כתב סופר יורה דעה פו

וא"כ אליב' דר"י תקשה איך סובר כר"ע הא מבב"ח א"א למילף וטע"כ מנ"ל וא"ש ועיין

ובדברינו אלו מצאנו מזור ותרופה למה דקשו בה טובא קמאי דקמאי בענין ביטול טעם בבב"ח, תוס' בע"ז פ' השוכר הקשה כיון דהיתר בהיתר אינו בטל א"כ איך שייך ביטול בבב"ח הא התערובת גורם האיסור וכמו בגד שאבד בו כלאים דלא בטל כן בזה, ותי' תוס' שאני בב"ח דדרך בישול אסרה תורה, והתוי"ט ריש מסכת שקלים הקשה נילף מבב"ח דבטל, ותירץ דבב"ח חידוש הוא ורבים מקשים א"כ אביי דהוכיח דלאו חידוש הוא איך הבין מתני' בנ"ט הא היתר בהיתר בכ"מ לא בטל, והרא"ש הלכ' כלאים תירץ דבב"ח לאו מטעם ביטול אתינן עלה אלא דרך בישול אסרה תורה ולא התחיל האיסור עד שיהי' כ"כ בו עד שיתן טעם ופחות מזה אין כאן התחלת איסור וכך גזרה חכמת התורה ואין זה משום ביטול, ולכן אין למילף ביטול היתר בהיתר מבב"ח והדברים נכונים והסברא עמוקה, אבל עדיין קשה לאביי דלא ידע מדרך בישול אסר' תורה עד שחידש לו רבא קשה איך הבין מתני' בב"ח בנ"ט וכ"ז צ"ע וקשו בה קמאי ולא בארו כ"כ

ולפמ"ש א"ש הכל בשאומר למאן דיליף איסור אכילת בב"ח מלא תאכל כ"ת יש ליישב בפשוט הא דאיכא ביטול בבב"ח עפמ"ש תוס' חולין קט"ו ע"א ד"ה חורש דבב"ח התועבה ניכר יותר ממבשל בשבת, נ"ל להסביר דהתועבה ניכר ע"י טעם שנרגש בו משא"כ במבשל בשבת ועיי"ש ברש"י דיש להעמיס דברי תוס' גם ברש"י אלא שקיצר, ולפ"ז לא קשה למה בב"ח בנ"ט הא היתר בהיתר לא בטל י"ל כ"ז שאין בו טעם לא ניכר התועבה ואין בו איסור דל"ת כל תועבה ול"ק קושי' תוס' ורא"ש על ביטול בב"ח רק למאן דנפק' איסורו מג"פ ל"ת או לא תאכלנו וכיוצא דרשא שם, וע"ז תירצו שאני בב"ח דרך בישול ומבאר הרא"ש דלא התחיל איסו' רק כשיתן טעם וכמ"ש, ומעתה א"ש הכל דאמר אביי אי חידוש הוא היינו דנפקא למתני' מלא תבשל ג"פ או לא תאכלנו כי ליכא נ"ט נמי לאו משום חדושו נוסף על החידוש אלא הא לא שייך ביטול כיון דהיתר בהיתר הוא, וע"כ לאו חידוש הוא והיינו משום דנפק' לי' מלא תאכלנו כ"ת וא"כ א"ש דבנ"ט דווקא דאי ליכא נ"ט לא ניכר התועבה ורבא אמר לעולם חידוש הוא ודרך בישול אסרה תורה ולא התחיל האיסור עד שיתן טעם ולא מטעם ביטול אתינן עלה וכמ"ש הרא"ש ומיושבים כל הקושי' והדקדוקי' ע"ד נכון בעזה"י

ומיושב בזה הא דרמב"ם כ' דרש דג"פ לא תבשל, ולא מל"ת כל תועבה, ועיין אריכת פלתי ריש הלכ' בב"ח, ולמ"ש א"ש כיון דמסקנת רבא בחולין דבב"ח חידוש הוא וכן סתם סוגי' כאן ובנזיר ס"ל חידוש ע"כ ס"ל מג"פ לא תבשל, ולא מל"ת כל תועבה וא"ש וק"ל: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה נד

כהן שדעתו יפה, יעמוד חי לפני ד' לשרת בקודש, ה"ה הרב המופלג חרוץ בע"פ מלא ברכת ד' כש"ת מו"ה משה כהן ראפאפארט ני' בשבת תחכמוני בקהל אטשאד יע"א

לא ידעתיו אכנהו ולא שמעתיו לתארהו גם מקומו לא ידעתי איו וזה שבועות אשר קן קולמסו הגיע הנה, בעת שהייתי הרחק נדוד מקהלתי והונח מכתבו מן הצד, וכעת חפשי בין המכתבי' הגיע יקרתו לידינו, ולהיות שואל כהלכה במעשים בכל יום שמתי עיוני עליו ונפשו בשאלתו לשמוע מה עמדי ע"ד תנורים של ברזל (שפארהערד) שמבשלים קדירות של בשר ושל הלב יחד, וכל פעם נשפך מן הקדירה של בשר על התנור וכו"פ משל חלב, ומושיבין במקום שנשפך של בשר, קדירה של חלב, וכן איפכא בלי שום הכשר, ועיניו ראו וכן תמהו על זה, ועיני כבודו שוטטו בכ"מ הראוי' ומורה באצבע על פסקו של רמ"א סימן צ"ב ס"ח כלי שנוגע בכלי אין אוסרי' זא"ז, ובט"ז ממש כנדון שלנו והראה פנים לכאן ולכאן כאשר יבואר לפנינו, ואחר עיון מעט לפי מסת הפנאי אחווה דעתי בעזה"י

הנה מקור דין זה יוצא מהא דקיי"ל כשיטת ר"פ דאין בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב והוא בטוש"ע סימן ק"ה, וכ' שם בד"מ אות כ' מהגש"ד בשם ר"י מאייברא, דל"א אין בלוע יוצא וכו' ואין הנאסר יכול לאסור וכו' אלא במאכל שיש בו טעם בעצמו ולא מכלי, וראיה מדגים שעלו בקערה דמותר מטעם נ"ט בר נ"ט ולא התיר משום דאין הבלוע בקערה הולך בדגים בלא רוטב, וכ"פ באו"ה הארוך כלל ל"ו, ותמה אני למה לא הביא דברי רשב"א עצמו בחולין סוגי' דטיפת חלב, כשכתב באורך דין זה דאין בלוע יוצא מחתיכה וכו' כתב אבל בכלי מוכח דיוצא, וצ"ל הטעם משום דאין לו טעם מעצמו, ומביא עוד ראיה מקערה שמלח בה בשר וכו' דמשמע אפי' בלי רוטב, והמתיק הדבר מדחזינן הכשר הגעלה וליבון לכלי ולא למאכל

והנה בהגש"ד העלה חילוק זה על ראב"י שבהג"ה פרק כה"ב דשומן שנבלע בכלי אוסר שכתב בהג"ה דחולק על בעה"ת ושלא תקשה עליו ראית הבעה"ת דאין בלוע יוצא מחתיכה ולכן נכנס לחלק לבלוע בכלי בין בלוע לבשר, וכ' הגם מן המרדכי פ' כה"ב לא נראה כן היינו מדלמד מדין דאין בלוע יוצא מחתיכה לכלי שנגע בכלי, מ"מ העיקר כן דמוכח מהא דדגים שעלו בקערה, וביש"ש פ' כה"ב העלה דמרדכי ג"כ ס"ל דכלי מפליט בלא רוטב והיינו למאכל ושאני כלי שנגע בכלי דומה לחתיכה בחתיכה וכן פסק הרמ"א סימן ק"ה ובש"ך ס"ק כ"ג מביא חילוק זה של היש"ש וזה כעין שכ' הש"ך סימן צ"ה ס"ק כ' וה"נ שאין כלי מפליט ומבליע שהוא קשה בלא רוטב

ונ"ל לפ"ז דכיון דיליף המרדכי כלי שנגע בכלי מחתיכה שנגעה בחתיכה דיו לבא מן הדין להיות כנדון דבשכלי בלוע משמן אוסר כלי בנגיעה כמו בלוע שמן שיוצא מחתיכה בלא רוטב וקו"ח לכלי שנגע בכלי, דהא כלי מפליט בלי רוטב למאכל, משא"כ בחתיכה לחתיכה, ואם כי מחלקי' בין מכלי למאכל לכלי לכלי דקשה כלי לבלוע, אבל לא גרע מחתיכ' לחתיכה, דשמן יוצא בלא רוטב, וכ"ש הוא מכלי לכלי כן נראה לכאורה

אלא דמרשב"א חולין שהבאתי לעיל נ"ל דבכלי אין לחלק בין שמן לכחוש ואין חילוק זה רק בחתיכה דהא הרשב"א מביא ב' ראיות, א' מקערה שמלח בה בשר וכ', ועוד מדגי' שעלו בקערה שמותר משום נ"ט בר נ"ט ולא משום דאינו פולט, ואי יש לחלק גם בכלי בין שמן לכחוש כמו בחתיכה אזדא ראיה זו די"ל דלכן הוצרך לומר משום נ"ט בר נ"ט דהוא טעם והיתר מספיק אפי' בלעו הקדירה שמנוני' וע"כ דבכלי ליכא חילוק ומן מה שהביא ראי' מקערה שמלח בה בשר ל"ק דלמא בקערה שמלח בשר שמן דסתמא קתני אפי' כחוש וכן דייק רשב"א דמשמ' אפי' בלא רוטב דסתמ' קתני אבל מן הראי' דמביא מדגי' שעלו קשה שפיר כמ"ש וע"כ כהנ"ל

ועוד נ"ל ראיה מהימנא ממ"ש הג"ה פ' כה"ב דראב"י דס"ל דשומן איסור בקערה אוסר המאכל ש"מ דל"ל כסה"ת, ואי יש לחלק בכלי בין בלוע שמן או כחוש מנ"ל לומר דחולק, גם התרומות ס"ל בבלוע שמנה בחתיכה דיוצאה בלא רוטב ואוסרת וע"כ דבכלי ליכא חילוק בין כחוש לשמן ויש לדחות ראיה זו דהא ראב"י אמר דינו בקערה שמלח בה בשר ונבלע בה ונאסר שמנונית שבלוע בקערה וחוזרת ויוצאת ואוסרת ואם בלוע כחוש אינה יכולה לצאת רק השמנונית הדר הוי' לי' אין הנאסר יוכל לאסור כשאין איסור עצמו הדם יוצא רק השמנונית וע"כ דלית לי' האי כלל דאין בלוע יוצאת או אין הנאסר יוכל לאסור

אלא לפי דכ' הש"ך סימן ק"ה ס"ק י"ט דל"א אזיל היתר ומפטם לאיסור כיון שאין יוצא כלל משא"כ כשבלוע שמנונית יוצאת מעצמו ונכנסת יותר מכדי קליפה וזה תי' היותר נכון ביישוב קושי' ב"י, ולפ"ז במעשה דראב"י דשמנוני' שבקערה ודם שבתוכו שהם יחד נתפטם הדם משנוניתו ושני' יוצאים יחד, ומדכ' הג"ה דל"ל כהתרומו', והגש"ד ג"כ לא מצא מענה רק דכלי שאני ואוכל שאני לא כ' בלוע דשמנונ', ע"כ בכלי אין לחלק בין כחוש לשמן ועיי'

ועוד נ"ל ראיה מהג"ה רמ"א ס"ס צ"ז דאין אוסר רק כשזב אבל לא זב לא, ובמחבת כ' דנזהרי' לכתחילה והא גם בלא זב בולע מן הכלי לתנור וממנו לפת, וע"כ דאינו פולט אפי' שמן

והנה הש"ך סי' ק"ה ס"ק כ"ג הניח בספק אם בלוע שמנה בכלי שפולט לתוך מאכל אם מבליע בכולה, או רק כדי נטילה והניח בצ"ע, ועיין מ"א סי' תנ"א ס"ק ל"ו, ס"ל דאפילו בשמן אינו אוסר רק כדי קליפה, וכ"כ פר"ח ביו"ד סי' ק"ה דאפילו שמן אינה בולע יותר מכדי קליפה, וכ' כן מסברא דנפשי' בלי ראיה וראי' אלו יתנו עידיהן דבכלי ליכא חילוק בין כחוש לשמן, ובלועת שמן בכלי אינו מפליט במאכל יותר מכדי קליפה, אינו כ"ש בכלי שנגע בכלי דאינו יוצא אפילו הבלוע שמן, דכן משמע ממג"א רסי' קע"ג שחולק על הב"ח שאוסר בכלי של מאכל בשר שהושם על השולחן ואח"כ נותנין באותו מקום כלי של חלב שאוסר כדי קליפה, ומג"א חלק עליו מידי דהוה מכלי שנגע בכלי דקיי"ל דמותר ולא חילוק בין קדירות של בשר היו של שמן או כחוש ש"מ דאין לחלק והוא כשיטתו באו"ח סי' תנ"א הנ"ל וכ"נ להב"ח דס"ל כלי שנגע בכלי אוסר וכ' דבעי קליפה ולא חילק בשמן אוסר יותר וע"כ דס"ל דבכלי אין חילוק בין כחוש לשמן כנ"ל

אלא דטעמ' לא ידענא מה לי שמן בחתיכה ומה לי שמן בכלי ולא ידעתי מקום ספק של ש"ך למה לא יכנס יותר מכדי קליפה וכ"ש שא"י פשיטתו של הפר"ח ומ"מ כל הראיו' שהבאתי כראי מוצקות דראשונים ס"ל כן וצ"ל מלתא בטעמא דנקלש כח ופעפוע של השמן בדופני הכלי כהא דאמרינן א"א לקדירה ב"י דלא פגמה פורתא ועיין רש"י בע"ז שם וכעין דקיי"ל נ"ט בנ"ט