כתם פז על ספר הזהר קלו

וישאו את התיבה ותרם מעל הארץ ר' אבא פתח רומה על השמים אלהים על כל הארץ כבודך ווי לון לחייביא וכו' ובחוביהון דחיין לה לשכינתא מארעא לפי שזה הכתו' נראה כמיותר שהרי כתי' בהדיא ויגברו המים מאד על הארץ ותלך התיבה על פני המים עכ"א כי הכתו' הזה בא להודיע כי בחובייהו דחיין לה לשכינתא מארעא כי התיבה רמז לשכינה כמ"ש.

וכד אסתלקת מעלמא הא לא אית מאן דישגח ודינא שלטא כן הוא הדין כשזה נופל זה קם.

וכד יתמחון חייבי עלמא ויסתלקון שכינתא אהדרת כי הם היו סבה להסתלקותה.

א"ל ר' יוסי הא ארעא דישראל דאתמחון חייביא דהוו בההוא זמנא בשנחר' הבית אמאי לא אהדרת כי הם היו סבה להסתלקות' א"ל בגין דלא אשתארו בה שאר זכאי עלמא כי הכל גלו ועל מי תשרה על העצים או על האבנים והראיה ע"ז דבכל אתרא דאזלו נחיתת ושויאת מדורהא עמהון ומה בארעא אוחרא נוכראה וכו' גלו למצרים גלו לבבל שכינה עמהם כ"ש וכו' יאמר כי א' מן הדברים הגורמים להסתלקות השכינה מן העולם הוא המשחית דרכו שאינו זוכה לראות פני שכינה ואינו נכנס בפלטרין של מלך ושע"ז נאמ' בדור המבול לשון וימחו דיתמחון מכלא ויאמ' לראיה לדבר תחיית המתים בההוא זמנא דזמין קב"ה לאחייא מתייא וכו' קב"ה יברא לון גופיהו דהא גרמא דישתאר וכו' הוא מ"ש רז"ל בפ' וינאץ השקד זה לוז בשדרה דרינוס שחיק טמי"א שאל לר' יהושע בן חנניא א"ל מהיכן הב"ה מניץ את האדם לעתיד לבא א"ל מלוז השדרה א"ל מנן את מודיע לי אייתי קומוי נתנו במים ולא נמחה בריחים ולא נטחן באש ולא נשרף נתנו על הסדן והכה עליו נחלק הסדן ונבקע הפטיש והלוז לא חסר והנה כפי הטבע קטני אמנה יאמרו כי זה רחוק שעצם מעצמות האדם לא ירקבהו רקב לפי שאינם מאמינים אלא מה שרואים במוחש והיה להם לנסות הדבר ואח"כ יכחישוהו ורז"ל כל דבריהם האמת והצדק והרוצה לכזב ינסה ולא למראה עיניו ישפוט כי כמה דברים יש בעולם שיכחישם השכל והנה אמת כי מי זה ואי זהו שישפוט שכלו שהאבן המגניטס ימשוך הברזל וכמו שכתב חכם א' ז"ל אין כח בשכל האדם להשיג אפי' בדברים המוחשים וכ"ש בדברים הנעלמים שהרי האבן המושכת הברזל והאבן המושכת השער והמושך הצפורן והמושכת התבן ואבן הדייאמנט המשברת כל האבנים ונכנס בסדן ובפטיש ואינו נשבר והעופרת היותר רך שבמתכות ישברהו גם דבר מנוסה כי האש לא תחסיר מן הזהב הטהור שום דבר ואפי' בזמן רב ובהאכיל אותו לנעמית יחסר שיעור גדול בזמן מועט כל אלה הדברים וזולתם אין מספר לא יכילם שכל האדם אם לא שאמת אותו הנסיון ולפי שנלאו חכמי הטבע למצוא להם מבוא בדרך הטבע קראום סגולה בדבר ההוא עכ"ל והנה בנדון שלפנינו קראו ר' אבא לעצם ההוא הנקרא לוז בדברי רז"ל חמירא לעיסה שא"א שתחמיץ ותתפח כי אם בשאור שנותנין בה ועלה יבנה קב"ה כל גופא. ויאמ' כי כל אותם הקמים בחוצה לארץ לא יהיב לון קב"ה נשמתהון אלא בארעא דישראל כי יקומון בנפ"ש ורוח אמנם הנשמה השכלית לא יקנו אותה רק בא"י דכתי' בפתחי את קברותיכם והבאתי אתכם אל אדמתכם דיתגלגלון תחות ארעא ולבתר מה כתי' ונתתי רוחי בכם וחייתם ואין חיות אמתי רק בהשכלה כי זולת זה האדם כבהמות השדה כחיתו יער. בר אלין דאסתאבו וסאיבו ארעא הם דור המבול שלא יקומו בתחיה ואע"ג דקשו ואפליגו על דא קדמאי בסנהדרין פ' חלק נחלקו חז"ל יש אומרים אין להם חלק לעה"ב ועומדין בדין ויש אומרים לא חיין ולא נדונין שנאמ' לא ידון רוחי באדם לעולם לא דין ולא רוח. אמנם סברת ר"ש הוא דודאי לית לון חולקא בעלמא דאתי דכתי' וימחו מן האר"ץ אבל יקומון בדין ועליהו נאמ' ורבים מישני אדמת עפר יקיצו וגו' אלה לחיי עולם ואלה לחרפות ולדראון עולם.