כתב סופר יורה דעה צד

הפלתי דחתיכה בחתיכה מקרי מב"מ בשווי', ובפסחים הי' חתיכות ושפיר מקשה על רב היינו להלכתא דקיי"ל דאזלינן בתר שמא ולאביי לפמ"ש דגדי וטלה אין שווים בטעמא לק"מ על רב ועיין

ויש לנו סמוכים עוד להנ"ל דגדי וטלה אין שווי' בטעמא, מדקדוק עצום שיש בסוגי' דע"ז דאמר לימא אביי תנאי כדאמר בסוגי' דפסחים לרב, ולא הקשה לאביי מברייתא דא"צ דלא מצא תי' לרב רק ע"צ הדוחק, ולמה לא הקשה ומפרק בדוחק לאביי כמו לרב והוא דקדוק עצום דבעי יישוב, ולמ"ש דקושי' ש"ס על רב לא קאי רק להלכתא דאזלינן בתר שמא ורצה ליישב רב כהלכתא וכן סוגי' ש"ס בכ"מ אבל בע"ז על אביי עצמו דלס"ל דאזלינן בתר שמא לק"מ ואתי' בריית' שפיר במרווח והא דלא הקשה לרבא התם כמו דהקשה בפסחים תחילה ללוי זה לק"מ דהפשוט בברייתא משום ת"ג כדקאמר ה"נ מסתברא מדקתני אפי' גדי וטלה ובפסחים לא הקשה ללוי רק דרך שקלא וטרי' דלכאורה קשה ללוי ודחה עד דבסוף מקשה לרב ולא מצא מענה רק ע"צ הדוחק וא"ש, ומכ"ז סמוכים לנו לפשיטתו של הש"ך והפר"ח דמינים חלוקים חלוקים בטעמם כדי לאסור בנ"ט כזה

וראיתי אחרי רואי בפמ"ג בפתיחה רפ"ד כ' משמעות המרדכי מדכ' בשר ועופו' שני מיני' וכבד ובשר ב' מינים דקיי"ל כרבא דאזלינן בתר שמא מדכ' דקיי"ל כרבא נראה דלאביי חד טעמא הוא והנה דיוק זה היה יוכל לדייק מן מ"כ שכ' דקיי"ל כרבא וחמרא חדתא וכו' ושור ואיל ועז ג' מינים מדכ' דקיי"ל כרבא משמע דלאביי חד טעמא אית להו ויש לדחות דמה שהקדים דקיי"ל כרבא משום חמרא חדתא וחיטי ושערי דלאביי שוים בטעמ' ולרבא א"מ ומאחר שכ' דקיי"ל כרבא משום אלו הוצרך לומר הגם דאזלינן בתר שמא מ"מ שור ואיל ועז ג' מינים הם דלא נימא דהכל מין בשר הוא וכן מיני דגים ומיני עופות ומ"ש שם חלב ובשר דוודאי חלוקים בטעמם כמ"ש רס"י צ"ח לאפוקי דלא נימא דשווים בשמא כמ"ש רשב"א חולין צ"ח דבלשון תורה בכלל ובשר בשדה טרפה הוא דנקרא בשר ואין הוכחה כלל ממצאתי כתוב אבל ממ"ש המרדכי דבשר ועופות ב' מינים וכן כבד ובשר משום דקיי"ל כרבא משמ' לאביי היה מין א' בטעמא גם דיוק זה יש לדחות י"ל משום בשר וכבד הוצרך לומר דקיי"ל כרבא דבשר וכבד חד מינא הוא אין טעמם רחוקים כ"כ זה מזה אבל בשר בהמה ובשר עוף רחוקים יותר ואין ראי' נגד הש"ך דבב' מינים טעמים חלוקים וגם מה שהקשה בפתיחה ח"א פ"ב ד"ה על הפר"ח דסתר עצמו מ"ש בסי' ס' ק"ט ממ"ש בסי' צ"ח דכבד ובשר חד טעמא ודן הפמ"ג וה"ה מינים חלוקים ועוף ובשר בהמה ולפמ"ש ליכא סתירה דווקא כבד ובשר ס"ל דאין רחוקי' בטעמ' יותר מחמרא חדתא ומוכרח הוא ממרדכי הנ"ל אבל במינים חלוקים כ"ש עוף ובשר ס"ל כש"ך ועיין

המורם מדברינו דמינים שונים משונים בטעמם חוץ מכבד ובשר דמוכח מדברי המרדכי דאין ריחוק טעם יותר מחמרא חדתא בעינבא וכמ"ש הפר"ח אמנם כן ראיתי בספר חות דעת שכ' גם מה דהוא שוה בטעמא לאביי עד דנקרא מב"מ מ"מ כאן לענין דבר דתליא בטעמא כל שהקפילא מכיר ומרגיש הטעם הא' בחבירו אסור דסתמא אמרו ובשא"מ בקפילא משמע דתליא הכל בקפילא אלו דבריו ז"ל וכעין זה כתוב בח"ס חיו"ד סי' פ"ז ואני אוסיף סברא מועטת עפמ"ש הר"ן בנדרים פ' הנודר בסוגי' דדשיל"מ דמב"מ לא בטל משום דא' מחזיק את חבירו ובאמת דברי הר"ן צריכי' הסבר למאי דקיי"ל דאזלינן בתר שמא אבל למ"ד דאזלינן בתר טעמא במב"מ וודאי נכון מ"ש הר"ן כאן דטבעם וטעמם שוה כ"א מחזיק חבירו משא"כ בא"מ בטעמא נאבד א' בחבירו שרבה עליו כ"כ ועיין פ"י ביצה פ' משילין שכ' משו"ה בא"מ דשיל"מ בטל משום שנאבד ונתהפך משא"כ במינו ועיין פמ"ג סי' צ"ח שתמה על הפ"י הא קיי"ל לענין דשיל"מ דאזלינן בתר שמא עיי"ש וקושיא זו תקשי גם לר"ן נדרים הנ"ל ואכ"מ

עכ"פ מוסבר היטיב גם מה דשוה לאביי בטעמא לענין מב"מ דלא בטל משום דכל שקרובים בטעם ואין חילוק טעמי' רק מעט מזעיר אין נאבד זב"ז אבל דבר האוסר בנ"ט כל שמרגישי' הטעם ניכר האיסור וחיך אוכל יטעם אוסר כנ"ל

, ולפ"ז י"ל גם חילוק טעם שבין כבד לבשר ג"כ אוסר ומן המרדכי ופר"ח אין ראיה דמרדכי הוצרך לומר משום דקיי"ל כרבא דלאביי לענין משהו הוי כטעמם שוה אבל ס"ל דאוסר בא"מ בנתינת טעם כזה וכן הפר"ח לא איירי שם רק לענין משהו דכ' דכבד ובשר בין למ"ד דאזלינן בתר טעמא בין למ"ד דאזלינן בתר שמא כבד ובשר מב"מ כמו חמרא חדתא אבל אוסר אפשר בנתינ' טעם הגם דחילוק מעט ביניהם כמו חמרא חדתא הגם שהבאתי ראיה מסוגי' דפסחים ע"פ שיטת ר"ת דאיל ושור א"מ גם לאביי מ"מ בשר וכבד י"ל דאין חלוקים כ"כ כמו שור ואיל דבשר וכבד ממין א' הוא משא"כ שור ואיל ב' מינים הם ורחוקים יותר ולכן בשר וכבד אם אוסר בנ"ט עדיין צע"ג לדינא אבל שני מינין שאינם שווים נקטינן כפשיטותו של הש"ך ומ"ש הפמ"ג דמארוך וש"ך נראה דס"ל טעם שוה לא ידעתי שום משמעות מדבריו דמ"ש דלענין טעם נהפוך דאזלינן בתר טעמא כוונתו למ"ש בסי' צ"ח דתליא בטעמא ולא בשמא לאפוקי דעת הרמ"א ובפמ"ג שם ד"ה והנה כ' וי"ל מכל אלה אינו אומר דבר ברור אי בשר בהמה ועוף או בשר וכבד חלוקים בטעמן ונ"מ לנשפך לדידן עכ"ל נכנס לבית הספק משום דמצא ממשמעות המרדכי דלא כש"ך וכן מדמצא סתירה בארוך וש"ך ודברי פר"ח סותרים זא"ז ומאח' שסלקנו כל הסתירות והתלונות לא נניח פשיטותו של הש"ך מפני ספיקתו של הפמ"ג וגם גדולי האחרוני' החות דעת וח"ס כתבו מדנפשי' בפשיטות דכל שנרגש הטעם הוא א"מ שאוסר בנ"ט הכי נקטינן וכ"ש בעוף ובשר בהמה דחלוקים בוודאי הרבה יותר מב' מיני בשר בהמה או מיני עוף ומיני דגים

עוד רגע אחת אדבר דבפמ"ג סי' ק"ט אות ו' הקשה על הש"ך מדכ' הרשב"א בתה"א ובתשובה דקושי' ש"ס פ' גה"נ ק"י ע"א קאי על חתיכת נבילה וחתיכת דג טמא ועל שניהם מקשה ש"ס ולבטלו ברובא ש"מ דדג טמא וטהור חד טעם אית להו והניח בצ"ע ומתחלה היה נ"ל דוודאי מיני' שאין שווים חלוקים בטעמם קצת עד שאפשר להרגיש או דלאו כל אדם מרגיש חילוק טעם זה בתערובת רק קפילא הבקי בטעמים ויודע להבחין ורשב"א לטעמי' דס"ל טעם שאין נרגש לכל לאו טעמא הוא וניחא לי' לשיטתו דש"ס מקשה גם על ד"ט אבל לשיטת רש"י דטעם שאינו נרגש רק לקפילא אסור גם טעם כזה שניכר בתערוב' רק לקפיל' אסור וקושי' ש"ס רק על חתיכת נבילה ומ"ש הש"ך דיש אופן בשא"מ ביבש במינים שונים לא דס"ל דחלוקים בטעמם כ"כ שנרגש לכל אלא כוונתו שיש חילוק קצת וקפילא מרגיש בו ולשיטת רש"י אוסר הגם דאנן לא פסקינן כוותי' דרש"י כמבואר בטוש"ע מ"מ לא נמנ' הש"ך מלכתוב כן דהא בלא"ה יש אופנים לדינא כמ"ש הטור וש"ך מביאו והוסיף עוד דנ"ל כשנתערבו כמה מינים כן נ"ל וטור דווקא בשנשפך דווקא דל"ל כרש"י כן י"ל, אלא דזה דוחק דיאמר הש"ך דבר כזה שאינו לדינא ונתן מקום לטעות דס"ל דמינים שונים חלוקים בטעמם וכ"כ כדי לאסור בנ"ט ועוד הא בסי' ק"ז כתב לדינא דנרא' לו דג טמא וטהור אין שווים ואוסרים בטעמם ועדיין קשה עליו מהרשב"א הנ"ל והנה בתשובת רשב"א סי' רע"ב ע"כ טעות הדפוס הוא דשם מביא מתני' דקתני גה"נ וכן חתיכת דג טמא והשמיט חתיכת נבילה דקתני תחלה וכ' עוד ומקשה שם על חתיכת דג טמא ובוודאי אין לומר דלא היה לו גרסא במתני' חתיכת נבילה רק דג טמא וע"כ דטעות הדפוס הוא כד מייתי למתני' ובקושי' ש"ס וצ"ל בשניהם חתיכת נבילה במקום דג טמא וכ"כ בחידושי רשב"א חולין צ"ו ע"ב ד"ה אמר לי דכ' דקושי' ש"ס על חתיכת נבילה ושביק לדג טמא ובתה"ב דכ' דקושי' על ח"נ וד"ט צ"ל דאשיגרא דלישנא הוא או טעות הדפוס ומוכרחים אנו לומר כן מכח תשובת רשב"א ובחי' שם ומתשובה וחי' ראיה לש"ך ועיין אלא דמשמע ממתני' דכולל יחד חתיכת נבילה וד"ט דהוי דווקא בראויה להתכבד וצע"ג

ועיין ש"ך רס"י צ"ח דחלב ובשר א"מ בטעמא ומביא דראב"ן כ' דהוא מב"מ והיה נ"ל דתליא בשיטת רש"י ורשב"א וחילוק שבין בשר לחלב אין נרגש לכל רק לקפילא וראב"ן ס"ל כרשב"א לכן כ' דטעמם שוה דחילוק מעט כזה אינו מחלק' לאיסור שאינו נרגש לכל ולרש"י ג"כ טעם כזה והוא א"מ אלא הוא נקיט עיקר כרשב"א ודכותי' דרש"י יחידא' הוא ס"ל לטוש"ע דחלב עם בשר א"מ ואוסר בטעמא וע"כ צ"ל דבין חלב לבשר הכל מרגישים ואפשר חילוק טעמים אינו חילוק ורחוק כ"כ מ"מ נרגש לכל וטעם שאין נרגש ע"י קפילא הוא כתערובת ע"י שנתערב ונקלש בזה ס"ל לרשב"א דאינו אוסר וע"כ צ"ל כמו שכ' הש"ך דראב"ן קאי על חלב עם בשר שומן ואפשר דחלב ובשר שומן לא דמי' לגמרי רק שאין נרגש לכל ואין זה טעם האוסר וס"ל לראב"ן דלא כרש"י ורש"י אוסר ולפ"ז אפשר בשר שמן וכחוש אינו אוסר בנ"ט דבשר שומן אינו דומה לגמרי לחלב הגם דכ' הרא"ש פ' גה"נ גבי מבשא"מ בנ"ט כגון חלב ושומן היינו שומן בפ"ע אבל בשר שמן אינו דומה לגמרי לשומן או חלב אלא שאינו נחלק בטעמו כ"כ מחלב עד שיהי' נרגש לכל ולפ"ז אפשר בשר שמן וכחוש אינו אוסר כנ"ט דאין חילוק טעמים ביניהם כ"כ כמו בשר כחוש וחלב ולא נרגש רק לקפילא ועיין פרמ"ג רס"י צ"ח ודבריו קצרים וספקתי' אינם מבוארים וכ"ז צ"ע לדינא

תבנא לדינא בנדון שלנו אין צד להקל דעוף ובשר בהמה בוודאי אוסר בנ"ט וגם לפי הנראה ממכתבו היה בשר שמן ואם חתיכת האווז אינה שמן חלוקים מיהא בטעמים: