כתב סופר יורה דעה צט

תשובה סג

מצאתי את שאהבה נפשי בפלתי סי' ק' שירד להציל נפשות רבות מחרון אף ה' ביום הדין כי כמעט אין מנוס לעזרה בימים חמים שכמעט אין מזון ומחיה שאין בו רחש וכמעט א"א לבודקו ועשה סנגורים ומגבב שיטות דבריה בטלה בתתק"ס בצירוף שיטות הרי"ף ורש"י דבריה בטלה והנה ירד להציל ע"פ כמה שיטות ובכ"ז אין יוצאים ידי חובת המחבר דפוסק בהחלט דבריה אינה בטלה אפי' באלף ולא הזכיר כלל שיטות החולקים וכן הרמ"א לא הביאה בשם י"א ומאין יבוא עזרינו לשיטתו ופסקו של המחבר ורמ"א אשר מפיהם אנו חיים ומימיהם אנו שותים להלכה ולמעשה ואיך נחיה עם ה' אלה מפה מלא איסורים ר"ל ולכן שנסתי מתני להוסיף מיא וקמחא ויגעתי ומצאתי לצאת יד"ש לכל שיטות ראשונים ולפסק הלכה

טרם אענה אבוא לברר שיטת הרי"ף שהשמיט ב' דברים דמתני' חולין דגיד וחתיכה נבילה וכתבו הראשונים טעם השמטתו דס"ל דמתני' ע"ז תרתי קחשיב דווקא תרתי א"ה ודבר שבמנין ופסק כמתני' דע"ז וצ"ל למה נקיט לעיקר כמתני' דע"ז ומצאתי ברשב"א תה"ב שכתב טעמא דמתני' דע"ז במקומו יותר וזה דוחק ולא מצאתי יישוב אחר

ונלפע"ד ליישב בשנאמר טעם פלוגת' מתני' דחולין ודע"ז הנה תוס' חולין כ' תחילה דנבילה ראויה להתכבד כיון שראוי' לכבדה לפני נכרים ושוב הקשה מבב"ח דא"ה והעלה דראויה להתכבד אחר שנתבטל והנה משום שראויה להתכבד אח"כ בוודאי חומרא גדולה היא דע"ז אנו דנין שלא יתבטל מפני חשיבותו והרי עכשיו אינו חשוב ונ"ל שלא החמירו כ"כ רק משום שאסור בהנאה ואיכא תרתי שאסור בהנאה וגם איכא קצת חשיבות שיהי' ראויה להתכבד אח"כ בצירוף שניהם החמירו בו כמו בדבר שאין אסור רק באכילה דחשיב ראויה להתכבד לפני נכרים ועיין רש"י ע"ז גבי תרתי חשיב דנראה דא"ה חשיב דכ"כ חשיב איסור שאסור בהנאה אבל איסור אכילה שאין ראויה להתכבד עכשיו רק אחר הביטול לא החמירו בו משום חשיבות שיהי' לו אם יהיה בטל אחר הביטול וגם מתני' דחולין מודה לזה ועיין

והנה מ"ש תוס' דנבילה ראויה להתכבד לפני נכרים יש לעיין טובא לר"י דס"ל דאסור ליתן מתנת חנם לנכרי א"כ אין ראוי להתכבד ואי משום שראויה לשכנו שכ' תוס' לקמן דמותר מידי הוא טעמא דהוה כמוכרו לו בשביל טובה שעשה ויעשה עמו פשיטא משו"ה ל"מ ראויה לתתכבד וגם הא מיעוטא הוא והא ראויה להתכבד לכהנים כתבו ראשונים דל"מ ראויה להתכבד דאינה ראויה להתכבד לפני רוב כ"ש וקו"ח מה שאין ראויה רק לשכינו שיש בו ג"כ דהוי כמוכרו ולא מכבדו וצע"ג וצ"ל דמתני' ר"מ היא דמותר לתת מתנת חנם לנכרי ולפ"ז מבואר פלוגת' דמתני' דע"ז ודחולין דלא פליגי בקולא וחומרא דראויה להתכבד אלא דתליא בפלוגת' דתנאי דמתני' חולין ר"מ והוי נבילה ראויה להתכבד עכשיו ולכן לא בטל אבל מתני' דע"ז אתי' בהך דינא כר"י דאסור לתת מת"ח לנכרי ממילא ליתא להאי דינא דראויה להתכבד רק באיסור הנאה דבחומר איסור דאה"נ החמירו אפילו שאין ראויה להתכבד עכשיו רק אחר הביטול ואז יהיה מותר לישראל ג"כ ובעיקר הדין דחהר"ל לא פליגי מתני' דחולין ודע"ז כנ"ל נכון

וממילא מיושב הרי"ף דהשמיט מתני' דחולין ונקיט לעיקר מתני' דע"ז כיון דקיי"ל כר"י דמתנת חנם אסור ליתן לנכרי ממילא ליכא משום חהר"ל רק באיסור הנאה והוא יישוב נכון לפע"ד

והא דרי"ף השמיט ג"כ הא דגיד שנתערב עם הגידי' ולא נמצא בראשונים טעם להשמטה זו ופלתי כ' כמו דפסק חהר"ל בטל דלא קחשיב במתני' דע"ז כן בריה דאינה בטילה לא קחשיב התם והכל חד טעם ולפמ"ש ביישוב הרי"ף דנקיט להלכה כמתני' דע"ז דלהלכת' דקיי"ל כר"י גם במתני' חולין לר"י בטל וא"כ עדיין לא א"ש הא דפסק כמתני' דע"ז לענין בריה דלא כמתני' דחולין ומה חזית לפסוק להקל כמתני' דע"ז נגד מתני' דחולין

גם גוף הדבר שכ' הפלתי מדלא קחשיב מתני' דע"ז בריה ש"מ דחולק גם בזה על מתני' דחולין אין הוכחה לפמ"ש תוספות בע"ז בקושית ש"ס לתני נמי ח"נ והקשה תוס' הא כבר תני לי' בחולין ותי' דקושית ש"ס הא קחשיב בב"ח עיי"ש ולאמת א"ש דקחשיב בב"ח כיון דהאי תנא תרתי דווקא אה"נ קחשיב ול"ק מדלא קחשיב בריה דכבר תנא במתני' דחולין ואין ראית הפלתי מכרעת ולומר דרי"ף מדמה מלתא למלתא כמו דס"ל כמתני' דע"ז חהר"ל בטל ה"ה בריה מנ"ל לדמותי' אהדדי דלמא חשיבות' דבריה אית לי' ודחהר"ל ל"ל רק עם איסור הנאה והא ש"ס חולין עשה צריכותא דאי אשמעינן גיד ה"א משום דבריה היא אבל חהר"ל לא ובמתני קתני גיד תחלה ואח"כ וכן חתיכה משמע דלאמת גיד יש סברא יותר מחהר"ל וא"כ אין למילף ממתני' דע"ז דל"ל חהר"ל דה"ה בריה ל"ל וכ"ש לפמ"ש דמתני' דע"ז דל"ל בחהר"ל דבטל משום דס"ל כר"י דאסור לתת מת"ח ואינה ראויה להתכבד קודם הביטול אבל בריה דלא תליא בהא מנ"ל דמתני' דע"ז חולק על דין בריה וצ"ע

ולכן נ"ל בטעמא דהשמטה של הרי"ף הא דגיד דס"ל לפי דקי"ל אין בגידין בנ"ט ליכא חשיבות בגיד ובטל ומתני' הא ס"ל ע"כ יש בגידי' בנ"ט כדהוכיח ש"ס ר"פ גה"נ לכן ס"ל דל"ב משא"כ להלכתא ולפמ"ש הפלתי דיש ראיה ממתני' דע"ז דלא קחשיב ברי' דחולק על מתני' דחולין י"ל דמשו"ה חולק דס"ל דאין בגידי' בנ"ט ומשם ראיה להרי"ף אלא דקשה עדיין למה לא נקט מתני' שאר בריה דיש להם טעם להטעי' אלא דכבר כתבנו דאין על מתני' שם קושי' דלא קחשיב בריה דסמך על מתני' דחולין ומ"מ י"ל דהרי"ף מסברת עצמו ס"ל דלהלכתא אין בגיד דין בריה כנ"ל ועיין

ויש לי לעשות סמוכים לדברינו בשיטת הרי"ף מש"ס חולי' דעביד צריכות' ועיין בת"ח משום דשני' משום חשיבות' לא בטלו לכן עבד צריכותא ובכ"ז לא ביאר לנו הצריכות' דתחלה קאמר דה"א דגיד משום דבריה הוא אבל חהר"ל לא ושוב אמר איפכא דווקא חהר"ל אבל גיד לא וצ"ל אי בריה סברא יותר מחהר"ל איך מתהפך אח"כ דה"א אבל גיד לא ונ"ל עפמ"ש רשב"א חולין דלמ"ד יש בגידין בנ"ט אינו אלא טעם קלוש דא"א למיקם עליו ע"י קפילא דאי אית בי' טעם גמור לא הוי פליגי בדבר שאפשר לברר ע"י קפילא וי"ל לפ"ז דוודאי בריה דלא בטל סברא יותר מחהר"ל ולכן איכא צריכות' דה"א דווקא גיד אבל חהר"ל לא קמ"ל וידעינן כ"ש בריה ואי אשמעינן חהר"ל ה"א אבל גיד לא לא אמר אבל בריה לא אלא גיד לא דה"א כיון שאין בו אלא טעם קלוש שאין נרגש אפי' לקפילא לא חשיב ובטל קמ"ל גיד דג"כ בריה חשוב הוא כיון שיש בו טעם קלוש עכ"פ וא"ש הצריכותא כנ"ל והא"ש דמינה יליף הרי"ף כיון דחזינן דרבותא הוא דגיד מקרי בריה הגם דמתני' ס"ל דיש בגידין בנ"ט לדידן דקיי"ל אין בגידין בנ"ט בוודאי לא חשוב הוא ולכן השמיט בדין דמתני' גיד שנתערב כנ"ל ועיין

ולפ"ז בבריה שיש בה טעם ס"ל לרי"ף כמתני' דחולין דאינה בטיל' רק בגיד ס"ל דבטל וא"כ אזד' לה צרופא דפלתי שיטת הרי"ף דס"ל בריה בטלה ולפמ"ש דווקא בגיד ס"ל הכי אלא די"ל דכמו כן ס"ל בבריה הפגומה דבטילה ועיין

אבל מ"ש דרש"י בע"ז הכי ס"ל מדס"ל דהאי תנא דווקא בתרתי ס"ל אה"נ ודבר שבמנין לא בטיל ה"ה בריה וצירף שיטת רש"י להקל ולפמ"ש לא תליא זה בזה כלל דחהר"ל וברי' ב' עניני' הם וגם מתני' דע"ז ס"ל דבריה לא בטל כנ"ל

ואחר שבארנו שיטת הרי"ף בדין חהר"ל ובריה נבוא לבאר פלוגת' ראשונים בדין בריה דר"ש ורשב"א ס"ל בטילה בתתק"ס וראיה דידהו ממתני' דדג טהור שכבשו וביותר מן ירושלמי דשיער ר"י בעכברא באלף ורא"ש ור"ן הקשו הא בריה וחהר"ל שניהם משום חשיבות לא בטילים ואפי' חהר"ל ל"ב וה"ה בריה דשני' קתני במתני' ויש להקשות ביותר דהא מתני' קתני וכן חתיכ' נבילה משמע דזה כמו זה ועוד הא ש"ס עבד צריכותא מוכח דדמין להדדי ונדחקו בירושלמי דרא"ש כ' עכברא שם מקום והר"ן כ' דשיער בטעמו ופליגי גמרא דידן עם הירושלמי מהיפוך להיפוך ולולי דבריהם ז"ל היה נ"ל ליישב כ"ז הנה הר"ן כתב וכן משמע בפשיטו' דטעמא דבריה משום חשיבותא דבריה אינה בטילה אבל בט"ז וכן החזיק אחריו בביאור יותר בפלתי דמשום הכירא הוא דבריה במשהו לכן החמירו בה וזהו כעין שכ' הרמב"ם דביצה בס"א משום היכר דחמיר מכל האיסורים

ואומר אני בוודאי לטעם דבריה חשיב' אין לחלק בין חהר"ל דלא בטל מחמת חשיבותו אפי' באלף ה"ה לבריה, דמה לו להחמיר בחשיבותו דחהר"ל יותר מחשיבותו דבריה, אבל לטעם משום היכר אפשר דעשו הרחקה והיכר שמצאו די בשיעור גדול דתתק"ס ולא יותר, ואין לדמות מלתא דבריה למלתא דחהר"ל דחהר"ל דחלוקים בטעמים כנ"ל

ולפ"ז נ"ל עפמ"ש הר"ן חולין דלרבנן דר"מ דאין מקדש אלא ז' דברים חהר"ל בטל ומתני' כר"מ י"ל ה"ה בריה דנקיט מתני' יחד אין חשיבותו יותר מחהר"ל, ועכ"פ לא חשוב כמו ששה דברים ולרבנן דחהר"ל בטל ה"ה בריה, אלא בבריה איכא עוד טעם משום היכר, אלא משום היכר לא אסרו יותר מתתק"ס, וכן ס"ל מתני' דדג טמא שכבשו, וכן ר' יוסי בירושלמי דשיער בתתק"ס, ומיושבים כל קושי' ראשונים, וא"צ לדחוק, דא"ש מתני' וירושלמי דשביעית כפשוטו, ומ"מ לק"מ ממתני' דחולין דמדמה להו בריה וחהר"ל להדדי כנ"ל ועיין: