כתם פז על ספר הזהר קלז

וימח את כל היקום אשר על פני האדמה ר' אבא אמ' את לאתכללא כל אינון שליטין דשלטין ממנן על ארעא. אמ' כי על סוד זה קראם היקום שהם קיימים ושולטים על התחתונים ועוד כי למה יצטרך לכתוב על פני האדמה והיה די לכתוב אשר על האדמה שהרי אמ' קודם זה כל אשר בארץ יגוע ולא אמ' כל אשר על פני הארץ והוא אמרו ודא הוא היקום אשר על פני האדמה הם השליטים שהם למעלה מפני האדמה ויביא ראיה מיפקוד יי' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה ואז"ל אין הב"ה נפרע מהאומה למטה עד שנפרע מאלהיה תחלה בסוד ובכל אלהי מצרים אעשה שפטים. ואיך מתעברן לתת ציור על איזה אופן יאמ' על צבא השמים שהם נפקדים ונעדרים מתפקידם אחרי שנתמנו על חוקם ולא יעבור ואמ' אעבר לון בנורא דדליק הה"ד כי יי' אלהיך אש אכלה הוא וכו' יאמ' כי בבחינה שהם משועבדים ונכנעים למאמ' יוצרם הנה הנם נבלעים כאשר יתבלע המאור הקטן מפני המאור הגדול והנה העטרת נקראת אש אכלה שהוא בולעת הכל וכל הממשלות וממשלתם התחתונות נבלעות מתחתיה לפי שהיא אש אוכלת אש והוא אמרו היקום דעליהו מעבר באש ר"ל באש השכינה.

ואינון דיתבי תחותיהו החוסים בצלם במיא.

ובגין כך וימח את כל היקום וכו' אמ' כי לכך כפל הכתו' באמרו את כל היקום ואח"כ מאדם עד בהמה והלא כל היקום בכלל האדם והבהמה וכו' הם אלא שבא להודיעך שנפרע מהשליטים תחלה ואח"כ מהאדם והבהמה וכו' ועכ"א בכל חלק מהם וימח וי"מח את כל היקום ובתחתונים וימחו מן הארץ.

וישאר אך למעוטי דלא אשתארו בעלמא בר נח וכן פי' רש"י ז"ל וישאר אך נח לבד נח זהו פשוטו ולפי שאין משפט האך הזה כמשפט כל אכין הממעטים לפי שכבר נאמ' וימח את כל היקום מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים ופשיטא שלא נשאר אלא נח ואשר עמו בתיבה וא"כ אך נח למעוטי מאי אתא לזה אמ' ר' יוסי חגיר הוה דאכיש ליה אריה והא אוקמוה כלומ' כבר דרשו זה רז"ל הוא שאמרו בתנחומא א"ר יוחנן בשם ר' אלעזר בר יוסי הגלילי פעם א' שהיה נח לזון את הארי הכישו הארי ויצא צולע הה"ד וישאר אך נח אך שלא היה שלם ולא היה כשר להקריב קרבן והקריב שם בנו תחתיו נמצא כי מיעוט האך היה בעצמו של נח.

ויזכור אלהים את נח ואת כל החיה וכו' ר' חייא פתח ערום ראה נסתר האי קרא אתמר על נח דעאל לתיבותא ואסתתר בה הוא הדבר אשר כבר דרשוהו בבא אתה וכל ביתך אל התיבה אלא שהביאו הכתוב הזה מדברי שע"ה לומ' שאל זה כיון במשליו להודיע כמה צריך אדם להתרחק ולהסתר ביום חרון אף יי' ממדת הדין כשהיא נמתחת במקום אחד מהמקומות ולפי דרכו אמר כי נח לא נסתתר עד שראה שדחקוהו המים שאם לא ראה זה במוחש לא היה נכנה לתיבה וזהו ערום ראה כלומ' עד שראה לא האמין וראה למלאך המות שהיה בא בתוך המים בשם רע"ה בסוד לא תאונה אליך רע"ה ודא הוא מפני המבול כמו שקדם בהנני מביא את המבו"ל את לאסגאה מלאך המות.

ר' יוסי אמ' ערום ראה ויסתר כתי' אמ' כי יש כתוב אחר קודם לזה שדרש ר' חייא והוא כתוב ויסתר וזה יורה על מה דאתמ' יותר מזה שדרש ר' חייא לפי שהוא יורה על אזהרה לעתיד ופי' ערום חכם שראה רעה שהתחילה לבא יסתר מיד ע"ד חבי כמעט רגע עד יעבר ועם וכבר אמ' רשב"י ע"ה שצריך לצאת מהמקום ההוא שזה הוא ההחבאה האמתית בגין דכיון דאתיהיב ליה רשו יש לו למשחית ולא ליטול נשמה וכבר ידעת כי מי שנאסר במאסר המלך אומרים לו הבא זכות ותפטר ואמ' שאין לו רשות לחבל אלא לעוברים לפניו באתגליא כי אין לו כח אלא בנגלה ולא בדבר נסתר ובכתוב ונתנו איש כופר נפשו יתבאר סוד זה בע"ה ואמ' שזהו שאמ' הכתוב ופתאים עברו ונענשו כלומ' אינם חוששים לחלוק לו כבוד ועוברים לפניו בגלוי ומיד נענשים.

ד"א ערום ראה רעה ונסתר. זה הכתו' עצמו קרי וכתי' ויסתר וקרי נסתר ועתה דורש אותו כפי הקרי על נח ועל בני דורו שקראם פתאים שלא שתו לבם גם לזאת אעפ"י שהיה מתרה בהם נח.

כיון דאסתתר ואשתהי תמן כל ההוא זמנא עד עבור זעם ומשפטן של רשעים י"ב חדש לבתר ויזכור אלהים את נח. אר"ש ויזכור אלהים את נח ת"ח בשעתא דדינא אתעביד לא כתיב ביה זכירה. דע כי כל מקום שתמצא פקידה הוא לעטרת כאשר יבוא בפ' ויי' פקד את שרה. ובכל מקום שתמצא זכירה היא למדת היסוד לפי שהוא סוף העולם הזכר ולפי שהוא זוכר בהשפעתו לעטרת נקרא זכרון. וכבר ידעת שהוא בא מן המוח והזכרון במוח הוא ולפי שהמקום הזה הוא מקום שבו נזכרים בל בני העולם וכפי הזכרון שנזכרים שם כך הדין נגמר תקנו לומר בר"ה זכרנו לחיים כי הוא אל חי ומלך חיים. וכשדוד היה משתוקק להתחבר במדה הזאת היה אומר מזמור לדוד להזכיר כדי לחבר מדתו עם מדת הזכרון לקבל מזונותיה ממנו ולזה אר"ש כי בשעתא דדינא אתעביד נסתלק מדת ה"זכרון מהשפיע במדת אלהים והיה הדין פועל בלי רחמים וע"כ לא נזכר בשעת הדין רק שם אלהים לחוד בלא זכי"רה כיון דאתעביד דינא וחמת המלך שככה ואתעברו חייבי עלמא כדין כתיב ביה זכירה כלומר נתחבר זכרון עם אלהי"ם שנתחבר בה הזכרון.

דהא דכד דינא שריא על עלמא אתחבריתא לא אשתכח אלא מדת הדין לבדה. ובג"כ כתיב הכא ויזכור אלהים את נ"ח דביה שריא ז"כור דכתיב איש צדיק כיון דאתעבר דינא ואשתכך רוגזא תב כלא לאתריה והרחמים שנסתלקו ישוכו לעטרת כדי למזג ולכפות הדין כאשר היה בתחלה ואל זה הענין יביא הכתוב הזה אתה מושל בגאות הים כשוא גליו אתה תשבחם ואמר בשעתא דימא קפיץ בגלוי. ותהומי סלקי הנה יביא דמיון מהים המורגש אצלנו אשר ראינו כי לפעמים הומים גליו ויתגעשו והשקט לא יוכלו כי מימי התהום עולים ויורדים וגועשים לכסות הארץ ואחר הרעש רוח יי' תניחם בשובה ונחת וזה הענין לא נודע לבני האדם בשלוח יי' את רוחו הנה הוא הנקרא חוט של חסד ומושך גלי הים אליו ומשקיט זעפו של ים ואין יודע ואין מבין איך ומה ולמה היה הים זועף ומה הוא אשר השקיטו ברגע קטון שזה הוא מן הפלאים הגדולים ולא כמו שחשבו רבים כי אין סער בים אם לא ברוח ובנוח הרוח ינוחו גליו שהרי כמה פעמים יהיה סער בים בלא רוח מצויה בעת תוספת המים העולים מן התהומות והוא שנאמר במצרים תהומו' יכסיומו כי חזרו מימי התהומו' עליהם וגברו המים מאד מאד בזולת רוח מצויה ונורא תהלות עושה פלא הוא היודע והעושה ואין איש שם על לב שהרי כפי הטבע לא היה איפשרות ליונה הנביא לחיות כרגע קטן במעי הדגה כי מהיכן ינשם והוא מן הנמנעו' כפי הטבע שיבלע ב"ח לב"ח אחר וחי בבואו מיד במעי העליון נשמתו תאסף ממנו אם לא שהב"ה התקין לו במעי הדגה והזמין לו שם מאותו הרוח הנח הנקרא גאו"ת הי"ם המתפלש במים ההם אשר ממנו חיים כל דגי הים ומנשמים בתוך המים מה שאי איפשר זה להבינו בדרך הטבע הנגלה הוא אשר העמיד ליונה הנביא נשמתו בו ולא מת הוא אשר רמזו רז"ל בפרקי רבי אליעזר ר' טרפון אומר ממונה היה אותו דג לבלוע את יונה מששת ימי בראשית שנאמר וימן יי' דג גדול לכלוע את יונה נכנס בפיו כאדם שהוא נכנס בבית הכנסת גדולה הכוונה שהמציא לו שם הב"ה מאותו הרוח הנקרא גאו"ת הי"ם שיתנשם בו וזה החוט הנכנס בים איש לא ידענו ולא יציירנו שיש באיפשרות הטבע ליכנס גשם בגשם ולא יורגש בבואו ובצאתו. הנה על הדמיון הזה המורגש אלינו בים התחתון הוא בים העליון כי זה לעומת זה עשה האלהים כי כשמדת הדין הקשה שולטת בה היא מליאה לה חמה עזה וגליה הם הבעלי דינין שלוחיה קופצים ורועשים איש ואיש בכלי חפצו ומשחיתו בידו לשחת בני העולם כאשר היה בזמן נח עד עת הגיע תור חוט של חסד הוא הברי"ת אשר כרת לו הב"ה לנח ב"זכרון טו"ב מלפניו. ואגב אורחיה גלה לנו סוד נכמס נפש היפה תאכלהו ועם לא יבין ילבט והוא כי נקרא אותו החוט המניח זעף היף גאו"ת הי"ם לפי שהוא סבה להשתוקקות הים לענות ולהתגאו' לקבל פרס כי מזולת זה לא תעלה למעלה וסוד זה כבר כתבנוהו בפ' ואד יעלה מן הארץ והשקה והוא שאמר בסוף הענין וההוא גאות' הוא חד חוטא דסליק ליה לימא כי אין לה תשוקה מעצמה כלום אם לא בהראות לה הזכר פנים מאירים ואי לאו ההוא חוטא דמטי ליה מסטרא דימינא לא סלקא לעלמין וביאר עוד הענין באר היטב ואמר דכיון דההוא חוטא נחית לימא וימא אתאחיד ביה שניהם מלאים כדין אתערון גלגלוי הם אוכלוסיה ושאגן למטרף טרפא בסוד הכפירים שואגים לטרף ומ"ש מתערין הרמז שאין בהם המתנה כי רעבים המה לטרוף טרף ומזון בסוד הרצוא והשוב עד דקב"ה אתיב לון לאחורא כי בהגיעם אצל האור העצום ההוא שהם ניזונים ממנו שבים לאחוריהם בסוד בשתים יכסה פניו כי אינם סובלים כל א' וא' רק החק הראוי לו עליו לא יוסיף וממנו לא יגרע הה"ד בשוא גליו כלומר בהנשאם מעל הארץ ברב תשוקתם אתה תשבחם כמו תשברם ודומה לו משביח שאון ימים שאון גליהם כי הוא ישבר גאותם וישיבם אל מקומם אשר נתמנו עליו כי לולא זה היו שבים אל הנקודה שהיו בה בראשונה והבן זה מאד מאד. ד"א אתה תשבחם שבח ממש כלומר אתה הוא אשר תשבחם ושבח הוא להם בעלותם לראות את פני האדון שאם לא כן מה שבח וגדולה להם. מכאן כל מאן דכסיף לאסתכלא ולמנדע אע"ג דלא יכיל למדבק שבחא איהו דיליה שהרי מלאכי מעלה שרפים ואופנים וחיות הקדש מתנשאים להשיג הכבוד וחוזרים ואומרים ברוך כבוד יי' ממקומו ודי להם שבח וגדולה בתשוקתם זו לבד כי ממנה ניזונים ואוכלים את חוקם ומכאן תשובה לסכלים המתחכמים וחכמת מה להם הפוערים פיהם נגד העוסקים בחכמת הקבלה האומרים עליהם כי קול דברים הם שומעים ותמונה אינם רואים אוי להם ולרוע מזלם על סכלותם והוללותם כי לא ירויחו מזה רק שהם מניאים את עם יי' מעלות להר קדשו שהרי גם מלאכי מעלה יגעים ואינם משיגים עצם הכבוד ומרב תשוקתם מתאמצים לעלות לפנים ממחיצתם והנם שוגים עד"א באהבתה תשגה תמיד ולא לשגגה יחשב להם אף שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם לא יחשב להם תשוקתם לשגגה רק לשבח וגדולה וכבוד כי התועה בדרך וכוונתו לבקש את בית המלך והוא מחזר חלילה לדעת איזה הדרך ישכון לצדקה תחשב לו ופרס מאת המלך יקבל על טורחו וזהו האמת ומה שאין בו ספק והדוברים עתק על העוסקים בספרי הקבלה בגאוה ובוז עתידין ליתן את הדין כי תאלמנה שפתיהם בזה ובבא כי יסכר פי דוברי שקר המתהללים באלילים מעשה ידי אדם במופתים המורגשים כפי הנגלה לסנוירי עיניהם ואת פועל יי' הרוחני לא יביטו כי הוא נשמה למורגש ודי להם סכלותם לעונש נפשם ונשוב אל ענינינו כי אמר מכאן כל מאן דכסיף לאסתכלא ולמנדע אע"ג דלא יכיל למדבק די לו תשוקתו לדבר כי שבחא איהו דיליה בבקשו את פני האדון כאשר הם מבקשים ואינם משיגים. אמר רב יהודה נח כד הוה בתיבה דחיל הוה אמר כי אחר שנכנס בתיבה היה מתירא שלא יזכרנו וזה יורה על שהיה מקטני אמנה יותר ממה שהיה בראשונה ולא האמין עד אשר באו מים עד נפש ומה גם עתה שסגר השם בעדו והוא היה מתירא שלא יזכרנו עוד וכיון דאתעביד דינא ואתעברו חייבי עלמא זכר את דבר קדשו שא"ל והקימותי את בריתי אתך ובאת אל התיבה ואולי כי מפני שלא הבטיחו רק על ביאת התיבה ולא על יציאתו ממנה היה מתירא שלא יזכרנו. רבי אלעזר אומר ת"ח בשעתא דדינא שריא בעלמא לא ליבעי ליה לאינש דידכר שמיה. אמר כי לעולם אל יפרוש אדם מן הצבור לפי שאם יפרוש מהם מזכירין לו עונותיו ויבוא לו עונש או יסורין ויביא ראיה מהשונמית בויהי היום אזל שיום ר"ה היה ואמר לה אלישע היש לדבר לך אל המלך שהרמז אל המלך יי' צבאות ולא רצתה ואמרה בתוך עמי אנכי יושבת אמרה שלא תזכר רק בכלל ישראל ולא לבדה שמא ישגיחו במעשיה פרט פרט ויזכרו עונותיה ובהיותה נזכרת בתוך הכלל לא ישגיחו בפרטיה וכן בנח אחר שנכנס בתיבה לא נזכר שום דבור שיאמר לו הב"ה בהיותו בתוך התיבה ולא שהתפלל הוא שם כמו שעשה יונה ממעי הדגה וזה לפחדו ממדת הדין שלא תשגיח בו וככלות דור צוחן כתיב ויזכור אלהים את נח כי אז נהפך מדת הדין למדת רחמים. ד"א ויזכור אלהים את נח כד"א ואזכור את בריתי פי' כי זכר את נח העליון סוד הברי"ת אשר הבטיחו לנח והקימותי את בריתי אתך ויהיה נ"ח הנזכר בכאן הברית העליון.