כתם פז על ספר הזהר קמב

ויאמר אלהים לנח זאת אות הברית אשר אני נותן וכו' את קשתי נתתי בענן נתתי מקדמת דנא בענין סוד הויית הקשת הראות בו שלש גוונים חוור וסומק וירוק כבר כתבתי מה שיש בידי בתחלת פרשת בראשית ומשם תקחנו ובי"ת א"ל תמצאנו ואין אנחנו עתה רק בענין מציאותו אם נתחדש בימי המבול באמרו זאת אות הברית אשר אני נותן שיראה שענין מציאותו נתחדש אז או אם נתחדש מאז ביום הבריאה ורז"ל קבלו במשנה שהוא א' מעשרה דברים שנבראו בע"ש בין השמשות והביאו ראיה מאת קשתי נתתי בענן דמשמע כבר והנה הרב רמב"ן ז"ל ביאר שני הכתובים על נכון וז"ל המשמע מן האות הזה שלא היה קשת בענן ממעשה בראשית ועתה ברא יי' חדשה לעשות קשת בשמים ביום ענן. ואמרו בטעם האות הזה כי הקשת לא עשאו שיהיו רגליו למעלה שיראה כאלו מן השמים מורים בו וישלח חציו ויפיצם בו לארץ אבל עשאו בהפך מזה להורות שלא יורו בו מן השמים וכן דרך הנלחמים להפוך אותו כידם ככה כאשר יקראו לשלום למי שכנגדם ועוד שאין לקשת יתר לכונן עליו חצים. וכתב עוד ואנחנו על כרחנו נאמין לדברי היונים שמלהט השמש באויר הלח יהיה הקשת בתולדת כי בכלי מים לפני השמש יראה כמראה הקשת. וכאשר נסתכל עוד בלשון הכתוב נבין כן כי אמר את קשתי נתתי בענן מיום הבריאה ולא אמר אני נותן כאשר אמר זאת אות הברית אשר אני נותן. ומלת קשתי תורה שהיתה לו הקשת תחלה ולפי זה נדרש הכתוב הקשת אשר נתתי בענן מיום הבריאה תהיה מן היום הזה והלאה לאות ברית ביני וביניכם שכל זמן שאראנה אזכור כי ברית שלום ביני וביניכם עכ"ל הנה ביאר כי זה שכתב אשר אני נותן הוא לעתיד כי יראנה לזכור ברית עולם. ומ"ש את קשתי נתתי ידבר בזמן מציאותה שהיה בימי הבריאה כמו שקבלו רז"ל והוא מ"ש בכאן את קשתי נתתי בענן מקדמת דנא. האמנם במה שאמר הרב ז"ל שאמרו בטעם האות הזה כי הקשת לא עשאו שיהיו רגליו למעלה שיראה כאילו מן השמים מורים בו. דע כי הענין הזה מהראות רגליו למטה הוא דבר טבעי ולא מפני זה נאמר שהוא הוראה שלא יורו בו מן השמים כדרך הנלחמים כי הדבר הטבעי לא ילקח ממנו הוראה לעתיד זולת על האופן אשר אומר אלין וקודם שאבאר זה צריך אתה לדעת כי טבע ניצוץ השמש לעשות עגולה סבובית כשמתלבש באויר העליון אשר למעלה מהעננים בקיטור הדק העולה מן הארץ הבלתי לח הרבה לקלותו יעלה מעלה מעלה שאלו היה לח הרבה לא יעלה לכבדותו ושם יתראה כדמות עגולה סבובי' בשלש גוונים דקים בלתי נצבעי' כ"כ כצבע הגווני' הנראים בקשת כאשר עינינו רואות כמה פעמים וסבת זה לפי שיש בחלק האויר העליון ההוא כמות רב בשטח התפשטותו לקבל סבוב כל הניצוץ עד שיראה עגוליו כאשר יקבל האויר הענני התחתון העגולה הנעשית בו מניצוץ הלבנה כי הלבנה קטנה מהשמש הרבה מאד ולכן יספיק האויר התחתון ההוא לקבל ניצוצה סביב מה שאין כן בניצוץ השמש כי אין כמות בחלק האויר הענני התחתון לקבלו כלו כי רב מאד מחנהו ולא יספיק הענן ההוא לקבל היקפו משלם ובכן יראה כמין קשת שני רגליו למטה שאם היה כמות בחלק האיד הענני לקבלו כלו היה נראה עגול לא צורת קשת בשני רגלים נמצא א"כ כי ניצוץ השמש יעשה שני צורות צורה עגוליית בחלק האויר העליון כי יכילהו כלו וצורת קשת בחלק האיד התחתון שלא יכילהו כלו והיה א"כ האות אשר נתן האל יתברך בינו ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ בהיות נראה בחלק התחתון הסמוך לארץ כי אז יתראה כדמות עגולה וזה לפי דעתי ירמוז הכתוב במה שחזר אח"כ וכתב והיה בענני ענן על הארץ כלומר בחלק הסמוך אל הארץ ונראתה הקשת כלומר כי אז יתראה בדמות קשת בשני רגלים ולא בהראותו בחלק העליון וזה הוא אשר יהיה האות ביני וביניכם ואתה בני תן לבך אל הענין הזה ושמרהו כי לא יעשה יי' אלהים דבר בעתו בארץ אם לא לצרכו וכמש"ה כל פעל יי' למענהו וצוף דבש אמרי נועם.

ר"ש פתח וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא. הנה רשב"י ע"ה רצה לבאר סוד הקשת הנראה בענן לעינינו משרשו ולהודיע כי לא באו הגוונים ההם הנראים לעינינו במקרה רק שיש להם שורש למעלה הוא אשר חייבתם להיות חיור וסומק וירוק קבועים בקשת הנר' אשר על כן הזהירו רז"ל מהסתכל בה אמרו כל המסתכל בקשת לא חס על כבוד קונו ורתוי לו שלא בא לעולם כאשר אבאר וקודם זה צריך אתה לדעת מאמרם ז"ל בב"ר את קשתי נתתי בענן את קשתי דבר שהוא מוקש לי ואמרו איפשר כן אלא קשין דפיריא וכוונתם בזה להודיענו סוד נעלם והוא כי כל העולמות העליוני' הם מלבוש זה לזה מעולם הספירות עד העולם השפל וכבר ביארו זה בספר הזוהר ואמרו וכלא מוחא לגו וכל עלמא בהאי גונא עילאה ותתאה מריש רזא דנהורא עילאה עד סופא דכל דרגין כולא איהו דא לגו מן דא ודא לגו מן דא עד דאשתכח דהאי קליפה להאי והאי קליפה להאי וכו' הנה ביארו לנו כי עצם האור העליון עשה כבוד לכבודו בברוא מחיצות זו ע"ג זו להעלים עוצם האור כי מתוך התעלמותו יכירוהו מה שלא היה איפשר להכירו ערום מבלי לבוש רק מצד מלבושיו שהם מכבדותיו ולפי שרבים מהמבקשים לראות יבואו לבלע את הקדש בדמותם המלבוש ללובש והכתוב צווח ואל מי תדמיוני ואשוה שאין לדמותו לשום מלבוש ממלבושיו שהעושה זה לא די שהוא אינו מכבדו אבל כב יכול מבזהו ורתוי לו שלא בא לעולם ועל זה אמרו ז"ל בפ' תאלמנה שפתי שקר הדוברות על צדיק עתק בגאוה ובוז על צדיקו של עולם שהוא מבזה כבודו שהכוונה בזה שהמדבר במעשה בראשית לא ימלט מתת בדבריו שום דמיון מהמורגש אל המושכל ומהמלבוש אל הלובש ויביא השומע לידי טעות ולא ימלט מחטוא בלשונו בדמות הצורה ליוצרה כי מזה הטעם עצמו משלו רז"ל הענין ואמרו בנוהג שבעולם מלך ב"ו בונה פלטין במקום הביבין ובמקו' האשפה ובמקום הסריות אינו פוגם כך כל מי שהוא בא לו לומר העולם הזה נברא מתוהו ובוהו אינו פוגם הסתכל בדבריהם האמת והצדק כמה הפליגו לחוד חידה ולמשול משל לתת הבדל בין עולם הנגלה המורגש לעולם האלהו' העליון באמרם שבנה פלטרין במקום הביבין והאשפה וסוד הפלטרין ידוע שבהם השכין המלך אורו ומאז שנעשו היכלות להיכלות והיכלות להיכלות ומחיצות למחיצות עד עולם הגלגלים ועולם השפל הנה התחתונים בערך העליונים כדמיון האשפה והביב ביען הם בעלי חומר נפסד ואם יבא הדורש לדרוש בענין מעשה בראשית לא ימלט מתת דמיון גשמי בדבר ויבוא השומע לידי טעות והריסה ועל כן תאלמנה שפתי שקר אשתתקן אתפרקן כי שקר כל אמרי פיו בתת דמיון בדבר וע"ד שאמר ר' עקיבא לתלמידיו כשתגיעו אצל אבני שיש אל תאמרו מים מים וכבר ביארנו טעמו משום דובר שקרים. וזהו מה שכוונו באמרם את קשתי נתתי בענן. דבר המוקש לי כלומר מלשון היקש ולפי שהדבר נמנע בעצמו מלדמותו יתעלה לשום דמיון והיקש כמ"ש ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו חזרו ואמרו איפשר כן ח"ו אלא קשין דפירייא עשו מלת המוחש לי מענין קליפה שהכוונה שיהיה הדמיון כדמיון הקליפה אל פרי המוח שאין ביניהם שום דמיון והוא בנוי עליו וכן בדוגמא הזאת בגוונין הנראין בקשת שהם נשואים בחומר עב הענן ונראים צבועים צבע קבוע בצבע הבגדים וזולתם מהצבעים הנשואים בחומר ואולי יבא לחשוב כי סבתם גם כי כמוהם אין הדבר כן וזה קלון בשכינה שהיא הקש"ת העליונה קש"ת הברית ועל זה הטעם אמרו כל המסתכל בקשת עיניו כהות ואם הדבר כפשטו שיבוא לידי כהיית עינים בעונש הבטתו ג"כ רמזו כי באמת עיניו כהות שרואה צבע קבוע למראה עיניו ואינו כן ועיניו כהות מהשיג אמיתות הגוונים ההם ושורשם שאין להם גוון כלל כמ"ש קוטרא בגולמא נעיץ בעזקא לא חיור לא אוכם לא סומק לא ירוק לא גוון כלל ולפנים יאמר כי המסתכל בקשת יחזי קלנא בשכינתא ועל ענין זה אמרו בפ' וארא ואפול על פני א"ר יהושע ב"ל הרואה קשת בענן צריך ליפול על פניו ואע"ג דלייטי עליה במערבא דמחזי כמאן דסגיד לקשתא הנה כוונת רי"בל שלא להסתכל בו. ועל הקדמה זו אבוא לבאר המאמר והאל יכפר בעד השגיאה כי כל הנדבר בענינים אלה שגיאה הם כי מה זה אשר יוכל הלב והלשון לדבר זולת לדבר כפי הכח הנשוא בחומר. הנה רשב"י בא לבאר תיקון מרכבת המשנה שבו ידבר יחזקאל הע"ה על דמיון בדמות הנסתר לנגלה כי מטעם זה היו דבריו כענין דמיון שהוא מדמה ואומר תמיד כמראה כעין בדמות ואמר וממעל לרקיע אשר על ראשם וכו' הכתוב הזה מדבר בד' פרקי המרכבה שהם סוד הד' פנים כאשר יבאר ואמר כי ממעל אל הרקיע אשר על ראשי החיות כמראה אבן ספיר וכו' והנה הרקיע הזה הוא אשר עליו הזהירו רז"ל שלא להרהר עליו אמרו אמר רב אחא בר יעקב רקיע יש למעלה מהחיות שנאמר ודמות על ראשי החיה רקיע עד כאן יש לך רשות לדבר מכאן ואילך אין לך רשות לדבר שכן כתיב בבן סירא במופלא ממך אל תדרוש במכוסה ממך אל תחקור במה שהורשי' התבונן ואין לך עסק בנסתרות ומזה הטעם הושם טעם במלת וממעל כאלו מפסיק בין ענין לענין כלומר עד כאן אתה רשאי ומכאן והלאה פסוק דבריך וכבר ידעת כי הטעמים יורו על עיקר הדבר וכמו שאמרו באנכי עשו בכורך שהושם טעם מבדיל בין אנכי לעשו להורות כי לא כזב לאביו. אמר כי ממעל לרקיע הזה אשר על ראשי החיות כמראה אבן שפיר ולפנים יבאר סוד אבן ואמר כמראה לדמות הנסתר בנגלה כמ"ש.

ואמר מה כתיב לעילא ואשמע את קול כנפיהם בקול מים רבים כקול שדי וכו' עתה יבאר סוד החיות שהם מרכבה לכסא ואמר אלין ד' חיון רברבן עילאין דההיא חיה מתתקנא עלייהו קראם רברבין ע"ד מ"ש רז"ל במסכת חגיגה הפ' אין דורשין תניא א"ר יוחנן בן זכאי מה תשובה השיבתו בת קול לאותו רשע כשאמר אעלה על במותי עב אדמה לעליון יצתה בת קול ואמרה רשע בן רשע בנו של נמרוד הרשע שהמריד את כל העולם כמה שנותיו של אדם ע' שנה ואם בגבורות שמונים שנה והלא מן הארץ ועד הרקיע מהלך ת"ק שנה ועוביו של רקיע ת"ק שנה וכן בין כל רקיע ורקיע ת"ק שנה ולמעלה מהם חיות הקדש רגלי חיות הקדש כנגד כלם וקרסולי החיות כנגד כולם ושוקי החיות כנגד כלם ורכובי החיות כנגד כלם וירכי החיות כנגד כלם וגופי החיות כנגד כלם וצוארי החיות כנגד כלם וראשי החיות כנגד כלם וקרני החיות כנגד כלם ולמעלה מהם כסא הכבוד וכו' ואת אמרת אעלה וכו' וע"ז קראם רברבין עילאין דההוא חי"ה מתתקנא עליהו הרמז לכס"א וכלהו בגדפין פרישן מתחברן דא בדא נתיחס להם הכנפים לכסות את גויותיהן על שהן נעלמות מההשגה בהן.

ובשעתא דאינון פרשי גדפיהו אשתמע קל גדפיהון דאמרי שירתא נתיחס להם תנועת הכנפים להתעוררותם בתשוקה רבה כדי לומר שירה לקבל פרס מבית המלך וכבר יראה במורגש שהתרנגול יפרוש כנפיו בחזקה קודם שיקר' ואין לך דבר שאין שורשו למעלה כאשר יבוא במקומו בסוד התרנ"גול המקיץ נרדמים ועל דוגמא הזו היו הכרובים פורשי כנפים כאשר יתבאר ב"ה.

כקול שדי דלא משתכך לעולמים. כל השירות והזמירות העולות נדפסות במלכות שד"י והוא עושה מהם עטרה לבוראם והנה שירת החיות תמיד קדושה קוראו' קדוש קדוש קדוש וכו' ונדפסות שם בסוד למען יזמרך כבו"ד ולא ידום כי הכבו"ד מקבלת כל השירות בסוד שיר השירים אשר לשל"מה למלך שהשלום שלו.

ומאי אמרי הודיע יי' ישועתו לעיני הגוים גלה צדק"תו כי מפאתם שהם הנראים ונגלים לנביאיו מודעת ז"את בכל הארץ היא מדת הצדק.

קול המולה כקול מחנה כקול משרייתא קדישא כד מתרברן כל חיילין עילאין ברב עם הדרת מלך כי יגדל קולם כקול המולה ומחנה רב ומאי אמרי קק"ק שלש משמרות הם וקרא זה אל זה והקטן נוטל רשות ומקבל מהגדול ממנו להיות נסכמים כלם אל הקדושה והוא אמרו אהדרו לדרום אהדרו למזרח אהדרו לצפון כי זהו דרך היחוד בסוד בא לו לקרן דרומית מזרחית מזרחית צפונית. ואמר כי אח"כ אהדרו למערב לחבר את האה"ל להיות אחד ואמרי ברוך כי ברוכה היא מכ"ל אשר לפניה.

והאי רקיע קאים על רישיהון הוא קערורית הכסא.

ובכל אתר דאיהי אזלא היא החיה אשר על הרקיע אשר עליה נאמר אל מקום אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו לא יסבו בלכתם אינו רוצה לומר שאינם סובבי' כי הסבוב תורה על ההסכמה בסוד פניהם איש אל אחיו אבל ר"ל שלא ישובו אחורנית שהיא התנועה הנסוגה אחור שלא תורה על הסכמה והוא אמרו בכל אתר דאיהי אזלא אסחרת אנפין לההוא סטר כלומר אל מקום שתהיה ההסכמה אם לדרום חסר אם לצפון דין אם למזרח רחמים שמה תחזיר פניה כדי שיסכימו כל הפנים לשם ואתכללו אנפין בה בהסכמה אחת אסחרו אנפין לד' זויין וכלהו מתסחרן בריבועא דילה אמר כי כל אחד מהפנים מגמתו לזוית שלו ר"ל אל פעולתו אשר הפקד עליו אמנם כלם סובבים ברבועא דילה כי ידפסו הארבע הפאות בריבועא ויורשמו הפנים כלם בה להיית בהסכמתה כלם פני אדם וזהו אתגליפ' בד' אנפין אנפי אריה אנפי נשרא אנפי שור אנפי אדם גליף בכלהו וכו'.

ד' גוונין אתחזיין בה גליפן בד' ד'. אמר כי סוד המרכבו' העליונה והתחתונה נראים בכסא נחתמות בארבע ארבע שהם רשומות באותיות י"הוה אדנ"י רשימין טמירין עילאין ותתאין והם סוד י"אהדונהי כי הם סוד המרכבה הראשונה ומרכבת המשנה.

כד מתפרשן גוונין דאינון ארבע סלקין לתריסר גוון סומק גוון ירוק גוון חיור גוון דאתכליל אמר כי בבחינת הבדל הגוונין יעלו לשנים עשר שלשה שלשה לכל פאה הרי מ' ואחת כוללת שלשתם הרי ארבע של שלש שלש והם י"ב. והסוד הזה הוא בשם י"הוה שצירופו י"ב הויות לפי שהה"א האחרונה נכפלת ולא תעשה צירוף רק היא הולכת עם כלנה. ומ"ש הה"ד כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם הם דמיון לגוונים אשר בדמות כבו"ד יי' שבה נכללים השלש גוונין הנז' חיור וסומק וירוק שהיא נקראת קש"ת הברי"ת שכן נאמר ביוסף על ששבה באותן קשתו זכה להיות אחוז במדת הברי"ת.

מאי ויפוזו אתנהירו בחמידו דכלא אמר כי שניהם המדות מאירות ומזהירות בחשק רב והיו תואמים מלמעלה כי מטרוניתא עם מלכא מלכא אקרי ופי' ויפוזו מענין בהירות מענין פ"ז וכן אמרו בפ' קמא דע"ז א"ר יהודה א"ר שמואל עוד אחרת יש ברומי אחת לע' שנה מביאים אדם שלם ומרכיבין אותו על חיגר ומלבישין אותו בגדי אדם הא' ומניחין בראשו קרקפילו של רבי ישמעאל ותלו ליה מתקל זוזא דפיזא ופי' רש"י ז"ל אבן יקרה עד מאד ואינו מצוי בעולם. אתנהיר בנהירו עילאה יחזור ליוסף הצדיק כי משומרו את הברית זכה לזוהר ההוא וע"ד אקרי הקש"ת ברי"ת כליל דא בדא זהרא יקרא עילאה חיזו דכל חיזו היא מראה שכל הפנים נדפסים בה ונראים כמים הפנים לפנים.

חיזו כחיזו טמירא גוונין טמירין גוונין דאתגלין אמר כי אותם הגוונין הצפונים וטמונים שלא יתפסו בשום גוון נראים ונגלים בה.

ולית רשו לאסתכלא בעינא בקשת באותו הנראה בענן ביום הגשם לפי שהוא דוגמא לקשת העליון.

דלא יחזי קלנא בשכינתא שהראית גווניה הבהירים בדבר גשמי חשוך שזהו דמיון ומשל למלך שבנה פלטרין במקום האשפה והביבין והסריות והוא שביאר מיד וכן גוונין דקשת הוא חיזו דסוסטיפ' קטיר' כחיזו י"קר עילאה פי' גוון הסיג אחוז במראה הכבוד דלא לאסתכל' כלו' שאין ראוי להסתכל במלך כשהוא לובש בלואי הסחבות ובגדים צואים והבן זה מאד והוא אמרם איפשר כי אלא קשין דפיריא הכוונה שאין ביניהם דמיון ואם הם נמשכים זה מזה. ואחר שביאר זה שב לבאר הסוד בפי' ואמר האי דאמרן תלת גוונין וחד אתכליל מנייהו כלהו רזא חדא הוא אשר ביארתי בסוד י"הו וה"א האחרונה הכוללת אותם כי כן באו הפנים במרכבת המשנה כלולים בפני אד"ם ובגו עננא סלקא לאתחזיא העטרת נקראת ענן יי'.

כמראה אבן ספיר אמר שהיא סוד אבן השתיה בקדש הקדשים דוגמת האבן הראשה אבן מאסו הבונים אב"ן ספי"ר אבנו של י"סוד שנקרא ספיר שהוא כולל כל הגוונים וזהו סוד לבנ"ת הספי"ר לבנתו של ספי"ר. והאי איהי כרסיא קדישא זאת האבן היא הכסא לשם יי' דאיהי ממנא על החיות הנז'. דמות כסא בד' סמכין דמה אותה לכסא בבחינה שיש לו ד' רגלים. ואמר כי היא תורה שבע"פ לפי שמתוכה מתבארת תורה שבכ"תב כן שם י"הוה יתב' לא יתגלה כי אם משם אדנ"י.

ועל דמות הכסא דמות כמראה אד"ם עליו כלם מיני השאלות להבדיל בין המשפיע למושפע.

מכאן דתורה שבכתב שווין על תורה שבע"פ אמר כי אפילו במעשה ידינו כוננהו שמכאן שאין לשנות מן המטבע הזה וצריך לשום תורה שבכתב על תורה שבע"פ כמו שהם למעלה ומבואר הוא.