כתם פז על ספר הזהר קט

רבי שמעון אמר מאה ועשר שנין אתפרש אדם מחוה וכו' רשב"י ע"ה אינו מונה חשבון השנים שנפרש אדם מאשתו מיום שנברא אדם עד והולידו את שת שהרי כפי דעת ר' חמא בר חנינא לא נולד הבל עם קין מהריון אחד שכן אמר עלו למטה שנים וירדו ארבעה כמו שכתבו התוספות אדם וחוה וקין ותאומתו וא"כ הבל ותאומותיו לא נולדו עמהם ואחר שנולדו גדלו הנערים ויהי בהיותם בשדה ויקם קין על הבל אחיו ויהרגהו ומאז שנולד הבל עד שנהרג היו עשרים שנה ובכן נתברר לו שנגזרה המיתה על זרעו ופירש מחוה באמרו כי למה ילד לבהלה וכששאל לבנו לקין מה נעשה בדינו ואמר לו שנתפשר עמו הב"ה בתשובה האריך בתשובתו כל אותם השנים עד שנהרג קין שבאו למך ונשיו לדון לפניו על שפירשו נשיו ממנו ואמר להם עשו את שלכם והב"ה עושה את שלו והשיבוהו אסיא אסיא אסי חגירתך כלום פירשת מחוה אלא כדי שלא תוליד לבהלה כיון ששמע כן נזקק להעמיד תולדות נתבאר א"כ שלא פירש מחוה עד שנהרג הבל נמצא כי ק' ועשר שנים לפרישותו מחוה כי בשעה שנהרג הבל יהיה לכל הפחות עשרי' שנה נשארו מהק"ל שנה ק"י הוא שקבל רשב"י ע"ה שאמר מאה ועשר שנין אתפרש אדם מחוה וכל אינון ק"י שנים הוה אוליד רוחין ושדין בעלמא ובגין ההוא חילא דזוהמא תב וקני לאתתיה ואוליד בר כדין כתיב ויולד בדמותו בצלמו ואל יקשה בעיניך למה לא הרתה חוה באותם עשרים שנה שלא פירש אדם ממנה שיתכן שלא היה נזקק לה לכוונת הריק לסבה הנז' שלא ילד לבהלה והראיה על זה שכשחזר ליזקק עמה כשהרתה משת נאמר וידע אדם עוד את חוה אשתו ואז"ל מהו עוד שנתוספה לו תאוה על תאוה הוא שרמז רשב"י ע"ה תב וקני באתתיה ת"ח כל בר נש דאזיל לסטר שמאלא כלומר מכאן אנו למדים הדבר הזה וזה בנין אב לכלם כי כל תשוקתו של כח הטומאה אינו רק עם הדבק בו ולא בזולתו.

זכאין אינון צדיקייא דאזלי בארח מישר במחשבתם ובהרהורם שכן מזכים בזה גם לבניהם אחריהם שהם היו סבה להמשיך לבניהם נשמה טהורה:

אמר ר' חייא מ"ד ואחות תובל קין נעמה. מאי איריא הכא דקאמר קרא דשמה נעמה. הנה השאלה הזאת כפי הנראה לכאורה אין לה שחר שהרי מצינו בנשים אחרות שנזכרו שמותיהם בכתוב כמו ואחות לוטן תמנע וכמו ואת מרים אחותם ושם אחותו מעכה שהביא הרמב"ן ז"ל ומה ראה ר' חייא על ככה לומר מאי איריא הכא דקאמר קרא דשמה נעמה וכי זו בלבד תמצא בכתוב שנזכר שמה והרי רבות בנות תמצא זולת נעמה. אמנם תואר השאלה הוא שלא מצינו במקרא שיזכור הכתוב שם אשה מן הנשים בשם אם לא לזכור אח"כ למי נשאת או מי היו בניה אשר ילדה שהרי אם זכר הכתוב אחות לוטן תמנע הודיע שתמנע היתה פלגש לאליפז בן עשו וגם שם אחותו מעכה נאמר שם בדברי הימים ותלד מעכה אשת מכיר בן וכו' הרי שזכר לזכרים וכן ואת מרים אחותם להודיע שבחה שהרי היא אשר נתיצבה מרחוק לדעת מה יעשה למשה וגם ותקח מרים הנביאה וכו' וכן כל אשה שנזכר בתורה שמה יחזור הכתוב לזכור מה היה לה אמנם נעמה זו לא חזר הכתוב לזוכרה ומה היה לה וזו שכיוון ר' חייא בשאלתו מאי איריא הכא דקאמר דשמה נעמה שלא לצורך שהרי לא נזכר שמה עוד בכתוב לדעת מה נעשה בה.

והשיב אלא בגין דטעא בני נשא אבתרהא ואפי' רוחין ושדין. הנה נמצא לרז"ל דעות חלוקות בנעמה זו מי היתה לפי שלא נזכרה עוד בכתוב כמו שאמרנו יש מי שאומר שהיתה אשת נח ולמה נקרא שמה נעמה לפי שהיו מעשיה נעימים ולכן נצולה מהמבול עם נח ויש מי שקבל שהיא אשת אשמדון אמו של אשמדאי ורבנן במדרש אמרו נעמה אחרת היתה ולא אשתו של נח ולמה קורין אותה נעמה שהיתה מנעמת בתוף לפני ע"ז והנה כפי קבלת ר' חייא כי לא זכר הכתוב שמה אלא להודיע שהיתה אשת תואר ויפת מראה עד שהיתה מצודדת נפשות בני האדם ברב יפיה ואותה הוכיח יי' לצור מכשול ואבן נגף לעזא ועזאל כשחזרו לקטרג על בריאת האדם כדעת ר' יצחק שאמר אינון בני האלהים עזא ועזאל טעו אבתרה ולא יתכן שיהיה זה כי אם בקטרוג האחרון השלישית מהשלש כתות שאמרה כיון שהשחיתו אנשי דור המבול רבש"ע לא יפה אמרו ראשונים מה אנוש כי תזכרנו ר"ש אמר אמן של שדים הות ולפי' זכרה הכתוב להודיע שהיא מתולדות קין שבא מכח זוהמת הנחש והיא אתמנת עם לילית באסכרה דרביי לילית היא הראשונה וזאת נתמנת עמה לעזר ולא להועיל.

אמר ליה ר' אבא והא אמר מר דהיא אתמנת לחייבא בבני נשא כלומר שמחלמ' אותם להוציא מהם הקרי ואין מלאך א' עושה ב' שליחות כי שליחות האסכר' לחוד והשחוק לחוד.

א"ל הכי הוא ודאי שהם שתי מלאכות מעין מלאכה אחת כי מלאכת האסכרה להמית הילדים וכן בהוצאת הזרע כקרי שוחטת הילדים העתידים להתהוות מהזרע ההוא והוא אמרו הכי הוא ודאי כי שתי המלאכות מעין מלאכה אחת הם. ועד כען היא קיימא שלא מתה. א"ל ר' אבא והא תנינן דאינון מתין כבני נשא במסכת חגיגה פ"ב תנו רבנן ששה דברים נאמרו בשדים ג' כמלאכי השרת וג' כבני אדם ג' כמלאכי השרת יש להם כנפים וטסין מסוף העולם ועד סופו ויודעין העתיד להיות וכו' וג' כבני אדם אוכלין ושותין ופרים ורבים ומתים כבני אדם וא"כ מאי טעמא היא קיימת עד השתא.

א"ל הכי הוא שמתים בבני אדם אבל לילית ונעמה ואגרת בת מחלת דנפקן מסטרא דלהון וכו' מצאתי בספרי הקבלה כי ד' נשים הם שהם אמות השדים לילית ונעמה ומחלת ואגרת כי באמה בתה ויש לכל אחת ואחת מהם מחנות וכתות של מלאכי חבלה ושדים אין להם מספר כי לא נתנה רשות לעין לראות ואומרים כי כל א' מושלת בתקופתה מד' תקופות השנה ושהם מתקבצות בהר נשפה קרוב להררי חשך וממשלתן משעת שקיעת החמה עד חצות לילה הם וכל מחנותיהם ושעל כלם משל שלמה הע"ה וקרא אותם עבדים ושפחות לפי שהיה משתמש בהם כרצונו ואמרו שד' הנשים הללו הם נשיו של שרו של עשו ושדוגמתן נשא עשו למטה ד' נשים המפורשים בתורה בפ' ואלה תולדות עשו הוא אדום עשו לקח את נשיו מבנות כנען את עדה בת אילון ואת אהליבמה בת ענה בת צבעון ואת בשמת בת ישמעאל וכתב רש"י ז"ל ולהלן קורא אותה מחלת בת ישמעאל וכו' בפ' תולדות כתיב וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו וילך עשו אל ישמעאל ויקח את מחלת בת ישמעאל וא"כ לפי זה אינם אלא שלש נשים ולפי הקבלה היו ד' נשים ויתכן שלקח שתי אחיות בנות ישמעאל ושתיהם אחות נביות אחת שמה בשמת ואחת שמה מחלת כי מרכבתו של סמאל בת ד' היא וכן למטה בעשו וענין אגרת זו מצאתי כתוב כי חכם א' בחכמת הכשוף יצא מארץ מצרים להתבודד במדבר ומצא שם מערה אחת וס' א' גנוז שם מימים קדמונים מאותם שנפוצו על פני כל הארץ ולמד חכמותיו וסתרי תעלומותיו והנהיג עצמו באותם החכמות והכשפים עד שלא היה נמצא כמוהו בכל ארץ מצרים ובכל חרטמיה ואמרו שהיתה לו בת ולמדה מאותם החכמות והכשפים וכשהלך ישמעאל למדבר פארן לקחה לו לאשה שנאמר ותקח לו אמו אשה מארץ מצרים והטעתו לישמעאל בכשפיה עד שבא אברהם אביו והפרישו ממנה בפסיקתא ובפרק רבי אליעזר ונשארה מעוברת וילדה בת יפה עד מאד ואמרו כי שם באותו מדבר ממונה שד אחד אגרתי"אל שמו ונמשך אחר אותה הבת ונתעברה ממנו וילדה בת ואמה קראה שמה אגרת על שם השד אביה וזו היא אגר' בת מחלת בת ישמעאל שכמה רבבות מלאכי חבלה הולכים לרגליה ולפי זה שתיהם נשא עשו והכל זרע ממזרו' ותערוב' ניאוף ואל תתמה על זה שהרי לקח עשו את אהליבמה בת ענה בת צבעון ואז"ל אם בת ענה לא בת צבעון היא כי ענה בנו של צבעון היה שנאמר ואלה בני צבעון ואיה וענה מלמד שבא צבעון על כלתו אשת ענה ויצא מבין שניהם אהליבמה והודיעך הכתוב שכלן בני ממזרות גם תמצא שצבעון הוא אחיו של ענה שנאמר אלה בני שעיר החורי יושבי הארץ לוטן ושובל וצבעון וענה וכתיב הוא ענה אשר מצא את הימים במדבר ופי' רש"י ז"ל הוא ענה האמור למעלה שהוא אחיו של צבעון וכאן קורא אותו בנו מלמד שבא צבעון על אמו והוליד את ענה וע"כ תמצא כי הוא המציא הממזרים בעולם והארכתי בזה להודיעך כי לא כאלה חלק יעקב כי נפשותיהם ממקום קדוש בלא תערובת כח הטומאה ושאר האומות ע"ז משרש הממזרות הם באים וממקום הניאוף והכלאי' ומשרש נחש יצא צפע ונחזור לעניינינו כי לילית ונעמה ואגרת בת מחלת דנפקן מסטרא דלהון כלומר מצד עז"א ועז"אל כלן קיימות עד דיבער קב"ה רוח מסאבא מעלמא כדכתי' ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ. ולפי שהענינים האלה הם נוראים והם זרים בעיני בני אדם לזה אמר ר"ש ווי לון לבני נשא ולא אמר זה לכלל אלא לאינון דלא ידעין ולא משגיחין ולא מסתכלין וכלהו אטימין הם הבוטחים בחכמתם האומרים כי אין בעולם זולתי הנראה לעינים ולא ידעין כמה מליא עלמא מבריין משניין מכח הניאוף והתערובת שעשו המורכבים זה בזה כן דוגמתם למעלה בכחות הטומאה נתרבו כחות לאין מספר מהתערובות בהמשכת אלהים אחרים והוא סוד עמוק וההמשכה ההיא נתמשכה למטה בתחתונים כי העליוני' מתאוים לתחתונים והתחתוני' לעליונים ובנוח כח העליונים בתחתונים הם מתחזקים חוזק גדול מה שלא היה להם קודם לכן והוא אמרו כמה מליא עלמא מבריין משניין דלא אתחזון וממלין סתימין דאלמלא אתיהיב רשו לעינא למחזי יתמהון בני נשא היך יכלין לאתקיימא בעלמא.

ת"ח האי נעמה אימן של שדים הות ומסטרהא כל אינון שדין דמתחממן וכו' ונטלי רוח תיאובתא מניהו בכאן יבאר מה שכתבתי למעלה כי אינם לוקחים מהקרי ההוא רק הרוח הנפשיי אשר בו.

ובג"ד בעלי קרי דאתי מסטרא דרוח מסאבא בעי לאסחאה גרמיה שכן כתיב ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים את כל בשרו כדי להעביר ממנו אותו הכח שאינו שורה אלא על הטומאה ובורח מן הטהרה:

זה ספר תולדות אדם וכו' א"ר יצחק אחמי קב"ה לאדם דיוקני כל דרין וכו' הנה בביאור מלות אלו זה ספר רבו כמו רבו הפירושים והמדרשים וזה לפי שאם בא הכתוב להגיד תולדותיו של אדם הראשון היה לו לומר אלה תולדות אדם ויחי אדם ק"ל שנה ויולד את שת ויחי שת וכו' עד נח ועוד מה ענין לומר ביום ברוא אלהים אדם בדמות אלהים עשה אותו והלא כבר נזכר בבריאתו ויברא אלהים את האדם בצלמו וא"כ למה יכתוב זה ספר עד שמצד הדוחק הזה הוצרך לרש"י ז"ל לפרשו מענין ספור וכתב זו ספירת תולדות אדם. ולפי דעת הרמב"ן ז"ל ירמוז לכל התורה כלה כי כל התורה כלה ספר תולדות האדם ורז"ל שהרגישו קושי הכתוב א"ר יהודה בר סימון עד שהאדם הראשון מוטל לפני מי שאמר והיה העולם הראה לו דור דור וחכמיו דור דור וסופריו דור דור ודורשיו דור דור ופרנסיו דור דור ומנהיגיו הה"ד גולמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו וביאור כוונתם במאמר הזה נתבאר בתנחמא פ' ראה קראתי בשם בצלאל ז"ל אמר שלמה מה שהיה כבר נקרא שמו ונודע אשר הוא אדם ז"שה מי פעל ועשה קורא הדורות מראש אמר הב"ה משהתקנתי מראש לעשות את המשכן כבר קראתי לו שם. ונודע אשר הוא אדם עד שאדם הראשון מוטל גולם הראה לו הב"ה כל צדיק וצדיק שעומד מזרעו יש שתלוי בראשו ויש שתלוי בשערו ויש בצוארו ויש בשני עיניו ויש בחוטמו ויש באזניו ויש בפיו ויש בזרועו תדע לך שבשעה שבקש איוב להתוכח עם בוראו ואמר מי יתן ידעתי ואמצאהו וכו' אמר לו הב"ה השיבני איפה הייתי ביסדי ארץ ארשב"ל איפה כתיב א"ל היכן היתה איפה שלך באדם הראשון תלויה בראשו בשערו בצוארו בעיניו באיזה אבר היתה איפה שלך. התבונן במתק דבריהם ע"הכי ביארו בזה כי גולמו וגופו של אדם הראשון היה כענין הספר החתום אשר יתרשם בו כל היצור וכל העתיד לצור וזה לפי שהוא היה עיסת כל הנבראים הבאים אחריו וממנו נמשכו כל התולדות הנה א"כ הוא כדברי הספר אשר בו יתרשמו כל הדברים ויסודרו הסדרים כלם אשר לזאת הכוונה עצמה נקראים השמים ספר יען כל העתיד לצור נרשם בהם בחכמת המסדרם יתברך שנאמר ונגולו כספר שמים הוא שכוונו ע"ה באמרם עד שהיה אדם הראשון מוטל גולם הראה לו הב"ה כלומר עד שלא נפח באפיו נשמת חיים הראה לנשמתו כי היא הנקראת אדם כי לא נקרא אדם רק הנשמה כי הגוף נקרא בשר אדם הראה לו ספר תולדותיו בגולמו נרשמים יש בראשו ויש בשערו ויש בצוארו כל א' וא' כפי מדרגתו והוא אמרו זה ספר תולדות אדם ביום ברוא אלהים אדם כלומר כי ביום ברוא אלהים אדם אזי הראה לו בגולמו כל המנהיגים והתולדות הנמשכות ממנו כאלו היה גופו ספר אשר נתרשמו בו כל התולדות. אמנם ר' יצחק הוסיף עוד על מה שאמרו רז"ל ואמר כי ספר ממש הוא ובו הראה הב"ה לאדם כל העתיד לצור והנך רואה כי זה הספר לא יהיה מנייר ודיו כי אם ע"ד המגילה שראה זכריה שנאמר הנני רואה מגלה עפה והוא אמרו אחמי קב"ה לאדם דיוקני כל דרין הודיע כי עוד הראה לו הב"ה צלמם אשר עתיד להתרשם בגולמם וזה כי כפי הכנת הגולם תנוח הצורה עליו וזה נמשך למה שקבלו ע"ה בחכמת הכרת הפרצוף כאשר יבא בפ' וישמע בע"ה בזה הפסוק עצמו בהכרת הפרצוף וכבר ראית מה שכתב הרמב"ן ז"ל זה לשונו כתב רבי' שרירא גאון כי מסרו חכמים א' לחבירו הכרת פנים וסדרי שרטוטין מקצתם אמורים בסדר פסוק זה ספ"ר ומקצתם בסדר פסוק שלאחריו ז"כר ונקב"ה בראם ואין מוסרין תורה ורזין אלא למי שרואין בו סימנים שראוי לכך אלו דברי הגאון ולא זכינו בהם עכ"ל יראה מזה שלא נגלה ספר הזוהר בימיו גם ספר התיקונים כי שם יבאר רשב"י ע"ה הכתוב הזה זה ספר ושם נתן סימנים להכרת הפרצוף ושרטוטי הפנים והעינים בסוד האותיות עצמם ובסוד האדם העליון אשרי מי שזכה להם ולקבל מפה אל פה כי בחכמה הזאת היו יודעים החכמים מעשה כל איש ואיש בהביטם אל הסימנים והאותות הנרשמים בפניו וזולתם מהאותות.

מטא למחמי דוד מלכא דישראל אתיליד ומת כי היה נולד בחסרון הלבנ"ה העליונה בהיות מדת הדין פועל בה וכבר ידעת כי היא נפשו של דוד.

אמר משנין דיליה אוזיף ליה כי נפשו של דוד אין לה מגרמה כלום ידק מה שיושפע עליה מהשבע מדות אשר למעלה ממנה שהם סוד אד"ם העליון ובדוגמה הזאת נתן אדם לדוד ע' שנה.

וע"ד שבח דוד ואמר כי שמחתני יי' בפעלך וכו' מדתו של דוד נקראת פעלו של הב"ה ביען על ידה יצאו כל הדברים לפועל וכבר נתבאר זה למעלה בכתוב פעלך בקרב שנים חייהו וכיוון דוד לשבח לאל יתברך על ששמחו שחיה ע' שנה מכח פעל"ו שהיא נפשו של דוד המקבלת מאד"ם העלי"ון וכן למטה מאן גרם לי חדוא בהאי עלמא פעלך דא הוא אדם דאיהו פעלו של הב"ה מעשה ידיו ולא מבני נשא שהיה יציר כפיו של הב"ה.

ע"ד גרעו אינון שבעים שנין וכו' כי האדם הראשון נברא בסוד אדם העלי"ון הכלול מעשר מדות וסוד כל מדה ומדה מאה שנה כי כל מדה כלולה מכלם והיו חייו אלף עד דמטא לדריה דר' עקיבא וכו'. זה ספר ספר ודאי פי' שכך הראהו הב"ה לאדם הראשון כאלו ספר אחד היה כתוב ורשום בו כל הדורות המשתלשלין ממנו בהיותו גולם מוטל לפניו אבל אחר שהניחו האל בג"ע היה ספר ממש עשוי וכתוב ע"י נס כמו שהיו לוחות הברית מעשה אלהים ומכתב אלהים הוא שחזר ואמר כד הוה אדם בג"ע נחית ליה קב"ה ספרא ע"י דרזי"אל מלאכא קדישא הוא רבו של אדם הא' וכבר ידעת כי כל א' מהאבות הנביאים היה לו רבו מלאך רבו של שם יופי"אל רבו של אברהם צדקי"אל רבו של יעקב רפא"ל רבו של יוסף גברי"אל רבו של משה מטטרו"ן רבו של אליהו מלכי"אל וכל א' מאלה המלאכים היה מוסר חכמה לתלמידו בסבר פנים כדי להחכימו ולהעמידו על כל העתידות. וביה גליפין גלופי עילאין וחכמתא קדישא כי מכח החותמות ההם ידע חכמתו של הב"ה ומעשהו ישכיל. וע"ב זיינין דחכמתא הוו מתפרשאן מניה כי מתוך הספר ההוא היו מפורשים ע"ב מיני חכמה מכח שם בן ע"ב ומתחלקים לשש מאות ושבעים חותמות של סודות עליונים ואלה המספרים ודומיהם קבלו הם ע"ה מפה אל פה סודותיהם ואנחנולא זכיכו אליהם וכן מ"ש ובאמצעית' דספרא גליפא דחכמתא למנדע אלף וחמש מאה מפתחן עד יערה עלינו רוח ממרום וימציא לנו סוד החשבונות האלה המסורים להם איש מפי איש. כיון דמטא לגבי דאדם הספר ההוא הוו מתכנשי מלאכי עילאי למנדע ולמשמע לפי שהיה מתעסק בו וראו כי מדרגת השגתו גדולה משלהם. והוו אמרי רומה על השמים אלהים על כל הארץ כבודך כבר ידעת מ"ש רז"ל ובאחור וקדם צרתני מתחלה נברא מן הארץ ועד לרקיע וכשראו אותו מלאכי השרת נזדעזעו ויראו מלפניו מה עשו עלו כלן לפני הב"ה אמרו לפניו רבש"ע שתי רשויות יש בעולם הניח הב"ה כפו עליו ומעטו שנא' ותשת עלי כפכה נראה שטעו בו מלאכי השרת מצד חכמתו וגדולתו וחשבו שהיו ב' רשויות הוא מה שאמר בכאן שאמרו רומה על השמים אלהים כלומר כי האלהים בשמים וגם על כל הארץ נמצא מי שדומה לך בכבוד. בה שעתא אתרמיז לגביה הדרני"אל מלאכא קדישא וכו' הודיעו כי הוא השלם שבנמצאות כלם ושאפי' מלאכי עליון אינם באים עד תכונתו וחכמתו ועכ"ז כבוד אלהים הסתר דבר והוה גניז וטמיר עמיה ההוא ספרא לאחר שהוזהר עליו שלא יגלה סודותיו העלימו לעצמו עד דנפק מג"ע דהא בקדמית' הוה מעיין ביה ומשתמש כל יומא בגנזיי' דמריה כלומר בעודו שם בגן עדן עד שיצא וגורש משם לסבת חטאו כיון דחטא ועבר על פקודא דמריה פרח ההוא ספרא מניה כאשר פרחו אותיות הלוחות כמ"ש רז"ל בכתוב וישבר אותם תחת ההר למה נסתכל משה בלוחות וראה שפרח כתב מעליהן והשליכם מידו מיד נתאלם ולא היה יכול להשיב דבר כך באדם הראשון פרח הספר ההוא מידו וידע מה שחסר והיה טופח על ראשו ותוהה על חטאו ובוכה והרהר לעשות תשובה ועאל במי גיחון עד קדליה עד שנעשה בשרו חלודין ונשתנה צורתו ועוז פניו. בשעתא ההיא רמז קב"ה לרפא"ל ואתיב ליה ההוא ספרא ולא בשלימותו הראשון ואם לא נזכר כאן כי לא זכה עוד אדם אל השלימות ההוא הראשון כשם שלא זכו עוד ישראל אל הלוחות הראשונות ונאמר למרע"ה פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים בכף הדמיון ואם תמצא בדבריהם ע"ה לפנים שהם אומרים בכה קמי מאריה ואתיבו ליה כמלקדמין לא כיוונו שהחזירו לו בשלימותו הראשון אלא שהחזירוהו לו שלא נשלל ממנו והיה עמו כבראשונה שהיה עמו כאשר יתבאר לפנים בע"ה. וביה הוה אשתדל אדם ואנח ליה לשת בריה. כבר כתבתי למעלה כי הספר הזה היה חתום ורשום בו שם בן ע"ב כי הוא סוד המציאות כלו ופארותיו וענפיו המסתעפים ממנו הם סוד כל הנמצאות כי הכל תלוי בו כדמיון האילן שנתלים ממנו כל הענפים והפארות והעלים והפירות ואדם הראשון נשתמש בו ימים רבים לדעת חכמת המציאות ומסרו לשת בנו ושת עשה ספרים רבים בביאור השם הזה וסדר כל סדרי המרכבה על תכונת השם הזה ושת מסרו לאנוש ויצא מן הדרך הישרה והטעה את בני האדם בדורו כי נשתמש בו בדדך חול להיות שליט על בני אדם בחכמתו ומשם החלו דור המבול לנטות מני הדרך ולהתפשט בזנות וניאוף מפני שהיו רואים התכת הכחות ברב התאוה ואמרו כשם שאלה מתאוים להרכיב זה בזה כך נעשה אנחנו עד ששנו מעשה בראשית ואנוש מסרו למתושלח כי חנוך אביו של מתושלח לא רצה למוסרו לו מפני שהיה מתירא שמא ישתמשו בו בדרך חול. ומתושלח מסרו ללמך ולמך לנח ונח לשם בנו ושם קבע עליו מדרשות והוציא תעלומה לאור והחזיר רבים לאמונה ומלך בכל העמים וכל נשיאי האומות היו מביטים אל שולחנו. ושם מסרו לעבר ועבר מסרו לאברהם ואברהם מסרו ליצחק ויצחק ליעקב ויעקב מסרו לבניו והעיקר ללוי ולוי מסרו לעמרם ועמרם מסרו למשה ומשה לאהרן ואהרן מסרו לבניו נדב ואביהוא ועמקו לידע העיקר ונענשו כמוזכר בתורה ונשארה הקבלה לפנחס ופנחס העמיק בו הרבה ומסרו ליהושע ואע"פ שיהושע למד ממשה מפנחס קבל סוד השם הגדול הזה. ויהושע לכלב וכלב לעתניאל אחיו והוא נתגבר בו מאד הוא שרמז הכתוב וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב ועתניאל מסרו לאהוד ואהוד לבניו וכלם נענשו והם מסרוהו למכיר בן יאיר ומכיר לעלי ועלי לשמואל ושמואל העמיק בו עד שנתיחס כמשה וסדר כמה משמרות ושמואל מסרו לשאול ולא ידע לפעול ונענש ומסרו לדוד ודוד לכלאב בנו וכלאב מסרו לשלמה אחיו ובו נתחכם ונכתר מכל אשר לפניו שנאמר ויחכם מכל האדם ושלמה מסרו לבניהו ובניהו גנזו בבית גנזיו ובבית המקדש ובאו מלכי יהודה החכמים והוציאוהו משם ויש אומרים ששלמה מסרו לעמוס ועמוס לישעיה וישעיה לצפניה וצפניה לירמיה וירמיה לברוך וברוך לעזרא ועזרא ובית דינו היו חכמי' ונבוני' והיו במנין ק"ך הם הם אנשי כנסת הגדולה ועזרא ובית דינו מסרוהו לשמעיה ואבטליון ואלה היו מבני בניו של סנחריב מלך אשור אשר באו לחסות תחת כנפי השכינה ומשראו שהיו ראויים לו מסרוהו להם ושמעיה ואבטליון מסרוהו לשמאי והלל זהו נעריה מבני דוד מזרע המלוכה המוזכר בדברי הימים והלל ושמאי מסרוהו ליונתן בן עוזיאל ולרבי יוחנן בן זכאי ואלו ירדו לעומקו ומסרוהו לר' אליעזר הגדול ור' אליעזר מסרו לר' עקיבא ור' עקיבא לר' שמעון בן יוחאי ומימות רשב"י עמד צפון וחתום זולתי חכמים אחרים שהשיגו בו מעט כגון הגאונים שהעמיקו לדעת סודו כפי חכמת הזמן והדור הוא שאמר בכאן ואנח ליה לשת בריה וכן לכל אינון תולדין עד דמטא לאברהם וכו' וכן לחנוך אתיהיב ליה ספרא ואסתכל ביקרא עילאה ומתוך כך נסתלק למעלה בעודו בחיים: