כתב סופר יורה דעה צו

קנסו גם בנו וכן יהי' לעתיד כשיבנה בהמ"ק ב"ב אבל לרמב"ם דס"ל הטלת מום בזה"ז דאורייתא מבואר וצריך לפרש נטייב' חרישה מוכח מן הברייתא ומן הסוגי' דאפילו בדאוריית' לא קנסי' בנו אחריו

ולדינא להלכת' נלפע"ד דעיקר כשיטת רי"ו בשם מפרשי' רבים דרי"ו אזיל בשיטת רא"ש רבו דהטלת מום בזה"ז דרבנן לכן הסכים עם המפרשים דבדבר שאינו אבוד קנסי' גם בנו וכן לשיטת תוס' בכורות ורמב"ם יחיד הוא בדבר הזה דהטלת מום בזה"ז דאורייתא ולדידי' מוכח אפי' באיסור דאוריית' ל"ק בנו אחריו נקטי' כשיטת רבים בדין הטלת מום בבכור ועיין מל"מ הלכת בכורות וממילא נקטינן להחמיר בעשה האב איסור דאוריית' דקנסי' בנו אחריו ולענין עושה מלאכה דבר שאינו אבוד בחוה"מ תלי' אי חוה"מ דאוריית' או דרבנן ואפשר יש לצרף ולגבב שיטו' דסוברי' מלאכת חוה"מ דרבנן ושיטת הרמב"ם ור"ח לפמ"ש דגם בדאוריית' לא קנסינן וכיון דמידי דרבנן הוא אזלי' לקולא

ולענין מבטל איסור לכתחילה ביבש ביבש לפי שיטתו של השעה"מ ונוב"י וכן מצאתי לאבא מאוה"ג זצ"ל דמנפשאי' אומר כן דאין מבטלים מדאורייתא וכן עשינו סמוכים לזה במק"א לפי שבארנו דנקטי' כשיטת רי"ו בדאוריית' גם בזה קנסי' בנו אחריו אבל בתערובת לח בלח דנקטינן בוודאי כשיטת רוב ראשונים דאינו אסור רק מדרבנן יש מקום לצדד להקל לפי הפשוט כל דרבנן ל"ק בנו אחריו ולהחמיר אולי כיון דביבש דאוריית' גם בלח לא אמרו חוץ וקנסי' גם בלח בנו אחריו ועיין אבני מלואים סוף ספרו בתשובותיו סי' ח"י דתרומה לכ"ע אסור לבטל בחולין דכתיב משמרת תרומותי ואסור לעשות מתרומה חולין וכיון שנתערב ונעשה חולין עיי"ש וזהו לפי שיטות דס"ל דיבש ביבש נתהפך איסור להיתר אבל בלח בוודאי הדין עמו דנתהפך ונאבד באינו מינו כנ"ל וכיון דגם בלח בתרומה בחולין דהוא דאוריית' קנסו בנו אחריו וביבש ביבש בלא"ה אסור מדאוריית' בכל איסורים קרוב יותר לומר דהשוו כל איסורי' יבש ביבש ללח כיון שבתרומה גם בלח קנסו בנו אחריו כן נראה לצדד להחמיר בכל זאת כיון דאינו אלא קנסא אין לנו להמציא חומרות חדשות ודי לנו לקנוס בנו אחריו בדאוריית' ביבש ביבש וכן בתרומה אפי' בלח בלח אבל להוסיף חומרא אפי' בלח בשארי איסורים לא נראה לי' דלו יהיה דספיקא הוא אזלינן בדרבנן להקל וכ"ש הא איכא רמב"ם ור"ח דס"ל אפי' בדאורייתא ל"ק בנו אחריו שאין לנו להוסיף חומרא אפי' בדרבנן הנלפע"ד כתבתי בחפזי ומע"כ ישים עין עיונו על דברינו כאשר היה באמנה אתנו בהיותו שימש לפנינו בישיבה והנני חותם בברכה מרובה אוה"נ דש"ת, פ"ב ב' דסליחו' כת"ר לפ"ק (עיין כתב סופר חאו"ח תשוב' פ'): הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה סא

שלום וישע רב יבוא ויקרב לבני חביב נפשי תלמידי הרבני האברך חרוץ ושנון המופלג בתורה ויראה קנקן חדש מלא ישן זך הרעיון הקצין כש"ת מה"ו יצחק ליב סופר ני'

גי"ה קבלתי בשמחה מה שהתעוררת על מה שהעלה הצ"צ סי' פ' דאסור לערב מעט חלב בפת פחות מכדי נ"ט דהוי מבטל איסור לכתחילה הגם שעכשיו היתר הוא ומביא ראיה מחולין קי"ב ע"א דמות' להניח כדא דכמכא אצל חומץ משום דליתא לאיסורא בעינא וכ' רש"י דנתבטל משמ' אבל לכתחי' אסור לערב בו כותח כדי לאכול וכתבת דראיה זו חלושה כיון דלא שאל לו רק מהו לאנחי השיב לו דמותר וי"ל ה"ה דאפי' לכתחילה מותר לערב וגם לפי שיטת הרמב"ם שם משום דמלח שואב משא"כ חומץ ליכא ראי' משם כלל יפה כתבת וכבר קדמוך בראש יוסף שם עיין מג"א סס"י תמ"ז ומנחת יעקב כלל ס' סק"א

ואני בעניי הכינותי ראיה לדינו של הצ"צ ע"פ שיטתו של הרמב"ם בפ"ח ממעשה קרבנות הלכה י"ד דלא בעי שבירה בכ"ח רק בחטאת והקשה בבה"ז איך ילפינן מיני' דכ"ח אינו יוצא מידי דפיו לעולם הא בקדשים עצמם ל"ב שבירה רק בחטאת החמירה תורה והתי' היותר נכון בזה מ"ש בספר צאן קדשים דרוב בלוע יוצא ע"י הגעלה ולא נשאר רק משהו ובכל קדשים לא אסרה תורה משהו כזו רק בחטאת החמירה תורה וילפינן מינה לאיסורי' דאיסור' במשהו כמו חמץ ויי"נ אלו דבריו ז"ל ועיין שעה"מ הלכות חו"מ שהסכים לדבריו

ועשיתי סמוכים לדבריו מש"ס פסחים למ"ד ע"א שהקשה לרב לשהינהו עד אחה"פ וליעבד בהו שלא במינו ונדחקו רש"י דבלועת חמץ רק משהו ולשיטת הרמב"ם י"ל דקושי' הש"ס למה צריך שבירה ליעבד בהו אחה"פ שלא במינו והיינו ע"י הגעלה ככל כלי איסור ובכ"ח דל"מ הגעלה רק באיסור משהו ובשא"מ בטל ש אחה"פ והא"ש דמתרץ גזירה דלמא אתי למעבד בהו במינו ועיין תוס' שם שכ' כל שא"מ לא גזר רב טנו מינו ולמ"ש א"ש דוודאי רחוק לגזור שא"מ אטו מינו דידוע דא"מ בטל ומב"מ לא בטל לעולם אבל כאן גזירה קרובה היא כיון דבכל כלים מהני הגעלה אפי' לאשתמושי בו במינו רק בכ"ח נשאר משהו ל"מ הגעלה למינו ואם נתיר לשמש אחר הגעלה בא"מ יטעו דכן מותר להשתמש בו במינו כמו כל כלים דמהני הגעלה לשמש בהן מינו וחשש קרוב הוא כנ"ל

אלא דקשיא לי לפי תי' הצ"ק בכל איסורים דאינם במשהו מהני הגעלה בכ"ח לרמב"ם מן מה שכ' הרמב"ם פי"ז מה' מ"א הלכה א' דאין לוקחים כ"ח מן הנכרים לעולם וכתב הכ"מ דלכן נקיט הרמב"ם הדין בכ"ח דבשאר כלים אית לי' תקנה ע"י הגעלה משא"כ בכ"ח עיין שם ולהנ"ל הלא גם כלי חרס אינו אסור לעולם דאפשר בהגעלה וצ"ע

ונ"ל דס"ל לרמב"ם כיון דילפינן מחטאת דנשאר בו משהו ומיהת שוב אסור לבשל בכלי חרס אחר הגעלה. לכתחילה משום אין מבטלין א"ל ועיין תוס' פסחים למ"ד שם בחד תי' דווקא נטלפ"ג ומשהו מותר לכתחילה, ולתי' שני הפסד הכלי לשוברו מקרי דיעבד, אפשר גם הרמב"ם הכי ס"ל אבל בהלכה מ"א קאי לקנות לכתחלה מן הנכרי', כ' שפיר בכ"ח דאסור לקנות מן הנכרי לעולם אפי' אחר הגעלה או שרוצה להגעילה דמה לו לקנות לכתחילה ולבטל איסור שבתוכו, והא דבמקדש א"צ שבירה רק בחטאת ולא אסור מדרבנן בשאר קדשים משום אין מבטלין לכתחילה דשבירת הכלי דיעבד הוא כמ"ש התוס' בפסחים ואפי' נימא בחולין לאו דיעבד מקרי מ"מ משום הפסד כלי מקדש לא החמירו וא"ש ועיין

ובזה רווח לנו ליישב קושיא חמורה שהקשה בה"ז על הרמב"ם מהא דמשני לרמב"ח כיון דאיכא שירי מנחה דאיכא בישול ובלוע עבדי' של מתכות, וכ' רש"י שהיה בהם שמן, והא במנחת עני לא היה שמן ובשאר קדשים לא בעי לרמב"ם שבירה, ולמ"ש א"ש כיון דנשאר בו משהו לס"ד דל"מ היסק דמשו"ה ס"ל דהיה של מתכות, בוודאי אין לנו לעשות לכתחילה תנור של חרס ולהתיר ע"י הגעלה והיסק כיון שאפשר בשל מתכות אין לנו לעשות של חרס וא"ש

ונ"ל ממקום שהקשה בה"ז על הרמב"ם, משם ראיה ויש פנים לשיטתו, דצ"ל איך לא ידע דאיכא שירי מנחה שנאפו' בתנור ועיין פלתי סי' קי"ח דנתקשה בזה, ואני הרגשתי דקדוק עצום באריכ' לשון הש"ס כיון דאיכא שירי מנחה וכו' עבדי' של מתכות, לכאורה מה דסיים עבדי' של מתכות שפת יתר הוא לא הול"ל רק הא איכא שירי מנחה דאיכא בישול ובלוע גם עבדינן אינו מדוקדק הול"ל הי' או עבדו של מתכת, ונ"ל כי גם מתחלה ידע דאיכא ש"מ אלא משו"ה אינו נאסר התנור דבשאר קדשים מהני הכשר לכ"ח, ומתרץ כיון דאיכא ש"מ וכו' עבדי' של מתכות היינו הגם שבוודאי בדיעבד אינו נאסר מ"מ כשאנו באין לעשות תנור עבדי' אותו לכתחלה של מתכות דמה לנו לעשות של חרס שיהי' צריכים לסמוך על ביטול משהו ומיושבים כל הדקדוקים, ומכ"ז ראיה לשיטת הרמב"ם וע"ד לבאר ניהו ועיין

אלא אי קשיא מדהקשה על רב דאמר קדירות בפסח ישברו מברייתא דקתני עד שיסיק התנו' מוכח דניהו דהגעלה ל"מ הסקה מיהו מהני, לשיטת הרמב"ם ל"מ הגעלה רק היכא דאסורו במשהו, כמו חמץ לרב במינו וגזר א"מ אטו מינו, אבל ברייתא לענין בב"ח גם הגעלה מהני וכבר עמדו על קושי' זו וצ"ע

ונ"ל עפמ"ש דכיון דנשאר משהו בתוכו אסור לשמש בכלי ש"ח לכתחילה אחר הגעלה משום מבטל איסור לכתחילה, ולכן אסור לקנות כ"ח מנכרי כדי להגעילו, וא"כ ברייתא דקתני עד שיסיק משמע דתקנתא קאמר כשיסיק מותר לאפות בו, והא שלא לאפות בתנור פת בוודאי לאו דיעבד הוא דאפשר לאפות בו דברים אחרים וגם פת מותר כעין תורא ודבר מועט בכך ואיך קתני עד שיסיק התנור מותר לאפות וגם אם נדחוק עד שיסיק היינו אז אין הפת אסור בדיעבד כיון דאסור לאפות לכתחילה משום אין מבטלין וכו' ממילא בדיעבד אסור לכהפ"ח במזיד, וע"כ מוכח דהסקה מהני שיוצא הכל ושפיר מקשה על רב דאמר ישברו וא"ש

ומינה דיש בזה משום מבטל א"ל הגם שעכשיו כולו היתר ואי היה משהו נשאר בתנור היה אסור לאפות בו, ומוכח כשיטת הצ"צ לפי שיטת הרמב"ם

וגם לפי שיטת הראב"ד החולק על הרמב"ם יש לעשות סמוכים לשיטת הצ"צ מסוגי' הנ"ל דיש להקשות בפשוט מנ"ל להקשות מברייתא זו על רב דלמא ס"ל לרב דהסקה מהני לכ"ח היינו שלא נשאר בו כ"כ אחר הסקה כדי לאסור והגעלה ל"מ כלל דנשאר בו בכדי נ"ט, משא"כ אחר ההיסק לא נשאר רק משהו ואוסר בחמץ במינו וא"מ אטו מינו, והבריית' בבב"ח מהני הסקה דמשהו אינו