כתם פז על ספר הזהר קלח

רבי יהודה הוה אזיל מקפוטקיא ללוד פגע וכו' יביא מעשה ומתוכו יבאר הנער ההוא הבא עמו סוד המזבח והקרבן ואמר כי כך היה המעשה כי פעם אחד היה הולך רבי חזקיה מקפוטקיא ללוד ותמיד הם ע"ה היו הולכים בחברה בדרך להיות עוסקים בתורה ובפעם הזה היה הולך יחידי ר' חזקיה ופגע בו רבי ייסא וא"ל תווהנא עלך דאת בלחודך דהא תנינן לא יפוק בר נש בלחודוי באורחא והוא חשב כי אמר זה לפי שיצא יחידי לבדו והשיב שהרי היה ממתין נער א' שיבוא אחריו וגם הוא לא הכיר בו שהיה בעל תורה ורבי ייסא השיבו כי אין כוונתו באמרו שיצא יחידי מצד החברה אמנם כוונתו כי גם שיצאו עמו עתה רבים עם הארץ יחידי הוא אחר שאין שם עם מי שידבר ד"ת דהא תנינן מאן דאזיל בארחא ולא עמיה מלי דאוריתא אסתכן בנפשיה גם כי ילכו עמו רבים מעמי הארץ לפי שהתורה היא המשמרת האדם לא בני אדם א"ל הכי הוא ודאי כי לא ידע כי הנער ההוא היה יודע בתורה כלום ושמח עתה שנקרה עמו רבי יסא.

אדהכי מטא ההוא רביא. אמר ליה רבי ייסא ברי ממאן אתר את רצה לבדקו אם מעיר סופרים הוא אולי ימצא תחת ידו איזה חידוש ששמע כי ואת היתה כוונתו בשאלו מאיזה עיר אתה כי מה לו ולעירו אם היה מעיר פלוני' זו או מעיר פלונית זו והשיבו כי מעיד לוד הוא ובזה הודיעו כי מעיר סופרי' הוא כי לוד ידועה היא שיש בה ת"ח כנודע מתוך ספורי הזוהר ומיד נתן טעם לביאתו עם רבי חזקיה לפי שהכיר ממנו שהוא ת"ח ולפי' הזמין עצמו לשרתו אולי ישמע מפיו דברי תורה וילמד ממנו וע"כ רצה ליצוק מים על ידיו וללכת עמו. וזאת היה הסבה שחזר ר' ייסא ואמר לו ברי ידעת באוריתא כי אחר שלא בא עמו לדרך משום שום תועלת שכר רק לשרתו הראה בעצמו שיש בו ריח תורה ורוצה הוא ללמוד ממנו.

א"ל ידענא דהא אבא אוליף לי בפרשת קרבנות הנך רואה כי הנער הזה לא ענין זה לבד היה יודע כפי מה שיראה מדבריו לפנים כי חכם היה בעל חכמה אמנם היתה כוונתו להודיעם כי גם כי ידברו הם בסתרי תורה שלא יחושו להשמר ממנו לפי שאין לדבר סתרי תורה רק בפני מי שהוא בדוק להם והודיעם כי גם לו לבד כמוהם לשמוע ללמוד וללמד שהרי אביו בהיותו מלמד לאחיו הגדול ממנו בשנים בסוד הקרבנות שהוא סוד גדול מסודו' התורה לא היה נשמר ממנו כי היה יודע אביו כי גם הוא ראוי לזה.

א"ל רבי ייסא ברי אימא לי רצה לבודקו האם היתה תורת יי' בפיו תורת אנשים מלומדה או אם היה מבין מדעתו היטב מה שהיה אומר בפיו.

פתח ואמר ויבן נח מזבח ליי'. דא איהו מזבח דאקריב ביה אדם הא'. לא מרישא דקרא אוכח שהוא המזבח שקרב בו אדם הראשון שא"כ הי"לל ויבן נח המזבח ליי' דמשמע המזבח הידוע לאדם הראשון אלא מסיפא דקרא אוכח ואם לא פירשו והוא ויעל עולות במזבח שלא היה צריך לכתוב אלא ויעל עליו עולות ומדקאמר במזבח רמז למזבח הידוע לאדם הראשון שהיה הרוס ורפא אותו והסוד ידוע כי בחטא אדם הראשון נהרס מזבח של מעלה והוא חזר להעמידו בסוד פ"ר מקרי"ן מפריס שהעלה עליו ואח"כ נהרס בדור אנוש ובדור המבול ונח חזר ובנאו וחבר את האה"ל להיות א'.

נח אמאי קריב עולה דהא עולה לא סלקא אלא בגין הרהורא מתוך שאלות המאושר הזה הודיע ענינים רבים ונכבדים. ראשונה הודיע כי נח חשב שנכו לו זכיותיו בהצלתו ממימי המבול לא נעשה כן לאחד מבני דורו ומצא עצמו ערום מכל מצות וזכות ולכן רצה להתחיל לסגל מצות ודאה כי בנין המזבח העליון הוא דבר כולל ולכן התחיל בבנינו. ועוד הודיע בשאילתו השנית אי ההוא מזבח הוה אמאי ויבן שהרי אדם הראשון בנאו אחר ששב בתשובה ומי הרסו ואמר חייבי עלמא גרמו דלא קיימא בדוכתיה כי גרשו הגבירה והכניסו השפחה במקומה וכאלו כב יכול נדחת ממקומה ולכן חזר נח ותקנה במקומה בסוד היחוד. עוד הודיע סוד למה נכתב עלת חסר ואמר כי הרמז לעטרת לבדה ואין לזרים אתה שהיא היא הראויה להתחבר במשפיע בה ולא זולתה ובזה תתגרש האמ"ה מבית שר"ה גבירתה. וכדי לבאר זה היטב הביא הכתוב עולה הוא אשה ריח ניחוח ליי' ונשא ונתן בו כדי לגלות הסוד ואמר לעולם עולה סלקא דכר כי הכוונה בקרבן העולה הוא לעולם הזכר ואי עולה סלקא דבר ולא סלקא נוקבא והכתוב יוכיח שנאמר בעולה זכר תמים יקריבנו אמאי כתיב אשה ואם בא הכתוב להודיע כי צריך אש להיות כלה כליל ידוע הוא דאש בעי לאשתכחא תמן מדכתי' ונתנו בני אהרן אש על המזבח יודע אני שצריך להביא אש מן ההדיוט אעפ"י שהיה יורד אש מן השמים וא"כ למה הוצרך לכתוב אשה והיה צריך לכתוב עולה לריח ניחח בלא אשה דממילא משמע. והודיע כי באמרו עולה אשה רמז דאע"ג דעולה אקרי דכר ולאתריה אתקריב כלומר לעולם הזכר. נוקבא לא בעא לאתפרשא מניה במחשבת המקריב את עולת איש אמנם צריך לחבר עולם הנקבה בעולם הזכר לאתחברא דא בדא כי זו היא הכוונה בקרבנות. ואע"ג דאשה לשום אישים כלומר אעפ"י שאמרו בספרי וכי יש אכילה ושתיה לפניו ת"ל לאישי לפי שהם מעלין לאישים ונראה מכאן כי האשה הנז' בכאן היה לאישים ולא המזבח הנה עכ"ז אינו סותר זה לזה כי המזב"ח ואשים דבר אחד הם. נח אצטריך ליה למקרב עולה עוד הודיע למה לא הקריב שלמים המורים על שלום בעולם בזכור אלהים אותו ואת כל החיה וכי' ואמר כי לו נאות להקריב עולה לפי שהעולה היא רמז למדתו מדת הצדי"ק דאיהו באתר דדכורא עבד ליה קב"ה לאתחבר ולאעלא בתיבה וכנגד מדתו הקריב להמשיך כחו אל התיבה וע"ד אקריב עולה ואח"כ הודיע מכח הכתוב עולה הוא אשה למה נקראת העטרת אשה ואמר אשה אש ה"א דאתחבר שמאלא בנוקבא כל נוקבא מסטרא דשמאלא קא אתיא דאתדבק דא בדא אש הגבו"רה בהא אחרונה בסוד שמאלו תחת לראשי ולכן נקראת אש"ה כלומר אש ה"א שהסוד בזה הוא קטירו דרחימו דאחיד בה שמאלא בראשונה כדי לעורר האה"בה אהבת הימין כי אש השמאל תעורר מימי הדרום וכבר קדם סוד זה פעמי' אחרים במה שעבר ובכן תקרא היא ג"כ עולה ובג"כ עולה אשה קטירו דדכר ונוקבא דא בדא.