסבתו של נח שנדבק בו. עבד עבדים יהיה כד"א ארור הוא מכל הבהמ' ומכל חית השדה הרמז למעלה כי הוא החסר והגרוע מכל המדרגו' כלא יתתקן לזמנא דאתי וכו' כלא יפקון לחירו והוא לא יפוק הוא מ"ש רז"ל לעתיד לבא הכל מתרפאין חוץ מן הנחש שנאמר ונחש עפר לחמו. ורזא איהו לאינון דידעי אורחוי ושבילוי דאורייתא יחזור לענין סוד למה נברא הנחש לפתות לאדם ולנח וניתן לו רשות לשלוט בעולם אמר כי זה הוא מסתרי תורה והחכמים היודעים סתרי תורה הם יודעים סוד זה וכבר ביארנו בפ' בראשי' כי היה נמנע להמצא עולם החומר וצאצאיו אם לא בסבת פגימת הלבנה בסוד יהי מארת ועל סוד זה עצמו.