כתם פז על ספר הזהר קלב

והקימותי את בריתי אתך אמר ר' אלעזר מכאן אוליפנא דכד זכאין וכו' מתקיים עלמא עילא ותתא כי בקיום הברי"ת העליון למעלה יתקיים העולם למטה בהשפעתו.

אר"ש מלה סתים איהו ביאר למה יחס הענין בלשון קימה כי הי"לל ואשים את בריתי אתך או ואתן או אתנה בריתי אתך ולמה כנה הדבר בלשון קימה ועכ"א מלה סתים איהו כלו' מאותם היחסים שבהם מדמים צורה ליוצרה באתערות' דדכורא לגבי נוקביה וכבר כתבתי לך שלישי' שאין דעתם ע"ה לדבר גשמי ח"ו כי אם להרחיב דעת השומע להשיב אל לכו כי אין נעשה פתגם בארץ שלא יתחייב רשומו והגיונו למעלה וכי רשם שלא יתהוה שום זיווג כי אם מכח הגבורה שתתגבר ותקים התשוקה לדבר ההוא כן למעלה לא תתגבר תשוקת הצדי"ק להשפיע בעטר' כי אם מפאת הגבורה כי בה יתגבר לעשות מעשהו והיא היא המעורר' האהבה ראשונה ואש הקנאה שלא תבעל לאי"ש ז"ר וכבר ידעת כי לא יתיחס שם קנאה אלא לשם בסוד בקנאו את קנאתי בתוכם לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום ואלמלא פחדתי מרגשת פועלי און הדוברות על צדי"ק עתק הייתי מאריך בענין הוה. ואחר שביאר הענין בדרך משל גשמי ביאר הסוד ואמר ת"ח רזא דמלה כד צדיק איהו בעלמא מיד שכינתא לא אעדיאת מניה להשפיע בעבורו לעולם וזה לפי שאז הצדיק העליון משפיע בה ברחימו בתיאובתא דדכורא לנוקביה כד איהו מקנא לה לפי שהצדיק התחתון מעורר הצדיק העליון שיתקנא בה שלא תבעל לנכר"י וע"ד והקימותי את בריתי אתך אתער תיאובתא בגינך כי הצדיק התחתון בעבורו תתעורר האהבה למעלה בין י"סוד ועטרת.

כגוונא דא ואת בריתי אקים את יצחק כלומר בעבור יצחק כי מדתו של יצחק היא המקימה הברית והבן.

ר"א והקימיתי את בריתי אתך למהוי את ברית בעלמא דוגמת הברית העליון הבא אל התיבה העליונה ובג"כ ובאת אל התיבה והא אתמר.

אמר רבי אלעזר בכל זמנא דבני נשא יתאחדון בברית לית עם ולישן וכו' כי כלי זיי"נו ושמי"רתו של הקב"ה נרשם בבשרו והשאר מבואר ר' יהודה הוה שכיח קמי דר"ש והוו עסקי בהאי קרא יביא סיוע למה שנזכר מסגולת שמירת הברית.

וירפא את מזבח יי' ההרוס מאי וירפא כי ענין רפואה לא שייכא לענין הריסה כי אם לשון בנין והיה לו לכתוב ויבן את מזבח יי' ההרוס. ויאמר כי כל דבר המתקן לדבר ההרוס ההוא יקרא רפואה ויאמר כי לפי שבימי אליהו עברו ישראל על ברית שזהו הריסת המז"בח העליון בהפריד ממנה המשפיע בה אתא לאתקנא מלה וכיון דקריב מלה לדוכתא וחבר את האה"ל זו היא רפואתה.

דכתיב ויקח אליהו שתים עשרה אבנים למספר בני ישראל דא הוא תיקונא דמזבח כי יבנו בו י"ב אלכסונות המצויירות בתפארת הם סוד י"ב הויות למספר בני ישראל בסוד שבטי יה עדות לישראל.

אשר היה דבר יי' אליו לאמר ישראל יהיה שמך י"שראל ודאי לאסתלקא לעילא כי יתעלה יעקב למעלה במדת התפאר' לאתבא ברית קיימא לאתריה לפי שלא נמצא פסול בזרעוי והיינו דכתיב כי עזבו בריתך בני ישראל שבזמן אליהו עברו על הברית והפרו חק ישראל אביהם.

ת"ח כל זמנא דישראל נטרי ברית עבדי קיומא וכו'. כי הוא המקיים עליונים ותחתונים בסוד אם לא בריתי יומם ולילה וכו' ובג"כ וירפא את מזבח יי' ההרוס וכי רפואה איהו כמו שאמרנו כי לא יפול שם רפואה כי אם על חולי.

הכי הוא ודאי דהא מקיים לההוא אתר דמהימנותא תליא ביה וכל דבר המקיים יקרא רפואה.

ת"ח פנחס בשעתא דקני וכו' אתקין להאי ברית לאתריה ובג"כ הנני נותן לו את בר"יתי וכי ס"ד דבגין פנחס הוה. הרגיש קושיא בכתוב באמרו הנני נותן לו כי מלת לו נוספת משני סבות האחד שהשלום לא היה אלא לישראל שכן כתב למעלה פנחס בן אלעזר וכו' השיב את חמתי מעל בני ישראל ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי והיה צריך לומר לכן אמור הנני נותן את בריתי שלום על ישראל שהם הם אשר עברו על הברית ובתקן פנחס את אשר עוותו נמצא השלום על ישראל. ועוד שאפילו אם תאמר שהובטח הוא בברית שלום ג"כ הרי נאמר בסמוך והיתה לו ולזרפו אחריו והיה א"כ ראוי לכתוב לכן אמור הנני נותן את בריתי שלום על ישראל והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת וכו' ואחר שכתב הנני נותן לו יראה דבגין פנחס הוה וא"כ מה קטטה אית ליה לפנחס בהאי ברית שיאמר הנני נותן לו את בריתי שיראה שיעשה עמו שלום אלא הכא אתקשר מלה בדוכתיה כתב הכתוב מלת ברי"ת ומלת שלו"ם להודיע כי הברית הוא שלו"ם הבי"ת. לאתחברא כל חד לדוכתיה כי זהו השלו"ם הנמצא באר"ץ לאתחברא ברית לאתריה וע"ד הנני נותן לו את בריתי שלום ומה שלום דאיהו אתריה לאתחברא בהדיה ואחר שביאר כי השלום והברית הם ענין נופל זה עם זה דאתקשר מלה בדוכתיה. חזר לבאר כי מלת לו משמעותה בעבורו ושיעור הכתוב הנני נותן בעבורו שלום במקומו בברית להיות ישראל נשפעים משם ולפי שהיה בעבורו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו והוא אמרו והיתה לו ולזרעו אחריו הוא שאמר מה דאתפרש מניה בחובייהו בגיניה אתחבר ביה כלומר מה שנפרד השלום מהברית בחטאת ישראל בעבורו חזר ונתחבר ושב למקומו.

וע"ד הואיל והוא אתקין מלה בדוכתיה מכאן ולהלאה והיתה לו ולזרעו אחריו באופן כי מלת לו הראשונה משמעותה בעבורו ומלת לו ולזרעו משמעותה אליו ממש.

אר"ש לית לך מלה בעלמא דקב"ה קני ליה כמו חובא דברי"ת הודיע כי שם מקום הקנאה והנקמה כד"א נוקמת נקם ברית וכל קנאת חמת גבר שם הוא. וכבר ידעת מה שכתב הרמב"ם ז"ל במורה הנבוכים שלא תמצא בכל התורה ובכל ספריו הנביאים לשון חרון אף ולא לשון קנאה אלא בענין ע"ז ומה שתפס עליו הרמב"ן בפ' וישמע שהרי בקדושי עליון נזכר חרון אף ויחר אף יי' במשה ויחר אף יי' בם וילך חרה אפי בך ובשני רעיך ואמר כי בלשון אמת אמר וכך אמרו במכילתא בקנאה אני נפרע מעע"ז שנאמר כי יי' אלהיך אל קנא וכתב עוד ולפי דעתי כי יזכיר קנאה בע"ז בישראל בלבד וטעם הקנאה כי ישראל סגולת השם הנכ"בד אשר הבדילם לו והנה אם העם משרתיו פונים אל אלהים אחרים יקנא השם בהם כאשר האיש מקנא באשתו בלכתה לאחרים הנה נתבאר כי עיקר הקנאה לא שייכא אלא בין איש לאשתו ע"כ הוא מקנא ונוקם נקם ברית ורשב"י ע"ה סובר כי המטמא בריתו בבת אל נכר כאלו עבדו כי השתחוה לו בעת שנזקק לה כמו שיבוא במקומו ובהצמד ישראל לבעל פעור בזנו' אל בנות מואב נמצאו בהם שתי השתחואות האחת במשז"ל וישתחו לאלהי"הן כשתקף יצרו עליו ואומר לה השמעי לי היא מוציאה דמות פעור מחיקה ואומרת השתחוה לזה. והשנית בהזקקו עמה ועכ"א לית לך מלה בעלמא דקב"ה קני ליה כמו חובא דברית לפי שהוא מעבודה זרה עצמה ות"ח לא אשתלים חובא דדרא דטופנא אלא בגין דחבילו ארחייהו על ארעא כי זה נוגע בברי"ת ואע"ג דמקפחי דא לדא הפך מה שדרז"ל כי לא נגמר דינן אלא על הגזל לדעת רשב"י השחתת הזרע הוא עון פלילי נוגע ופוגם למעלה יותר מכל עון זולתו.