כתב סופר יורה דעה פג

ויש להוסיף דברים דע"כ אביי ורבא ג"כ כלוי ס"ל מדאמר אביי ש"מ טעמו ולא ממשו וכו אי בב"ח חידוש הוא כי ליכא נ"ט נמי ואי ס"ל כרב ובמתני' ליכא רק בב"ח דרבנן לק"מ אי חידוש הוא כי ליכא נ"ט י"ל בוודאי בב"ח דאוריית' כי ליכא נ"ט נמי אבל בב"ח דרבנן דאסרו משום בב"ח דאוריית' לא החמירו רק בנ"ט ככל איסורי תורה וי"ל עוד דלא אסרו רק כשנרגש בו הטעם משום בב"ח דאוריית' שלא ידעו לחלק בין בב"ח לבב"ח אבל כשלא נרגש בו טעם ואין ניכר שהוא תערובת בב"ח לא מצאו מקום למגזר ועיין סברא זו ברמב"ן מלחמות פסחים סוגי' דריחא מלתא הגם בכ"מ ריחא לאו מלתא משום דלא ניכר שריח דאיסור הוא משא"כ בבב"ח ועיין ר"ן שם וע"כ דס"ל לאביי כלוי ומרבא שהשיב לאביי דרך בישול אסרה תורה משמע ג"כ דכלוי ס"ל בוודאי ראויה לקבוע הלכה כלוי דאביי ורבא בתראי כוותי' דלוי ס"ל

אלא דגם אם כלוי ס"ל עדיין קשה לי לפמ"ש הר"ן דלא דמי' חתיכה שבקדירה לצלי משום שהבל שבקדירה מוליך הבל בכולי', או לפי מ"ש הרשב"א בתה"ב דחלב שמן קצת ועיין ש"ך סימן צ"ב ופשוט לי דלר"ן דס"ל דצלי אינו רק בב"ח דרבנן דלא תבשל כתיב ה"ה נמי הבל זה הגם דמוליך בליעתו בכולי' מ"מ לאו בישול כדרך בישול הוא, וכן לרשב"א משום שמנונית שיש בו דמבליע בכולו אין זה אלא כטיגון וצלי, ומצאתי לי חבר בס' חו"ד והוא פשוט, וצ"ל הגם דס"ל לר"ן כל שאינו דומי' דבב"ח לא נ"נ היינו צלי וכבוש ומליחה דלא נמצא כמוהו בבב"ח לא אסרו משום לתא, אבל כשנבלע בכולו ע"י הבל הגם דמה"ת מותר כיון דדמי' לבב"ח שנתבשל דמבליע בכולו אסרו טפי דלא ידעו לחלק בין שנבלע בכולו ע"י בישול או ע"י הבל, כי כן הדר' קושיתי על אביי דלמא משו"ה קתני בנ"ט דלא נאסר רק מה שיש בו בנ"ט משום לתא דבב"ח דאוריית'

ולפי' רש"י ור"ן דניער הקדירה היינו ניער תחלה אם יש בו בנ"ט היינו הטפה מוכח שפיר מסיפא דבעי בב"ח דאוריית' בנ"ט דהא ניער תחלה לרוטב דהוא דרך בישול וע"כ דגם בב"ח דאוריית' בעי בנ"ט, וגם לרשב"א דמפרש ניער לבסוף אם יש בנ"ט על החתיכה קאי א"ש ג"כ דמוכח מסיפ' ל"ל דחתיכ' נ"ט בשארי חתיכו' הטפה עצמה תאסר כל החתיכו' משום בב"ח, ואין לומר כיון שכבר החתיכה נאסרה משום בב"ח קודם שניער שוב אין הטפה אוסרת מחדש שאר החתיכות כשיטת ש"ך סימן צ"ד דהרי מתחלה לא נאסרה החתיכה רק משום בב"ח דרבנן ע"י הבל או שמנונית וכשנתבשלה אח"כ ע"י רוטב נעשה בב"ח דאוריית' וא"ש

אלא דלשיטת רשב"א דניער שניער לבסוף קשה לי מנ"ל לאביי להוכיח מסיפא י"ל דמתני' ברוטב רכה דהא דלרשב"א ס"ל למתני' מב"מ בטל ויש בה נ"ט דסיפא על החתיכה וסתמא הרוטב ס' נגד הטפה, ואי לאו דיש בנ"ט דחתיכה משום החלב עצמה לא הי' נאסרי' במשהו דאמרי' סליק את הבשר ורוטב רבה על הטפה ומבטלה, ואפשר לומר דל"א סליק רק סליק את מינו וכו' דמב"מ בטל נפקא מדם הפר ולא ילפי' יותר רק במה דמצינו בנתערב במינו לחוד, כעין שכ' הר"ן דל"א מב"מ ל"ב רק כשאין דבר אחר של היתר מעורב בו, אבל לומר סליק הבשר ובטלה החלב ברוטב לא אמרינן כן י"ל, אלא הא הרשב"א ס"ל דה"ה דאמרי' סליק שאינו מינו וכו' והה"נ די"ל סליק הבשר כמי שאינו וחלב נתבטלה ברוטב וקשה כהנ"ל וצל"ע

ולא ידעתי פתר לקושי' זו אלא דרשב"א ס"ל צלי וטיגון דאוריית' ועיין פלתי סימן פ"ז דכ' דיש לומר דשיטת תוס' סנהדרין ג"כ הכי הוא

אלא לפ"ז קשה לי קושי' אחרית' על הרשב"א שנתקשיתי טובא בסוגי' לפי שיטת תוס' והרבה ראשונים דכל דנאסר במשהו לא אמרינן חנ"נ משום דאין בליעת משהו יכולה לצאת ואין הנאסר יוכל לאסור וכו' כי כן י"ל דרישא קתני בנ"ט באמת במשהו ג"כ נאסר ומה דקתני אם יש בו בנ"ט משום סיפא נקיט לומר לשער הקדרה לבסוף אם יש בה בנ"ט אוסרת החתיכות כולם משום דנ"נ וזה א"א רק כשקבלה טעם וברישא ליכא רבות' דנאסרה בנ"ט ומשום סיפא נקיט, ולשיטת ר"ן דלא ס"ל אין הנאסר יוכל לאסור וס"ל ג"כ דל"א נ"נ בשנאסר במשהו, וצ"ל טעמו משום דמשהו לא משכחת בבב"ח וכ"כ הפלתי בשיטת הר"ן והוא פשוט, לפ"ז לק"מ דשפיר הוכיח אביי דאי בב"ח אפי' ליכא נ"ט אסור שוב גם כשקבלה חתיכה רק משהו ונאסרה ג"כ חנ"נ, אבל לשיטת תוס' ורשב"א דס"ל דאין הנאסר יוכל לאסור וכו' ומשו"ה דבר הנאסר במשהו ל"א דנ"נ וכן בב"ח אם הוא במשהו ל"א דנ"נ במשהו וקשה כהנ"ל, ואין לומר דקשה לאביי ל"ל בסיפא כלל שיהי' החתיכה נ"נ ואוסרת ת"ל דחלב עצמה תאסר כולם במשהו הא ליתא דהא כבר נעשה הטפה בב"ח בחתיכה ראשונה שוב אין החלב מצטרפת לאסור שארי חתיכות מחדש משום בב"ח לשיטת הש"ך וצ"ע, וע"כ צ"ל דמתחלה לא נאסרה הטפה רק איסור בב"ח דרבנן דצלי דרבנן הוא, וא"כ אם בב"ח במשהו ל"צ לנ"נ דראשונה דהחלב עצמה אוסרת שארי חתיכות במשהו והוכיח אביי שפיר, אלא לפ"ז הדר' קושי' ראשונה לשיטת רשב"א דע"כ צ"ל דס"ל צלי דרבנן, וגם אם נימא דל"א סליק כה"ג קשה לפי שיטת הש"ך ויש ראי' לשיטת פר"ח דחולק על הש"ך וס"ל דגם אחר שנעשה פעם החלב בב"ח מצטרף שנית הבשר באיסור בב"ח וצ"ע

המורם מדברינו לשיטת הר"ן ודעימי' דבב"ח דצלי וטיגון מותר מדאוריית' מוכח ממתני' דבדרבנן ג"כ נ"נ וגם לפי' רש"י במתני' דלא איירי מנ"נ מוכח מבריית' דפליגו ר"י ורבנן דנ"נ בדרבנן ולדסוברי' דצלי וטיגון דאוריית' ליכא ראיה ואפשר רשב"א ור"ן דס"ל גם בדרבנן הר"ן לשיטתו ורשב"א ג"כ אפשר כוותי' ס"ל דצלי וטיגון דרבנן, ורמב"ם ס"ל דהוא דאוריית' הקצרתי במובן ועיין

והנה המחבר בסי' צ' קבע להלכה] כרמ"בם, והר"מא כרש"בא ועיין ט"ז שם, ועיין פלתי סי' צ"ב דמביא מכמה מקומות דתוספ' דכרש"בא ס"ל, וכ' דמסתבר לשיטת תוס' ודעימי' דאמרינן נ"נ בכל איסורים דכעין דאורייתא תקנו ואסרו בכ"מ בין בבב"ח בין בשארי איסורים אפי' בדרבנן, ולרמ"בם ודכוותי' ס"ל דבשאר איסורים לא נ"נ ר"ל גם בב"ח דווקא בדאורייתא נ"נ ולא בדרבנן, ולדבריו המחבר לשיטתו דנקיט להלכה דבשארי איסורים ל"א נ"נ נקיט גם בזה כרמ"בם דבדרבנן אפי' בבב"ח ל"א נ"נ ורמ"א דמחמיר דנ"נ גם בשארי איסורים ס"ל ה"ה בדרבנן נ"נ

אמנם כן מצאתי מאן דס"ל דבכל איסורים נ"נ ובדרבנן לא נ"נ, ונפקא לי כן ממ"ש רש"י בסוף הסוגי' בחלב הדבוק בחתיכת בשר ויש בו ליתן טעם בה ואפי' אין בו כזית דהוי ח"ש אסור מה"ת והחתיכה עצמה נ"נ עכ"ל, מדכ' דאפי' ח"ש וכ' משום שאסור מה"ת נרא' דס"ל דאי הוי דרבנן לא נ"נ, והא רש"י ס"ל דנ"נ בשארי איסורים כמ"ש בחלב הדבוק וס"ל דבדרבנן לא נ"נ, וע"כ ס"ל בשאר איסורי תורה גזרו משום לתא דבב"ח דאורייתא, אבל באיסורי דרבנן לא גזרו, או דס"ל דגם בבב"ח לא אמרו דנ"נ בדרבנן, או דכ"כ שארי איסורי דרבנן משום לתא דבב"ח דרבנן לא גזרו, ולחלק יצאו בין בב"ח לשארי איסורים ועיין

ואפשר דגם הרש"בא לא ס"ל דנ"נ בדרבנן רק בבב"ח אבל לא בשארי איסורים כמ"ש לשיטת רש"י, אלא האו"ה ומביאו הט"ז צ"ב ס"ק י"א ס"ל גם בשארי איסורי דרבנן נ"נ מוכח דס"ל לתוס' דהקשה מיין שנפל לבור דנימא חנ"נ הגם דהוא דרבנן וכן מדמקשה מבי דוגא ומדגים ועופות שמכ"ז מביא הפלתי ראי' דס"ל לתוס' אפי' בדרבנן אמרי' דנ"נ ומינה דאפי' בשאר איסורים ודרבנן ס"ל דנ"נ

וכשאני לעצמי היה נ"ל לומר מלתא בטעמ' דבשאר איסורים ל"א בדרבנן נ"נ ע"פ שיטת המרדכי דיצא לחלק בכלים בין כלים דמהני להו הגעלה דל"א נ"נ כיון דאית להו הכשר ע"י הגעלה מתחלה לא נקרא שם איסור עליו, דהא דבשארי איסורים נ"נ משום שנקרא שם איסור עליו ואינו חוזר להתירו לעולם, ויש לעיין גם מאכל שנבלע יש היתר ע"י שנתבטל ונתערב ויחזור להתירו, וצ"ל כיון שאסור לבטל ולהוסיף לכתחילה נקרא מיד שם איסור עליו דלאו בידו להתירו, ונראה שלזה כיוון רש"י ותוס' במה שכתבו דאפל"ס אסור אבל לכתחילה אסור דא"מ איסור, ולכאורה מה רצו בזה וכי דינא דא"מ אתי להשמיענו כאן, ולמ"ש כוונתם רצוי' כדי ליישב באו כיון דאפשר לסוחטו לא נקרא מעיקר' שם איסור עליו, לכן כתבו לכתחילה אסור ואין ביד אדם להתירו וכמ"ש

לפ"ז באיסור דרבנן דמותר להוסיף יש היתר לאיסורו ע"י שמוסיף עליו ובהיתר קמוסיף ממילא מעיקר' לא נ"נ ודמי' לכלים כהנ"ל, והיינו בשארי איסורים, אבל בב"ח דנעשה נבילה בעצמותו לא משום שנקרא שם איסור עליו גם בבב"ח דרבנן אפשר דנ"נ דלית' האי טעמא כמובן, והיינו לשיטת ר"פ דבדרבנן מותר להוסיף אבל לשיטת הרא"ש ביצה דאסור להוסיף לית' לדברינו ועיין

ומדי דברי מחילוק זה שחלקנו לענין נ"נ דתלי' אם מותר לבטל, מצאתי מקום יישוב לקושי' ר"ן החמורה ביותר על שיטת ר"א ודכוותי' דס"ל דבשארי איסורים ל"א נ"נ מירושלמי דגריסין של תרומה וכו' ופר"ח כ' שהיא קושי' היותר חמורה דבעי יישוב ומתוכה הכריע דבכל איסורים אמרי' נ"נ, ועיין פלתי שדבריו לא א"ש לשיטת הטור דחתיכה עצמה חוזרת להתיר', ואמרתי ליישב די"ל מאן דס"ל בשארי איסורי' ל"א נ"נ, ול"א כיון שכבר נקרא עליו שם איסור ואפי' אותה חתיכה חוזרת להתיר' משום דאפשר לבטלה דמה דאסור שאין לבטל הוא רק דרבנן ולא נקרא עליו שם איסור רק מדרבנן ול"א דשוב לא פקעה, ועוד הא אפשר לבשל החתיכה במים כדי לשפוך המים וכה"ג ליכא משום מבטל כמו הגעלת כלים וכמ"ש הר"ן בע"ז, ואפי' תימא א"א לסוחטו