כתב סופר יורה דעה פד

לגמרי מן חתיכה ראשונה ונשאר משהו, אין זה בכלל מבטל איסור שמערב איסור בהיתר או מוסיף היתר על תערובת שמערב המותר עם האסור, אבל כשממעט ומוציא הבלוע מכבר כדי שיחזור היתר שלו להיתי' שלא נשאר רק בלוע משהו רחוק בעיני שיהי' אסור משום מבטל איסור, ומשום כ"ז ס"ל דבשארי איסורים ל"א נ"נ

ואחר הוצעה זו ובהקדם מ"ש האבני מלואים בסוף ספרו בתשובותיו בתרומה אסור לבטל מדאורייתא דמשמרת תרומותי כתיב עיי"ש, מעתה מיושב קושי' הר"ן מירושלמי דתרומה שאני מכל איסורים כיון דאסור לבטל מדאורייתא ואפי' לבטל כדי לשפוך המים אסור נקרא שם איסור על התערובת ושוב לא פקע שם איסור מיני' לעולם וא"ש נכון בעז"ה

מן כל האמור נלפע"ד דוודאי בבב"ח דרבנן נקטי' כפסק של רמ"א סי' צ' ועפמ"ש הט"ז, אבל בשאר איסורים דבלא"ה חומרא הוא דמחמירין דנ"נ וכ"ש בדרבנן שי"ל דגם רשב"א ס"ל דבשאר איסורים ל"א דנ"נ והראנו לדעת כי כן שיטת רש"י עכ"פ בשארי איסורים וגם הראיות שהבאנו מתוך פלפול של הלכה ממתני' וברייתא ומרב דס"ל גם בדרבנן אמרי' נ"נ מכ"ז לא מוכח רק בבב"ח דרבנן, אבל בשארי איסורי' לא מוכח, וגם הטעמנו טעם לשבח לחלק בין בב"ח לשארי איסורים בדרבנן, מכ"ז נ"ל המקיל במלתא דרבנן בשארי איסורים לא הפסיד, ואין מזחיחי' אותו דיש לצדד אצדודי דהלכה כמותו, וד' יראנו נפלאות מתורתו, הכ"ד אביך מברכך בברכת התורה וברכת אהבה. פ"ב נגהי ליום ו' עש"ק לס' גם ברוך יהיה תרל"א לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה נג

שלום תנינא, משוכן מעונה, בכל עת ועונה, לה"ה בני חביב נפשי הרבני החרוץ ותיק מלא עתיק המופלג בתורה ויראה טהורה הקצין כש"ת מו"ה יעקב עקיבא סופר ני'

שמחתני בני בלוחות שניות מדברי סופרים עט סופר מהיר להשיב על דברינו בתשובה אליך כתיבנא, לרב דס"ל דאינו חייב על ח"ז בשר וח"ז חלב רק כשבא מיורה גדולה מוכח ממתני' וברייתא דאמרינן חנ"נ בדרבנן דטפה בוודאי אינה רק ח"ש, והקשית לשאול איך ס"ל לר"י דחיישינן שמא לא ניער יפה יפה, מ"ש מנשפך דמתירין מספק במב"מ כ"ש דלא לחוש כ"כ בדרבנן שמא לא ניער יפה יפה אלו דבריך, והטבת לראות, אבל ראי' ודמיון שלך לנשפך אינה עולה יפה כי שם לא אתחזק בתערובת אדרבא איכ' חזקת היתר של דבר שנתערב בו האיסור, ועיין פלתי סי' צ"ח שכ' דיש חזקת איסור לאיסור שנפל ויש חזקה מול חזקה והולכי' בדרבנן להקל, אבל כאן מיד כשנפלה הטפה על החתיכה שיש בה בנ"ט בלי ניער יפה החתיכה בחזקת איסור כשתעמוד כך בלי שיעשה בה מעשה ניער לערבה בין שארי החתיכו', וע"י ניעור צריך להוציא מחזקתה לכן חייש ר"י לשמא לא ניער יפה ואוקמי' אחזקת' ואפי' בדרבנן ל"א ספיק' להקל לכמה פוסקים היכא דאתחזק איסור, ורבי לא חייש לשמא לא ניער יפה דס"ל דאין זה חשש כלל

וי"ל דלא נראין דברי ר"י לחוש לשמא לא ניער רק הגם דאתחזקה החתיכה מיד כשנפלה הטפה דנגד זה איכא חזקת היתר דשארי חתיכות דלא אתרעו כלל קודם שניער, הגם דחזק' שאר חתיכו' ל"מ לחתיכה זו שנולד בה הספק עיי' מהרי"ל סימן קס"ג, מ"מ כאן לענין חשש ניער מצרף רבי חזק' שאר חתיכו' דאם נימ' שלא ניער יפה יאסרו גם שארי חתיכות, והא"ש הא דקאמר ש"ס דנראין דברי חכמים לרבי בשניער מתחלה ועד סוף ונתקשו בו למה בעי ניעור לבסוף הא בניער תחלה סגי, ולמ"ש א"ש דווקא בשניער גם לבסוף שיש לנו לדון בכל חתיכות אם אסורות דאם לא ניער יפה מיד נאסרו כולם בזה ס"ל לרבי דל"ח לשמא לא ניער יפה, אבל כשלא ניער לבסוף רק תחלה ואין נפקות' רק אות' חתיכה אם חוזר' להתיר' דשארי חתיכו' ממ"נ מותרות לדס"ל דאין הנאסר יוכל לאסור ועיין לח"מ, וכיון שאין לצרף חזקת שארי חתיכות חתיכ' זו ל"ל חזקת היתר גם רבי ס"ל דחיישי' שמא לא ניער יפה, הגם דאין מוכח מרבי דהכי ס"ל ואפשר בניער רק לכתחילה לא חש כיון דר"י ס"ל גם בניער לבסוף דחיישי' דלכ"ע איירי בניער לבסוף מדאוסר כולם, מה להון לעשות פלוגת' רחוקה דרבי לא חייש אפי' בניער רק לכתחילה ולכן קאמר ש"ס דרבי מתיר רק בניער מתחלה עד סוף וא"ש

ומצאנו בדברינו מקום יישוב למ"ש הרמב"ם דאם ניער מתחלה ועד סוף דאותה חתיכ' חוזרת להתירה והקשה הטור למה בעי ניער לבסוף והקשו על הטור הא הרמב"ם הש"ס נקיט, ונ"ל דבלשון ש"ס י"ל כמ"ש הלח"מ דנקוט ניער לבסוף לר"י דמשו"ה כל החתיכו' אסורות ולרבי ג"כ נקוט הכי אשגורי לישנ' לר"י, אבל להרמב"ם א"א לומר כן דהא הרמב"ם בהיתיר' עסק ובא דחתיכה זו חוזרת להיתר ולמה בעי ניער לבסוף, ולמ"ש א"ש דאם לא ניער לבסוף שאין לדון רק על חתיכה זו גם רבי חייש לשמא לא ניער יפה וא"ש נכון

וא"ש נמי מ"ש הרמב"ם אח"כ וכן כשנפל וכו' וא"י לאיזהו נפל ואם כוונתו שניער מתחלה מאי וכן שכ' ועיין ט"ז וש"ך סימן צ"ב ולמ"ש י"ל דרבות' קמ"ל דה"א כיון דלא ידעינן לאיז' מן החתיכות נפל כולם נכנסו בגדר הספק איתרע לחזקת כולהון וחיישי' לשמא לא ניער יפה קמ"ל כיון דסוף כל סוף ידעי' דלא נפלה רק לא' מהן מוקמי' אותו בחזקתי' ומועיל גם לחתיכה דאיתר' חזקתה ועיי'

עוד י"ל מ"ש הרמב"ם וכן איירי דלא ניער מתחלה ועד סוף וכן משמע מדלא התנה שניער מתחלה ועד סוף אלא איירי שניער תחלה הגם דבעי מתחלה ועד סוף מטעם שכתבנו דאל"ה אותה חתיכה באיסורה קיימא, וי"ל דווקא כשידוע על איזה חתיכה נפל אבל כשאינו יודע יש בכל חתיכה ס"ס שמא לא זו היא ואת"ל זו היא שמא ניער יפה, ול"צ לצרף חזקת היתר של חתיכות אחרות ומהני ניער תחלה והיינו וכן שכ' דדין אחר יש לו, ומ"ש דניער יפה היינו לאפוקי כשיודע או קרוב לו שלא ניער יפה והוא מלתא דלא רמי' עלי' בוודאי חיישי', אלא לפ"ז אסור לאכול כולם יחד עכ"פ, וי"ל עוד עמ"ש הפר"ח דרמב"ם איירי דיש ספק אם נפלה על חתיכה שחוץ לרוטב, או בתוך הרוטב ואין מחזיקין איסור ועיין פלתי, ולמ"ש א"ש ביותר דאיכא ס"ס שמא נפלה על חתיכה שברוטב ושמא ניער יפה ומותר לאכול כל התערובת יחד ומיושבים כל דברי הרמב"ם וסרו כל התלונות

ומה שנתקשתי בתי' הכ"מ דלכן בעי ניער לבסוף דבניער תחלה חיישי' שמא לא ניער יפה וכשניער לבסוף לא חיישי', מלבד מה שהקשה הט"ז קשה מה מועיל מה שניער לבסוף ג"כ אי חיישי' בתחלה לא ניער יפה הרי כבר נ"נ ומה מועיל ניער שלבסוף, יש לדחוק דאם ניער כ"כ בכח מסתמא ניער מיד יפה והוא דוחק, אבל יש לנו דרך מרווח, עפמ"ש תוס' לעיל ק' דבסופו להתפשט ל"א חנ"נ אפי' בבב"ח והיינו כשסופו להתפשט מאליו שלא ע"י מעשה, ולכן ניער לבסוף אסור והי' מחוסר מעשה דניער, ונ"נ קודם שניער, וי"ל כשעומד ומנער מתחלה ועד סוף גם שלא ניער תחלה יפה מ"מ הרי עומד ועושה הניעור ודעתו לנער עד סוף לאו מחוסר הוא והוי כסופו להתפשט דל"א נ"נ כן י"ל בכוונת הכ"מ

ויש להבין בדברינו אלו פלוגת' דר"י ורבי אי חיישי' לשמא לא ניער יפה ואנחנו לא ידענו במה פליגו, גם להבין דברי רבי נראין דברי ר"י וכו' ונראי' דברי חכמים, הא פלוגת' דר"י וחכמים לאו בחשש דשמא לא ניער יפה היא, ולא שייך ע"ז נראין ואין נראין ואפשר דגם חכמים ס"ל דחוששי' לשמא לא ניער יפה אי הוי ס"ל דחנ"נ ועיין ראש יוסף שנתקשה בזה והוא דקדוק עצום, ולמ"ש י"ל דפלוגת' דר"י ורבי בחשש שמא לא ניער יפה הוא דר"י ס"ל חנ"נ אפי' בסופה להתפשט מאליו או עכ"פ ע"י מעשה הגם שעומד ועושה וכבר התחיל, לכן ס"ל דחוששי' שמא לא ניער תחלה יפה הגם שניער לבסוף אסור, ורבי הגם דס"ל חנ"נ כר"י אבל בסופה להתפשט ס"ל דלא נ"ה, והא"ש דאמר רבי נראין דברי ר"י דס"ל נ"נ בשלא ניער מתחלה ועד סוף, אבל כשניער מתחלה ועד סוף לא ס"ל כותי' לחוש שמא לא ניער יפה דס"ל בסופו להתפשט דל"א נ"נ, והיינו ונראין דברי רבנן בשניער מתחלה וע"כ דל"א נ"נ בסופו להתפשט ממילא אין כאן בית מיחוש ועשה רבי פשר דבר בענין חנ"נ בין ר"י לרבנן ושייך שפיר נראים ואין נרא' שהוא באותו דבר דפליגו ר"י ורבנן וא"ש נכון ויש פנים לתי' הכ"מ מן הסוגי'

ודע דמ"ש תוס' דבסופו להתפשט אפי' בבב"ח מותר צלע"ג מאז מדמקשה ש"ס על רב חלב אמאי מותר ח"נ היא, הא סופה להפשט ל"א חנ"נ, ולפי דברינו הניתני' בסמוך י"ל קצת דלפמ"ש דפליגו ר"י ורבי, והיינו כד מייתי פלוגת' זו ומפרש' דנראין וא"נ, נראי' דברי ר"י בשלא ניער ודברי רבנן בניער פליגו בזה תנאי' י"ל רב כרבי ס"ל, אבל עד דלא ידע כ"ז ס"ל לש"ס בפשיטות דסופו להתפשט עכ"פ בבב"ח דנ"נ מדאוריית' גם סופה להתפשט אסור כן י"ל לחומר הקושיא

ונחזור למקום שיצאנו משם דא"ש הא דחושש ר"י כ"כ באיסור דרבנן הא חשש זה ע"כ חשש רחוק הוא, דהא רבי לא חש לי', למ"ש אפשר דשמא לא ניער יפה חשש קרוב הוא לכ"ע אלא דרבי ס"ל סופו להתפשט מותר ממילא אין כאן חשש ור"י ס"ל סופה להתפשט אסור ולא במציאות או אם יש לחוש כ"כ פליגו וא"ש עיין: