כתם פז על ספר הזהר יג

פתח ר' אלעזר ואמר מה רב טובך אשר צפנת וכו' לענין המאורע פתח פתיחה זו כמה הוא טבא ויקירא ועילאה דזמין קב"ה למעבד גבי בני נשא יבאר נגד בני אדם שיהיו רואים בעיניהם מעלת הצדיקים שעסקו בתורה כשעולין לעולם הבא והם לא יעלו עמהם ונכלמים בעצמם.

טובך לא כתיב אלא רב טובך שאם אמר טובך משמע שאינם עולים רק עם הצרור הראשון שהיא העטר' וכבר ידעת כי שלש הצרורות הם עטרת ויסוד ובינה שהם סוד נפש רוח ונשמה ובאמרו רב טובך יגיד שעולות נשמותיהם עד הצרור הג' שהוא נברא רב טוב.

ומאן איהו זכר רב טובך כלומר מי הוא רב טובך הנז' הוא אשר נרמז בכתוב זכר רב טובך כי זכר הוא היסו"ד שהוא ענג החיים הנמשכים מעולם הבא הוא הבינ"ה א"כ רב טובך הוא עלמא דאתי כי היסוד הוא זכר של רב טובך ואמר כי הטוב ההוא לבית ישראל ובית ישראל היא העטר"ה שהיא בית לישראל סבא.

תו מה רב טובך הכא אגליף רזא דחכמה וכל רזין אתבלילו הכא. מסוד חכמ"ת אלהים שהכל נכלל בה.

מ"ה כמא דאתמר דא אילנא וכו' הרמז לחכמ"ה שהוא ח"ך מ"ה בסוד חכו ממתקים ונקרא מה בסוד מ"ה שמו ומ"ה שם בנו שהוא הבן הבכור ישרא"ל והחכמה הנזכר' היא אילנא רב ותקיף אילן שהכל בו בגין דאית אילנא אחרא זוטא היא חכמת שלמה ודא איהו רב ואעיל לרום רקיעי' חכמת אלהים עולה בכת"ר שהוא רום בחולם.

טובך דא אור דאתברי ביומא קדמאה על מדת החכמה עדיין מדבר ופי' מ"ה רב טובך כלומר החכמה שהיא רב כלומר אילן גדול שהכל בו והוא הטוב הראשון שנברא ביום א' אשר צפנת ליריאך והיא הבינ"ה ששם צפון לצדיקים לעתיד לבא צדיק וצדק שהכל ישוב אל היובל פעלת דא גן עדן עילאה היא העטר' שאליה מתיחסים כל הפעולות והמעשים כי היא עונם במעשה דכתיב מכון לשבתך פעלת כי היא מכון לכל הפעולות ודאי איהו לחוסים בך שעולים לשם נגד בני אדם הם הם אשר עדין הם בג"ע אשר בארץ בלבוש הדיוקן הדומה עדיין ללבוש בני אדם ועדיין לא ילבשו הלבוש העליון והזך ממנו ואינם עולים לגמרי לג"ע של מעלה רק בשבתות וימים טובים ור"ח כמו שיתבאר וע"כ נקראים עדיין בני אדם והם הקדושים אשר בארץ המה עדיין ורואים אל החוסים בצל כנפי השכינה עולים וטובלים בעל האפרסמון היא הבינה שנקראת אפרסמון כי העטרת נקראת אפריון כאשר יתבאר ואותו הטל יורד אל ג"ע של מעלה ושם טובלים הנשמות שכבר זכו לעלות ומתענגות בטל אורות ההוא דנחתין ושראן לתתא שנעשות הנשמות ההם כמלאכי אלהים עולים ויורדים נגד בני אדם הם הצדיקים אשר בארץ הלזו לעשות להם ניסים כגוונא דחזינא הכא. ולא זכינא לאסתכלא כי מעט הוא בעיניו מה שלמדו ממנו והלואי שהיה מאריך עמהם יותר כדי שילמדו יותר למה שזכו לשמוע מפיו.

פתח ר' אבא ואמר ויאמר מנוח אל אשתו מות נמות כי אלהים ראינו על המאורע הזה שראו לרב המנונא ופחדו. פתח פתיחה זו אע"ג דמנוח לא הוה ידע מאי דעתיה כלומר דעתו של מלאך אם נראה להם לטוב אם לרע עכ"ז גזר בדעתו שלא לטובתם נראה להם ואמר מות נמות כי אלהים ראינו דכתיב כי לא יראני האדם וחי פי' ויחיה ואנחנו ודאי אנן חזינן ואנן חמינן וזכינן לנהורא דא בטוחים אנו שלא נמות לפי שלא בא אלא להודיע לנו סתרי תורה שאם נראה לנו ולא גלה לנו רזין דאוריתא היינו יראים לפי שנשמות הצדיקים באים להראות אל הצדיקים החיים קודם פטירתם לבשרם כי הכינו להם מקומם בג"ע.

אזלו מטו לחד טורא וכו' שרו ענפין דאילנא לאקשא דא בדא ואמרי שירתא דע כי כל מה שברא הב"ה בעולמו אומרים שירה לפניו ולא על הדרך שחושבים החיצוניים שאומרים שנאמר זה בבחינת בני אדם כשהם רואים את מעשה יי' הנורא מבריאת שמים וארץ ומה שבהם מבהמות וחיות ועופות למיניהם כלם בחכמה עשה ושהם סבה שישבחו בני אדם אל היוצר אשר יצרם ובערך זה אומרים שכל הנמצאים משבחים ואומרים שירה כי הם לא יאמינו כי הצמחים והדומם אומרים שירה באמרם אין להם פה ואיך ידברו. והאמת כי לא כאשר הם חושבים כי אין לך דבר בעולם שאין לו הרגש הראוי אל טבע הדבר ההוא אשר בו יתהנה או יצטער יתהנה בהצטרף בו כח ההויה ויצטער בהסתלק ממנו ובהצטרף בו כח ההפסד וזה נרגש לעין המשכיל בצמיחת הפרחים ובכמישתם. גם מפאת זיווגם זכר ונקבה כי אין לך צמח שאין לו זכר ונקבה ותרגיש הנקבה בזכר ותפרח כששושנה ועל סוד זה אמרו ז"ל על דוד המלך שבשעה שסיים ספר תהלים זחה דעתו עליו ואמר לפני הב"ה רבש"ע יש בריה בכל הבריות שבראת שאומרת שירה יותר ממני באותה שעה נזדמנה לו צפרדע אחת ואמרה לו דוד אל תזוח דעתך עליך שאני אומרת שירות ותושבחות יותר ממך וכו' ועל זה תקנו רז"ל פרחי שירה הידוע המתחיל שמים מה הם אומרים השמים מספרים וכו' הארץ מה"א ליי' הארץ ומלואה מדבר מהו אומר ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת וכן ימים נהרות מעינות שמש כוכבים עבים עננים גשמים גהינם שרצים כל מין ומין בפני עצמו גפן תמר תפוח תאנה ירקות ולאמת מה שאמרנו אמרו כל העוסק בפ' שירה בעה"ז זוכה ואומרה בעולם הבא ואמר ר' אליעזר כל האומר פרק שירה בכל יום מעיד אני עליו שהוא בן העולם הבא. ואל תסתפק בזה כי יש להם הרגשה ודבור כל אחד ואחד ומין ומין מדבר כלשון עמו כאשר יסד להם המלך ואין בני אדם מציירים דיבור או צפצוף כי אם בכלי הפה והחמשה מוצאי המבטא ולפי' מכחישים זה לחסרון ידיעתם בחכמת האל יתברך בברואיו והרי דע"ה אומר השמים מספרים וכו' ומיד ביאר כי דיבורם אינו כדיבורינו. וה"א אין אומר ואין דברים ולפי שלא יובן מזה מה שחושבים החיצוניים חזר ואמר בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם אמר מליהם לומר שאינו כמו מלולנו ועד"ז כל הנמצאי' ואפי' החילנות שהרי אמרו שמונים תלמידי' היו לו להלל הזקן וכו' גדול שבכולם יונתן בן עוזיאל קטן שבכולם רבן יוחנן בן זכאי אמרו עליו על רבי יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה תלמוד הלכות והגדות דקדוקי תורה ודקדוקי סופרים קלים וחמורים גזרות שוות תקופות וגימטריאות שיחת מלאכי השרת ושיחת שדים ושיחת דקלים וכתב רש"י ז"ל לא ידענא מאי היא ואינו מן התימא שלא ידע ומאי היא. ובעל הערוך הביא בערך שח פי' בתשובות כי ביום שאין נשיבת רוח בני אדם הבקיאים פורסים סדין בין הדקלים ואין מתנענע ועומדים בין שני דקלים הקרובים זה לזה ורואין היאך ינועו חריותיהן זה אצל זה והבקיאין מכירין מהם כמה דברים ואמרו ממר אברהם גאון שהיה בשנת אלף וק"מ לשטרות שהיה מכיר בשיחת דקלים. וכתב הר' מאיר ז"ל כי בדורו היה הר' אברהם קאבסי שהיה מכיר עתידות בנענוע עלי האילנות ביום שאין רוח נושבת והיה מכסה האילן כסדינים והיא חכמה מפוארה עכ"ל הרי למדנו מתוך דבריהם כי יש לאילנות סימנין בהם ידעו החכמים העתידות והוא הוא דבורם מבלי היות להם פה ואלו לא היו מרגישין בעצמן איככה ידברו בסימניה' העתיד לבא והוא הוא כשיחת דקלים והחסידים הראשונים שהיו בימי רשב"י היו יודעים ובקיאים ושומעים דבריהם והוא אמרו בכאן שרו ענפין דאילנא דטורא לאקשא דא בדא התבונן שלא זכר שהיה שום רוח מתנועע אלא לאקשא דא בדא בלא רוח נושבת כלומר שהיו מדברים הענפים זו בזו בדרך רמיזותיהם שהוא הוא דבורם ודעתנו קצרה מהבין הדברים האלה על בוריין אמנם הן אמת שכן הוא ומאן דלא מטי בשרא אמר סריא היא.

שמעו חד קלא תקיפא וכו' כרוז היוצא בשעת נעילת השערים שיתקבצו ויאספו נשמות הצדיקים אשר נתפזרו ביום להגיד לצדיקים אשר עודם בחיים חייתם סתרי תורה אל מעונותם כי מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא שבנעילת שערי העיר הכרוז עומד בשער העיר ומכריז ליושבים בשדה שיאספו הביתה קודם שינעלו השערים. דחילו אינון הם ר' אלעזר ור' אבא בשמעם את הקול והנך רואה כי הכרוז ההוא אין ספק שקולו הולך מסוף העולם ועד סופו ולא ישמעהו רק מי שנתן לו רשות לשמוע כאותם החסידים שהיו מבינים שיחת דקלים ושיחת שדים ושיחת מלאכי השרת כי לא פה להם ידברו.

אדהכי נפק קלא כמלקדמין ואמר טינרין תקיפין פטישי רמאין רמז על היושבי' במתיבתא דרקיעא שהם חזקים בפלפול סתרי התורה.

הא מארי דגוונין מרקמא בציורין קאיר אצטוונא. הוא מטט"רון שהוא כולל כל הגוונין סוד ארגמ"ן יושב על כסא גבוה נקראת אצטוונא לפי שהוא ראש ישיבה למעלה.

בההוא שעתא קל ענפי אילנין רב ותקיף בלא נשיבת רוח אלא שהתעוררו לומר שירה ושירתם ששמעו הוא קל יי' שובר ארזים. והשבירה הזאת תשמש לשני ענינים ושניהם ענין א' וזה כי צריך אתה לדעת כי בהתגלות האור העליון על הארזי"ם ארזי לבנון אשר נטע הם נבלעים באור ההוא וניזונים ממנו וזהו קול יי' שובר ארזים ויהיה פי' שובר מענין שבירה והבלעה ומענין מזון כענין וישאו את שברם שפי' את מזונותם והסוד ישברו פראים צמאם שפי' ירוו פראים צמאם. נפלו על אנפיהו וכו' כי שמעו מה שלא ניתן רשות לאוזן לשמוע כד מטו לבי ר' יוסי בר"ש בן לקוניא וכו' ר"ש אמר לון ודאי ארחא דניסין ואתין עילאין קא עברתון קודם שיגידו לו העובדא הרגיש במה שאירע להם מתוך החלום שראה אותם ולבניהו בן יהודע עמהם בדרך.

דקא משדר לכו תרין עטרין ע"י דחד סבא הוא רב המנונא ותדין עטרין הם שני חדושים האחד בפסוק את שבתותי תשמורו והשני בפסוק ובניהו בן יהוידע והפסוקים הנמשכים אחריו. תו דחמינא אנפייהו משניין והוא אשר אימת לי שהיה זה בפועל.

אמר ר' יוסי יאות אמרו דחכים עדיף מנביא שהרי רשב"י ראה מה שאין היום רואה שום נביא כי אחר שנחרב הבית נסתלקה הנבואה.

אתא ר' אליעזר ושוי רגלוי בין ברכוי דאבוי כאדם הניצול מצער ומתחבק עם אביו בשמחה מתוך הצער שעבר עליו סח ליה עובדא דחיל ר"ש ובכה. נתיירא מפאת ר' אלעזר בנו שראה לרב המנונא סבא שמא בא להודיעו שזמנו לו מקום בג"ע. ובכה על שלא וכה הוא לראותו פנים בפנים כאשר ראוהו ר' אלעזר ור' אבא ועל זאת פתח ואמר יי' שמעתי שמעך יראתי וביאר הכתוב תחילה ואמר האי קרא אמרו חבקוק בשעתא דחמא מיתתיה אל יעלה בדעתך כי חבקוק בשעת מיתתו אמר זה כי עדיין היה ילד ולא בינת אדם לו אמנם כוונתם אחר שגדל ונתנבא וידע את כל אשר קרהו בקטנותו ואת אשר החיהו הב"ה ע"י אלישע אמר תפלה זו דרך הודאה לאל יתברך ודומה לזה אמרו ז"ל מ"ד פיה פתחה בחכמה כנגד מי אמר שלמה פסוק זה לא אמרו אלא כנגד דוד אביו שדר בה' עולמות ואמר שירה דר במעי אמו ואמר שירה יצא לאויר העולם וראה כוכבים ומזלות ואמר שירה ינק משדי אמו ואמר שירה הנך רואה כי דוד לא ישורר בבטן אמו וגם אחרי צאתו וגיחו מבטן לא ידבר גם לא יראה כוכבים ומזלות כי מי הוא אשר יוציא אותו חוצה בלילה שהיא עלולה לנערים אמנם כוונתם לאחר שנתעלה ברוח הקדש והתבונן בענין היצירה והפלא העצום הנכאה ביצירת הולד כי בעודו בבטן אמו לא יתנשם והוא חי והוא מנפלאות תמים דעים. גם אחרי צאתו מיד יתנשם באויר העולם מה שלא היה דרכו ברך כי הנה הדגים אם פורשים ליבשה יזיקם האויר וימותו גם התבונן מחסד האל על ברואיו שמיד שיצא הולד מבטן אמו אותו הדם אשר במעי אמו יעלה אל השדים וישוב חלב וישתנה למזון אחר ראוי אל הולד וכן בהתבוננו בשאר הדברים אשר במאמר ההוא אמר שירה על כל א' וא' כן חבקוק אחרי שנתעלה במדרגת הנבואה הודה לאל יתברך אשר פדהו ממות. אמאי אקרי חבקוק וכו' הודיענו בתחילה כי הנביא חבקוק הוא בנה של שונמית אשר אמר לה היש לדבר לך אל המלך וכו' ובשרה למועד הזה כעת חיה את חובקת בן והיה ראוי לקראו חבוק ולמה נקרא שמו חבקוק שם כפול ע"ש שני חבוקין א' של אמו וא' של אלישע שנאמר וישם פיו על פיו. אשכחנא בספרא דשלמה מלכא כל הספרים הנזכרים בספר הזוהר כספר שלמה וספר חנוך וספרא דצניעותא וזולתם מהספרים אבדו ממנו בעונותינו הרבים בטלטול הגלות ולא נמצא מהם רק מה שנז' בספר הזוהר ואמר שמצאו בספרא דשלמה מלכא כתוב על סוד זה למה נקרא שמו חבקוק לפי שכיון הנביא אלישע בשעה שהחיה אותו לחתום ברוחו אשר האציל עליו שם בן ע"ב בתיבות נשתוות על הדרך שיוצא מוי"סע וי"בא וי"ט באורח מישר ולמפרע ובאורח מישר בצירוף שלש אותיות בכל שם שמספר כל האותיות רי"ו כמספר חבקוק. ומ"ש ובגין דאתוון דאגליף ביה אבוי בקדמיתא פרחו מניה כד מית כלומר שלא כיון אביו לצירוף התיבות רק למספר האותיות רי"ו ולא חתם עליו רק האותיות מזולת צירוף התיבות ולכן לא נתקיים בראשונה כי פרחו האותיות לפי שלא נעשה מהם בנין בתיבות נשתוות ולפי' כשבא אלישע חבר האותיות ועשה מהם הצירוף ובנה מהם בתים כדי שיתקיים בגוף ונפש כי האותיות הן כנשמה והצירוף הם בנין הגוף וז"א ובגין דאתוון דאגליף ביה אבוי בקדמיתא כד מית פרחו מיניה כי לא נבנו השמות בדרך חבור ולכן פרחו ממנו והשתא דאלישע חבק ליה אגליף ביה כל אינון אתוון דשבעין ותרין שמהן כלומר שקלם וצרפם משלש שלש ועשה מהם ע"ב שמות. ולפי שעד עתה לא ביאר מספר האותיות חזר ואמר ואתוון דאלין שבעין ותרין שמהן גליפין אינון רי"ו וכלהו אתוון אגליף ברוחיה אלישע כלומר ציירם ברוחו במחשבתו בגין לקיימא ליה וכו' וקרא חבקוק שמא דאשלים לכל סטרין כלומר שיובן ממנו שני ענינים שני חבוקים ומספר האותיות ומספר האותיות רי"ו. ואמר תיבין אתקיימן לאהדרא רוחיה ובאתוון אתקיים כל גופיה כלומר שאלמלא צירוף התיבות לא יתקיימו האותיות בו ועל דא אקרי חבקוק פי' ולא חבוק לשתי כוונות כאשר פי'. וחזר לבאר הכתוב ואמר כי מ"ש יי' שמעתי שמעך יראתי שמענא מה דהוה לי ביאר מ"ש למעלה שאמר זה אחר שבא בימים וידע את כל אשר נעשה לו ע"י אלישע הנביא שטעם טעמא דמותא וזהו מההוא עלמא כלומר ממדת המלכות אשר היא בית מועד לכל חי כאשר יתבאר ולכן יראתי ושרא למתבע רחמין על נפשיה כלומר על מדתו אשר חייבה עליו המות ואמר פעלך בקרב שנים חייהו המדה הזאת נקראת פעל האל יתברך לפי שעל ידה הוציא הפעולות מן הכח אל הפועל וכל פעל יי' למענהו ולכן יבקש רחמים להמשיך עליה רוח חיים מלמעלה כדי שימשכו לו ג"כ החיים משם וז"א פעלך שהיא העטרת בקרב שנים העליונים הנקראים שנים קדמוניות חייהו דכל מאן דאתקשר באותן שנים קדמוניות אתקשרו ביה בקרב שנים תודיע לההוא דלית לה חיין כלל כי אם משבעים שנה בסוד ימי שנותינו בהם שבעים שנה וחייו של דוד יוכיחו. בכה ר' שמעון ואמר אוף אנא ממה דשמענא דחילנא וכ"ש איל ראיתיו בעיני זקף ידוי על רישיה ואמר בדרך תמיהא ופלא ואמר ומה רב המנונא סבא נהירו דאוריתא לפי שמדתו מדת הי"סוד צדיק כאשר נתיחס הוא עצמו בחידה לנונא דאסחר לימא רבה והוא הוא נהירו של תור"ה שבכת"ב על כן קראו אור התורה שכן תורתו האירה את העולם זכיתם לראות פנים אל פנים שנתלבשה נשמתו להראות להם בהקיץ וכו' נפל על אנפוי מרוב התבודדתו בתשוקה ההיא נראה לו כאשר יראה הנביא במראה הנבואה את אשר יראוהו ולא היה בחלום שא"כ היה אומר אדמוך וחמא. חמא ליה מעקר טורין החכם השלם בחכמתו נקרא עוקר הרים. מנהיר שרגין מדליק נרות שמלמד לתלמידיו ומאיר עיניהם בתורה כי גם למעלה יזכה החכם ללמד תורה לתלמידים שמתו בקצור שנים בהיכלא דמלכא משיחא לפי שהוא עתיד ללמד לישראל תורה ונחה עליו רוח חכמה ובינה וכו' א"ל ר' בההוא עלמא תהוון שבבין רב המנונא סבא אמר כן לרשב"י שיהיו שכנים בשכונה אחת לעולם הבא ומארי אולפנין פי' מורים הלכות וסודות לתלמידים כאשר היה בעוד בחיים חייתו ואמר כי מהיום ההוא והלאה לא היה קורא לר' אלעזר או לרבי אבא בשמם רק פני אל כי ראו אלהים פנים אל פנים: