כתב סופר יורה דעה פח

יעשה ואם עשה אסור ועוד דאמר לא יבשל בה לעולם ולא נחית השת' לדין דנטלפ"ג דתלי' בפלוגת' דתנאי אלו דבריו ז"ל ולולי דחוקו של הריטב"א היה נראה דקמ"ל בריית' טובא דקדירה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב אפי' ידעינן שיש ס' בחלב ולא הי' בנ"ט מ"מ אסור לבשל משום מבטל איסור לכתחילה דה"א כיון דהיתיר' בלע ועדיין היתר הוא מותר לבטל ועיין פ"י פסחי' למ"ד שרוצה לומר כן, ועיין ראש יוסף חולין צ"ז שתמה עליו א"כ קדירה שבישל בה בשר יהי' מותר לבשל בה חלב שיש בה ס' ולא לשתמיט דלומר הכי וי"ל דבריית' הא קמ"ל עוד י"ל דס"ד דמותר לבשל כיון שאין מכווין לבטל הבלוע רק לבשל ועיין נב"י קמא חיו"ד שעמד על חקירה זו בכל קדירה יהי' מותר לבשל שאינו מכווין לבטל והוכיח מזה כט"ז דווקא היכ' שא"א כמו בדבש שנתערבו בו רגלי דבורים עיי"ש וי"ל דזהו קמ"ל בריית' דלא יבשל בה הגם שיש ס' בחלב דהוי כמבטל איסור לכתחילה הגם שאין מכווין לבטל הבלוע והנה לפי דיוקו של הרא"ה והוכחתו דכלי שבלע בשר מותר לבשל באב"י עדיין קשה דקתני סיפא קדירה שבישל בה תרומה לא יבשל בה חולין וכו' וקשה פשיטא שלא יבשל בה חולין ובתרומה בוודאי גם אב"י אסור ואין לומר דס"ל לרא"ה גם בתרומה לא אסרו אב"י דמקרי היתיר' בלע כיון דשרי לכהנים לא החמירו כ"כ ועיין רמב"ן מלחמות פסחים סוגי' דריח' מלתא הא הרא"ה ע"כ ס"ל דתרומה אסרו באב"י דהא כ' שם בשער הנ"ל פי' ירושלמי דתרומת דמ"ד דר' יוסי דבתרומה דאורייתא מהני הגעלה ג"פ היינו באב"י, הרי ס"ל דבתרומה גזרו אב"י אטו ב"י וקשה מה יענה לסיפ' דבריית' דקדירה שבישל בה תרומה וצריך לדחוק איידי ברישא נקיט הכי ולמ"ש א"ש במרווח דבתרומה קמ"ל דאסור לבשל הגם שיש ס' בחולין דה"א דאין בתרומ' משום מבטל איסור לכתחילה כיון דשרי לכהן ועיין פמ"ג סי' צ"ט שכ' דהי' מקום לומר כן אלא דמסוגי' דזרוע בשלה מוכח אפילו כה"ג אין מבטלין וטובא קמ"ל בריית' דאין מבשלין בה אפילו איכ' ס' וא"ש ועיין

והא"ש לדייק קצת מדקתני לא יבשל בה ואם בישל בנ"ט משמע כמו דאם בישל בנ"ט הוא דווקא בב"י דאסור התבשיל ה"ה לא יבשל בה בב"י הוא דלא יבשל בה משמע כשיטת הרא"ה בב"ח דווקא בכלי ב"י אסור לבשל ובתרומה איירי דבב"ח נקיט, וזה לא מיושב בדחי' הריטב"א כמובן, ולפמ"ש ביישוב הבריית' דקמ"ל דגם דיש ס' אסור לבשל בה א"ש עפמ"ש תוס' פסחים למ"ד בחד תי' דמשהו ונטלפ"ג מותר לבטל לכתחילה עיי"ש, והא"ש דלא יבשל בה דווקא בב"י דומיא דאם בישל בנ"ט, כיון דקמ"ל אפי' יש ס' בחלב וחולין לא יבשל משום מבטל איסור לכתחילה וזה דווקא בב"י אבל באב"י מותר כנ"ל

והנה הריטב"א העיד שם דחביריו של הרא"ה חולקי' עליו וגם הוא דן לפניו ודחה ראיותיו, הרי דרשב"א לאו יחידאי הוא דחולק על הרא"ה בדין זה אלא חביריו רבים חולקי' עליו ותלמידו הריטב"א דן לפניו ודחה ראיותיו ואנחנו הוספנו כי הראי' מבריית' דחולין דחוי' מעיקרא, ושיטת הרא"ה יחידאי הוא בוודאי אין לנו לעשות צירופי' לצרף שיטת הרא"ה שהו' יחידאי עם שיטת בה"ע מלבד דחבל שיטות חולקי' עליו שגם הוא לא יאמר בהחלט כנלפע"ד

וכ"ז בכלי שבישל בה בשר בהמה, אבל בנדון שלפנינו שבישל בה בשר עוף, יש לעיין לצדד להקל דאפשר גם הרשב"א וחביריו של הרא"ה דחולקים על הרא"ה מודים לו כה"ג, ואפרש שיחתי, הנה בנוב"י תנינא חיו"ד סימן נ"א התעורר דיש מקום לומר דווקא כלי שבלע איסור דאוריית' גזרו אב"י אטו ב"י אבל בכלי שבלע איסור דרבנן וגם אתי לשמש בב"י ג"כ ליכא רק דרבנן כ"כ האי לא גזרו, ולבסוף כ' שלא מצא שום חילוק בזה, וכן עמא דבר והנח להם לישראל אם אינם נביאים וכו', ודבריו נפלאים שכ' שלא מצא שום חילוק בזה, הלא מפורש כ' הר"ן חולין פ' כל הבשר גבי פנכא דר"א מדתבר' ולא שהה מעל"ע ש"מ דנטלפ"ג מותר מ"מ לכתחילה אסור, והרי הר"ן מן הסוברים דם שבשלו ומלחו דרבנן, מוכח משם אפי' בדרבנן אסרו אב"י וכ"כ רשב"א בתה"ב ראי' זו מפנכא דר"א, וגם הרשב"א מן הסוברים דם שבשלו ושמלחו דרבנן ובחקירה זו דיש לחלק בין בלע איסור דאוריית' או דרבנן כבר קדמוהו תשובת מהרלנ"ח סי' קכ"א ד' ק"פ ע"ב ד"ה עוד דין שני וכו' דהי' נרא' לו לחלק כהנ"ל אלא מההוא פנכא דר"א מוכח דלאו הכי הוא לדסוברים דם שבשלו דרבנן, וכ' לשיטת הרמב"ם ודעימי' דם שמלחו ושבשלו דאוריית' י"ל באמת דבאיסור דרבנן לא אסרו אב"י, וכ' משו"ה מייתי ר"ן ראי' מחולין בההו' פנכא דאב"י דלכתחילה אסור והא סוגי' מפורשת י"א שלהי ע"ז ומוכח כן מבריית' וכן קשה על הרשב"א מה יתן ומה יוסיף בתה"ב ראי' מפנכא דר"א, ולהנ"ל א"ש דמשם מוכח אפי' בדרבנן אסרו אב"י אלו דבריו ז"ל, והיה כ"ז בהעלמת עין מעיני כבוד קדושת נב"י זצ"ל והוא פלא

והנה מבריית' דע"ז לא מוכח אלא כלי שבישל בו איסור דאוריית ור"א דתבר' לפנכא הוסיף מדנפשי' ה"ה באיסור דרבנן י"ל דווקא כשבלע הכלי איסור אבל כשבלע היתר כמו בשר עוף שבישל בקדירה או חלב שחוטה שבישל בקדירה דהיתיר' בלע כ"כ האי לא ס"ל לר"א דאסור באב"י, ויש להוסיף דברים לאסבורי מלתא טפי, דהנה הא דאסרו הכלי והתירו התבשיל כ' תוס' שלהי ע"ז משום דהי' על הכלי שם איסור בעוד שהיה ב"י משא"כ התבשיל, ולזה מסתבר לומר אם בלע בשר או חלב דלא נקרא על הכלי איסור דומה לתבשיל שהתירו, ורשב"א דס"ל מכח ראיה מקדירות בפסח דאפילו בהיתירא בלע אסרו הכלי אב"י כ' בתה"ב כל שבלע מן השבח אע"פ שנפגם בדופני הכלי רואים אותו כאלו עומד בשבחו כוונתו הגם שלא הי' עליו שם איסו' כך גזרו ואסרו כל שהי' תחלה בכלי לשבח רואים אותם לעולם כאלו עומד בשבחו, ונ"ל דווקא באיסור בב"ח דאורייתא כמו חמץ אבל באיסורי דרבנן לא אסרו רק כשבלע איסור משום שהוא עליו שם איסור, אבל כשהיתר' בלע לא גזרו אומר שיהי' נרא' לעולם כאלו עומד בשבחו, ועוד נ"ל להטעים טעם לשבח לחלק בין דאוריית' לדרבנן בזה, בשנאמר עוד דמסתבר כרא"ה, דבאמת גזירה דאב"י אטו ב"י רחוקה היא, ויש לקרב החשש ע"פ שיט' בעה"ת דאם הוחמו מים תוך מעל"ע בעי מעל"ע מחימום המים או משום דח"ע נ"נ כמ"ש ב"י סימן ק"ג או כמ"ש הש"ך משום דנ"ט בר נ"ט דאיסור' הוא ולכ"ע אסור, ויש חשש קרוב אב"י אטו ב"י היינו שיטעו בזה כשיחמו בו מים בתוך מעל"ע ורגיל הוא בכלי האסור לחמם מים לרחיצה ויחשבו מעל"ע מעת שבישל האיסור בתוכו ועל זה לא הורה המורה רק שישהנו מעל"ע וחשש קרוב הוא כנ"ל

לפ"ז בכלי שבישל בה בשר או חלב דל"ב שיהיה רק מעת שבישל חלב או בשר בתוכו דליכא לא משום נ"נ ולא משום נ"ט בר נ"ט כמבואר, וליכא משום חימום מים רק למגזר אטו ב"י מבישול חלב או בשר וזה חשש רחוק ולא גזרו כ"כ

לפ"ז י"ל הגם דרבו החולקים על הרא"ה ודחו ראיותיו ורשב"א מביא ראי' נגדו מקדירות בפסח, ועכצ"ל דחששו כ"כ ועשו הרחקה משום שמא יבשל בב"י מבישול ראשון דווקא בדאוריית' עשו הרחקה כ"כ, אבל באיסור בב"ח דרבנן ניהי דס"ל לר"א דגם בדרבנן יש לאסור ותברא לפנכא, היינו דחייש לחשש קרוב לבוא שמא ישתמש אחר שהוחם בו מים תוך מעל"ע ויחשוב מעל"ע מבישול ראשון, אבל בהיתירא בלע לחוש שמא יבשל בתוך מעל"ע מבישול ראשון שזה חשש רחוק ביותר לא נשמע מר"א, וכיון דלולי דנשמע מר"א דאפי' בדרבנן אסרו אב"י היינו אומרים דבדרבנן לא אסרו מר"א לא מוכח רק באיסורא בלע ויש חילוק נכון לחלק בין היתיר' ובין איסורא בלע מנ"ל להחמיר כ"כ, וכן משמע מריטב"א חולין צ"ז שכ' וז"ל משא"כ בזו שחלב איסור דאוריי' משמע דווקא באיסור דאוריית', וכיון דבמלתא דרבנן נלפע"ד יש לצדד להקל, וכ"ש אחר שהגעיל הכלי ג"פ דרשב"א בתה"ב ס"ל לעיקר הדין דמהני הגעלה ג"פ לאיסורי דרבנן אפי' יש להם עיקר, ובקצור כ' דיש לחוש להחמיר, וכה"ג שבלע היתירא ואיסור דרבנן, סמוך לבי לא אירא לומר דהמקיל לא הפסיד וכתורה הורה

הנלפע"ד כתבתי בחפזי, ואתה ברוך ד' שים עיניך על דברינו כי בעל נפש אתה והיה זה שלום לך כנפשך ונפש דודך אוה"נ מברכך מרחוק מקרב הלב פ"ב ב' כ"ז מרחשון ברכות לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה נו

חיים ברכה ושלום לאהובי בני תלמידי חמדת לבבי המופלג בתורה וביראת ה' טהורה, חריף ובקי משנתו זך ונקי חיציו שנונים כש"ת מה"ו שמחה בונם סופר ני' יושב על התורה והעבודה בע"מ וויען יע"א

מע"י אצבעותיך שמחוני, ואבוא להשיבך על ד"ת שהקשית לשאול על הרשב"א תה"ב מובא בב"י סימן צ"א שהקשה לשיטת רש"י אבל צלי היינו צלי רותח כיון שמונח בתוך הכמכא ושוקעת בתוך הכמכא וצף ע"פ הו"ל לאסור כולו, והעלה דכל מה שהוא במקומו כחו חזק ומקרר למה שנפל בתוכו, והוקשת למה הקשה רשב"א על רש"י דמפרש צלי רותח הלא ברייתא מפורשת היא בפסחים פ' כיצד צולין בשר רותח שנפל לתוך חלב צונן דמותר בקליפה הא הבשר משוקע תוך החלב, קושיא זו עצומה צ"ע טובא ומצאתי' מאז זה שנים רבות בתשוב' זקנינו מ"ו מאוה"ג זצ"ל בכתבים ס"ס קפ"ג, ולדידי קשיא עוד מנ"ל לר"ת ויתר ראשוני'