כתם פז על ספר הזהר קכד

ת"ח נח הוה אתרי בבני דריה הוא שהיה צדיק ולא פנה אל רהבים ושטי כזב היה מתרה בהם כדי שלא תשלוט עליהם שמשה של גהינם בעוד בחיים חייתם ולא אבו שמוע עד דקב"ה אייתי עליהון דינא דגהינם אשא ותלגא דא צנינא ודא רתיחה כמ"ש רז"ל בפ' בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון.

וכלהו בדינא דגהינם אתדנו במים רותחין ובמים צוננין ולבתר אתקיים עלמא אחר שקבלו עונשם נתקיים העולם בנח לבדו שצוה הקב"ה ליכנס בתיבה דוגמ' דנח העליון הנכנס בעטרת שהוא סוד עץ עושה פרי הוא הי"סוד הנותן פריו בעת"ו שהיא העטרת הנקראת עץ פרי שמקבל' הפרי מעץ עושה פרי וכל הרמזים ההם ידועים הם ומבוארי' למתחילים בחכמה.

רבי חייא אמר תלת מאה שנה עד לא אתי טופנא הוה נח אתרי בהו ביאר כי קודם האריכות שהאריך להם הקב"ה שהם ק"כ עוד מאה ושמוני' שנה קודם האריכו' הוה מתרה בהם ולא הוו שמעין עד דקודשא בריך הוא אשלים זמנא דאוריך לון ואתאבידו מעלמא.

והוו אזלין ערטלאין לעיניהון דכלא ולא היו בושים שהיה להם לבוש כי אחר שחטא אדם הראשון בושה לבני האדם ללכת ערומים שכבר שלט בהם יצר הרע ואין זה כענין מ"ש באדם ובחוה קודם והחטא ויהיו האדם ואשתו ערומים ולא יתבוששו כי עד שלא הבינו במפורסמות כל האיברים יהיו שוים בעיניהם ודא הוא יסודא ועיקרא למיגד חוביהון. זאת המדה שהיתה להם להסתכל בערוה המשיכתן למדת הניאוף כי זה מביאם לידי הרהור וכבר דרז"ל בפ' ונקרב את קרבן יי' איש אשר מצא כלי זהב וכו' טבעת עגיל וכומז אמר רבי אלעזר עגיל זה דפוס של דדין כומז זה ודפוס של בית הרחם ואמרו שאמר להם משה שמא חזרתם לקלקולכם הראשון א"ל לא נפקד ממנו איש א"ל א"כ כפרה למה א"ל אם מידי עבירה יצאנו מידי הרהור לא יצאנו ונקרב את קרבן יי' לפי שהכלים הם מביאים לידי ניאוף ואמרו שם תנא דבי רבי ישמעאל מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה לפי שזנו עיניהם מן הערוה ואם הכלים מביאים לידי הרהור כ"ש ההבטה בערוה עצמה והם הוו אזלין ערטלאין ודא הוא יסודא ועיקרא למיגד חוביהון עד דגרים לון לאשתצאה מעלמא ואתמשכו בתר יצר הרע ובגזעוי ובשרשוי שהוא סמאל הוא נחש הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות.

ודחו מהי"מנותא קדישא מבינייהו שהיא מקום הקדושה והטה. אשר לא תחול ולא תשרי במקום הטומאה וסבת קניית הקדושה והטהרה או הפכם הוא הכלי ההוא כי בו יתקדש האדם או יטמא ודוגמת זה למעלה והבן כי האדם גורם כביכול למעלה להביא הער"ל במקדש יי' ומבואר הוא:

ויאמר אלהים לנח קץ כל בשר בא לפני ודאי בגין דאינון גרמו. הודע כי לסבת העונות יש רשות לחיצוני היושב חוץ למחנה שכינה ליכנס לפנים לעמוד במעמד קדושים וטהורים כמו שיתבאר בפ' בא אל פרעה בפ' ויבואו בני האלהים להתיצב על יי' ויבוא גם השט' בתוכם להתיצב על יי' כי יביא שטרי חובות לתבוע בב"ד של מעלה והיא סבת הכנסו לפני יין הוא שאמר בא לפני בגין דאינון גרמו:

רבי יהודה פתח הודיעני יי' קצי ומדת ימי מה היא אמר דוד קמי קב"ה תרין קיצין אינון חד לימינא וחד לשמאלא כבר ביארנו בכתוב ויהי מקץ ימים כי מלת קץ הוא שם מונח על התחלה ועל סוף כמו שכתב הראב"ע ז"ל בפסוק מקץ ז' שנים תעשה שמטה והוכחתי כי גם שהכתוב מדבר בהשמטת כספים והשמטת כספים היה בסוף השבע שלא ימלט מהיות התחלה להשמט' קרקעו' ולשלוח עבדים שכן מצינו בירמיה שאמר מקץ שבע שנים תשלחו איש את עבדו ושלוח עבדים היה בתחלת שבע ונאמר בו מקץ באופן שנתבאר כי מלת קץ יאמר על התחלה ועל הסוף והוא דעת בעלי הזוהר שאומרים אית קץ ואית קץ האחד מיחסים אותו אל ההתחלה והוא הי"מין והשני מיחסים אותו אל השמאל והוא הסוף שמשם נמשך קץ כל בשר שהוא מלאך המות שנברא ביום שני הוא הנרמז בשמאל וההבדל שביניהם כי הימין נקרא קץ הימין שעניינו התחלה תמידית כמו שביארתי שם והשמאל נקרא קץ הימים המורה על הסוף בייען הוא תלוי בזמן והזמן מקרה דבק בתנועת הגלגל הבעל תכלית ואליו כיוון דוד באמרו הודיעני יי' קצי היה דואג לדעת באיזה קץ משניהם חלקו וחבלו אמר דוד קמי קב"ה תרין קיצין אינון ואינון תרין ארחין למהך בהו בני נשא לההוא עלמא כמ"ש רבי יוחנן בן זכאי שנכנסו תלמידיו לבקרו כיון שראה אותם התחיל לבכות וכו' אמר ולא עוד אלא שיש לפני ב' דרכים א' של גהינם וא' של ג"ע ואיני יודע באיזה מהם מוליכים אותי ולא אבכה. וביאר מי המה אלה שני הקיצין ואמר קץ לימינא דכתיב לקץ הימין קץ לשמאלא קץ שם לחשך מאי ולכל תכלית הוא חוקר שנראה מן הכתוב כי קץ לחשך הוא החוקר כל תכלית ח"ו לזה אמר מאן הוא החוקר אלא ההוא קץ דשמאלא המחשיך אנפיהון דברייתא הוא מלאך המות הוא החוקר ומבקש כל תכלית כי מנפש ועד בשר יכלה.

א"ל קב"ה לדניאל ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד וכו' א"ל לאן אתר דלא ידענא מה יהא עלי בההוא עלמא אם לעונש אם למנוחה א"ל ותנוח למנוחה אתה הולך א"ל ובתחיית המתים איקום ביניהו. א"ל ותעמוד תהיה מן הקמים. א"ל הא יקומון כתות כתות צדיקים ורשעים ולא אדע עם מי מהם אקום א"ל לגורלך. א"ל הא אמרת ואתה לך לקץ ואית קץ ואית קץ א"ל לקץ הימין התחלה שאין לה סוף. אוף הכא דוד וכו' ולא נח דעתיה שהיה דואג על מעשה בת שבע עד דאתבשר דהוי לימינא דכתיב שב לימיני ת"ח אוף הבא קב"ה א"ל לנח קץ כל בשר בא לפני ומאן איהו דא קץ דאחשיך אנפייהו דבריתא דייק מלת בא לפני כי מי הוא אשר יבוא ואם כלה הוא עושה הי"לל כלה או קץ כל בשר אני עושה ובאמרו בא לפני הודיע כי יש דורש ומבקש את זה שהוא ממונה על הקץ לכלות כל בשר. מכאן אוליפנא חייבי עלמא מקדימין ליה וממשיכין ליה עליהו לאחשכא לון הודיע כי אין כחורשות לחיצוני הזה לבא לבית המלך כי אם בסבת המשכתם אותו עליהם כאלו הם מכניסים אותו לבא לפני המלך בתוך בני האלהים כאשר זכרנו ובכן נוטל רשות ונוטל נשמה כי אין לו רשות ליטול נשמה רק במאמר אמנם לחבל יש לו רשות כאשר יתבאר לפנים וכ"כ והנני משחיתם היא מדת הדין המשחתת אותם האומרת הנני והבן. ת"ח תנינן בזמנ' דאתיהיב רשו למלאך המות לחבלה ומותא אית במתא לא יתחזי בר נש בשוקא בטעם אמרם ז"ל כיון שנתנה רשות למשחית להשחית אינו מבחין בין צדיק לרשע רע כי הבחינה הזאת הנעדרת מהמשחית הנז' הוא שלוחו של מלאך המות לא מלאך המות עצמו שהרי אמרו ז"ל במסכת חגיגה על פסוק ויש נספה בלא משפט רב דימי בר אביו הוה שכיח גביה מלאך המות אמר ליה לשלוחיה זיל אייתי לי מרים מגדלא שער נשי אזל אייתי ליה מרים מגדלא דרדקי א"ל אנא מרים מגדלא שער נשי אמרית לך א"ל אי הכי אהדרה א"ל הואיל ואיתיתה תהוי במנינא ולפי שיקשה כפי המונח שאינו נוטל נשמה בלא רשות הקשו התם ואלא היכי יכלת לה ופי' רש"י ז"ל מאחר שלא הגיע זמנה והשיבו הוות נקטא מתאר' וקא מחריא תנור' שקלתיה אותביתיה אגב כרעה קדח אתרע מזלה ואיתיתה הודיעו שיש שעות גרועות שהורע המזל ויכול אז המשחית ליטול נשמה כאלו נתנו לו רשות ליטלה וכנה בכאן השליח בשם שולחו מלאך המות כי שלוחו של שולח כמוהו ועליו אמר בגין דאית ליה רשו למחבלא לחבלא כלא הנה קראו כראשונה מלאך המות שכן אמר בזמנא דאית רשו למלאך המות לחבלא ואח"כ אמר בגין דאית רשו למחבלא לחבלא כלא הרי הרב ושלוחו נזכרים והעדר הבחינה להבחין בין צדיק לרשע אינו אלא בשלוחו כמו שזכרנו. בגין כך א"ל קב"ה לנח בעי לך לאסתמרא ולא תחזי גרמך קמי דמחבלא אחרי שאינו מבחין דלא ישלוט עלך. ואי תימא מאן יהיב הכא מחבלא כלומר בשעת הדבר הוא הנוגף את בני אדם בחולי המגפה אמנם בשעת המבול המים הם אשר צפו עליהם ונמחו ואיך יצוייר המשחית במים. והשיב ת"ח לית לך דינא בעלמא או כד יתמחי עלמא בדינא דלא אשתכח ההוא מחבלא וכו' אמר כי ידו של משחית בכל אשר נעשה מהדין בעולם הן שיהיה על ידי חולי או על איזו מיתה משונה או ארבע מיתות ב"ד אין אדם מת אלא על ידי שימצא שם במיתה ההיא ובעת המבול היה הוא הולך בתוך המים ואיהו אקרי הכי כלומר שהוא עצמו נקרא מבול במ"ק מות עם התיבה וע"ד אמר קב"ה לנח לטמרא גרמיה ולא יתחזי בעלמא כמו שצריך האדם להחבא בשעת הזעם והדבר שלא יראה בשוק כן בשעת המבול צוה לנח שלא יתראה כי בין שיהיה דבר בין שיהיה מבול או מין ממיני העונשין הכל נעשה על ידו ואינו מבחין כמ"ש. ואי תימא הא תיבותא אתחזי בגו האי עלמא ומחבלא אזיל בגווה ומה יועיל לנחבא אם יסתר בה והנה היא גלויה באויר העולם. והשיב אלא כל זמנא דלא אתחזי אפי בר נש חמי מחבלא אמר כי עיקר הנקרא גלוי הוא פני האדם כי בהראותו את פניו יורה מענינו שאינו מקפיד וחושש בו וצריך לנהוג בו כבוד ולהראות שהוא מפחד מעונשו ולפי זה הוה גניז נח וכל אינון דעמיה בתיבותא ומחבלא לא יכיל לשלטאה עליהו בשומם סתר פנים: