כתם פז על ספר הזהר קכה

רבי חייא ורבי יוסי הוו אזלי בארחא יביא הענין הזה לפי שבסוף הענין ידבר כי נח סתים מעינא הוה דלא יתחזי שהוא מהנדון ויאמר ששניהם קרה מקריהם ופגעו בהני טורי דקדרו כך שמעתי שהד"לת קודמת לרי"ש והוא מענין חשך ור"ל שפגעו בהרי חשך יתכן שנקראו הרי אררט כך ע"ש שהם קרובים אל הרי חשך וחמו רשימין בקיעין בארחא שנעשו בימי המבול אם במרוצת המים ממקום אל מקום מן הגבוה לנמוך בשעה שננערו נעשו אותם הבקעים או משעה שנבקעו כל מעינות תהום רבה נשארו הבקעים ההם א"ל רבי חייא לרבי יוסי הני בקיעין הוו מיומי טופנא וכו' קב"ה שביק לון ע"ד מ"ש זכר עשה לנפלאותיו משאיר בעולם זכר למעשיהם של רשעים ומה הגיע אליהם על ככה כשם שעושה עם הצדיקים שעושים רצונו שמשאיר זכר לנפלאותיו אשר עשה עמהם להפליא כענין תיבת נח וזולתה שעוד היום היא בעולם והשאיר הזכרונות הללו בעולם להודיע לבני האדם הבאים אחריה' עונשם של רשעים וזכרם לא יסוף לעולם כדי שילמדו לעובדו שכם אחד:

פתח רבי יוסי אמר צהלי קולך בת גלים וכו' האי קרא אוקמוה חבריא על פנים רבים במדרש ובפסיקתא בתו של אברהם יצחק ויעקב שעשו מצות כגלי הים אבל האי קרא על כנסת ישראל אתמר ע"ד הסוד על מדת המלכות שהיא כנסת ישראל העליונה שהיא ברתיה דאב"רהם דהכי אוקמוה בת גלים גל נעול הם הנחלים היורדים ומתקבצים בה בסוד כל הנחלים הולכים אל הי"ם הם הממלאים אותה מהשפע העליון כמ"ש שלחיך פרדס רמונים ופירוש שלחיך הם הנהרות שמשתלחים ומתפשטים מן המקור. וכבר ידעת כי העטרת נקראת פרדס בסוד ד' נכנסו לפרדס ונקראת פרדס לפי שבה נטועים כל עץ עו"שה פר"י.

הקשיבי לישה כד"א ליש אובד מבלי טרף וכו' יבאר כי הצדי"ק המקבל השפע אשר תמיד מגמתו לי"ש שהיא החכ"מה כשהוא מקבל נקרא לי"ש גבור בבה"מה והבהמה הרועה אלף הרים בכל יום ידועה כי כל מה שהוא מקבל הוא משפיע בה ונקרא גבור בסוד חגור חרב"ך על י"רך ובו"ר וכשהיא מקבלת ממנו נקרא לי"שה על שמו. וכשגורמים העונות יסתלק השפע ממנו ובכן נקרא ליש אובד מבלי טרף בסוד הצדי"ק אבד לדו"רו אבד. וגם היא נקראת לישה כלומר עניה חלושה שאין לה מגרמה כלום אלא מה שמקבלת והוא אמרו אמאי אתקרי לישה.

והשיב אי משום דכתיב ליש גבור בבהמה אי משום דכתיב ליש אובד מבלי טרף כלומר לשני הסבות תקרא לישה וביאר הסבה האחת למה נקראת לישה כשהיא במסכנות כי הסבה האחרת למה נקראת לישה כשהיא מושפעת מבוארת היא מטעם ליש ואמר ומה דאמרי לישה היינו עניה ענתות משכנותא דמסכנותא כד"א מן הכהנים אשר בענתות. אמר כי הכתוב עצמו יעיד כ לישה הוא מענין עניות שכן אמר הקשיבי לישה עניה ענתות וכמו שקרא הכתוב לירמיהו ע"ה מן הכהנים אשר בענתות על שם שהוא היה העני שבנביאים שקרא עצמו עני שכלם נתנבאו על חרבן הבית ולא ראו בעיניהם החרבן והוא נתנבא וראה בעיניו וקרא על עצמו אני הגבר ראה עני. ולכן כנהו בשם ענתות כי בימיו היתה כנס"ת י"שראל העליונה עניה ענתות מסכנא דמסכנותא והביא עוד ראיה מאביתר הכהן שאמר לו שלמה ענתות לך על שדך וביאר הסוד למה קראו ענתות ואמר מאי איריא. אלא כל זמנא דדוד מלכא הוה קיים לא אסתלק אביתר בעותרא ובכלא גרסינן והסוד בזה כי דוד המלך קרא עצמו עני לסוד מדתו בסוד תפלה לענ"י כי יעטוף לפי שעדיין לא באה אל המנוחה ואל הנחלה עד שבא שלמה בנו ובנה ב"ה בכן נתמלאת פגימתה של לבנ"ה ואביתר הכהן ויואב בן צרויה היו עם דוד והתענו בכל אשר התענה דוד בברחו מפני שאול ומפני אבשלום והיו בעניותו של דוד ואעפ"י שזה היה שר צבא וזה כהן גדול עכ"ז לא זכה להיות כהן בב"ה ואלמלא זכו ולא מרדו במלכות בהיות ידם עם אדוניהו היו עולים עם שלמה בשלימות הלב"נה שנתמלאת בימיו מעניותה ולפי שמרדו במלכות היה סבה ליואב שימות בצואת אביו וגם אתה ידעת את אשר עשה יואב בן צרויה אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל וכו' ולא תורד את שיבתו בשלום שאול. ולאביתר שלא המיתו א"ל ענתות לך על שדך כאלו אמר לו אם זכית היית עולה עמי לגדולה ועכשיו שלא זכית והתענית בכל אשר התענה אבי כי כן חייבה מדתו עתה לך על שדך ולא תעלה במעלות שלימותי ותשאר כמו שהיית בימי אבי הוא שאמר אמר ליה שלמה ענתות לך על שדך אמאי קרי ליה שלמה הכי אלא א"ל ביומך הוה אבא במסכנו והשתא לך על שדך ולא יותר השתא אית למימר אמאי אקרי אביתר ענתות וכו' יבא לבאר כי לא נקרא ענתות על שם מקומו רק ע"ד הסוד ואמר אי תימא דהוה מן ענתות הא תנינן וימלט בן אחר לאחימלך וכו' והוא מן נוב הוה דהא נוב עיר הכהנים הוה. ואע"ג דאמרו היא נוב היא ענתות ונתנו טעם לפי שנהרגו בו כהני יי' עכ"ז ענתות כפר הוה ולאו היא נוב אעפ"י שנתכנית בשם ענתות וא"כ היה לו לקראו נוב לך על שדך אם היתה הכוונה לקראו בשם עירו. וע"ד קרי ליה לאביתר ענתות לא מטעם עירו כי אם לסוד והוא בגין דאמר וכי התענית בכל אשר התענה אבי ועל מסכנו דדוד דהוה ביומוי קרי ליה הכי. אמר רבי חייא במסכניתא הוה עלמא כלומר מיומא דעבר אדם על פקודי קב"ה זכר סבת עניות הלב"נה העליונה וחסרונה מאימתי נמשך בעולם ואמר כי מיום שעבר אדם על מצות בוראו. היה נמשך בכל הדורות ההם עד בא נח שהקריב קרבן ונתישב העולם כי סגולת הקרבן הוא לקרב הכחות אחת אל אחת. והשיבו רבי יוסי שעדין בימי נח ואם היה עולם חדש לא פסקה זוהמתו של נחש עד דקיימו ישראל על טורא דסיני כי אז נתאחזו ישראל בעץ החיים היא התורה והיו חורין ממלאך המות ואלמלא שחזרו לחטוא לא הוו מתין לעלמא. וכד קמו ליואי לקטלא קטולי כדין אתער חויא בישא והוה אזיל קמייהו כי אין מיתה בעולם עד שימצא שם כי על ידו המות בא. ולא הוה יכול לשלטאה בהו בגין דהוו מזרזין בחגירו מזיינין לפי שעדיין היו בעדי שקבלו בעמדם בסיני הם הכתרים שהורידו מלאכי השרת ושמום בראשם. וכיון דאמר משה ועתה הורד עדיך מעליך אתיהיב רשו להאי נחש לשלטאה. ת"ח מה כתוב ויתנצלו בני ישראל וכו' וינצלו מבעי ליה אלא ע"י אחרא כי נתן רשו לנחש לשלוט וכו' אמר ר' חייא נח דהוה צדיק אמאי לא בטיל מותא מעלמא כי יש כח ביד הצדיק לקרוע גזר דין ואחר שנקרא צדיק למה לא בטל המות שלא לבא אלא דעד לא סלקת זוהמא דעלמא יעוד דאינון לא הוו מהימנן שאלו היו בני אמו"נה היה מבטלה וכלהו אחידן בטרפי אילנא שהיו אוחזין בכחות החיצוניות המתיחסים לעלי תאנה כמו שנתבאר בפ' בראשית עד דהוו אזלי חמו חד יודאי דהוה אתי והכירו רבי יוסי כפי מלבושיו או כפי מהלכו כד מטא לגבייהו שאילו ליה א"ל שליחא דמצוה אנא ושהיה הולך להביא לולב עם שלשת המינין לכפר דראמין שהיה שם קהל ישראל ולא היה נמצא שם ד' המינין. לכפתא לון לאגדן יחד. א"ל ההוא יודאי הרי ד' מינין דכלהי אתיין לרצויי על מיא שמעתון אמאי אנן צריכין לון בחג הוא חג הסוכו' ולא בשאר החגים שהרי אנו שואלים הטל בחג הפסח בלי נטילת שום דבר א"ל כבר אתערו ביה חבריא שהוא זמן שאלת גשמים וארבע מינין הללו הם רעננים כל השנה ולא ינוס ליחם ובהם אנו זוכים לרצות על המים אבל אי מלה חדתא אית תחות ידך אימא לה. א"ל ודאי ההוא אתר דאנן דיירין ביה זעיר הוא אבל מחזיק את המרובה לפי שכלם עוסקים בתורה ואית לן צורבא מרבנן ת"ח מלמדם ובכל יומא ויומא אמר לן מלין חדתין הגיד שבחו שתמיד הוא מבקש לתור אחר החכמה ללמדם דבר חדש לא לדרוש דבר א' ולחזור אותו תמיד כאשר יעשו המסתפקים במעט אשר בידם לצאת ידי חובתם עם אנשי הקהל שחוזרים תמיד מה שכבר דרשו פעמים רבות. ואחר דהא בחג זמנא הוא לשלטאה כל אינון רברבין ממנן על שאר עמין כבר קדם זה בפ' בראשית בכתוב ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע בסוד ניסוך המים ובסוד ע' פרים שהולכי' ומתמעטי' משם תקחנו כי מתמציתם של ישראל הם ניזונים ונקראים הע' שרים מים הזדונים והוא זמן ממשלתם ובגין לשלטאה עלייהו אתינא ברזא שמא קדישא באינון ד' מינים כמ"ש רז"ל לולב זה הב"ה הדס זה הב"ה אתרוג זה הב"ה ערבה זה הב"ה לרצויי ליה להב"ה שאנו נוטלים שמו רמוז בד' מינין הללו לשלוט על המים הזדונים ולאתערא לן מים קדישין הם המים העליונים היוצאים ממעיין בית ה' השולטים על המים הזדוני' ובזה נהיה מעלה מעלה והם ירדו מטה מטה. תו אמר לן בר"ה אתערותא קדמאה וביאר מהו התעוררות ואמר כי ב"ד של מטה הוא הכס"א שבו יושב הקב"ה לדון את העולם ובזמן ההוא שלטא האי ב"ד למידן עלמא עד יום הכפורי' כמו שנתבאר בסוד השלש ספרים שנפתחים בר"ה שממתין להם לרשעים עד יו"הכ. דנהרין אנפהא בתשובה של ישראל ולא אשתכח דלטורא בעלמא שכבר נתן להם הקב"ה עצה לישראל בשלוח לו שעיר עזים שיתעסק בו דאיהו מסטרא דרוח מסאבא השעיר בסוד עשו איש שדה ובסוד שעיר ושעירים ירקדו שם ומצא מין את מינו וניעור כדקא חזי ליה. ובכן אל המקדש לא יבא. וע"ד ישראל כלהו משכחן רחמי מקמי קב"ה בהעביר המקטרג מלפניו ומיד אתעבר חובייהו. ורזא חדא אמר לן ולא אתיהיב רשו לגלאה וכו' אמר כי מ"ש להם עד עתה הוא דרך פשט לשכך את האזן אמנם הדבר יש בו סוד נכמס לדעת היאך יצוייר זה למעלה שיבא הערל אל מקדש יי' לטמאו כי הוא סוד הקטרוג שהוא מקטרג בהכנסו להתיצב על יי' ואמר כי הסוד ההוא לא ניתן רשות לגלותו זולת לחסידי עליונין. א"ל רבי יוסי ומאן איהו אמור מהו הסוד. א"ל עדין לא בדיקנא בכו למדנו כי אין ראוי לגלות סודות התורה אלא לראויים להם ולמי שלבו דואג בקרבו על מה שאינו יודע מסתרי תורה ושצריך לבדוק זה קודם שימסרם אליו ונראה ששתק רבי יוסי שלא רצה להודיעו שהיה הוא ראוי אל זה כי הזמן יספיק להודיעו ולכן אמר אזלו לבתר אמר להו כד סיהרא אתקריב בשמשא כשהכיר בהם מתוך דבריהם שהיו ראויים התחיל לגלות להם הסוד בדרך חידה נאותה אל ענין הסוד ואמר שבשעה שהלב"נה מתקשטת להתקרב אל השמש שזהו סוד ב' המאורות העליונים. אתער קב"ה סטרא דצפון היא הגבו"רה הקודמת לבוא אליה ואחיד בה ברחימו לא בדין קשה כי הכונה בזה להמשיך עליה ממי הח"סד כדי שימצא מכח שניהם ההמזגה והשווי כי זו היא סבת כל עו"שה פר"י. ומיד דרום אתער מסטרא אחרא כי לא יתעורר ההפך האחד כי אם בהתעורר ההפך האחר. ובהיות שניהם הידים אוחזים בה סיהרא סלקא ומתחברא במזרח להמשיך הזרע בסוד ממזרח אביא זרעך ולפי שהזרע ההוא והשפע והאור יתפרד דרך האברים ימין ושמאל כדין ינקא מתרין סטרין שהם סוד ההמזגה ונטיל ברבאן בחשאי ממדת הברית יסוד עולם וכדין אתברכא סיהרא מהשפע העליון והיא מליאה כ"ל טו"ב. והכא אתקריב אתתא בבעלה כלומר ע"ד זה בדרך משל מתקרבת העשרת בתפארת וכבר זכרנו פעמים רבים שהם ע"ה מדמים צורה ליוצרה בתנאיה כלם ואם אינם מהם ולא מהמהם כי כל עולם ועולם זיווגו כפי ענינו וכבר זכרתי כי יש זיווג בפנישת גשם בגשם ויש זיווג במראי' העין בלבד ויש זיווג מחשביי וצריך אתה להשכיל כל הדברים האלה פשוטים מחומר אם בעל נפש אתה ובכן תהיה נשמר מכל משמר ולא יבהלוך רעיוני הסכלים החושבים על השרידים אשר יי' קורא תועה כי הם עמדו בסוד יי' והשיגו וידעו היאך נשתלשלו הטבעים כלם על המורכבים למטה ודום ליי' והתחולל לו. כמא דאית רזא דיוקנא שייפי דאדם הכי אית וכו' עתה בא לבאר הסוד שאמר דלא אית רשו לגלאה בר לחסידי קדישין ואמר כי כמו שיש סוד בצורת האד"ם העליון הזכר הוא הנרמז בשם צל"ם ובסוד האיברים העליונים כן ובדוגמא יש סוד ותיקון בצורת הנקבה הנרמזת בשם דמו"ת ולא ביאר פרטי הדברים בהבדל סוד האיברים מדאגה מדבר שמא אינם ראויים לסוד ההוא גם כי ראה בהם סימני טהרה ולכן אמר וכלא פריש בגוון והנך רואה כמה הרעיש רשב"י את חביריו בבואו לגלות סוד הזקן זקן אריך אנפין וזעיר אנפין שאמר להם אתכנשו חבריא לבי אדרא מלובשין שריין ורומחי אזדרזו בתיקוניכון בעיטא בחכמתא בסוכלתנו בדעתא בחיזו בידין ברגלין וכו' יתיב רבי שמעון ובכה ואמר ווי אי גלינא ווי אי לא גלינא חבריא דהוו תמן אישתיקו ואם אמר זה בסוד שער הראש והזקן מה יאמר בשאר סוד שאר האיברים ועז"א ההוא יודאי וכלא פריש בגוון שלא רצה לבאר יותר. ובא לבאר סוד יניקת עולם דקליפה מהעטרת ואמר הכי נמי לתתא רזא ותיקונא דאדם תתאה אחרא תחות סיהרא הוא אד"ם בקליפה אד"ם בליעל כי זה לעומת זה עשה האלהים. ואמר כמא דדרועא שמאלא לעילא אחיד בה ואיתער לקבלה ברחימו להשפיע בה כמו שנאמר שמאלו תחת לראשי הכי נמי לתתא יש תשוקה גדולה לאד"ם רקליפה לאחוז בה ולבא אל מקדשה אחר שנדחה משם ולחוץ כמו שכבר נתבאר סוד זה בויאמר אלהים יהי מארת בתר דאתגנז נהירו אתברי קליפה למוחא וההוא קליפה אתפשט ואפיק קליפה אחרא כיון דנפקת סלקא ונחית לגבי אנפי זוטרי בעאת לאתדבקא בהו ולאתחברא בהו ולאתצייירא בהו וכו' עיין שם במה שביארתיו ותשכיל ממוצא דבר כי כל עלול משתוקק אל עלתו להיות כמוהו וזאת היא האהבה שיש לאד"ם דקלי"פה לבא אל המק"דש ואם בא יבא שמה אין ספק שהוא מטמא המקדש ומחשיכו כי בחשך הוא בא לשם ואין זה כי אם בהסתלק האור משם לסבת מעשה התחתונים ולזאת הסבה הם מדמים אותה שהיא טמאה ונבעלת לאיש זר. ווי העמודים כלהו קיימין שייפין לאתאחדא דא בדא ולאתקשרא דא בדא וכו' ביאר סוד מקום חבור האו"ר בחש"ך היונק ממנו והמקבל מזונותיו משלייתה היוצאת מבין רגליה ואמר כי ווי העמודי"ם שהם נצ"ח והו"ד הם היורדים למטה בסוד השוקיים המתוארים בצורת האד"ם והם רמוזים באיברים המתאחזים זה בזה ומתקשרים זה בזה סטרא דקדושה בסטרא דרוח מסאבא דאיהו רזא דנח"ש כי הוא היונק דרך שם בסוד הנח"ש הנושך ברחמה של אי"לה והבן זה כי אין כח במליצת הלשון להליץ דבר זה על בוריו אמנם ידוע תדע כי מזונותיו של אד"ם דקלי"פה משם יונק בהחבא ובגניבה מוכרחת לקיום העולם השפל. וחזר לבאר סוד האחיזה שאוחז בה הנחש כיצד יצוייר דבר זה ואמר האי נחש איהו דרועא שמאלא שמצד השמאל העליון בא כחו בסוד ויאהב יצחק את עשו ואחיד בה מאן דרכיב ביה הוא סמאל הרוכב על הנח"ש הוא אד"ם דקליפה הנז'. וקרב לגבי סיהר' ומשיך לה ביני"קו דקוט"פא ואסתאב' דע כי כשמסתלק השפע ממנה מלמעלה תשאר צמאה ויונקת שוב ממה שכבר השפיעה לאד"ם דקלי"פה ודמה הענין אל הגפן אשר בימי רעננותה שואבת ויונקת מהשורש אמנם ביבוש קצירה חוזרת ויונקת מאשכלותיה וזה דבר טבעי ובזה הדמיון אמר שהוא קרב לגבה כי כשגורם העון לסלק ההשפעה ממנה בסוד הצדיק אבד אזי אדם דקליפה קרב אצלה להיות עמה להמשיך לה ביניקו דקוטפא כלו' שהיא צריכה להשקאה ויונקת מהאשכול כשאינה יונקת מהשרש היא יונקת מהאשכול וקוטפא הוא אשכול בלשון רז"ל חזנהו להנהו קוטפי דהוו קיימי כעגלי ודמיון זה תמצא בלבנה התחתונה כשהיא חסרה בשעת הדבוק שהיא מליאה מהחשך הנכנס בהיכלה. וכדין ישראל לתתא מקרבין שעיר כי הוא חלקו כי יש סגולה נפלאה בענין הקרבנות להמשיך כל חלק לחלקו וההוא נחש אתמשך אבתריה למטה וסיהרא אתדכאת מחשך הקליפה וסלקת לעילא וכו' ותאיר אל עבר פניה העליונים המשפיעים בה. ואתה בני תן לבך לכל הדברים האלה ודע כי הכל עשוי במחוגה אלהית מלוי הלבנה התחתונה וחסרונה וימי ליבונה וימי טומאתה בזמן הידוע להיותה רמז ללבנ"ה העליונה למעשה יי' כי נורא הוא וכך גזר וצוה לעמו ישראל להקריב השעיד של ר"א בזמנם ובמועדם אל הכונה הזאת ומי יאמר לו מה תעשה אשרי העם שככה לנו אוי לנו כי חרב ב"ה ובטלו הקרבנות שהיו מגינים עלינו ומכפרים בעדנו והיו תשועת נפשנו מיד שונ"א ומתא"נה עד ישקיף וירא יי' משמים. בדין הכא ביומא דכפורי כיון דההוא חויא בישא וכו' עצה טובה יעצנו יתברך וית' כי בעוד שהוא מתעסק בשעירו סיהרא אתפרש' מניה ואתעסקת בישראל להספיק צרכיהם בקבלה פרס מאת המלך כי הם בניה וקב"ה בריר לון לעילא ומחיל לון וכבר ידעת כי הכפרה היא סוד הסרת החשך מהמז"בח העלי"ון בסוד וחטאת את המזבח כי אז הם מכופרים. לבתר ישראל כד מטאן לחג. ישלים ענינו אשר התחיל לדבר בסוד ד' מינין שבלולב ואמר כי כשהגיע יום ט"ו לחדש מעוררים ישראל הימין שמשם האור בא דרדימין למעלה וכבר נראה הסי' למטה דאתנהירו אנפהא כדקא חזי וכדין יהבי חולקא דברכאן לכל אינון ממנן דלתתא כשהעטרת מליאה לה עמיר יושפע טובה ממנה לכל שרי מעלה דיתעסקון בחולקהון ולא יתערבו בנחלתן של ישראל וכן למטה שאר עמין אשר תחת ממשלתם. ולא הוו אתיין לאתערבא בהדייהו ולחמדא חולק אחסנתהון כמ"ש ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות את פני יי' אלהיך שלש פעמים בשנה כי כשם שלמעלה אינם מתערבין בחלקם של ישראל כך למטה והוא סוד בעלותך לראות את פני יי' כי אז פני כנס"ת י"שראל מאירים ומזהירים וכבר סופר מהניסים שהיו נעשים בארץ ישראל בעלותם ליראות את פני יי' ומהשמירה שהיו נשמרים בתיהם ונכסיהם מאומות העולם שביניהם כההוא בר נש דשביק ביתיה פתוח ובא ומצא סכינא כריכא בקורקוסו. ובעובדא דתרין אחין באשקלון דהוו לון מגורין נוכראין והוו אמרי כדו אלין יהודאין סלקין לירושלים אנן נסבין כל מה דאית לון מדסלקין זימן להם הב"ה מלאכים נכנסים ויוצאים כדמותן וכאלה רבים והכל היה מלמעלה כי כשם ששריהם נבדלים מי"שראל כך למטה האומות אשר תחת ממשלתם נבדלים מהזיק לישראל הוא שאמר ולא ייתון לינקא ולקרבא בסטר חולקהון דישראל כגוונא דא לתתא וכו' ובגין כך אינון משכין ברכאן לכל אינון ממנן על דעת בך נותנים להם לשריהם פרנסה כדי שיתעסקו בה ולא יתערבו עם כנסת ישראל והכל מבואר. וביאר עוד סוד עצרת תהיה לכם שהוא מלשון כניסה והודיע כי לכך נקראת העטדת עצרת לפי שהיא מקבצת ועוצרת כל מיני השפע להשפיע על בניה שלא יבואו בערבוביא עם האומות ולכן אמר לכם ולא לשאר ממנן. וע"ד אינון מרצין על המים למיהב להון חולק ברכאן פי' שישראל ממשיכין מים העליוני' להמתיקו המים הזדונים ונותנין להם חלק מהם כדי שלא יתערבו בשמחתם והמשיל משל למלכא דזמין רחימוי בסעודתא עילאה כלומר נכבדת שעשה לו לבדו ואין לזרים אתו כי בזה יודע אהבת המלך עם אהובו אמר מלכא השתא אנא בעי למחדי עם רחימאי ודחילנא דכד אנא בסעודתא יעלון כל אינון וכו' מה עבד וכו' קוסדורין דירוקא ובשרא דתורי ואקריב קמייהו הוא סוד השבעי' פרים נתונים נתונים המה להם כדי שיתעסקו ויניחו למלך עם אוהבו לאותה הסעודה שעשה לו ובשמחתם לא יתערב זר זהו סוד עצרת תהיה לכם לכם ולא לאחרים עמכם אמרו רבי יוסי ור' חייא בשמעם דבריו קב"ה אתקין ארחא קמן אתו ונשקוה כדרכם וכמנהגם. כד מטו בי חקל לנוח מיגיעת הדרך אמר ההוא בר נש מ"ש דכתיב ויי' המטיר על סדום ועל עמורה. ומ"ש בטופנא אלהים אלהים בכל אתר וכבר נודע כי יי' הוא ובית דינו ואלהים מדת הדין ואמר כי בסדום שנעשה הדין ולא לשיצאה נכלל יי' בבית דינו אמנם במבול שיצי כל אינון דאשתכחו בעלמ' בר קב"ה בלחודוי פי' כי הוא לבדו הקיים לנצח בסוד יי' למבול ישב שפירושו כי הוא לבדו נשאר. ואי תימא דהא נח ודעמיה אשתזיב והיה ראוי לפי זה לכתוב ויי' הוא ובית דינו על יתר הפליטה שהשאיר ברחמים והשיב. נח סתים מעינא הוה כאלו אינו נמצא בעולם שאלו היה מגולה ג"כ פגעה בו מדת אלהי"ם שהרי כל מה דאשתכח בעלמא שצי ליה. וע"ד ויי' באתגליא ולא שצי אעפ"י שלא נסתרו מהעין כנח שנסתר והכא אלהים סתם כלומר במבול לא נזכר רק אלהים סתם ובלא ערוב רחמים ובעי לאסתמרא כלומר לכך הוצרך להסתר מעין רואי. ועל רזא דא כתיב יי' למבול ישב מהו ישב אלמלא מקרא כתיב לא יכלינן לומר ישב בלחודוי דלא אתא עם דינא כתיב הכא ישב וכתיב התם בדד ישב. ביאר ענין גרול וסוד נכמס והוא שכבר ידעת כי לא נמצאו כל הנמצאים כי אם בסוד שם אלהים ובלתי שם אלהי"ם אין השם שלם שהוא בזולת לבוש כי הלבוש הוא הכבוד כאשר ידעת בסוד בגדיו יהיו פרומים והבן כי שם יי' הוא הפועל ע"י אלהים אשר לסוד זה לא כתב בראשית ברא יי' אלא בראשית ברא אלהים ובהיות כי בימי המבול נעדרו כל הנמצאים נסתלק שם יי' וישב לבדו כב יכול כמתאבל ועצב שלא בא עם מדת הדין לרחם על ברואיו כי אעפ"י שנבראו במדת אלהים יצטרכו אל הרחמים לקיימם שאם לא כן הנה בשם אלהים הם נבראים ובו הוא דן אותם ומכלה אותם. ובגין דנח הוה סתים מעינא לא פעלה בו מדת הדין שאלו היה מגולה היה כלה עם כל חי. לבתר כד אתעביד דינא ושצי לעלמא ונח רוגזיה ומה כתיב ויזכור אלהים את נח כי זכירה מעולם הזכר והרחמים כאלו מקודם לא נזכר ממנו כי לא היה נגלה דסתים מעינא הוה. ולפי שיקשה לכאורה וכי יש שכחה לפניו שלא יזכרהו לפי שהיה נחבא בתיבה לזה אמר והא אוליפנא קבלה בידינו דקב"ה סתים וגליא בסוד הברכות שאנו מברכים בדרך נגלה ובדרך נסתר שאנו אומרים ברוך אתה לנוכח ואשר קדשנו. בדרך נסתר להודיע שצריכין אנו להשמר מהראות לפני אלהי"ם בשעה שהוא פועל דינו כי פעולותיו כלם בנגלה. גם בהיות כל מעשינו בסתר שלא ישלוט בהם דין אמנם הברכות יחנו שם כמ"ש ביצו יי' אתך את הברכה באסמיך בדבר הסמוי מן העין וכלא הוא ברזא עילאה כי כן יסד המלך ית' שמו שינוח וישרה הנסתר בנסתר והנגלה בנגלה. בכה רבי יוסי ואמר זכאה דרא דר"ש שרא בגויה כי הוא אשר בא בסוד יי' וזכותו גדול מאד שיתגלגלו סודות התורה בזכותו אפי' בהרי' הללו שאינן מן הישוב כד אתו וסדרו מלין קמיה הודה עליהם ואמר ודאי שפיר קאמר: