כתם פז על ספר הזהר קיג

וינחם. יי' כי עשה את האדם בארץ ר' יוסי פתח הוי מושכי העון בחבלי השוא אלין בני נשא דחטאן קמי מאריהון בכל יומא. יבאר כי בההביל אדם את עונותיו אחד אחד באמרו עון זה קטן הוא ואין בו ממש הנה בהרבות מהם יתקבצו העונות ההם מיום ליום ומחדש לחדש ויעשה מהם חבל עב כעבות העגלה ויהיה נלכד בשחיתותם והויא חושב שאין הב"ה מקפיד ומעביר ראשון ראשון ולא כן הדבר אמנם ישובו העונות ההם כעבות העגלה דאיהו תקיף דלא יכיל לאשתצאה ות"ח קב"ה כדעביד דינא בחייבייא אע"ג דאינון חטאן וכו' יבאר מלת וינחם דלא שייך בקב"ה נחמה כי לא בן אדם הוא ויתנחם ויאמר כי הכוונה בוינחם יי' מקבל נחמה והתנצלות מגבר על חטאיו לפי שהוא מעשה ידיו ועל כן הוא חס עליהם כשמשגיח על חטאיהם ומאריך להם עד שישובו בתשובה.

וכד בעי למעבד בהו דינא כשאינם שבים בתשובה כביכול עציב כד"א ודחוון לא הנעל קדמוהי כאלו לא שמח במעשיו ודברה תורה כלשון בני אדם שמתעצב כשלא תצא מחשבתו לפועל כאשר ברצונו.

והא כתיב הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו. מוכרח אני להביא לפניך ההיא מימרא דחגיגה פ"א להודיעך קשט אמרי אמת בענין הזה ז"ל ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה מאי במסתרים אמר ר' שמואל בר אויא משמיה ררב מקום יש לו להב"ה שבוכה בו ומסתרים שמו מאי מפני גוה א"ר יצחק מפני גאותן של ישראל שנטלה מהם ונתנה לאומות העולם. רב שמואל בר נחמני אמר מפני גאותה של מלכות שמים שניטלה ומי איכא בכיה קמי קב"ה והא א"ר פפא אין עצבות לפני המקום שנאמר עוז וחדוה במקומו לא קשיא הא בבתי גואי הא בבתי בראי ובבתי בדאי ליכא עצבות והא כתיב ויקרא יי' צבאות לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק שאני חרבן ב"ה דאפי' מלאכי השרת בכו שנאמר הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון. ופי' רש"י ה"ג ובבתי בראי ליכא והא כתיב ויקרא וכל קריאה השמעת קול היא. דע אתה בני שלא כתב רש"י ז"ל הכי גרסי' ובבתי בראי לא אלא מפני שמצא גירסא אחרת שהיה כתוב בה ובבתי גואי ליכא והיא הגירסא האמיתית כפי דרך האמת ובחר הוא ז"ל אותה הגירסא לפי שמלת מסתרי"ם הבין אותה מענין מחבא ודמה הענין למלך גדול שיכמרו רחמיו לבכות שיבוא חדר בחדר לבכות שם שאין כבודו לבכות בפני הבריות ובמקום שיראוהו וכמו שנאמר ביוסף כשנכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות ויבוא החדרה ויבך שם שאין כבודו של גדול לבכות בפני הבריות ולפי' הוכרח לגרוס ובבתי בראי ליכא כלומר אחר שמלת מסתרים ענינה לפני לפנים ובמקום נסתר א"כ בבתי בראי ליכא והא כתיב ולפי דעתו יהיה פי' הא בבתי גואי הא בבתי בראי כלומר בבתי גואי הוא בוכה ובבתי בראי לא. האמנם כי כפי דרך האמת והקבלה הגירסא האמיתית היא ובבתי גואי ליכא והא כתיב וכו' וזה לפי שקבלה בידינו כי בתי בראי הם מקום הבכיה וההספד כאשר יתבאר בפ' קדושים כי שם יבאר ר' ייסא כי ויתעצב בבתי בראי ונקרא המקום מסתרי"ם לפי שמשם מסתתר האור ומסתלק בשעת הכעס ע"ד והסתרתי פני מהם והיה לאכול כי בהסתר האור מיד ימצא החשך ולפי זה יהיה פי' המימרא מקום יש לו להב"ה שבוכה בו שתיוחס אליו הבכיה ומסתרי"ם שמו כשמסתלק האור משם כי אין שמחה רק במקום האור. והקשה המקשה ואמר ומי איכא בכיה קמי קב"ה הנך רואה שלא אמר ומי בכי קב"ה שכך היה ראוי להקשות כפי' מ"ש מקום יש לו להב"ה שבוכה בו אמנם אמר ומי איכא בכיה קמי קב"ה כאילו ביאר ידענא דלא בכי הוא ח"ו וגם לפניו לא ימצא בכיה וכבר ידעת סוד מה שנקרא לפני יי' בסוד כי מלפני יי' הוא בורח כאשר יבוא במקומו וכו' והא אמר רב פפא אין עצבות לפני הב"ה כלומר אפי' במקום שנקרא לפני יי' שנאמר עוז וחדוה במקומו ומקומ"ו של הב"ה ידוע והשיב כאן בבתי גואי באן בבתי בראי בבתי גואי אין שם בכיה רק אורה ושמחה אבל בבתי בראי הוא המקום הנקרא מסתרי"ם שנסתלק ממנו האור שם יתיחס הבכיה. והקשה המקשה ואמר ובבתי גואי ליכא והא כתיב ויקרא יי' צבאות לבכי ולמספד וכבר ידעת סוד ויקרא אל משה בעבור שלא היה יכול משה לבא אהל מועד פנימה להיותו נגש שם אל המקום אשר שם האלהים רק בקריאה שיקרא אותו יי' וכן ויקרא יי' למשה אל ראש ההר ויעל משה וכן ויקרא אל משה ביום הז' מתוך הענן שיכנס לפנים הוא שרמז ובבתי גואי ליכא והא כתיב ויקרא יי' שזה רומז על בתי גואי ונאמר שם בכי ומספד וכו' והשיב שאני חרבן ב"ה דאפי' מלאכי השרת בכו וזה נתבאר במאמר א' נמצא בס' הזוהר זה תוארו ר' אבא עאל לבי ר' אלעזר אשכחיה יתיב ועציב וידיה בפומיה א"ל במאי עסיק מר א"ל כתיב באור פני מלך חיים אי טורנא עציב וכ"ש דגעי ובכי שמשוי מאי עבדין הה"ד הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון. א"ל וכי אית מלאכין דלאו אינון של שלום א"ל אין. ת"ח אית מאריה דדינא קשיא ואית מארי דרחמנותא ודינא ואית מארי דרחמנותא דלית בהו דינא כלל ואלין אינון מלאכי שלום. הנך רואה שהגדילו הבכיה על חרבן ב"ה עד שמי"ם העליוני"ם הגיעה שהם בתי גואי והמשל משל לדבר לטורנא כלומר לאדון כי תרגום סרני פלשתים הוא טורני פלשתאי ואמר אם האדון עצב וכ"ש אם הוא גועה ובוכה מה יעשו שמשיו שראוי שיגעו ויבכו יותר ויותר. ויהיה הכוונה בנדון שלנו שאני חרבן ב"ה שראוי היה שימצא בכיה בבתי בראי אחר שהיתה בבתי גואי ולפני לפנים ולעולם אימא לך שאין בכיה בבתי גואי אלא כשנחרב הבית שאזי אפי' מלאכי שלום שלא ידעו מעולם מהו בכיה רק שמחה וחדוה בכו וזה ראיה שבאותה שעה נמצא בכיה בבתי גואי ומלת ואפי' תוכיח ולכן קראם מלאכי שלום שבאים מכח מדת השלו"ם שהיו מקום החדוה והבן. ונחזור למה שהיינו בו ומה שהקשה המקשה והא כתיב הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו והשיב א"ר יוסי ת"ח כתיב ויתעצב אל לבו אל לבו עציב ולא לאתר אחרא כלומר כי העצבון לא היה רק במקום הנקרא מסתרים שהיא העטרת כי לפעמים היא כב יכול בהסתר פנים על מעשה התחתונים אבל באתר אחרא כלומר למעלה בבתי גואי לא והוא סוד הסרסור והאדריכל הנזכר לרז"ל והסוד שמרו ועצבו את רו"ח קדש"ו כמו שכתב הרמב"ן ז"ל.

ר' יצחק אמר וינחם יי' על הרעה חולק על ר' יוסי שביאר וינחם מענין תנחומין והניח המלה על משמעותה ודעתו לומר כי כן דרך הכתוב ליחס ההפעלות לגבוה בהשאלת הלשון כדרך האדם המתנחם ודואג ועצב על שלא נשלמה כוונתו לא ח"ו שיתפעל הוא יתברך וזה מכלל התוארים שאנו מתארים אותו דרך העברה.

ר' ייסא אמר לטב ור' חזקיה אמר לביש שניהם הבינו מלת וינחם מענין תנחומין אלא שזה דורש התנחומין לטובה וזה דורש אותם אל רעה.

ר' ייסא דורש התנחומיי לטובה כמה דאתמר דקב"ה רחים על דאינון עובדי ידוי וחייס עליהו ע"ד אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול ויתעצב אל לב"ו בגין דאינון חטאן קמיה וזהו סוד אשר עשה את האדם ור' חזקיה דורש התנחומין לביש דכד בעי קב"ה לאובדא לחייבייא מעלמא נטיל תנחומין עליהו כמאן דמקבל ניחומין על מה דאביד שאינו מקבל תנחומין אלא אחר שנאבד לא קודם כך וינחם יי' אשר עשה את האדם לשמור מצותיו והוא לא כן עשה ונגזר דינו לרעה והוא מקבל תנחומין על אבידתו וביאר אימתי תועיל התשובה לשלא יצטרך לקבל תנחומין עליו ואמר כיון דקביל תנחומין ודאי דינא אתעביד כלומר כבר נגזרה גזרה ושוב אין לו תקנה שהדבר תלוי בתשובה עד שלא קבל התנחומין אבל אי קביל תנחומין עליהו לא תליא בתשובה כלל ודינא אתעביד כי לא תועיל התשוב' לאחר גמר דין וכדין אתוסף דינא על דינא ואתקיף לההוא אתר דדינא למעבד דינא וכלא בקרא אמר שזה רמוז בכתוב שהי"לל ויתעצב אל לבו וינחם על אשר עשה את האדם בארץ כי העצבון קודם אל הנחמה ואחר שהקדים הנחמה על העצבון יורה שמוסיף דין על דין כי אחר שקבל תנחומין יעשה הדין בתוספת שאת ותקיף ועז.

ר' חייא אמר וינחם יי' כי עשה את האדם בארץ נטל תנחומין וחדוה כד עבד לאדם בארעא הוא יבאר ענין וינחם בשעת הבריאה לא אחר שחטאו הדורות וענין ויתעצב אל לבו לאחר שחטאו וביאור הענין כך כי כבר נתבאר שקטרגו בבריאתו מלאכי השרת ואמרו מה אנוש כי תזכרנו ועל כרחם שלא בטובתם בראו ואחר שבראו הודו בו מלאכי השרת בראותן צלמו ודמותו השלימה ובכן שמח הב"ה שהרי מלאכי השרת עצמם היו משבחים להקב"ה על בריאתו והודו ואמרו ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו לבתר דחטא ויתעצב אל לב"ו יראה שדרש הכתוב לשני זמנים וינחם בזמן הבריאה שנטל תנחומין על הודאת מלאכי השרת בבריאתו ויתעצב אחר שחטא. א"ר יהודה ויתעצב אל לבו בגין דבעי למעב' ביה דינא לא כמו שדרש ר' חזקיה יהב תוקפ' לדינא למעב' דינא שזה יורה אכזריות במדתו של הב"ה אמנם נתעצב כב יכול לפי שהיה מחייבת מדת הדין לפעול בהם. וא"ר יצחק סיוע לדברי ר' יהודה שהרי לא נזכר בצאת החלוץ הודו ליי' כי טוב רק הודו ליי' כי לעולם חסדו מכאן אנו למדין שכב יכול מתעצב במיתת הרשעים ע"ד מ"ש מעשה ידי טבועים בים ואתם אומרים שירה וע"כ לא נזכר שם כי טוב רבי אבא אמר בשעתא דחב אדם קמי קב"ה ועבר על פיקודוי כדין אשתכח עציבו קמיה רבי אבא סובר כי הכתוב הזה אינו מדבר כפי מה שנראה מהכתובים אחר שהחל האדם לרוב על פני האדמה אבל שיחזור הכתוב לדבר באדם הראשון עצמו ואין מוקדם ומאוחר בתורה ובשעה שחטא אדם הראשון ועבר על מצות בוראו כב יכול נעצב וא"ל לאדם ווי דחלשת חילא עילאה בסוד צור ילדך תשי והוא סוד ויתעצב אל לב"ו לבו ממש כמו שנתבאר. בה שעתא אתחשכת נהורא חד משני המאורות היא הלבנ"ה העליונה שכב יכול חסרה אורה מיד תריך ליה קב"ה מג"ע לפי שפגם בג"ע העליון היא העטרת כי שניהם מכוונים זה כנגד זה. א"ל אנא אעילת לך לג"ע לקרבא קורבנא לחבר ולקרב הכחות אחת אל אחת ולא לקצץ ואתפגימת מדבח"א היא המדה עצמה שנקראת מזבח החיצון לפי שמתעסקת עם התחתונים ומחלקת להם טרף וצריך לקשרה ולקרבה עם המשפיע בה. מכאן ולהלאה לעבוד את האדמה כלומר האדמה אשר לוקח משם וגזר עליו מיתה שכן נאמר לו עד שובך אל האדמה. וחס עליה קב"ה וגניז ליה בשעתא דמית סמוך לגנתא כי קבלה בידם כי מערת המכפלה לנכח ג"ע של מטה היא כמו שיתבאר בפ' חיי שרה. מה עבד אדם עבד מערתא חדא בעודו חי ידע קדושת המקום וכי הוא קרוב אל המקום אשר גורש ממנו וחפר שם מערת המכפלה ואתטמר בה הוא ואתתיה כי לא נזכר בכתוב מי קבר אותם כמו שנזכר באבות והודיענו כי הם נטמרו שם. מנא ידע מי הודיעו שהמקום ההוא קרוב וקדוש הוא חמא חד נהורא דקיק וכו' ושם יביא שאין אדם מסתלק מן העולם עד שרואה לאדם הא' וש"ג מתו בעטיו של נחש וי"א ארבעה סי' עלב"י ע"מרם ל"וי ב"נימין י"שי כי עלובים היו שלא מתו בחטאם: