כתם פז על ספר הזהר קי

זכר ונקבה ר"ש אמר רזין עילאין אתגליין בהני תרי קראי הוא מה שכתב הרב שרירא גאון כמו שהביא הרמב"ן ז"ל מחכמת השרטוט והכרת הפרצוף שכל החכמה ההיא רמוזה באלה השני כתובים כמו שיבוא בפרשת וישמע אבל זכר ונקבה בראם למנדע יקרא עילאה. אמר כי עוד אנו למדין מזה הכתוב שהאדם נברא בדמו"ת אלהים והיא העטרת והכוונה שנמצאו באיבריו סימנים וחקויים לדברים העליונים.

ת"ח ברזא דאתבריאו שמים וארץ אתברי אדם. הנה הרא"בד ז"ל בפירוש המשנה הראשונה בספר יצירה הביא דמויים וסימנים באיברי יצירת האדם לדמות צורה ליוצרה וביאר מספר הל"ב נתיבות בבנין גופו כדמיון צנורות הנמצאים בו מהוורידין והעצלים הנמשכים מן המוח ומתפשטים בכל הגוף לימין ולשמאל מלמטה למעלה בחכמת הנתוח כמו שהאריך הוא ע"ה יעויין שם וכוונתו שם להודיע כי נברא האדם בדמות אלהים ואם אין למעלה שום תמונה הנה הוא עשוי בדפוס עליון וחקוי עליון להיות איבריו מיוסרים על תכונת סימנים ואותות עליונים. האמנה כי נמצא במתכונת איברים סימנים וציורים יורו על כי נברא ג"כ בצורת העולם. וזה כי כמו שיש בעולם רקיע השמים אשר על הרקיע הזה אשר עלינו והוא המבדיל בין מים למים כן נברא באדם גלגלת הראש ועשה לו תקרה העליונה של פה אשר נטועות בה השניים והמתלעות מבדלת בין הליחה שבו לבין הקרום העליון האמנה כי מצאתי בספר הזוהר שזה הדמיון בטרפש המבדיל בין איברי הנשימה לאיברי המזון. וכמו ששכן האלהים שכינתו בשמים העליונים שקרה על המים שנאמר המקרה במים עליותיו כן שכן את רוח נשמת החיים והדעת והבינה בתוך קרום המוח הנקרם על המוח והליחה ואם יפסק הקרום ההוא ימות האדם מפני שבו רוח החיים. וכמו ששכן האלהים שכינתו במערב הבית כן שכן את המוח אחורי הראש מצד האזנים ושכן את החיים על המוח. וכמו שמתנהג ומתקיים העולם בכח אחד כך מתקיים האדם בכח אחד הוא רוח החיים שנתן בו האלהים וכמו שנתן ברקיע השמים שני מאורות וחמשה כוכבים כן נבראו בראש האדם שבעה שערים שני עינים הם השני מאורות ושני אזנים ושני נקבי האף והפה. וכמו שנברא אויר בעולם בין הרקיע ובין הארץ כן נברא באדם רוח בין החזה והגויה וכמו שמתחת לארץ תהומות וטיט ורפש כן עשה באדם הקרב והמעים המקבלים המאכל והמשתה וכמו ששורצים המים לסבת הרפש והטיט שרצים ורמשים. כן נשרצים במעי האדם מכח המאכל והמשתה תולעים ארוכים וקצרים. וכמו שנקוו המים אל מקום אחד כן נברא באדם מקוה מי הרגלים וכמו שברא אבנים מפולמות המשוקעות בתהום אשר מביניהם המים יוצאים כן נבראו שני כליות לעבור ביניהם המים אל המקוה. וכמו שהתהום קורא אל התהום אבע לי מימיך כן הקרב התחתון מקרקר אל הקרב העליון לקבל שמרי המאכל והמשתה. וכמו שברא האלהים נהרות ונחלים להשקות הארץ כן נבראו בגוף האדם וורידין ועורקים של דם להשקות את כל הגוף וכמו שיוצאים מצד דרומו של עולם החום וטללי רצון כן נברא בצד ימינו של אדם הכבד שממנו יצא לחלוח הדם הזך שבו לקיום הלב. וכמו שיוצאים מצד צפונו של עולם השלג והקור והברד והקרח. כן נברא מצד שמאלו של אדם הטחול והמרה השחורה אשר משכנה בטחול והיא סבת כל חולי רע וקשה מן המרה הירוקה וכמו שמצד צפוני של עולם מדורות כל המזיקים והזיקים והזוועות והרוחות והברקים והרעמים כן הטחול מצד המרה השחורה השוכנת בו משם תולדות כל החלאים הקשים המרעידים האיברים והקדחת הרביעית ומיני השגעון והפחד והפאל"ג הוא הפרלישי"אה ועוות הפה. וכמו שעולים נשיאים מן הארץ אל אויר הרקיע להמטיר על הארץ כן עולה עשנים מהקרב העליון הנקרא אצטומכא אל הפה ואל הראש ומשם תרד הנזילה אל העינים ואל האזנים ואל החזה ושאר מיני הנזילה למיניהם כפי רבוי האידים העולים ועצמתם וכמו שברא האלהים בעולם הרים וגבעות כן נברא באדם שכמי הכתפים וקשרי הזרועות והארכובות וזולתם מהעצמות והקשרים. וכמו שנבראו בעולם אבנים וצורים קשים וחזקים וזולתם רבים כאגרופים כן נבראו באדם שנים ומתלעות חזקים מסלע וזולתם רבים כשחוסים ודומיהם וכמו שהוציאה הארץ צמחים ועשבים כן יצמחו באדם שער הראש ושער הגבו' והזקן ומקומות רבים בגוף. וכמו ששורצים בארץ שרצים ורמשים כן ישרצו בראש האדם ובגופו מיני כנים גדולים וקטנים וביצי כנים וכמו שברא אלהים תלי בעולם ונטהו ברקיע השמים ויש אומרים באמצע הגלגלים והוא נטוי ממזרח למערב וכל הכוכבים והמזלות אדוקים בו כן ברא בגוף האדם את חבל הכסף הוא המוח הנמשך על כל חוליות השדרה ונטוי מן המוח עצם העצה והצלעות ושאר האיברים אדוקים בו וכמו שמראש התלי יביא טובה לעול' ומזנבו הרעה כן מהמוח יתמשך החיות אל כל האיברים ומזנבו יבוא הפסד ורפיון אל הגוף כסבת כלי ההולדה וכמו שברא האלהים שנים עשר מזלות ומנהיג בהם את העולם כן ברא באדם שנים עשר נתחים מנהיגים ב' ידים ב' רגלים שתי כליות טחול כבד מרה מסס קיבה קרקבן כאשר נתבארו בספר יצירה. וכמו שהעולם מתנהג ברוח פיו של הקדוש ברוך הוא כן מתנהג כל גופו של אדם ברוח נשמת חיים אשר נפח באפיו יתברך שמו הן אלה קצות דרכיו דמותו של אדם עשוי על דמיון העולם ומה שמץ דבר נשמע בו אשר אל זה הדמיון נקרא עולם קטן ואם הרב רמב"ם ז"ל ימאן זה בפ' ע"ב מהחלק הא' כי הוא יביא שם דמויים רבים שנמצאים באדם בדוגמ' העולם ואמר ז"ל זה שאמרנוהו כלו בדמות העולם בכללו לאיש מבני אדם לא מפני זה נאמר באדם שהוא עולם קטן כי זה הדמיון כלו נמשך בכל איש מאישי הב"ח השלם באיבריו ולא שמענו כלל מהראשונים שאמרו כי החמור והסוס עולם קטן. אמנם נאמר זה באדם מפני הדיבור שיוחד בו האדם והוא הכח המדבר ר"ל השכל ההיולאני אשר זה הענין לא ימצא באחד ממיני ב"ח זולתו. ומי יתן ואמצאהו אבא לנשק הרצפה אשר תחת הדום רגליו ואומרה אליו אבי אבי רכב ישראל ופרשיו הבינני ואלמדה תורתך ואחיה כי ללמוד אני צריך כי כבוד תורתך אומר כי אם נאמר שהאדם עולם קטן הוא על כח הדברי שבו ייוחד האדם וביאר כי הוא השכל ההיולאני וכבר ביאר הרב כי השכל ההיולאני אינו אלא הכנה לבד וההכנה הזאת איננה שוה בכל מין האדם כי לא רבים יחכמו וכמו שנמצא ההבדל בהמזגתם כן יתחייב שנמצא באורותיהם וכן בחיוב שימצא בדעותיהם ובהשגתם שהרי הוא כתב בפ' ל"ו מהחלק הב' כי אמתת הנבואה הוא שפע שופע מאת האל יתברך באמצעות השכל הפועל על הכח הדברי תחלה ואח"כ יושפע על הכח המדמה וכתב עוד וזה ענין אי איפשר בכל איש בשום פנים ואינו ענין יגיע אליו בשלימות בחכמות העיוניות והטבת המדות ואפילו יהיו כלם בתכלית מה שיוכלו להיות מן הטוב והנאה שבהם עד שיחובר שלימות הכח המדמה בעיקר היצירה בתכלית מה שאיפשר וכבר ידעת ששלימות אלה הכחות הגופיות אשר מכללם הכח המדמה אמנם הוא נמשך לטוב שבמזגים שיהיה לאבר ההוא הנושא לכח ההוא ולטוב שבשיעורים שיהיה לו ולזכה שבליחות עכ"ל אשר יראה מכלל דברי הרב שזאת ההכנה איננה שוה בכל מין האדם ומעטים הם בני עלייה לקראם בשם אדם ולהיותם שלמים בשכל ההיולאני. ואם אמור יאמר הרב כי כן הוא האמת כי לא יקרא עולם קטן רק מי שהשלי' כח הדברי ההוא ע"ד משז"ל אתם קרויים אדם הנה על עם כלל ישראל אמרו שכן אמרו אתם קרויים אדם ואין אומות העולם קרויים אדם וגם אנחנו לא שמענו מן הראשונים כלל שנתנו הבדל במין האדם לענין זה כאשר לא שמענו כי החמור והסוס הוא עולם קטן האמנה כי מ"ש בעלי הקבלה הוא האמת כי האדם נברא בצלם ודמות ואם אין למעלה לא צלם ולא דמות המובן אצל בני אדם כענין תמונה ותבנית הנה נברא האדם על זאת התמונה הטבעית בדפוס עליון ובאותות וסימני' וחקויים מורים על סדר הבריאה מעלה ומטה בסדור איבריו ונשמתו אשר נופחה בו חייבה זאת התמונה המיוחדת לו יותר מתמונת הב"ח שנמצאו בהם איברים רבים נוספים על מספר איבריו של אדם כזנב וזולתו וכבר ידעת סוד הפנים שהם ארבע ופני אדם הוא השלמה שבפנים ועל סוד זה נקרא עולם קטן ביען נמצאו בסדור איבריו ויושר תבניתו אותות וסימני' לסדור איברי העולם מעלה ומטה וזהו המקובל אצלנו מפי סופרים ומפי ספרים ובכמה מקומות מהזוהר הוא שרמז בכאן ר"ש ע"ה באמרו ת"ח ברזא דאתבריאו שמים וארץ אתברי אדם אמר שיש סוד גדול בבריאתו על זאת התמונה ולא על זולתה שהרי מה שנאמר בזה נאמר בזה בשמים כתיב אלה תולדות השמים והארץ כי לא נפלו במקרה אלא בסוד התולדה דומה בדומה וכן באדם כתיב זה ספר תולדות אדם כספר אשר בו נרשם ומצוייר הנאמר בשכל. בשמים כתיב בהבראם והמלה הזאת נאמרת על הוצאת יש מאי"ן כן באדם היה מציאותו בדרך המשכת היש מן האי"ן כי נשמתו חייבה צורתו כאשר חוייב להמצא היש מן האי"ן כשעלה החפץ ליגלות והבן זה וע"כ נאמר ביום הבראם ביום שעלה החפץ לברוא אותם וחזר והביא ראיה שנית זכר ונקבה בראם להודיע כי כח המאציל בנאצל ועל סוד זה נבראו דו פרצופין.

מהכא כל דיוקנא דלא אשתכח ביה דכר ונוקבא וכו' אמר כי על זה נבראו שניהם כאחד בגוף אחד ולא כשאר הבהמות והחיות לרמוז כי כח הזכר בנקבה וכי הם בשר א' וענין א' והתבונן שאמר כל דיוקנא דלא אשתכח ביה כלומר בו בעצמו בגוף אחד שאל"כ כל הבהמות והחיות יש בהם זכר ונקבה וע"כ אמר לאו איהו דיוקנא עילאה כי לא נברא בצלם ודמות רק האדם וברזא דמתני' אוקימנא פי' כי זהו סוד אמרם במסכת אבות חביב אדם שנברא בצלם חבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם שנאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם אמר כי לו לבדו משאר הבריות מודעת זאת בכל הארץ שלא נברא כצלם אלהים זולתו כי הוא המובחר והנכבד מכל ב"ח ונבדל מהם בשני מעלות בבנין גופו ובדעתו בבנין גופו בקומה זקופה וישרה איברין וגידיו ועצמיו כלם במספר ידוע בכוונה אלהית ועשר אצבעותיו כנגד עשר ספירות כמ"ש בספר יצירה וראשו עגול ותואר פניו דוגמא עליוני' אשר נאמר בגללה נעשה אדם והלשון כנגד מכריע ראשון ומילת המעור כנגר מכריע שני וכל פרטי בנין גופו המורגשים דוגמות וכסאות לצורות העליונות שמכללם מתחברת צירה עליונה שנקראת דמות אדם וכאשר נבדל בפרטי בנין גופן משאר ב"ח כן נבדל מהם בחכמה ובתבונה ובדעת וע"כ הוא מוכן שיחול עליו האור העליון לאור באור החיים אם יאבה ואם לא יאבה בבחרו הרע יבואהו א"כ הרי שחבה יתירה נודעת לו והוא אמרו וברזא דמתניתין אוקימנא.

ות"ח בכל אתר דלא אשתכח דכר ונוקבא קב"ה לא שוי מדוריה בההוא אתר. אמר כי זה מחוייב כפי סדר האצילות כי השפע יורד ממדה למדה בסוד זכר ונקבה והברכות ע"ד זה הם יורדים וזהו סוד ויברך אותם אלהים ולא אותו לבדו ויקרא את שמם ולא את שמו לבדו כי שניהם כאחד טובים. ורבי יהודה יביא ראיה לענין זה עצמו ואמר כי מיום שנחרב בית המקדש ברכאן לא אשתכחו בעלמא לפי שכ"ב יכול הצדיק אבד ברכותיו שהיו מושפעים אליו מראשו שהוא התפארת וראשו של צדיק היה מקבל מהמקור שנאמר וברכו' לראש צדיק וראשו של צדי"ק הוא התפארת.

וכתיב ויברך אותם שני כתובים הם א' בעת יצירתו של אדם נאמר זכר ונקבה ברא אותם וסמיך ליה ויברך אותם אלהים וכאן דזה ספר תולדות נאמר זכר ונקבה בראם ויברך אותם לרמוז למעלה ולמטה משת אתיחסו כל דרי עלמא אמר כי עיקר תולדות אדם היה משת כי הבל נהרג וקין לא נזכר שמו ביחוסין של תולדות אדם רק משת לבדו וממנו נתיחסו כל דורות העולם דרך כלל ובדרך פרט כל הצדיקים לפי שהוא היה מבחר תולדותיו של אדם הא'.

א"ר יוסי אלין אתוון בתראין דהוו באוריתא וכו'. ראיתי חכם א' תועה בדרך בפי' המאמר הזה כי הוא כתב בפירושו ואם האריך בו ז"ל מזה כי אדם הא' היה ראוי לו שיתקן בשתי אותיות הללו ש"ת המורות על מדת היסוד מאחר שהוא יסוד לכל האצילות דוגמת הכתב שזה אויר וזה אויר וכמו שבאויר הקדמון היו האותיות מצויירות דרך תשר"ק כך היה ראוי שיחזרו למקומן הראשון אשר הצדיק מורה עליו ומשם יתחיל התיקון ודבריו סותרים זה את זה שאם היתה הכוונה שבשוב אדם הראשון בתשובה נתקנו האותיות על הסדר הראשון דרך תשר"ק היה ראוי לקרוא לבן הנולד לו בצלמו רדמותו ת"ש ולא ש"ת ועוד כי היא כתבו וכן האותיות האמת שהיו קודם הבריאה בדרך תשר"ק ושבו בדרך א"ב ג"ד כי האותיות היו שקועות ובמחשבתו של הקב"ה ונתהפכו באצילותם כמו הצורות השקועות בחותם שהם מהופכות לעיני הרואה בהם וכאשר יחתמו בו יחזרו הצורות להיות בולטות ומתהפכות לסדר אחר ואם יהיה סדרם ימיניים יחזרו שמאליים כך היה באותיות ואם כן אם בא אדם לתקן הסדר כבראשונה ונתן הכתוב הסימן שבנו הנולד לו היה ראוי שיקראהו ת"ש והוא לא ראה שחוזר העולם לתוהו כחזור האותיות למפרע בדרך תשר"ק והאצילות יבלע וישוב למקומו אל האין אמנם כי ראיתי להליץ בעדו אולי היה סבת טעותו ההעתקות אשר נמצאו במאמר הזה שונות זו מזו וביאר המאמר הזה על הנוסח אשר מצא. והוא לא ידע ואשם ולכן ראיתי לכתוב הגירסא האמתית וממנה יודע הסוד בלשון המאמר אמ"ר יוסי אלין אתוון בתראין דהוו באוריתא לאשכחא דעבר אדם על אתוון דאוריתא כלהו ובתיובתיה קמי מאריה אחיד באלין תרין ומכדין אתהדרו אתוון ולא גרסינן למפרע ובגין דא קרא לההוא ברא דאתיליד ליה דאיהו בדמותו כצלמו ש"ת דאינון קיומא דאתוון ולא אתתקנו עד דקיימו ישראל על טורא דסיני וכדין אתהדרו אתוון על תקונייהו כיומא דאתבריאו שמים וארץ ואתבסם עלמא וקם על קיומיה:

ומעתה אבוא לבאר סוד המאמר הנמרץ הזה כי הוא מיוסד על אדני פז וזה כי כבר קדם לנו במה שעבר בסוד הבריאה שהיו הספירות בעמקי האין בהשואה אחת מבלי נטיה אנה ואנה וכי הכל שוה שם כצדיק כרשע בסוד וחנותי את אשר אחון ואעפ"י שאינו הגון כי במדה אחת ימדדו הכל וכשעלה החפץ לברוא העולם טוב ורע חוייב כפי חכמתו שימצאו ספירות ומדות נמשכות מהמקור מהם נוטות לימין ומהם לשמאל לתת הבדל בין האור והחשך והטוב והרע שלא יהיו נמדדים במדה אחת כמו שהיו בעמקי האין וגם כי הם גם הם ר"ל המדות והספירות יש בהם השואה לדבר ותמורתו הנה עכ"ז יבחנו הנמצאות זו מזו על ידם והובדלו הצורות זו מזו כהבדל צורות האותיות זו מזו כי האותיות הן הם סוד הבריאה שהרי אין דיבור בלא אותיות והוא סוד בדבר יי' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם שהכוונה שכשם שלא יגלה מה שבמחשבה כי אם בדיבור והדבור נעשה מאותיות שונות בצורותיהם זו מזו לתת הבדל אל מוצאי המבטא כן היה דבר יי' בבוראו שמים וארץ וכל צבאם שנתן הבדל בין הנמצאות וצורותיהם בהבדל האותיות אשר מהם נבנה הדיבור היוצא ע"י הרוח הנה א"כ נתבאר כי שנוי צורות האותיות היו סבה לשנוי צורות הנמצאות שנבראו עלידם ומכאן תבין הכח הגדול והסגולה הנפלאה הנמצאת באותיות התורה כי היודעים בסוד צורותיהם ומקורם יכולים להמציא בהם דברים מחודשים ועל סוד זה אמרו יודע היה בצלאל לצרף האותיות שבהם נברא העולם ומכחם היה חכמתו לעשות המשכן וכליו בכל מלאכת מחשבת ורבים מרבותינו ז"ל היו בוראים בסוד הזה בריה חדשה כרבא דברא גברא וכו' וכבר ביארנו שמכח צרוף האותיות זו בזו או בזו לא בזו הובדלו הפעולות וההויות זו מזו בסוד שקלן המירן צרפן וצר בהם כל היצור וכל העתיד לצור וקבלה בידינו שהעולם הזה נברא על סדר אותיותיו א"ב ג"ד עד ש"ת כי בעולם התהו הגמור היו תשר"ק ואחר שנברא העולם בסדר אבג"ד וברא בו אדם שהוא מבחר היצורי' כלם בעוד שלא חטא כי אותיות אבג"ד משמשות כסדרן על היושר שנתקנו באלפא ביתא ואחר שחטא לא היו האותיות מתישבות על מתכונתם ועל יושרם כי היה זה תלוי במעשה האדם אשר ברא כי הוא עיקר הבריאה ובעוברו על ברי"ת נתקלקלו סדרי בראשית העומדות על ברי"ת וכאלו עבר על כל אותיות התורה שנקראת ברי"ת והסוד והמה כאדם עברו ברי"ת והחטא היה בהפרידו אלוף הוא הי"סוד העליון מבת זוגו הוא הנרמז בש"ת שממנו הושתת העולם. ומאז שהפריד היו הנמצאות כלם עושים ניאוף ומזדווגות מין בשאינו מינו לפי שנתקלקלו סדרי האותיות ונטו מהסדר אשר נבראו להיות צירופן זו שלא בזו בת זוגה בדרך קדימה ואחור ולא כאשר נסדרו בחכמת היוצר יתברך כאשר יתבאר בסוד השמות אדם שת אנוש קינן מהללאל לפנים בע"ה ואחר שנתקלקל סדר האותיות בעברו על ש"ת משתיתו של עולם וידע חטאו שב לתקן את אשר עוות להשיב הסדר אל תיקונו ואל סדרו והתחיל לתקן בשי"ן תי"ו שהוא סיום וקיום האלפא ביתא בסדרה שי"ן תי"ו כדי שיחזרו האותיות לשמש כבראשונה בדרך אבג"ד ולא נשתלמה הכוונה לסבת קלקול הדורות שחזרו וקלקלו הסדר עד עמדם בסיני שאזי נתקנו הדורות ונתקנו האותיות על סדר הבריאה וזו היא כוונת המאמר לא שחזרו האותיות למפרע בדרך תשר"ק שאם כן היה חוזר העולם לתוהו ואיך יתקן עולם במלכות שדי בהחזיר האותיות בדרך תשר"ק ועוד כי ש"ת כסדר הוא נכתב אבל הכוונה שהיו האותיות משמשות מין בשאינו מינו שלא על סדר מקומם ועתה אשוב לבאר מלות המאמר. א"ר יוסי אינון אתוון בתראין דהוו באוריתא וכו' אמר כי לכך קראו שמו ש"ת שהם האותיות האחרונות שבתורה להודיע כי בחטאו עבר על כלם עד הי"סוד בה שהוא ש"ת ובתיובתיה קמי מאריה באלין תרין כלומר תיקן את שתיהם שהם עיקר חטאו הושיבם על כנם וסדרם ש"ת ומכדין אתהדרו אתוון. כלומר ומאז ששב בתשובה חזר הסדר לשמש על סדרו אלא שלא נשלם התיקון עד שעמדו ישראל בסיני והוא אמרו אהדרו אתוון ולא אתתקנו עד וכו' כי ההחזרה הזאת אינה למפרע ח"ו שא"כ היה חוזר העולם לתוהו אם היו משמשות לדרך תשר"ק אמנם הכוונה שהיו שבים אל סדרם ועכ"ז לא נתקנו והכוונה בחזרתם א"כ סדרם בהיות שנמצאו בדורות ההם שבאו אחריו צדיקים בחנוך ומתושלח ונח וזולתם אברהם יצחק יעקב אמנם עדיין לא כלתה זוהמתו של נחש עד עמוד ישראל על הר סיני כי אז נתנה התורה ונסדרו אותיותיה על סדר הבריאה הוא שאמר וכדין אתהדרו אתוון על תקונייהו כיומא דאתבריאו שמים וארץ שהיו האותיות בסדר אבג"ד ואתבסם עלמא וקם על קיומיה. ובא ר' אבא לבאר הסוד יותר ואמר יומא דעבר אדם על פקודא דמריה בעו שמים וארץ לאתגייפא ומאתרייהו התבונן כדברי פי חכם חן שאמר כי רצו לעשות ניאוף ממקומם כלומר כל אחד ואחד מין בשאינו מינו כי הוא זולת מקומו והבן וביאר הטעם ואמר מ"ט בגין דאינון לא אתקיימן אלא על ברי"ת ואדם הראשון הפר ברית בהפרידו אותו ממקומ"ו שנאמר אם לא בריתי וכו' וכתיב והמה כאדם עברו ברית וכו'. ואלמלא דגלי קמי קב"ה דזמינין ישראל לקיימא על טורא דסיני לקיימא האי ברית לא אתקיים האי עלמא כוונתו כי לא הספיק תשובתו של אדם בהשיבו אותיות שי"ן תי"ו כסדר שעדיין העיקר חסר מן הסדר והוא השבת שהוא הברי"ת כאשר יבאר בהדיא. רבי חזקיה אמר כל מאן דאודי על חטאיה קב"ה מחיל על חובוי פי' ומאדם אנו למדים שהוא קלקל בש"ת ותקן בש"ת ועל כן קרא שמו ש"ת. ת"ח כד ברא קב"ה עלמא עבד האי ברית וכו' הודיע כי הברי"ת י"סוד עולם הוא הנחל אשר כל הנחלים יורדים אליו והוא הנרמז בתיבה הראשונה שבתורה בראשית תמן ברי"ת ותמן ש"ת להורות כי השש נהרות העליונות הוא שותה לקיום העולמות ואמר שמן הדין היה לקרוא לבנו שי"ת מלא י"וד כי הי"וד תרמוז אל הברי"ת ויהיו אז השש מדות והי"סוד רמוזים בשמו ולא קראו שי"ת כדי שלא יהיה לו למזכרת עון המקום אשר קלקל שהוא סוד היו"ד. ות"ח כד קיימו ישראל על טורא דסיני עאל בית בין תרין אלין דאינון ש"ת רזא דברית ואתעביד שבת אמר כי גם הבי"ת תרמוז לברית ועל כן התחילה התורה בבי"ת שהכוונה לברית כי הוא קיום מעשה בראשית ואליו היתה הכוונה בבריאה והוא סוד השר"ת כי הברית נקרא שבת שהוא הי"סוד והוא סוד ושמרו בני ישראל את השבת וכו' ברית עולם כלומר כמו שמעולם ושנים קדמוניות לא נשתכלל העולם כי אם בברית על כן צריך שישמרהו לבל ימוט מתרין אתוון ש"ת הוו תליין כלומר על הסדר שתיקן אותם אדם הראשון עד דאשתכלל עלמא במעמד הר סיני כי אז נתקנו העולמות כסדרן וזה בסוד השבת שנתקן בבת זוגו וזהו סוד אמרם אלמלא היו ישראל שומרים שתי שבתות כהלכתן היו נגאלין וסוד ב' שבתות ידוע בסוד היחוד.

וא"ר יוסי אלין תרין אתוון אשתכללו באת בית אמר שהאמת הוא כמו שאמר ר' חזקיה אמנם לא שהיו הדורות תלויים מאלה השני אותיות כמו שאמר שלא היו האותיות של אבג"ד נסדרות כלל אלא תלויות ועומדות באותיות ש"ת אין הדבר כן רק כי מיום שנולד שת התחילו האותיות לחזור כסדרן ולא נשלם תיקונן עד מעמד הר סיני. ר' יהודה אמר לתתא אתהדרו וכו' אמר כי אם היה השנוי לא היה אלא למטה כי יוחס לעליונים בעבור שנוי התחתונים ובכל דרא ודרא הוה גייף עלמא לסבת מעשיהם היו משתמשים הכחות מין בשאינו מינו ועושים ניאוף לפי שהאותיות לא היו נסדרין כסדרן ולא מתישבות בדוכתייהו עד שעמדו וכו': (בדפוס ויניציא)