כתם פז על ספר הזהר קמא

ומוראכם וחתכם מכאן ולהלאה. יהא לכון דיוקנין דבני נשא באר בכלל דבריו כי האדם נברא בצלם אלהים ובעוד. שהצלם ההוא נשלם באדם הנה יהיה מוראו ופחדו על הבריות כלם בהמות וחיות ועופות לפי שהוא דוגמא לאדם העליון אשר כל הפנים העליונים פני ארי"ה פני שו"ר פני נש"ר פונים ומשועבדים אל פני אדם בסוד ודמות פניהם פני אד"ם וכן האדם למטה כל הפנים התחתונים משועבדים ונכנעים אליו. והוא רודה בכלם כל שתה תחת רגליו. אמנם כשמשחת מאיש מראהו ותוארו מאד"ם נמשל כבהמות נדמה וכל ברואי מטה שולטים עליו כי סר צלו מעליו וכמ"ש ז"ל אין חיה רעה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה. ואמר כי הדור הרע ההוא דור המבול השחיתו צלמם ברוע מעלליהם אמנם עתה שעולם חדש בא לכאן הבטיחם שיחזור להם הצל"ם ההוא ומתוך כך יהיה מוראכם יחתכם על כל חית הארץ כבראשונה בתחלת הבריאה שנאמ' להם ורדו בדגת הים וככל וכו'. ועוד יבאר כי סגולת מודעת היא בכל הארץ כי שומר תורה לא דע דבר רע ושצלמו לא תסור ממנו ולא תשתנה וכל רואיו יכירו כי הוא בצלם אלהים ויראו ממנו. ובהפך העובר על התורה יסור צלו מעליו ולא זו בלבד שלא ייראו ממנו אבל הוא יירא מהם. ומ"ש וכל דגי הים בידכם נתנו ואפי' נוני ימא פי' שהדגים אינם בכלל הפנים ועכ"ז ימשול בהם.

ור' חייא אמ' בידכם נתנו מקדמת דנא ירצה שזאת הברכה לא נתחדשה עתה בהתחדש העולם אכל הוא הודעה כי ישוב הדבר כבראשונה וכמו שנאמ' בתחלת הבריאה ורדו בדגת הים וכו' כן יהיה עתה ולא שנתחדש זה עתה ונודע כי מלת נתנו בלשון עבר ולא אמ' בידכם אתן.

רבי חזקיה פתח לדוד משכיל אשרי נשוי פשע. האי קרא אוקמוה אמ' שכבר פירשוהו על פנים שונים לפי שהכתוב הזה קשה להבין שהרי כתי' מכסה פשעיו לא יצליח ואיך יאמ' אשרי וכו' כסוי חטאה ודרשו בו אשרי נשוי פשע שהוא גבוה מפשעו ולא פשעו גדול ממנו ועוד דרשו נשוי בשבלת מלשון שכחה דהוא מנשי חובן וסולח. ואמ' כי עיקר הכתוב הוא ברזא דחכמתא כאשר יבאר.

דהא תנינן בעשרה מיני זמר שבח דוד לקב"ה והם הנז' בספר תהלים בניצוח בניגון במזמור בשיר בתפלה בהודאה באשרי במשכיל בהללויה ברנה. וחד מניהו משכיל ולפי שהוא א' מהם יש בו סוד שמשכי"ל רומז למדת היסוד שהוא משכיל על דב"ר בסוד אשרי משכי"ל אל ד"ל.

ודוד אתקין גרמיה עד לא ישרה עלוי האי דרגא אמ' כי דוד ע"ה בטרם שתשרה המדה הזאת הנקרא משכיל על מדתו היה מעורר עצמו למדתו כדי שתחול על מדתו מדת משכיל. ואמ' כי פי' אשרי נשוי פשע בשעתא דקב"ה אתקיל חובין וזכוון דבני נשא ההוא תקלא דבסט' חובין מסתלקין וכו' זה דומה למה שאמרו רז"ל בכתוב ולך יי' חסד. ר' אלעזר ור' יוסי בן חנינא אמרי כף מאזנים מעויין הוא כאן עונות וכאן זכיות ומה הקב"ה עושה מטה כלפי חסד ר' יוסי אמ' מה הקב"ה עושה חוטף שטר א' מהעונו' מכף א' ומיד הזכיו' מכריעות שנאמ' ויט אליו חסד. רבנין אמרי מסייע לכף עונות ומעלהו למעלה ומיד הזכיות מכריעות שנא' נושא עון ועובר על פשע. הנך רואה בעיניך כי שלשת הסברות הללו כלם כוונתם להודיע כמה חבתו של הב"ה עם ישראל עד שיחסו לו ית' מיני הגניבה הנוהגת בין בני האדם במשקל על ג' פנים אם שיטה בידו אחת קובת המאזנים אל מקום שלבו חפץ להכריע ואם שיחטוף בהחבא מהכף האחת כדי שיכריע האחרת. ואם שלא יחטוף שום דבר מהכף האחת רק שישים ידו א' מלמטה בכף האחת וישאנה כדי שיכריע האחרת וכל התחבולות הללו נמצאים בין בני אדם אלא שאחת אחת מהנה נרגשת יותר וכל א' מאלה החכמים יחוד חידה וימשול משל בזה כי ר' אלעזר אמ' שהב"ה מטה כלפי חסד אחר שהמשקל הוא מעויין שלא יכריע הלשון לכאן ולכאן מניח ידו על כף הזכיות ומטה ומכריע אותם למטה והביא ראיה מהכתוב מטה כלפי חסד. ולפי שמדת הדין תמאן דבר נגלה כזה. המשיל ר' יוסי הדבר לענין אחר בלחי מורגש כזה ואמ' שהוא חוטף שטר א' קודם שיבואו אל המשקל והמשקל יכריע אל הזכיות ולפי שעדיין הדבר מורגש ומדת הדין שטרותיה במספר הם ולא יבצר ממנה א' מהם ע"כ משלו רבנין הדבר על היותר אפשר שלא יורגש למדת הדין וזה כשיכואו הזכיות והעונות כלם אל כפות המאזנים איש לא נעדר יתכן ההכרעה על אופן אחר בלתי מורגשת והוא שישאם בידו אחת המשקל וידו אחת מתחת ומכריע האחרת וזהו נושא עון כלומ' נושא כף העונות למעלה כדי שיכריעו הזכיות ואולי כי אל זה כוונו רז"ל באמרם וידי אדם מתחת כנפיהם ידו כתיב ידו של הב"ה פשוט"ה תחת כנפי החיות כדי לקבל בעלי תשובה מפני מדת הדין וכבר ידעת מנהגם ע"ה בהמשיל משל לכמו אלו הענינים לתחבולות בני האדם והכל נדבר מצדנו והוא ית' מתהפך בתחבולותיו ממדת הדין למדת הרחמים אל כל אשר יחפוץ ויצוה על פני תבל ארצה מצד מעשיהם לא מצד עצמו ח"ו ח"ו והוא מ"ש ר' חזקיה בכאן בשעתא דקב"ה אתקיל חובין וזכוון דבני נשא ההוא תקלא דסטר חובין מסתלקין ואינון זכוון דאינון בתקלא אחרא מכריעין לתתא ודא הוא נשוי פשע וכאלו אמ' אשרי אדם ששוקלין מעשיו והב"ה מסייע לכף העונות להעלותו למעלה כדי שיכבדו הזכיות. וביאר א"כ מהו כסוי חטאה שעליו אמ' קרא ברזא דחכמתא אתמ' ואמ' בשעתא דדינא שריא בעלמא דיהא מחפייא דלא ישלוט עליה מחבלא ביאר כי זה מעשה האל ית' בנשוא כף העונות למעלה כדי שיכריעו הזכיות כדי שיהיה נכסה ממלאך המות הנקרא חטא"ה ובזה האופן יעלימנו ממנו כמו שעשה לנח דכסי ליה קב"ה מההוא חטא"ה דאמשיך עליה אדם ועל עלמא כיון דחטא"ה דא אמשיך על עלמא שאר בריין שלטאן לפי שסר צלם מעליהם.

ובג"כ כד נפק נח מתיבותא ברכיה וכו'. ושאל ואמ' אמאי בהני ברכאן לא אשתכחו נוקבי לפי שנמצא מחלוקת בין רז"ל בענין אם האיש מצוה בפריה ורביה ולא האשה אמרו ומלאו את הארץ וכבשוה האיש דרכו לכבוש ואין האשה דרכה לכבוש ואמרו אדרבה וכבשוה תרתי. משמע והשיבו וכבשה כתי' האיש כובש את אשתו שלא תצא לשוק שאם הרבתה הרגל תבוא לידי קלקול שכן את מוצא בדינה בת יעקב. ואמרו עוד רב יוסף אמר מהכא אני אל שדי פרה ורבה ולא כתי' פרו ורבו. ר' יוחנן בן ברוקא אומר על שניהם הוא אומר ויברך אותם אלהים ובנדון שלפנינו רצה ר' חזקיה לדעת אם יש שום הכרעה מהכתובים הללו לענין זה ואמר שלא מצינו בזאת הברכה אשר בירך אלהים לנח רק לזכרים בלבד ולא נזכרו הנקבות והשיבו ר"ש שאין מכאן ראיה שהרי אמר ואתם כללא דדכורי ונוקבי בחדא ועוד שהרי ריבה הכתוב באת נח למסגי נוקבא דיליה ואת בניו למסגי נוקביהון. והכא יהיב לון קב"ה שבע פקודי אוריתא אמר שבפרשה זו נרמזים שבע מצות בני נח כשם שנרמזו בתחלת הבריאה בפ' ויצו יי' אלהים כמו שקדם וזה כי בכתוב אך בשר בנפשו הזהיר על אבר מן החי. ובכתוב ואך את דמכם הזהיר על שפיכות דמים ובכתוב ואתם פרו ורבו יזהיר על העריות פרו ורבו במותר לכם וככתוב ויאמר אלהים הזהיר על ע"ז לאפוקי אלהים אחדים ובכלל ברכת השם והדינין. כירק עשב ולא מן הגזל כמו שהירק והעשב צומח בלא גזל הרי ז' מצות בני נח נרמזים בכאן עד דקיימו ישראל בטורא דסיני וכו' שאז נצטוו ישראל על תרי"ג מצות כלם.