כתם פז על ספר הזהר קכג

רבי חייא ורבי יהודה הוו אזלי בארחא ומטו לגבי טורי רברבין וכו' הנה השלמים האלה יעירון יגידון על גודל קומתם של הראשונים ואם הוא גוזמא לפי מה שכתב הרמב"ם ז"ל בפ' מ"ז מחלק שני שהוא כתב שהשאלות והפלגות והגוזמות שהובא מהם בכתבי ספרי הנבואה כשיובנו כמשמעם מדויקים ולא יודע שהם הפלגה וגוזמא או יובנו כמו שתורה עליו המלה לפי ההנחה הראשונה ולא יודע שהם מושאלים יחדשו ענינים מרוחקים וכבר ביארו ואמרו דברה תורה בלשון הבאי ר"ל גוזמא והביאו ראיה ממאמר ערים גדולות ובצורות בשמים וזה אינו אמת ומכח ההפלגה אמרו כי עוף השמים יוליך את הקול ולפי זה נאמר אשר כגובה ארזים גבהו וזה המין נמצא בדברי הנביאים כלם ר"ל ענינים נאמרו על ההפלגה והגוזמא לא על ההגבלה והדקדוק. ואעפ"י שכתב בסמוך ואין מזה הכת מה שכתבה התורה בעוג הנה ערשו ערש ברזל שיראה מדבריו שאין בו גוזמא והפלגה הנה הוא כתב שאין מטת כל אדם כשיעורו בשוה שאינו בגד ילבשנו אבל המטה תהיה לעולם יותר גדולה מן האיש הישן עליה והנהוג הידוע היותה יותר ארוכה מן האיש כשיעור שלישית ארכו. וכתב עוד ואם היה אורך המטה הזאת ט' אמות יהיה אורך הישן עליה לפי הנהוג שש אמות ויותר מעט הנך רואה שהוא ז"ל מתנהל לאטו מעט מעט למעט בקומתו של עוג וכן כתב עוד ואמרו באמת איש רוצה בו באמת איש ממנו ר"ל משאר האדם לא שהיה זה באמת עוג וחזק דבריו למעט קומתו ואמר כי כל איש הוא נערך האיברים על הרוב ויאמר שאורך עוג היה אורך כפל אחד משאר האדם או פחות יותר הנה נתבאר מדבריו ז"ל שהעמיד קומתו על שש אמות שלנו ולא שלמים אלא פחות. ואני העני אחרי ההשתחואה רחוק כמטחוי קשת ממקום קברו מיראה מגשת אליו אל אלהי ישראל יזכני לבוא עד תכונתו אביא קצת מדברי רז"ל בענינו של עוג ואם לא נעלמו ממנו ז"ל הלא המה יורונו כי כגובה ארזים גובהו וחסון הוא כאלונים בלא הפלגה והגזמה ראשונה הביאו בפרקי ר' אליעזר במאמר ר' צדוק נמחו כל היקומים חוץ מנח שנאמר וישאר אך נח וחוץ מעוג מלך הבשן כי ישב לו על עץ אחד תחת סולמו של תיבה ונשבע לנח ולבניו להיו' להם עבד מה עשה נח נקב חור א' בתיבה והיה מושיט לו מזונו משם בכל יום ונשאר גם הוא שנאמר כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים. עוד אמרו בכתוב הרפאים יחוללו מתחת מים ושוכניהם הגבורים שבדור המבול היה א' מהם נותן רגלו על התהום וסותמה והיה בא ליכנס בתיבה והיו רגליו מתערטלו' ואמרו זה לא בדרך גוזמא לפי שהם קבלו שהיו האנשים ההם מזרעו של קין מהמשפחה הנקרא' בני האלהים ולכן תרגם אנקלום בהנה ערשו ערש ברזל ט' אמות ארכה באמת איש באמת מלך והזכיר התיבה בחסרון אל"ף ולא אמר מלאכא לרמוז שהיה מבני האלהים ולא הם עצמם שהיו מלאכים ממש כמו שקדם ענינם. וכמו שכתב הרב בחיי או מטעם שהיה מלך הבשן וכבר ידעת כי כל תולדותיו של קין הם אשר נמחו במבול ולא נשאר מהם רק עוג ונשארה מטתו לעדות כי השמידו ישראל עם גדול ורם כענקים שהיו מעניקים חמה וזה טעם הלא היא ברבת בני עמון כלומר הנה הערות קיימת שהיא ערש ברזל ולא יסבול אותו ערש עצים כשאר בני אדם כמו שכתב הרמב"ן ז"ל וזה יורה על כובד גופו וגדלו ולמה יחסר גופו מגוף המטה שליש ומי יאמר שלא היתה כמדתו פחות ד' אצבעות או זרת ולמה יצטרך להעריך איבריו על הדרך ההוא להיות ארכו כפל שאר בני אדם. ולאמת מה שכתבתי אמרו במס' נדה פ' האשה ויאמר יי' אלי אל תירא אותו מכדי סיחון ועוג אחים הוו דאמר מר סיחון ועוג בני אחייה ושמחוזא הוו ראיתי במדרש שעזא ועזאל שמחוזא ואחייה ואפשר שסיחון נולד אחר המבול ועוג קודם המבול מאי שנא מסיחון דלא מסתפי ומעוג קא מסתפי אמר רבי יוחנן משום רשב"י מתשובתו של אותו צדיק אתה יודע מה היה בלבו אמר שמא תעמוד לו זכות אברהם דכתיב ויבא הפליט ויגד לאברם העברי ואמר רבי יוחנן שפלט מדור המבול. ואם אמור יאמר הרב ז"ל כי גם רז"ל מדברים בדרך גוזמא והפלגה וזה מה שאין ספק בו כי לעתים תמצאם רומזים ענין פשוט בלשון עמוק לחדר לבות התלמידים או לעורר עיני הכסילים המטילים שבוש בדברי החכמים בתחלת המחשבה וכן כשהיו דורשים ברבים ומאריכים בדברי תועלת והיו העם ישנים וכדי לעוררם משנתם היו אומרים דבר גוזמא כענין אמרם רבי היה דורש ונתנמנמו הצבור בקש לעורר' ואמר אשה א' ילדה במצרים ס' רבוא בכרס א' היה שם תלמיד א' ורבי ישמעאל ברבי יוסי שמו א"ל רבי והוה כן וא"ל זו יוכבד שילדה משה ששקול כששים רבוא שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל כמו שהביא כל זה הרשב"א ז"ל בבארו למימרא דפרק הרואה שנראה מכל זה שאין ספק שלפעמים היו מגזימים בדבריהם לצורך ולתועלת רב הנה בכמו אלה הענינים שענינם ידוע ומקובל אל יצטרכו אל הגוזמא ואל הפלגה. וח"ו שיסכימו כלם לתקן ברכה להב"ה בתוך הברכות על דבר של גוזמא שלא היה ולא נברא וכמה הם מחמירים בברכות שלא יהיו לבטלה והם אמרו בפרק הרואה ת"ר הרואה מעברות הים מעברות הירדן מעברות נחלי ארנון אבני אלגביש כמורד בית חורון ואבן שבקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל ואבן שישב עליה משה וכו' ואשתו של לוט וחומת ידיחו צריך שיתן שבח והודאה למקום והנה תקנו אנשי כנה"ג הברכות ואמרו הרואה מקום שנעשו בו נסים לאבותינו אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. ושם בפ' הרואה נשאו ונתנו בענין והביאו ראיה לכלם מן הכתובים ואבן שבקש עוג לזרוק על ישראל אמרו גמרא גמירי לה והיא הקבלה ואמרו שם מחנה ישראל במה הוי תלתא פרסי איזיל ואעקר טורא בת תלתא פרסי ואשדי עליהו וכו' ואמרו משה כמה הוי עשר אמין והוכיחו זה מהקמת המשכן עשר אמות ארך הקרש שקל נרגא בת עשר אמין ושוור עשר אמין ומחייה בקורסליה וקטליה ואם תמצא מהמפרשים העושים צורות וכוונות למימרא הזאת להוציאה מפשוטה כי לדעתם זה נמנע מצד מנהג העולם הנה תמצאם כותבים בכוונות ההם ענינים זרים כפי לשון המאמר ופוסחים תמיד מענין אל ענין כי הוקשה להם הנחת הכוונות ההם על המשל אשר הם מושלים ואינני עתה בזכרון הריסת כוונתם וצורתם האמנה כי יש לכל ירא את יי' להאמין בקבלתם וכבר הביאו במסכת נדה פ' המפלת תניא אבא שאול אומר קובר מתים הייתי פעם א' רצתי אחר צבי ונכנס לי בקולית של מת ורצתי אחריו ג' פרסאות וצבי לא הגעתי וקולית לא כלתה כשחזרתי לאחורי אמרו לי של עוג מלך הבשן היה והעיד עוד פעם אחת נפתחה מערה מתחתי ועמדתי בגלגל עינו של מת עד חוטמי אמרו לי של אבשלום היתה וכו' ואני מעיד שהעיד לי יהודי א' שנמצא פעם אחת בשפת נהר א' בארץ המערב בשעה שנפל תל א' בשפת הנהר ההוא שחפרו המים מתחתיו מעט מעט באורך הזמנים ונפל ונגלה גלגלת אחת ממת א' שהיה קבור שם והעיד לי שהיו מכניסים הישמעאלים בחור עצם גלגל עינו את ראשם במצנפת הכרוך בראשם ולא היה החור מתמלא ורבים העידו כמוהו ואין ספק שאם נבוא להעריך זה הראש בערך חור העין שיהיה דבר של גוזמא ואם נעריך הגוף בערך הראש שיהיה כגובה ארזים גובהו וחסון כאלונים ולמה נצטרך לעדות גדול מזה שהעידו השלמים האלה ר' חייא ור' יהודה דהוו אזלי בארחא ומטו לגבי טורין רברבין יתכן שבעלי אותם העצמות עלו שם בורחים מפני מי המבול לחשבם שלא ישיגם שם מי המבול והנה אלה החכמים אשכחו ביני טוריא שהציפם המבול למטה כשחסרו המים לבין ההרים ההם ופסעו תלת מאה פסיען בגרמא חדא תהיה קנה הזרוע או קנה הרגל ותווהו כי דבר מפליא היה בלא ספק לפי ערך קומתם. אם תרצה למעט בההיא קולית דאבא שאול ולומר כי נפל הטעות בספרים בין תלת פרסי לתלת מאה פסיען כי ירבה ממך הדרך אין נזק בזה שעדיין גודל קומתם במקומה עומדת.

אמרו היינו דאמרי חברנא דאינון לא הוו מסתפי מן דינא דקב"ה כמה דכתיב ויאמרו לאל סור ממנו מה עבדי הוו סתמין ברגליהו מבועא דתהומא וכו' יתעלה ויתרומם בעל הגבורה כי מי יעמוד לפני זעמו.

ויולד נח שלשה בנים. א"ל ר' חייא לר' יהודה תא ואימא לך מלה דשמענא בהאי. בא להודיע למה לא נזכר בכתוב לידת שלשתם הבנים האלה אחד אחד כמו שזכרו שאר התולדות ותהר ותלד ותקרא ותוסף עוד ללדת ואמר כי אחר שהונח כפי הקבלה כי נח רמז לצדיק יסוד עולם שהוא המוליד הנשמות לעולם הנה שלשת בניו ירמזו לשלשה חלקים שהנשמה נחלקת אליהם והם נשמה ורוח ונפש. וכבר ידעת כי חכמי הקבלה מיחסים כל חלק וחלק למקום ידוע כי הנפש מיחסים אותה לעטרת. והרוח אל התפארת. והנשמה אל הבי"נה. גם מיחסים אותם אל שלש חלקי העולם הנשמה לעולם המלאכים והרוח לעולם הגלגלים והנפש לעולם השפל. גם מיחסים משכנותם בגוף האדם הנשמ"ה במוח והרוח בלב והנפש בכבד וסימן לדבר מל"ך לפי שכל העולמות אלה נבראו בסוד אד"ם. ור' חייא אמר שקבל כי שלשת חלקי הנשמה כלם יורדים בבת אחת מעולם האצילות לעולם הנפרדים ומעולם הנפרדים שנקראים הרי בתר מתאחזות זו בזו הנשמ"ה ברו"ח שהיא כסא אליה והרו"ח בנפש שהיא כסא אליה ושכלם מתחברות למטה בגוף האדם ושהסוד הזה רמוז בשלשת בני נח שנז' בכתוב בבת אחת. והביא משל לבר נש דאעיל לנוקבא איבא במעהא בזמנא חדא תרין אז תלתא בנין והיה ראוי כפי קבלתו שיאמר תלתא בנין בהחלט אמנם אמר תרין או תלתא לפי שגם הוא סובר כי לא רבים יחכמו לקנות חלק הנשמה ואמר כי לפי מה שקיבל שגם היא יורדת ומתאחזת עם השתים והוא אמרו אוף הכא נמי תלת קטרי דרוחא אזלין ושטאן ואתכללן בתלת עלמין כמו שביארנו. וביאר הענין בפרט ואמר ת"ח נשמתא נפקת ואעיל בין טורי פירודא הוא עולם הנפרדי' הנקרא אצלם הרי בתר ואמר כי ברדת שם הנשמה מתחברת ברו"ח שהיא כסא אליה נחית לתתא עוד יורדת למטה אתחבר נפש ברוח שהוא כסא אליה ובכלל אמר נחתין ומתחברן דא עם דא. והשיבו רבי יהודה כי הרוח והנפש אין ספק שנאחזו' זו בזו שאי איפשר מבלעדי זה לכל חי מדבר או בלתי מדבר שכלם שוים בזה. אמנם חלק הנשמה לא תרד כי אם לזוכה אליה כפי מעשיו וצדקתו והשכלתו והדבר תלוי בו כי יבוא עד תכונתה וימשיכה אליו והוא אמרו נפש ורוח כלילן כחדא כי לא יחיה כל חי מבלעדי שניהם.

אבל נשמתא שריא בארחוי דבר נש כי בהשכלתו ימשיכנה ונתן טעם לפי שהיא בת מלך פנימה מדורא טמירא דלא אתידע אתריה ואי זה מקום בי"נה ומי הוא אשר ישיגה כי בני עלייה הנם מועטים ואמר שזה כוונת' ע"ה באמרם בא ליטהר מסייעין אותו בא ליטמא פתחים לו גרסינן ולא פותחים לו שאלו פותחין לו כאלו מסייעין אותו. והסוד בזה דע כי שני אלה חלקי החיות שהם הרוח והנפש הם פתחים אל הנשמה שהיא ההשכלה כי לא תושג ההשכלה כי אם על ידיהם כי לא המתים יהללו יה ובהיות האדם מבקש השלימו' ההוא כלומר ההשכלה המיוחס' לנשמה על ידיהם ישיגה בטוב בחירתו כי הם פתחים לבא אל בית המלך פנימה ובהיות שיבחר האדם ומבקש ליטהר הנה יסייעוהו מן השמים בנשמתא קדישא שתתאחז בשני הפתחים האלה שהם רוח והנפש שהם פתחים ומבו"א אליה להשיגה ובבן נקרא קדוש שמקדשין אותו מלמעלה. ואם לא בחר לבא ליטהר ובחר ליטמא לא יקנה השלימות ההוא לבא אל בית המלך פנימה וישאר בפתחים ההם שאי אפשר להיות מבלעדיהם כבהמות השדה כחיתו יער והוא אמרו לא זכה ולא אתי לאתדכאה תרין פתחים דאינון נפש ורוח ביה.

נשמתא קדישא לית ביה סיועא מלעילא ודאי כפום ארחיה כי זה תלוי בבחירתו והביא משנה ערוכה אצלם תעיד ותגיד כל זה:

מתניתין קטורי רמאי קסטורי דההוא סטרא אנן פתיחן עיינין פתיחן אודנין. קל קלא מן קליא נחית מעילא לתתא מתבר טורין וטנרין וכו' בהיות האמת שאין נעשה פתגם בארץ עד שמכריזים עליו מלמעלה אלא שלא נתנה רשות לעין לראות ולא לאוזן לשמוע את דבר הכרוז רק לשרידים אשר יי' קורא הדבקים בו אשר הם במדריגת הנביאים אשר תמיד לא תזוז מחשבתם מארח חיים למעלה הם יראי יי' וחושבי שמו המה הרואים את מעשה יי' כי נורא הוא הם אשר עיני' להם לראות ואזני' להם לשמוע לא עיני בשר הם השומעי' הכרוז היוצא מבית המלך ויודעים לחשו והגיונו לא החרשים והעורים אשר אין עינים להם לראות ולא אזנים לשמוע אשר לא ישמעו לקול מלחשים הם אשר את פועל יי' לא יביטו ואת מעשה ידיו לא ראו הם אשר בחשך באו ובחשך ילכו אשר אל זאת הכוונה אמר במשנה הזאת כי יש למעלה נמצאים עליונים נקשרים למעלה הוא שאמר קטורי רמאי קסטורי דההוא סטרא אנן כלומר שהם מודיעי' יתרונם על השפלים גם בני אדם גם בני איש שהם שרי מעלה ושלוחי מעלה קסטור פי' ממונה הם האומרים על עצמם שהם פתיחין עינין פתיחין אודנין. הם האומרים ששומעים את הקול הבא מן קול הקולות. דע שיש קול ויש בת קול הקול הוא עצם קול הקורא ובת קול הוא ההברה הנשמעת שהוא דבר יוצא לשני כהברה הנשמעת מבין שני הרים שאינה עצם הקול וזאת היתה הנשמעת להם ע"ה אשר עליה היו אומרים אין משגיחין בבת קול. אמנם הקול הוא עצם הקול ע"ד וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפ"רת מבין שני הכרובי"ם והבן כי הוא שומע את עצם הקול המלא בוא"ו. וכבר ידעת כי שבעה קולות המה והקול האחרון היא העט"רה הנרמזת בקל חסר והסי' והק"ל נשמע בית פרעה כאשר יבוא במקומו היא המדברת עם שרי מעלה היא הנקראת קול הקולות כלומר קול הבא מן כח הקולות ודע כי הבי"נה גם כן נקראת קול הקולות וענינה קול שממנו יוצאים הקולות ואל הקול האחרון כיוון בעל המאמר באמרו קל קלא מן קליא נחית מעילא לתתא כלומר להכריז למטה לעורר בני אדם מתרדמת' מתבר טורין וטינרין לחוזק הקול הוא אומר כן ואין שומע. מאן אינון דחמאן ולא חמאן הקול אומרת ומנהמת כן שבני אדם אטימין אודנין סתימין עינין והיה ברשותם לראות ולשמוע והם לא חמאן ולא שמעין. לא ידעין בסוכלתנו הרמז על הבי"נה העליונה כי אליה הוא כוונת הענין כולו. והנה הקול מאשימם ואומרת חד דכלילא בתרין בגוויהו דחיין לה לבר הוא הדבר אשר קדם כי הנש"מה הבאה מן הבי"נה נכללת ברוח ונפש שוכנת בגופותיהם ובתוכם יי' ודחיין לה לבר כלומר דוחים אותה משכונתם. אינון מתדבקין באינון תרין שאינם דבקים כי אם ברוח ובנפש והנשמה יחידה מתנכרה ביניהם ולא שמים לבם אליה רק כבהמות השדה כחיתו יער שכלם שוים בזה. חד אומנא דאומנא לא שריאן לה בגוויהו. כבר ידעת סוד אמרם בפסוק ויתעצב אל לבו משל למלך שבנה פלטין על ידי ארדיכל ראה אותה ולא ערבה לו על מי מתרעם לא על הארדי"כל ואמרו עוד למלך שעשה סחורה על ידי סרסור והפסיד על מי מתרעם לא על הסרסור. וכדי להבין כוונתם בארדיכל וסרסור צריך אתה לדעת ההבדל שיש בין ארדיכל לסרסור כי ענין ארדיכל הוא שם מונח לראש הבנאים שהוא חכם חרשים ובונה מתוך דפתראות ופינקסות ושאר הבונים בונים מדעת הארדיכל שהוא מצוה אותם לבנות על צורת כך וכך. וענין הסרסור הוא תורגמן ומליץ לוקח מזה ונותן לזה. והנה הם ע"ה כנו השם ארדי"כל למדת הבי"נה שעל ידה נבנתה עולם הבנין והיא אם הבנים ובנה מתוך דפתראות ופנקסאות התורה הקדומה האומרת ואהיה אצלו אמון ואז"ל אני הייתי כלי אומנותו של הקב"ה כלי ולא אומן והבן. גם אתה צריך לדינת כי העטרת נקראת ג"כ ארדיכל לבנין העולם השפל כי היא היתה אם כל חי והנה לדעת האומר כי המשל הוא לארדיכל בפ' ויתעצב אל לבו הוא על הארדיכל הזה התחתון דשייכא שם עצבון כמו שקדם בבתי בראי ולפי ששם ארדיכל כולל שניהם כלומר לבי"נה ולעטרת ועצבון לא שייך כארדי"כל העלי"ון כי אם בתחתון בא המושל השצי ואמר שאין ראוי ליחס העצבון לשם ארדיכל כי הוא כולל גם העליון רק לבנותו לשם סרסור שלוקח מזה ונותן לזה באופן שלמדנו מזה כי הבי"נה היא ראש כל האומנין ולפי שמשם היא הנש"מה כמו שקדם ההיא תקרא חד אומנא ודאומנא ראש לאומנין וביחס זה אמר חד אומנא דאומנא שהיא חלק הנשמה הבאה משם לא שרייאן לה בגוויהו ונשארים ברוח ונפש בלבד שלא יזכו אליה אחרי שהם דוחים אותה לבר. ואמר כי על כמו אלה לא עאלין בספרי קדישין כל אינון דאומנא דא לא שריא בגויהו לא אכתיבו ובספרי דוכרנייא וכבר קדם סוד שלשה ספרים נפתחים בר"ה שהוא סוד השלש מקומות עצמם הנה אלה רשעים שלא זכו לעלות במעלות הנפש והרוח למעלת הנשמה ונשארו כבהמות כחיתו יער ברוחם ונפשם והורידום למטה לארץ יתמחון מספרא דחייב מד"א ימחו מספר חיי"ם ועם צדי"קים צדי"ק וצדק אל יכתבו ווי לון כד יפקון מעלמא ווי לחייהון מאן יתבע לון מי ידרוש שלומם ואין שלום אמר יי' לרשעים. יתמסרון בידא דדומה הוא הדורש אותם שרו של גהינם יתוקדון בנורא דדליק שאינו נכבה ואשם לא תכבה בר בריש ירחי ושבתי שהוא זמן מנוחה אפילו לרשעי' שנאמר והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו. לבתר כרוזא דבסטר צפון אכריז עליהו במוצאי שבת הכרוז יוצא ואומר ישובו רשעים לשאולה. כמה חבילי טריקין אתכנשו עליהו מלאכי חבלה נקראים חבילי טריקין כלומר נושכים מענין טרקיה חוייא לפי שהם הנחשים השרפי' הנושכים ועאלין לון באשא מלהטא בגי בן הנום וכבר נתבאר למעלה שהוא נקרא גיא מכוון לגיא בן הנום בארץ הלזו. תלת זמנין מתפקדן כאשר יבאר בהדיא והפקידות האלה לטובה הם. בזמנא דישראל אתיבו בקול רם אמו יהא שמיה רבא מברך שזה רומז להמשכת הרחמים ומעולם הרחמים ובכן הקב"ה מתמלא רחמים עליהם ורומז למלאך הממונה על שערי גהינם שמריאל שמו לפי שהוא מסמר שערת בשרם של רשעים בבואם בשערים ההם אשר הוא ממונה עליהם שיפתח להם בשלש השעות ההם ערב ובקר וצהרים שישראל מתפללים שערי גהינם להרויחם שיראו אויר העה"ז. אתא תננא דנורא וסתים ארחין מעובי העשן היוצא מגהינם מכסה את ראות עיניהם. כדין תלת ממנין דתחות ידיה של סמרי"אל תלת מגרופיין מנשבן בידיהו כל דבר המושך הדבר מצד אל צד נקרא גורף גורפין מתחת רגלי הבהמה אין גורפין תנור וכירים מגריפה לגרוף בה את הגרוגרות ובאותם המגרופין המנשבין בידיהו משיבין העשן ההוא למקומו שלא יכסה ראותם כדי שירויחו שעה וחצי שעה שהוא שיעור זמן התפלה שמתפללים ישראל. ולבתר תייבין לאשייהו וכן בתלת זמנין ביומא ובכל זמנא דאמרי ישראל אמן יהא שמיה רבא. למדנו מזה כמה טובה כפולה ומכופלת עושים ישראל החיים עם הרשעים המתים אשר בגהינם יסודם בהגדיל תורה ויאדיר בבתי כנסיות ובבתי מדרשות בהרבות קדישין לענות אמן יהא שמיה רבא מברך כי הם ממשיכים השפע והרחמים מעולם הרחמים הגמורים שיגיעו הרחמים ההם אפילו על הרשעים שבגהינם ומרויחים להם בעת ההוא כי רחמיו יתברך על כל מעשיו ואפילו על הרשעים. זכאין אינון צדיקיא דארחיהון מנהרן בההוא עלמא לכל סטרין וניצולים מן החשך ואשה של גהינם כד"א ואורח צדיקים כאור נוגה וכו':