כתב סופר יורה דעה פה

ומ"מ יש לעיין לדינא, לפמ"ש הכ"מ דבעי דווקא שינער' גם לבסוף מטעמ' דידי' או לפמ"ש אני בטעמ' דבעי דווקא ניער גם לבסוף, דאל"ה חיישי' שמא לא ניער תחלה יפה, ולרב דס"ל בט"ח ליכא רק איסור דרבנן מוכח דאם לא ניער תחלה חיישי' שמא לא ניער יפה גם בדרבנן, אבל להלכ' דקיי"ל כלוי מתני' בבב"ח דאוריית', י"ל בדרבנן גם ר"י לא חייש לשמא לא ניער, ולרבי לא בעי ניער לבסוף דל"ח אפי' בניער רק מתחלה רק מדאוריית', אבל לא בדרבנן, ולשיטת רשב"א דגם בדרבנן חנ"נ ועכ"פ בבב"ח דרבנן כמו שבארנו בתשובתינו הראשונה, לכ"ע סגי' בניער תחלה דכ"כ האי שמא לא ניער יפה ל"ח בדרבנן כנ"ל, ומני ומינך תסתיים שמעתת' הלז, וע"י התעוררת שלך באתי אל העיון בדין זה ובארנוהו בעזה"י ועליך נאמר תלמיד מחכים רבותיו וברא מזכה אבא, וכל דילד' כוותיך תלד

והנני להשיבך בקצירת אומר ודברים ע"ד קושי' הפלתי סימן צ"ב על הר"ת דטעכ"ד ונהפך היתר להיות איסור וחייב ע"כ כזית מן התערובת לא מקשה ש"ס מידי על רב דגדי אסרה תורה ולא חלב מדס"ל ח"ז בשר וכו' לוקי' על אכילתו, י"ל באופן שקבלה חלב טעם בשר שנאסר ע"י טעם חלב ונהפך היתר חלב ונעשה איסור מכח טעם שקבלה מן הבשר והיא קושיא עצומה, והנה מ"ש הפלתי ולא בריר' לי' דבח"ז ג"כ אמרי' טע"כ ונהפך כן מבואר מתוך רש"י פסחים סוגי' דטע"כ עיי"ש, ובחידושי לסוגי' העלתי יישוב נכון, ע"פ מה שראיתי בכתבי קודש של אבא מאוה"ג זצ"ל שהעיר דמשמע על חצי זית חלב וח"ז בשר חייב דהחלב ח"ז משקה וכ"כ רש"י כיצד משערין דמלשון רב משמע הכי, והא ח"ז משקה אינו ח"ז כשנקרש, הוא מותיב ומפרק לה כיון דכתיב ל"ת גדי בחלב אמו ולא כתיב וחלב אמו נראה דעיקר הגדי ולכן ס"ד דרב ס"ל גדי אסרה תורה ולא חלב משום דמשמע דאיסור משום גדי הוא, וגם למסקנא דגם חלב אסרה תורה מ"מ עיקר הגדי ומשערי' החלב בשיעור הגדי ח"ז מכ"א כשיעור הגדי אלו דבריו הקדושים זצ"ל וש"י

ואומר אני בנו תלמידו להוסיף על מילי דאבוה הא תינח לאמת דגדי וחלב אסרה תורה, אבל אי גדי ולא חלב, גם אם החלב בלעה טעם בשר שנאסר משום בב"ח כיון דחלב עצמה אינה גורמת איסור דבב"ח רק ממה שקבלו טעם מבב"ח והו"ל כמים בולעים טעם מנבילה דפשיטא דבעי ח"ז או שיעור שלם כשיקרש יעמוד על שיעורו הראוי' כי כן איך אמר רב ח"ז חלב וח"ז בשר משמע דחלב כמות שהיא ח"ש וזה א"א אם לא שהחלב בעצמותה יש בה איסור בב"ח ומיושב קושי' הפלתי יישוב המיישב דעת בעזרת החונן דעת

ומדי דברי בדברת קדשו של אבא מאוה"ג זצ"ל באתי לידי יישוב קושי' מהר"ם שי"ף לשיטת רשב"ם בשקדם וסלק לא פלט כלל למה נקיט רב כזית בשר לתוך יורה גדולה גם במעט חלב החלב מותר דלא פלט כלל, ואמרתי ליישב דרב טובא קמ"ל אפי' ביורה גדולה הבשר אסור דיש לחקור כיון דכתיב לא תבשל דרך בישול דווקא אסרה וכתיב ל"ת גדי בחלב אמו, אולי לא הקפידה עד שיתבשלו שניהם החלב והבשר דרך בישול שיתן בשר טעם בחלב וחלב בבשר, אבל כשחלב כדי נתינת טעם בבשר ואין הבשר בנ"ט בחלב מנ"ל דאסרה תורה דלמא בעי דרך בישול גדי וחלב וצ"ע, ונתיישב לי ע"פ הנ"ל כיון דכתיב גדי בחלב העיקר הגדי וכיון שהגדי דרך בישול נאסר הגם שאין החלב מקבל טעם, וכיון דהבשר לא נאסר רק בנ"ט כ"ש החלב, אבל כל שיש בבשר נ"ט נאסר הבשר הגם דהחלב לא נאסרה כצ"ל, והא"ש דקמ"ל רב טובא אפי' ביורה גדולה דא"א ליתן הבשר טעם בחלב ואפי' לא היה קדם וסילק במקרה מ"מ הבשר אסור והבן

ויצא לנו מדברינו חידוש דין דאם בישל הרבה בשר עם מעט חלב דיש בבשר בנ"ט בחלב ואין בחלב שתתן טעם בבשר, גם החלב מותרת דעיקר הגדי ולא נתבשל כדרך בישול בכדי נ"ט וצ"ע לדינא כי לא מצאתי לי חבר בא' מחוברי חבר

ומה שכתבת איך אפשר דבב"ח אפל"ס מותר למ"ד דנפקא לן איסורו מל"ת כל תועבה, ושוב הונח לך דליכא משום ל"ת כל תועבה רק כשקבל טעם הנרגש וניכר וכתבת דאפשר שזה כוונת תוס', מלתא דמספקא לך פשוט לנו כי כן כוונת תוס', ואפשר יש להעמיס ברש"י שם ג"כ כוונה זו, אבל מ"ש דהונח לך בזה הא דאפל"ס מותר כיון שנסתלק הטעם נסתלק איסור דל"ת כ"ת גם אני עמדתי על חקירה זו בלמדנו הסוגי' בישיבה ולא הונח לי כיון דנאסר פעם משום דנעשה בו תועבה איך יחזור להיתיר' אחר דמפק' החלב מן הבשר סוף כ"ס נעשה בו דבר תועבה הניכר' לשעתה והארכתי בזה ביישוב הרי"ף דשביק להא דאמר רב כיון שנתנ' טעם וכו' דטרח הר"ן ליישבו, ואמרתי ליישב עפ"ז די"ל דס"ל לרי"ף דאפשר דרב ס"ל אפל"ס אסור הוא משום דס"ל דאיסור בב"ח מל"ת כ"ת לכן ס"ל דנשאר באיסורו, הגם דרבי ס"ל דאפל"ס ונ"נ בבב"ח והוא יליף מלא תאכלנו כדאית' לקמן קט"ו, מ"מ הוי ס"ל כרבנן לולי דרב פסק כר"י ורבי, וי"ל דרב לא הוי ס"ל כרבי לולי דס"ל דנפקא מלא תאכל כ"ת ואפשר משו"ה ל"א הלכה כרבי, דהוא ס"ל כרבי ולא מטעמי' דרבי דאלו הוי ס"ל כרבי בדרשא דאיסור בב"ח לא הוי ס"ל כוותי', ור' יוחנן דס"ל אפל"ס אסור הגם דס"ל כרבי מלא תאכלנו כדאמר לקמן כעורה זו ששנה רבי, הא ר"י במקום שמואל לא מכריע להלכת' אלא נגד ר"ל, ועיקר דפסקו נ"נ משום דרב הכי ס"ל ומרב ליכא הכרח דהכי ס"ל, אפשר משום דס"ל מל"ת כ"ת נפקא ולהלכת' ס"ל לרי"ף מלא תאכלנו או מג"פ ל"ת נפקא כדפסק הרמב"ם, נקיט להלכת' כשמואל ויתר אמוראים דס"ל אפל"ס מותר בכל איסורי' ואפי' בבב"ח דלא אמרו חוץ מבב"ח כן י"ל ועיין

ובמ"ש במ"ש תוס' ע"ז פ' השוכר דבב"ח שאני דדרך בישול אסרה תורה, ועל מ"ש הרא"ש ה' כלאים דלא מתחיל האיסו' רק אחר נתינת טעם ולא מצד ביטול, והוקשה לך כ"ז א"ש לרבא ולאביי בס"ד קשה, עיין תוי"ט ריש שקלים ובח"ס יו"ד סימן ולמלאות מאויי נפשך במלואו כי אהבה דוחקת, להשקותך ולרות צמאונך מדברינו אשר אליך מתוקות צויתי להעתיק לך דברים ככתבם הכתובים אצלי בזה בסוגי' דטע"כ זה שנים קדמוניות: ד' יאיר עינינו בתורתו ויאריך שנותינו בטוב ובנעימת התורה כאות נפש אביך מנשקך ומברכך מרחוק מקרב הלב, כה לחי אתה שלום וביתך וכל אשר לך שלום וכ"ט

העתק מחידושי לסוגי' דטע"כ

יליף מבב"ח וכו' ורבנן בב"ח חידוש הוא וכו' הקשה תוס' לאביי בחולין ק"ח דס"ל בב"ח לאו חידוש מה יענה לרבנן למה הוצרכו למילף מנזיר ולא מבב"ח, ונלפע"ד ליישב, בשנבין דאביי מסופק אי בב"ח חידוש הוא או לא והוכיח ממתני' דע"כ לאו חידוש הוא במה תלי' ספיקתו אי חידוש הוא או לא, וגם הא באמת חידוש הוא דאי תרו לי' וכו' ונלפענ"ד לבאר, הנה ש"ס קאמר הכי אי תרו לי' שרי ואי בשיל אסור, צ"ל הול"ל דמותר לשרות ואסור לבשל, ורש"י הרגיש קצת ופירש מותר לשרות ואסו' לבשל, ונלפע"ד דאין לומר שחידושו דמותר לשרות ואסור לבשל דאין דומה זה לזה בישול ע"י אור וזה ע"י כבישה ומצינו גם בשבת מותר בישול בחמה ואסור באש וכיוצא בו וכך אסורו דבשל בב"ח ע"י אור ולא ע"י כבישה ומכ"ש לפי דס"ל לפוסקים דכבוש כמבושל לענין בלוע שבולע ומפליט כמו מבושל אבל אינו מבשל א"כ אין לעשות חידוש מדשרי מלאכת כבישה ואסור הבישול באור, ולכן קאמר אי תרו לי' שרי ואי בשיל לי' אסור היינו אחר שנתערב ונבלע זה בזה ע"י כבישה כמו ע"י בישול וענין אכילה א' הוא ולאכול כך יחד ע"י כבישה שרי וע"י בישול אסור, ושרי לן מה דאסר לן אותו דבר בעצמו זה חידושו כנ"ל

ואומר מעתה למאן דיליף איסור אכילה בב"ח מלא תאכל כ"ת אין כאן חידוש כלל דשרי לן אי תרו כיון דאיסור אכילה רק משום שעשו בו תועבה ע"י בישול ועבר על מימרא דרחמנא וכיון דבשרה לא עבר על מימר' דרחמנא אינו מתועב לכן מותר לאכלה והא דשרי' בנשר' ליכא חידוש כמ"ש ממילא גם היתר אכילה ע"י שריי' אינו חידוש דתלי' אכילה זה בזה, אבל אי נפקא אכילה מג"פ לא תבשל או מלא תאכלנו ויתר דרשות שם ואיסור אכילה איסור בפ"ע ולא משום תועבה שפיר איכא חידוש' דשרי' לן בשריי' שנתערב כמו ע"י בישול ואסר לנו ע"י בישול כנ"ל ועיין

ואחר היצעה זו א"ש ספיקת אביי במתני' שם אי ס"ל בב"ח חידוש או לא דהא פליגו תנאי ואמוראי טוב' מהי' נפקא לן איסו' אכילה דבב"ח, ושקיל וטרי אביי אי מתני' דשם ס"ל דחידוש הוא והיינו דס"ל כמאן דמוציא איסור בב"ח מג"פ לא תבשל או לא תאכלנו, או ס"ל דלאו חידוש דנפקא למתני' איסור אכילה מל"ת כל תועבה ולאו חידוש הוא, והוכיח מדאסרה מתני' בנ"ט דווקא, ואי חידוש אע"ג דליכא נ"ט נמי וע"כ דלאו חידוש הוא היינו דמתני' ס"ל לאו חידוש הוא דנפק' למתני' איסור אכילה מלא תאכל כ"ת כנ"ל, והרי נתבאר לנו היטיב ספיקת אביי, וממילא מיושב קושי' תוס' הא רבנן דר"ע ס"ל ע"כ דחידוש הוא, הם נפקא להו איסו' אכילת בב"ח מג"פ לא תבשל כתנא דבי ר"י ושפיר חידוש הוא, ובאמת לרבנן בב"ח אע"ג דליכא נ"ט, ואביי לא הוכיח רק מתני' דט"ח דס"ל בב"ח בנ"ט ס"ל לאו חידוש הוא דנפק' לה מל"ת כ"ת כנ"ל, וזה יישוב נכון מאוד לפע"ד

אלא דלכאורה קשי' מה דקאמר ור"ע וודאי בב"ח חידוש הוא, י"ל ר"ע לאו חידוש הוא דס"ל דנפק' מלא תאכל כ"ת, ויישבתי זה ע"ד פלפול התלמידים, אבל הפשיט הוא כיון דאזיל כאן לר"י דס"ל כר"ע, ור"י ס"ל בחולין כרבי דנפקא מלא תאכלנו