כתב סופר יורה דעה צג

לדבר זה ומע"כ שי' בדק עד שידו מגעת ומאשר לפניו בספרן של צדיקי' גדולי האחרונים ונפשו היפה איותה לדעת דעתי בזה

הנה הב"י סי' צ"ח מביא בשם מצאתי כתוב דבשר בהמה ועוף ב' מינים בשמא, ואיל ושור ועז ג' מינים הם, וכן מיני דגים ועופות שחלוקים בשמם ב' מינים הם, ובד"מ בשם או"ה דווקא כשהם שלמים אבל חתוכים הכל מקרי חתיכת דג או חתיכת עוף, והד"מ חולק עליו דאין זה שם העצם דנלך אחריו לענין מב"מ

ואני מצאתי לו חבר לאו"ה מן מה דכ' הרי"ף ז"ל בפ' גה"נ בסוגי' דריחא מלתא דכד דייקת במלתא דרב משכחת דאזיל לטעמי' דס"ל מב"מ ל"ב, והיינו דרב אמר דינו דווקא בבשר עם בשר, וצ"ע הא קיי"ל דאזלינן בתר שמא, ושור ואיל ועז ג' מינים בשמא והא רב סתמא קתני בשר שחוטה עם בשר נבילה ובכללו ב' מיני בשר א' של שור וא' של איל ועז וכי נימא דרב דווקא במין א' של בשר בהמה אמר למלתי' והא עיקר דיני' הוא דווקא במב"מ, וכולי האי בוודאי היה מפרש למלתי', ולפי שיטת או"ה דחתיכת שור ואיל מב"מ בשמא, וסתם בשר חתיכות הם וסתמא אין צולין שור ואיל ועז שלמים וא"ש במרווח, ומדשתקו לי' לרי"ף הרמב"ן ורז"ה ורשב"א ור"ן דהקשו כולם עליו, נראה דלולי הקושיא היה אפשר לומר כן ש"מ דכולהו ס"ל דחתיכות בשר בהמה ממינים שונים מב"מ מקרי וזו ראיה ברורה לפע"ד

ועוד יש אתי למדרש סמוכים להביא סמך לשיטתו של או"ה מרי"ף הנ"ל, מכח קושיא אחת דקשיא לי טובא מדדחיק ש"ס לתרוצי ברייתא דא"צ ב"פ כי אם בחסורי מחסרא ומוסיף והולך על הברייתא היה יוכל לתרץ ברייתא כהלכתא לרב דמב"מ לא בטל וה"ק ל"מ גדי וגדי דמב"מ הוא ואסור משום תערובת טעמים, אפי' גדי וטלה דא"מ בשמא, מ"מ אין צולין משום תערובת גופין, ומה שהקשה הצל"ח דהו"ל לומר דבריית' כמ"ד מב"מ בטל וליכא רק משום תערובת גופי', בקל יש לדחות דלא רצה לתרץ ברייתא שלא כהלכתא לרב לכן צ"ל דמקשה תחלה ללוי הגם דלוי וודאי תנאי היא דלא רצה לתרץ הבריית' לדידי' דלא כהלכתא ופשוט, אבל קושיא דידי צ"ע

ומתחלה היה נ"ל דבאמת חשש אחלופי בגדי וטלה חשש רחוק משו"ה הקשה תחלה בפשיטו' על לוי מאי לאו משום תערובת טעמים משום דסתמא קתני משמע אפי' גדי וטלה דאין לחוש וכ"כ רש"י ומתרץ לא משום תערובת גופי' וזמנין דלאו אדעתי', וי"ל ללוי דגם בגדי וגדי ליכא משום ריח רק משום ת"ג וכיון שנמנו לאסור גדי וגדי משום אחלופי דחשש קרוב הוא לא הוציאו מן הכלל גדי וטלה משום לא פלוג ולפעמי' לאו אדעתי', אבל לרב דבגדי וגדי אסור משום ריח אפי' בדיעבד ולא הוצרכו לאסור איסור בגדי וגדי משום חשש אחלופי לא היו נמני' למגזר בגדי וטלת משום אחלופי דחשש רחוק הוא כן היה נ"ל

אלא הא ליתא הא גם בגדי וגדי היו צריכים לאסור משום אחלופי כגון כעין ב' קדירות דליכא משום ריח כדמתרץ ר' ירמיה, ולא היה צריך לדחוקי בברייתא, אלא דל"מ גדי וגדי דאיכ' משום ריח אפי' גדי וטלה דליכא משום ריח אסור משום ת"ג כיון דהוצרכו למגזר בגדי וגדי בכעין ב' קדירות גם בגדי וטלה לא הוציאו מן הכלל וצ"ע, אבל לשיטת או"ה דחתיכו' אקרי מב"מ בשמא א"ש ע"פ המבואר ר"פ כיצד צולין דהי' חותך כרעיו וב"מ ותולה חוצה לו א"כ איכא חתיכות בחתיכות דהם מב"מ בגדי וטלה ג"כ ומשום סליק ורואים מינו כאילו אינו ל"ש בזה כמובן, ומיושב ג"כ קושי' פלתי סי' ק"ח על שיטת תוס' בע"ז בחמץ דאוסר במשהו אפי' ריח פת אוסר דמשהו מיהא איכא, א"כ היה יוכל לומר דה"ק א"צ ב"פ משום ת"ט ל"מ גדי וגדי דמב"מ הוא ונאסר במשהו, אפי' גדי וטלה דא"מ מ"מ אסור משום ת"ט דריח אוסר כמו נ"ט דריחא מלתא עיי"ש, ולמ"ש א"ש וגם מתוס' ע"ז ראיה לאו"ה ועיין

והלום ראיתי לש"ך בספרו ארוך מ"ש סי' צ"ח דמביא מראב"ן דמפורש כ' לחלק בין חתיכות לשלימות במינים שאינם שווים וש"ך דייק כן ממצאתי כתוב שבב"י שור ואיל ועז ג' מינים ומיני עופות ומיני דגים ב' מינים ולא כ' בשר שור ואיל ועז או בשר עופות כמו שכ' תחלה בשר בהמה ובשר עוף ב' מינים, וגם מדלא כייל להו משמע דחלוקים הם דשור ואיל וכו' כשהם חתוכות ושם חתיכת בשר עליהם מין במינו הם בשמא עיין בו, נראה מדיוקים הללו דווקא בשור ואיל ועז, וכן במיני עופות או מיני דגים יש חילוק בין שלימות ובין חתוכות, אבל בהמה ועוף או עוף ודגים אין חילוק בין שלימות לחתוכות כיון שחלוקי' בעצמותם זה חתיכת בשר וזה חתיכ' עוף או דג קרו לי', ושם חתיכה לאו שם עצם הוא כמ"ש הד"מ דאין שם חתיכה שם עצם, אבל בשר עוף ודגים דבעי ממלך עליהם שליח לענין מב"מ חלוקי' בשמא גם שהם חתוכות אבל שור ואיל וכו' ומיני דגים ועופות לא בעי ממלך עלייהו שליח, ולכן דווקא כשהן שלימות שווים בשמא, ועיין הגהות מהרל"ח סי' צ"ח, כן קיימתי מנפשאי, שוב מצאתי ראיתי בחוות דעת שכ' דגם הד"מ מודה בשור ואיל וכו' דבחתיכות שווים בשמא, ואינו חולק רק בחתיכת דג וחתיכת בשר דמידי דממלך עלייהו הוא, אבל בחתיכת שור ואיל מודה, והנה מ"ש דחולק רק בחתיכת דג וחתיכת בשר לאו דווקא ה"ה חתיכת בשר בהמה וחתיכ' עוף דמ"ש וחד טעמא אית להו דממלך שליח עלייהו, ועיין בפמ"ג בפתיחה לה' תערובת ח"ג ר"פ ד' שכ' ויראה לי דשור עוף ודגים גם כשהם חתוכות מקרי לענין שמא אינו מינו עכ"ל, כוונתו כהנ"ל אלא שקיצר כדרכו

והראיות שהבאתי דיש חילוק בין חתיכות לשלימות לא יתנו עדיהן רק דבשור איל ועז יש חילוק בין חתוכות לשלימות, וה"ה במיני עופות או דגים אבל בבהמה ועוף או דגים או עוף ודגים לא מוכח משם דחתיכות מקרי מב"מ דהא רב אמר בשר שחוטה ובשר שמן סתם בשר של בהמה הוא, ואין בשר עוף בכלל, וסתמא כפרושו בבשר בהמה איירי ובשר היינו חתיכות והוא מב"מ

המורם מכ"ז לנדון שלנו גם לרמ"א דס"ל דתלויה הכל בשווה בשמא, ויש מן האחרונים שכתבו דביש עוד צדדים להקל יש לצרף שיטת הרמ"א, אבל בנדון שלנו לא חזי לצרופי דחתיכת בשר בהמה וחתיכת עוף לא מקרי שוה בשמא, ולפע"ד למעיין היטב בסידור ולשון האו"ה יראה דגם האו"ה הכי ס"ל ול"א למלתי' רק בבשר בהמה ממיני' שונים או עופות ודגים שונים, ואין כאן מחלוקת כלל לפע"ד ואמת נכון הדבר לדינא

ב) אם בשר בהמה ובשר עוף שווים בטעמא, בפמ"ג סי' ק"ט בש"ך אות ו' הוכיח ממ"ש הש"ך דיש אופן דנתערב יבש ביבש א"מ ואינו ניכר כגון ששחט כמה מינים מוכח דס"ל לש"ך דמיני' חלוקי' בטעמי', ועיין ש"ך סי' ק"ז דנראה לו דגם טמא וטהור חלוקים בטעמם וכ"כ הפר"ח סי' ק"ט, והנה לא מצאנו לש"ך ראיה וחבר לדבר זה, ויש לי ראיה מכח קושי' עצומה מובא בצל"ח פסחים סוגי' דר"מ בשם הרב מהר"ל קאסאוויטץ ז"ל על תוס' ע"ז דס"ל בחמץ שאיסורו במשהו גם ריח פת אוסר דמשהו מיהא איכא למה נקיט רב דס"ל מב"מ לא בטל דווקא בש"א שמן גם בשניהם כחושים אסור דמשהו מיהא איכא ותי' דרב איירי גם בב' שור ואיל דמבשא"מ הוא כבמ"כ בב"י צ"ח עיי"ש, ולא העלה ארוכה לקושי' עצומה זו תינח לרבא, אבל לאביי דס"ל דתלוי' בטעמא, עדיין קשה למה נקיט רב דווקא א' שמן וכי יחלוק אביי על רב בהא מלתא אי אזלינן בתר שמא או טעמא אתמהה, מזה נראה דמיני' חלוקים אף שכולם של בהמה אינם שווים בטעמ' וא"ש בין לאביי דאזיל בתר טעמא ובין לרבא דאזיל בתר שמא

עוד יש לי קצת ראיה מתשובת מהרי"ל סי' רי"ד דציין עליו הש"ך סי' ק"ח ומג"א רסי' תמ"ז ושם נאמר דאי יש מקום להחמיר בריח בחמץ וכדומה שאיסורו במשהו יותר מאיסור שבנ"ט לא מקשה ש"ס מידי על רב מברייתא דא"צ ב"פ כא' י"ל דבריית' ה"ק א"צ ב"פ כא' וכו' ל"מ גדי וגדי דמב"מ ל"ב ומשהו וודאי איכא אפילו גדי וטלה דא"מ מ"מ אסור, משום דריח' מלתא הוא כנ"ט וע"כ דאין לחלק, מדהקשה מהרי"ל בפשיטות ולא ניחא לי' לומר דקושית ש"ס לאביי דאזיל בתר טעמ' ואם דחיקא ליה דסתמא דסוגי' מקשה ומפרק שלא כהלכתא דקיי"ל כרבא וכ"כ הו"ל לפרש דבריו, נראה שטיחת וסתימת דבריו דס"ל דגם לאביי גדי וטלה א"מ בטעמא

ולכאורה יש להוכיח מדכ' הרי"ף דמשכחת דשאיך באידך ממרי' דרב דס"ל מב"מ לא בטל, תינח לרבא וכמ"ש לעיל באות א' הגם דרב סתמא אמר למלתי' אפי' שור ואיל דב' מינים הם בשמא דסתם בשר היינו חתיכות דמב"מ הם בשמא, וכ"ז לרבא אבל לאביי דאזיל בתר טעמא אם שור ואיל אין שוה בטעמא א"א לומר דרב לטעמי' דהא גם בשור ואיל אמר למלתי' בסתמא, מזה נראה לכאורה דס"ל לרי"ף דשווים בטעמא, ויש לדחות דרי"ף לא אמר בפשיטות דרב לטעמי' ואמר כד דייקת משכחת היינו דאפשר למשכח ולומר כן והיינו וודאי לאביי א"א לומר כן אלא לרבא דתליא בשמא, ולכן להלכת' דקיי"ל כרבא לא מוכח דרב ס"ל ר"מ רק במב"מ, ואין להכריע כרב נגד לוי דאפשר גם רב מודה בא"מ, ולדידן הכל שוה דקיי"ל מב"מ בטל, וא"ש, וי"ל עדפ"ק קושי' ראשוני' הא דלא אמר דאמר רב אנא ככ"ע ושאני מב"מ דס"ל דל"ב, ולמ"ש י"ל דאמר טפי דרב כר"ל כדי לתרוצי גם לאביי דס"ל דאזלינן בתר טעמא ועיין

אלא לכאורה איכא ראיה מתוס' ע"ז דס"ל דשווים בטעמא מדקשה על תוס' שם ראי' מהרי"ל דליכא חילוק בין איסור משהו לאיסור נ"ט מדמקשה על רב מברייתא והיא קושי' פלתי ומתרץ דמקשה אליבא דאביי דאזיל בתר טעמא נראה דס"ל דשווים בטעמ', אלא דתי' הפלתי דחוק ורחוק לומר דסתמא דש"ס מקשה ומפרק דלא כהלכתא, ושערי תירוצים לא ננעלו, וכבר כתבנו יישוב לקושי'