כתם פז על ספר הזהר קיב

ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו ר' יוסי פתח עד שהמלך במסבו וכו' האי קרא אתמר כלומר רז"ל דרשוהו בסיני על כנסת ישראל שקלקלה בעגל בעוד המלך במסבת חופתו. אבל ת"ח כך אורחוי דקב"ה בשעתא דבר נש אתדבק ביה וכו' כלומר כי הכתוב הזה נדרש גם על כל אדם שהסכים ברצונו בלב שלם להיות משכן וכסא לבוראו השוכן בלבו וכבר בוראו אשרי דיוריה עליה מצד דבקותו בו וידע דלבתר יומין יסרח כי הכל גלוי וצפוי לפניו יתברך כמאמר הכל צפוי והרשות נתונה. הנה הוא יתברך שמו מקדים ולקיט ריחיה טב מניה קודם שיסרח וסליק ליה מעלמא כי יחוס על כבודו שכבר היה משכן וכסא אליו ואין ראוי להניחו עד שיסרח משכנו והוא אמרו עד שהמלך דא קב"ה במסבו דא ההוא בר נש דאתדבק ביה כי הוא קדם בבחירתו להיות כסא לבוראו.

נרדי נתן ריחו אינון עובדין טבין נתיחסו המעשים טובים אל הריח הניחוח העולה לפניו יתברך כי הוא דבוקא ברוחא ומתיחס זה אל הנשיקה על פי יי'.

דבגיניהון אסתלק מעלמא עד לא מטא זמניה שלא יאבד שכרו בעה"ב וקרנו תרום בכבוד ואם היה שהניחו בעולם היה אוכל שכרו נמצא שבעבור המעשים הטובים נסתלק מן העולם.

וע"ד הוה שלמה מלכא אמר יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים שמסתלקים מן העולם ולא מפאת עונש אלא שכר הוא אליהם אסיפתם קודם שיסרחו ומאהבתו אותם מסלקם הב"ה ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים כאלו עשו מעשי הצדיקים או יהיה פי' כדין הראוי ליעשות לצדיקים ומאריכים ימים אם לסבת שיחזרו בתשובה או לסבת שעתידים לצאת מחלציהם בנים כשרים וממתין להם הב"ה ומאריך אפו עליהם שיחזרו בתשוב"ה ומשפטי יי' אמת צדקו יחדיו משפט הצדיק והרשע ואין להרהר אחר מדותיו י"תש חנוך זכאה הוה וקב"ה חמא וכו' שנאמר וללקוט שושנים כלומר בעוד ריחו כשושנים.

ואיננו כי לקח אותו אלהים איננו לארכא יומין כשאר בני נשא שקדמו לו מ"ט בגין כי לקח אותו אלהים והענין נדרש על דרך ומ"ש רז"ל במדרש כי הלקיחה הזאת ענינה קצור חיים כמו הנני לוקח את מחמד עיניך במגפה ואמרו במדרש ששאלו האפיקורוסים את ר' אבהו אין אנו מוצאים מיתה לחנוך ולמה ואמר להם נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן לקיחה כי יי' לוקח את אדוניך מעל ראשיך אמרו לו אם ללקיחה אתם דנים נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן לקיחה הנני לוקח את מחמד עיניך במגפה. והנך רואה כי א"א לפרש המאמר הזה אלא עז"ה כי האפיקורוסים אינן דנין ג"ש ולא ק"ו אלא שהם משיבים לר' אבהו אם ללקיחה אתם דנים כמנהגכם הרי ג"ש אחרת הנני לוקח וכו' א"ר תנחום יפה השיב ר' אבהו. הנך רואה שלא מצא ר' אבהו תשובה לאפיקורוסים לענין הג"ש מלקיחה לקיחה כי הם רצו למעט בכבודו של חנוך לומר שמת במגפה כדברי קצת מרז"ל ור' אבהו ורוצה לעלות בכבודו מלקיחת אליהו ולא השיבם מאומה כי שני הגזרות שוות שקולים ועוד כי מצא ר' אבהו שגם רז"ל הם מסכימים כי לקיחתו היתה לשבח אלא מפני שלא יסרח ובא ר' תנחום ובחר בג"ש של ר' אבהו כי הלקיחה לעלוי היתה ולא לסבה שעתיד להסריח אלא כי בו חשק יי' להעלותו ולא בדרך מיתה רק כאליהו והוא אמרו יפה השיב ר' אבהו כלומר לסברת ר' אבהו אני נוטה לא לסברת רז"ל האומרים שסלקו מפצי שהיה עתיד להסריח זהו כוונת ר' תנחום שאל"כ במה היתה תשובת ר' אבהו חזקה וגזרתו השוה יותר מג"ש האפיקורוסים אמנם גלה דעתו לעלות בכבודו של חנוך ושאל זה היה דעתו נוטה לא מדרש אחר וזו היא דעתו של ר' אלעזר בכאן שאמר חנוך נטל ליה קב"ה מארעא ואסקיה לשמי מרומים ואמסר בידיה כל גנזי עילאין ולא מטעמא דר' יוסי שאמר מפני שלא יסרח. וארבעין וחמש מפתחן סתרי גליפין הם סוד שמו של הב"ה העולה במלואו מ"ה בסוד יי' מ"ה אד"ם.

וכלהו אתמסרו בידיה והא אוקימנא נמצא בס' היכלות א"ר ישמעאל אמרתי למטטרו"ן שר הפנים מפני מה אתה נקרא בשם קונך בע' שמות ואתה גדול מכל השרים וגבוה מכל המלאכים וחביב מכל המשרתים ונכבד מכל הצבאים ורב מכל האדירים בגדולה ובמלוכה ובכבוד השיב ואמר לי מפני שאני חנוך בן ירד כשחטאו דור המבול וסרחו במעשיהם ויאמרו לאל סור ממנו מה עשה הב"ה נטלני מביניהם להיות עד עליהם בשמי מרום לכל באי עולם וכיון שלקחני לשמש את כסא הכבוד ואת גלגל המרכבה ואת כל צרכי השכינה מיד נהפך בשרי לשלהבת וגידי לאש ועצמותי לגחלים ואור עפעפי לזוהר ברקים וגלגלי עיני ללפידי אש ושערות ראשי ללהט ולהבה וכל איברי לכנפי אש בוערות וגוף קומתי לאש יוקדת ומימיני חוצבי להבות אש ומשמאלי בוערי לפידי אש וסביבותי מפרחות רוח סערה וסופה וקול רעש נרעש מלפני ומאחורי וכו' כמה מעלות טובות למדנו מדברי ר' ישמעאל ע"ה ראשונה בהודיע כי לא לקחו האל יתברך לחנוך מפני שעתיד להסריח שהרי כששאל לו טעם למעלתו וגדולותיו אמר מפני כשחטאו דור המבול וסרח נטלני מביני' ולא אמר מפני שאני עתיד להסריח אמנם הכוונה כי מפני הרעה העתידה לבא נלקח שלא ימצא ביניהם. עוד למדנו מעלת האיש הצדיק הדבק באלהיו בעוד בחיים חייתו כי יזכה בחייו להדבק באלהיו להיותו כמוהו מושל י"ראת אלהים ולזה לסבת היותו קורץ מחומר ושאור שבעיסה מעכב והוא גבר ושלט על תאוותיו החומריות המחייבות לו לחטוא ולנטות אליהם והוא אמרו מפני שאני חנוך בן ירד כלומר ילוד אשה וקורץ מחומר וגברתי על יצרי ז"את היתה כי פקודיו נצרתי. עוד למדנו שיש לאל ידו של הב"ה לשנות נבראיו ולעשות מהמלאכים גופות גלומי בשר ועזא ועזאל יוכיחו ולעשות מבני האדם רוחניים אלהיים כחנוך שנהפך בשרו ללפידי אש וכו' וכאליהו שעלה בסערה השמים לפי שהם נבראיו ויעשה בהם חפצו ורצונו אבל הוא לא ישתנה יתברך מכל מחשבה ורעיון גשמי חלילה וחס:

וירא יי' כי רבה רעת האדם בארץ ר' יהודה פתח כי לא אל חפץ רשע אתה מאן דאתדבק ביצר הרע ואתמשך אבתריה אסתאב הוא ויסאבון ליה פי' אם הוא מתחיל כי בבחירתו תלוי הדבר ומ"ש למגנא ר"ל שכבר היו פרוצים בעריו' ולוקחי' נשים מכל אשר בחרו ובחרו עכ"ז לשפוך זרעם על הארץ בחנם שהרי היו להם נשים והיו יכולים לשפוך זרעם בהם ולחנם היו שופכים זרעם בארץ הה"ד רק רע כל היום כתיב הכא רק רע וכתיב התם לא יגורך רע וכתיב ויהי ער בכור יהודה רע הוצריך להביא ראיה מער בכור יהודה לפי שראית לא יגורך רע לא תספיק להודיע כי רע נא' על שופך זרעו לבטלה כי גם יכלול מלת רע על רוע מעלליו אמנם בער בכור יהודה נתבאר כי היה דש מבפנים וזורה מבחוץ נמצינו למדים כי פי' לא יגורך רע זה השופך זרעו לבטלה וגם מ"ש הכתוב רק רע כל היום על החטא ההוא נאמר וזהו שא"ל ר' יוסי וכי רע לאו רשע כלומר שנקרא רע על רוע מעלליו ויהי נא רע ורשע דבר א'. א"ל רשע אפי' ידים ידיה לגבי חבריה כמ"ש בויאמר לרשע למה תכה רעיך מכאן שבהרמת יד נקרא רשע אע"ג דלא עביד מדי שלא הכהו אבל רע לא אקרי אלא מאן דמחבל ארחיה וסאיב גרמיה וסאיב ארע' כי זה האיש רעתו רבה שהוא גורם להגביר רוח הטומאה הנקרא רע ועושה לו כסא לישב בו בארץ ולהמליכו כי לא ינוח הטמ"א אלא על הטומאה ובאשר חללים שם הוא. והאיש העושה זה לא חמי אנפי שכינתא ולא עאל בפלטרין ואל המקד"ש לא יבוא. דבהאי אסתלק שכינתא מעלמא כי כל דבר שבקדושה לא ינוח במיקום הטומאה והביא ראיה מיעקב כשבא לגלות הקץ שנסתלקה שכינה מעליו ואמר שמא יש פיסול בזרעי ולא אמר סבה אחרת לפי שהיה יודע כי פיסול הזרע הוא הגורם סילוק השכינה ופוגם בה. וביאר היאך פוגם בה ואמר ואי תימא אמאי בגין דדא סאיב מקדשא כלומר כי האדם נברא בצלם ודמות וכשם שהצל"ם והדמות מוציאים הנשמות לעולם וזרעם לברכה כן צריך האדר שיהיה זרעו לברכה ולא יתנהו למול"ך הטמ"א כי יהיה סבה להביאו אל מקדש יי' כי פעולות האדם עושים רושם למעלה והמחשבה פוסלת. ועזא ואי אסתלקת מעלוי יעקב כלומר על דבר קל והוא כדי שלא לגלות הקץ כ"ש על דבר חמור הפוגם את הקדש. ת"ח כד בר נש אסתאב לא יתפקד מעם קב"ה וזה לו לאות כי הוא רחוק מהקדושה. ובכל זמנא אתפקר מההוא דאקרי רע כלומר תמיד ובכל זמן אינו נפקד אלא מאותו דאקרי רע והלואי שיפקדהו לטובה אבל לא יפקד ממנו אלא לרעה כמעשהו הה"ד ושבע ילין בל יפקד רע ופי' הכתוב כי הלן שבע שלא נמשך אחרי היצר הרע ע"ד משז"ל מרעיבו שבע הנה זה האיש בל יפקד מאותו הנקרא רע והשאר מבואר הוא: