כתב סופר יורה דעה פא

ובזה מיושב קושי' קונטרס שיחת חולין ששמעתי בשמו מאבא זצ"ל ניליף רוב מלך ולא לכלבך כיון דמשלח דלמא נטרפה וע"כ דאזלינן בתר רוב, ולדברינו לק"מ קודם שידעינן רוב ממק"א הוי דחקינן לך לכלבך שמזונותן עליך והבן

ונבוא למטרת כוונתינו שהראנו לדעת כי רבו כמו רבו שיטות ראשונים דחולקים על תוס' ומי בראש בה"ג דחולק וס"ל ביצת השרץ אסור' ותוס' יחידאי הוא ובטל במיעוטו, בוודאי נקטינן דביצת שרץ אסור מדאוריית' ויפה עשו טוש"ע שלא כתבו ביצת השרץ דמותר ולא הביאו אפי' בשם י"א וכ"ש הוא כשרקמה מביצת עו"ט כמ"ש לשיטת הרמב"ם, וטור מעתיק לשון הרמב"ם לאפוקי הרשב"א כנלפע"ד

ונראה לי לפי שיטת תוס' דביצת השרץ מותרת דווקא בשאנו יודעי' בוודאי שהוא ביצת השרץ של צב והלטאה או חומט שכולם מטילים ביצים כמ"ש רש"י חולין קכ"ו ע"ב, אבל ע"י סימן האמור בבריית' בידוע שהוא ביצת השרץ אין להתיר לאוכלה דלמא של נחש הוא כקושי' ש"ס, ונרא' דווקא של שרץ דמטמא ס"ל לתוס' דמותר דילפינן טפי מטומאה שאין מטמא מדנילף ממק"א לאסור מבת היענה, אבל נחש דשרץ הוא ואינו מטמאה ליכא למילף מטומאה ואסור כמו ביצת עו"ט וש"ס דקאמר שאם רקמה דווקא רקמה לוקה דאם לא רקמה שמא צב והלטאה הוא דאינו אסור רק ברקמה, ולכן בעי דווקא רקמה, ובזה מיושב קושי' מהר"מ שי"ף על דלא קאמר נ"מ דשרץ הוא כל שלא רקמה מותר ונדחק ולפמ"ש א"ש דאין להתיר דלמא דנחש הוא, ואם להקל מקשה דלמא דנחש הוא ע"כ צ"ל דרובא לאו דצב והלטאה וחומט הוא, דיש ג"כ כמה מיני נחש, או דמין נחש גדול והרבה ממיני שבשרץ שמטמא כעין שכ' תוס' במיני' שבכל טמא וטהור, כ"ש להתיר דיש לחוש שמא דנחש הוא, וא"א לאכול של שרץ רק כשידענו ע"פ ראי' דיצא מן צב וכדומה לו דמטמא כנ"ל ועיין

טרם אכלה דברי אציע פה מה שהקשתי בחידושי לחולין דהיה יוכל לומר דנ"מ בסי' לביצת השרץ הוא לפי המבואר סי' צ"ח מתשובת הרא"ש דב' מיני אסורי' מבטלי' זא"ז ומבואר בגדולי אחרונים דווקא ב' איסורי' מב' שמות אבל משם אחד אפי' אין שוי' בטעמא אין מבטלין זא"ז לפ"ז איכא נפקותא לידע שהוא ביצת שרץ בוודאי כשנתערב בתבשיל ביצת טמאה וביצת השרץ מבטלי' זא"ז, אבל כששניה' ביצת עו"ט לא יבטלו זא"ז וצע"ג

ולאשר יודע אני נפש צדיק פר"מ נ', וכשנתכבדתי ללמוד ש"ס שיעור בחבורתא קדישתא כשהייתי בקיץ העבר בפפד"מ ראיתי כי שתו בצמא דברינו וחביבו עלייהו לכן יצאתי בכותבת הגסה מענין לענין באותן ענינים שכ' לי, ישים עין עיונו עליהם ואם יציע הדברים ברבים עת האסף בני חבריי' יערב לנו שיעלה זכרונינו לטובה, ואין טוב אלא תורה, הכ"ד אוה"נ דש"ת ושלום כל בני חבורתא קדישתא מקדשי' עיתי' לד' ולתורתו. פ"ב יום א' לס' משפטים תרכ"ו לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה נא שוכ"ט לכבוד י"נ הרב הותיק מלא עתיק חו"ב, ירא' ד' אוצרו כש"ת מו"ה יצחק נ"י רב בק"ק מ"ד יע"א

גי"ה קבלתי ונפשו היפה בשאלתו כלי חדש שבלע איסור אם מותר למכור הכלי לנכרי אחר שנעשה אינו ב"י אם יש לחוש שמא יחזור וימכרנה לישראל דאין ניכר בו שכבר נשתמש בו ויש לחוש שימכור לישראל, או נימא כיון דאב"י ואין אסור להשתמש בו אלא מדרבנן כ"כ האי בדרבנן ל"ח שיחזור וימכרנה לישראל והרא' פנים יפות בהלכה ואחווה את אשר אתי בדין זה בע"ה

הנה מקור דין וחשש זה שיחזור וימכרנה לישראל הוא בש"ס ע"ז ס"ה ע"ב ופסחים מ' ע"א ויוצא מברייתא דבגד שאבד בו כלאים וכו' ויש מקום עיון לדינא דמברייתא זו לא מוכח רק באיסור דאורייתא, אבל בדרבנן מנ"ל לחוש כולי האי, ונ"ל להביא ראיה לכאורה מתוס' דס"ל בפשיטות דבדרבנן מותר למכור לנכרי מדהקשה בנדה ס"א ע"ב דלבטל ברובא, והעלה כיון דתערובת גורם האיסור לא בטל, והקשה מל"מ הלכות משכב ומושב פ"א הלכה י"ד הא בש"ס בכורות פ"ג מבואר דטומאת משא לא בטלה וכלאים כטומאת משא הוא ובדין דלא בטלה, והעלה דתוס' לשיטתו בבכורות דט"מ ל"ב רק מדרבנן ומשו"ה הקשה דמה"ת מיהא ליבטל ברובא עיי"ש, ודבריו אינם מעלים ארוכה לקושיתו דעדיין קשה מנ"ל לתוס' דברייתא מדאורייתא קאמר דלא בטל, ולכן צריכים אנו להוסיף דס"ל לתוס' בפשיטות דאלו רק מדרבנן ל"ב לא היה אסור למכור לנכרי כ"כ בדרבנן ל"ח כנ"ל לכאורה

שבתי וראיתי דיש לדחות ראיה זו די"ל דהוקשה לתוס' בנדה אם אינו בטל רק מדרבנן איך אומר ר' יוסף שם ש"מ מצות בטילות לעתיד לבוא והוכחתו מברייתא כמ"ש תוס' שם דממתני' ליכא ראיה, ואם בגד שאבד בו כלאים רק מדרבנן ל"ב מנ"ל דמצות בטילות ל"ל דלמא רק איסורי דרבנן שהוסיפו וגזרו אומר על דאורייתא הם בטילות, אבל מצות דאורייתא מנ"ל, וע"כ דס"ל לר"י דיש בבגד שאבד בו כלאים איסור דאורייתא דא"ב מדאורייתא, והוקשה לתוס' הא מדאורייתא בטל והוצרך לחדש דכל שתערובת גורם איסור ל"ב ושאני בב"ח דגלי קרא ועיין

ובדברינו אלו מצאנו מקום יישוב לקושית העולם על מ"ש תוס' דשאני בב"ח דדרך בישול אסר' תורה והוסיף התוי"ט ריש שקלים הא דלא ילפינן בכ"מ מבב"ח דמהני ביטול בהיתר משום דבב"ח חידוש הוא והקשה העולם מאי יענה אביי דס"ל בפ' כה"ב בסוגי' דטפ"ח דבב"ח לאו חידוש הוא נילוף מבב"ח דכה"ג מהני ביטול ואיך יפרנס ברייתא בגד שאבד בו כלאים ם למה אינו בטל ולפמ"ש י"ל דאביי ס"ל דלא בטל כמו טומאת משא ומדרבנן וקושי' תוס' לא היה רק על ר' יוסי דאמר ש"מ מצות בטילות לע"ל וחידש דכה"ג ל"מ ביטול וס"ל כרבא דבב"ח חידוש הוא ולא ילפינן מבב"ח ולאביי דלאו חידוש הוא צ"ל טעמא דבריית' משום טומאת משא דלא בטל ומדרבנן ולאביי באמת לא מוכח מברייתא זו דמצות בטילות לע"ל והא דדחי אביי שם דר"י מדר' ינאי לדידי' בלא"ה לא מוכח מברייתא דמצות בטילות כיון שאין בו רק איסור דרבנן י"ל דאביי רצה לדחות דאפי' מצות דרבנן דבטילות לע"ל לא מוכח מדר' ינאי ועיין

אלא אף אם דחוי' כ' מתוס' נדה אין ראיה דס"ל דבדרבנן מותר למכור לנכרי די"ל בכוונת קושי' תוס' דהקשה על ר' יוסף אבל מתוס' ע"ז ס"ה ע"ב שהקשה ג"כ קושי' זו דלבטל ברובא יש ראיה דס"ל בפשיטות אי לא בטל רק מדרבנן היה מותר למכור דבתוס' ע"ז בוודאי רחוק לומר דכוונת הקושיא על ר' יוסף בנדה כ"כ הו"ל לפרושי בוודאי כוונת תוס' בקושי' דמשום דרבנן לא היה אסור למכור לנכרי

ואחר העיון היה נ"ל דמלבד שאין מתוס' נדה וע"ז ראיה דהכי ס"ל נהפוך הוא דאיכא ראיה להיפוך דכד דייקא בקושיא תוס' בנדה וע"ז מביא מש"ס תמורה ל"ד דשער נזיר בטל אי לאו בציפורתא דחשיב ול"ב וצ"ל מה צריך תוס' להקדמה זו פשיטא דכל יבש בטל חד בתרי וכיון דס"ל לתוס' דחוט לא מחשב דבר חשוב הא יוכל להקשות בפשיטות ונ"ל עפמ"ש המל"מ הלכות מו"מ שם דסוגי' דתמורה חולק על סוגי' דבכור' פ"ג דלסוגי' דבכור' לק"מ קושיא ש"ס דתמורה דהוי כטומאת משא ורמב"ם נקיט כסוגי' דבכורות עיי"ש היטיב ולפ"ז אומר אני דקושי' תוס' בנדה וע"ז מסוגי' דתמורה דמקשה משער נזיר דלבטל ומוקי בציפורת' דחשיב ש"מ דאל"ה היה בטל ע"כ דס"ל דלא כסוגי' דבכורות דטומאת משא לא בטל וקשה למה בגד שאבד בו כלאים ל"ב דלא חשיב ומשום שנושא הכלאים ליכא דהא סוגי' דתמורה ס"ל דיש ביטול בכה"ג כנ"ל נכון בכוונת תוס'

ומיושב ג"כ קושיא לאביי דבב"ח לאו חידוש וילפינן משם דמהני ביטול היתר בהיתר מ"ט דבריית' דבגד שאבד וכו' ל"מ ביטול ולמ"ש א"ש י"ל אביי כסוגי' דבכורות ס"ל דטומאת משא לא בטל וקושי' תוס' וחידושו בתי' צריך לפי סוגי' דתמורה וא"ש

ומינה מדהוצרך להביא סוגי' דתמורה הקדמה לקושיא שהקשה דבלא סוגי' דתמורה היה מקום לומר משום דהוי כטומאת משא דלא בטל כסוגי' דבכורות והא תוס' ס"ל בבכורות דאין זה רק מדרבנן ש"מ דס"ל לתוס' גם אם לא בטל רק מדרבנן מ"מ ניחא דאין מוכרין לנכרי דגם בדרבנן אסור ועיין

ואוסיף דברים על דברינו דלכאורה יש לדחות עדיין מנ"ל דס"ל לתוס' בפשיטות דאפילו בדרבנן אסור דלמא משו"ה מביא תוס' סוגי' דתמורה דבלא"ה היה מקום ואפשר לומר דמדרבנן ל"ב וגם באיסור דרבנן אסור למכור לנכרי ומשו"ה מביא תוס' סוגי' דתמורה כדי להקשות בחוזק הקושיא אפילו ת"ל גם בדרבנן אסור הא לפי סוגי' דתמורה אפי' איסור דרבנן ליכא והוצרך לחדש דבהיתר בהיתר ל"מ ביטול וכיון דמדאורייתא לא בטל שוב י"ל דווקא בדאוריית' אסור למכור ולהחמיר כ"כ גם בדרבנן מנ"ל ואין ראיה מתוס' דפשיטא לי' דגם בדרבנן אסור

ולכן נ"ל להוסיף ולחזק דברינו לפמ"ש ביישוב הקושיא העצומה לאביי דבב"ח לאו חידוש מ"ט דברייתא דבגד שאבד בו כלאים דל"ב דלאביי הטעם דהוי כטומאת משא וס"ל כסוגי' דבכורו' ועכצ"ל לאביי דאפי' בדרבנן אסור למכור לנכרי הגם לפי דקיי"ל כרבא דבב"ח חידוש לא מוכח כן מבריית' דבריית' באיסו' דאוריית' מ"מ כיון דלאביי כן הוא דאפילו בדרבנן חיישינן מנ"ל לאמת לחדש קולא נגד אביי והבן: