כתב סופר יורה דעה פ

פלוגתייהו בזוז"ג ול"ק כ"כ לפלגו להדיוט להשמיענו כחא דר"א דאפילו להדיוט די"ל שסמך שזה כבר נשמע דלהדיוט אוסר דקתני וכן היה ר"א אוסר בכל איסורי' שבתורה וקמ"ל פלוגתייה' לגבוה להשמיענו כחא דר"י אבל אי פלוגתייה' בעובר י"א זה לא נשמע ממק"א דאוסר ר"א קשה שפיר כנ"ל פשוט ולל"ק צריך להבין זה

ולפום ריהטא בכתבי זאת נפל מלתא בדעתי שמסוגי' זו צ"ע על הרמב"ם פ"ב מאיסורי מזבח דכ' דטריפה לגבוה אסור משום הקריבהו לפחתך וכתב הכ"מ דדרש מן הבקר צ"ל לרמב"ם שהוא אסמכת' וכן הקישא דרבנן עיי"ש וא"כ פשיטא שיש לאסור טפי להדיוט שהוא דאוריית' מלגבוה ושפיר נקיט הפלוגת' לגבוה דאפילו לגבוה אוסר ולזה י"ל לפמ"ש הרמב"ם משום הקריבהו לפחתך אם נפלגו להדיוט שאסור ממילא נדע שאסור לגבוה משום הקריבהו לפחתך כיון דאסור להדיוט ממילא דאסו' לגבוה כמו כל טריפה ויפלגו להדיוט להשמיע לנו דאוסר להדיוט כנ"ל בדוחק ויותר קשה לאמת דמתרץ כח' דהתיר' עדיף הא לגבוה דרבנן ולהדיוט איסור דאוריית' בוודאי כח' דהתיר' דהדיוט עדיפ' לר"י וגם שמותר לגבוה ממילא נשמע כיון דאין טריפה אסור רק משום הקריבהו לפחתך וכיון דמותר להדיוט למה נאסר לגבוה בשלמ' אם גם לגבוה דאוריית' י"ל דהיה מקום להחמיר לגבוה משום מעלת קודש אבל לרמב"ם דלגבוה דרבנן ולהדיוט דאוריית' פשיט' דאיכא רבותא יותר להתיר להדיוט מלגבוה וממילא נדע שמותר לגבוה כמ"ש וצל"ע

וי"ל ר"א דאמר דוולד טריפה לא יקרב ור"י אומר יקרב וכלל הכל בין עולה בין חטאת ושלמים שנאכל לכהני' ולבעלי' ולדידהו איסו' דאוריית' הוא באכילה וידעינן דר"י מתיר אפילו איסור דאוריית' וה"ה חולין ומ"ש ואיכ' רבות' יותר דאפי' לגבוה היינו קדשים שנאכלי' כהן אוכל ובעלים מתכפרי' ויש איסור דאוריית' מ"מ ס"ל לר"י דיקרב וא"ש מסקנת ש"ס אלא ממה דמקשה לר"א תחילה לפלגו להדיוט להודיע כחא דר"א עדיין לא יתיישב דקמ"ל טובא בקדשים לא יקרב אפילו אין בו אכילת כהן רק למזבח כגון עולה ונשרפי' מ"מ אסור הגם דליכ' רק דרבנן וצריכי' אנו לדוחק שכתבנו וצל"ע כעת

ולרוב הטרדה אקצר וד' יאריך שנותיך תשב שקט ושאנן ויהיו דבריך נשמעים דורש טוב לעמו וד' עמו כאות נפשך ונפש רבך שש בהצלחתך אוה"נ חותם בברכה

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה נ

משה שפיר קאמר יום ליום יביע אומר ה"ה יד"נ הרבני הצדיק אוצר בלום גן הדסים הנגיד המפורסים כש"ת מו"ה משה מיינץ ני' אבן פינה ויקרה בק"ק פראנקפורט דמיין יע"א

גי"ה קבלתי וחשתי להשיב לכבודו כי רב בעיני והנה פר"מ ני' נכנס לבית הספק ביצת שרץ עד שלא ריקמה אם מותרת כדס"ל לתוס' חולין ס"ד ע"א והפוסקים לא הזכירו מזה כלום ובטו'"שע סי' פ"ו כתבו מאיסור ביצת עוף טמא ומביצת שרץ לא הזכירו כלל ותמה על השמטה זו ומצא בספר תפאר' למשה בדיני ביצים שכ' שהעלה בחידושיו דגם לתוס' מדרבנן אסור ולכן השמיטו הפוסקים ותי' זה ל"נ למע"כ ני' ניהי דאסור מדרבנן מ"מ הו"ל להודיע אם יש בו איסור דאוריית' או רק מדרבנן אלו דבריו בהוספת נופך משלנו

אחר עיוני מעט לפי מסת הפנאי נלפע"ד לדינא לא נקטינן כתוס' דיחידאה הוא בדבר הזה הנה הרמב"ם פ"ג מה' מ"א הלכה א' כ' וז"ל כל מאכל היוצא מן מין ממינים האסורים שלוקין על אכילתן הרי אותו המאכל אסור באכילה כגון חלב וכו' וביצת עוף ודג הטמאים שנאמר את בת היענה זה ביצתה וה"ה לכל האסור כיענה ולכל הדברים הדומין לביצה עכ"ל מדכ' וה"ה לכל האסור כיענה ולכל דברים הדומין לביצה מבואר דכל היוצא מן החי אסור וכל הדומה לביצה ואי הוה ס"ל כתוס' דביצת שרץ מותר אם כי אין דרכו בקודש לכתוב מה שלא נזכר בגמ' בפירוש להיתר או לאיסור מ"מ לא היה כייל כללא וכל הדברים הדומין לביצה דבזה כולל כל הביצים וכדומה לו וגם לפי שיטת תוס' דבעי רקמה ש"מ דביצת שרץ מותר הרי מפורש והו"ל לכתוב דמותר דמבואר ומוכח מתוך סוגי' ש"ס אלא ע"כ דס"ל דאסור ובאמת לפי שיטתו שכ' בהלכה ו' אע"פ שחלב בהמה טמאה וביצת עוף טמא אסורים מה"ת אין לוקין עליהם מה"ת לפ"ז אין ראיה דביצת שרץ מותר מדבעי רקמה דמלקות ליכא רק ברקמה כמ"ש הרמב"ם בהלכ' ח' בביצת עוף טמא וצ"ל הא דקמ"ל בריית' סימן ביצת שרץ דאם רקמה לוקה משום ביצת השרץ דנ"מ להתראה שצריך להתרו' משום ביצת שרץ כמ"ש רש"י שם ונ"ל הא דכתב הרמב"ם בהלכה ח' ביצת עו"ט שרקמה דלוקה משום שרץ העוף ולא כתב בביצת השרץ ברקמה דלוקה משום שרץ דכ"ש הוא מביצת עו"ט דהרי רשב"א חולק עליו דביצת עו"ט שרקמה ליכא משום שרץ העוף עיין הה"מ ולח"מ וקמ"ל הרמב"ם דס"ל דחייב משום שרץ העוף וכ"ש בביצת שרץ ופשוט

וצ"ל דלמה לא כ' הרמב"ם סימני ביצת שרץ דנ"מ לענין מלקות דנדע לענין התראה כמו דקמ"ל בריית' עוד קשה לי על הרמב"ם דכ' הלכ' א' דילפינן דבר היוצא וכו' כגון חלב טמאה וביצת עו"ט מן בת היענה והרי בבכורות ו' ילפינן חלב טמא מן גמל גמל או מאת הגמל ואיך כ' הרמב"ם דשניהם חלב וביצת עו"ט נפקא לן מקרא דבת היענה וה"ה לחלב וצ"ל הא דבעי ילפותא לחלב בפ"ע ולביצה בפ"ע דחדא מחבירתה לא ילפינן דב' ענינים הם ואינ' בענין א' כמ"ש תוס' ולכן חידוש הוא וצלע"ג

ומדי דברי במ"ש תוס' בחלב חידוש הוא הגם דמצינו כן ג"כ בביצה משום דאינם ענין אחד צ"ע מש"ס פסחים דבב"ח לאו חידוש הוא דכן מצינו בכלאים חזינן דכיון דמצינו ב' פעמים הגם דאינם בענין אחד מ"מ לאו חידוש הוא ובקושיא זו נתקשה אבא מאוה"ג זצ"ל בתשובתיו והוא בח"ס יו"ד סי' ע"ח ד"ה שרקמה ומכח זה כ' שט"ס הוא עיי"ש ולדידי נראה בכוונת תוס' דבב"ח חידוש הוא דהאי לחוד' שרי ותערובת שני דברים המותרים כ"א בפ"ע יגרום איסור וכיון דמצינו בכלאים דכוותי' דתערובת גורם איסור ליכא חידוש שהם ב' ענינים זה בב"ח וזה בכלאים מ"מ דבר זה שיהי' התערובת גורם איסור מצינו ב' פעמים בתורה ודבר זה שיהי' ע"י תערובת ב' היתירי' מתהוה איסור חדש לאו חידוש הוא אבל היתר חלב דבר היוצא מן החי שחדושו שיוצא מן איסור והתיר' התורה הגם שמצינו כמוהו בביצה שיוצא מן החי מותר מ"מ כיון שאין באים ומתהווי' מה"ח בענין אחד כ"א חידוש הוא חלב חידוש הוא דבר היוצא מה"ח באופן זה כמו חלב התיר' התורה וביצה דבר היוצא מה"ח כיציאת ביצה התי' התורה וא"ש והבן

נחזור לדברינו כי מבואר מתוך דברי הרמב"ם דל"ל כתוס' וכן שיטת רש"י דכ' בד"ה דרבנן ובלא רקמה איסור איכא מלקות ליכא דלאו שרץ הוא נראה דס"ל דאיסור דאוריית' איכא רק מלקות ליכא דלאו שרץ הוא וכשיטת הרמב"ם דעל יוצא מן הטמא ליכא מלקות אלא ברקמה אז חייב משום שרץ וכן בשיטת רשב"א דמביא שיטת] רמב"ם ושיטת תוס' והקשה על שיטת תוס' מדלא קאמר דאם לא רקמה אינו לוקה ש"מ גם כל שלא רקמה איסורא מיהא איכא וכן שיטת ר"ן בחידושי' דמביא שיטת תוס' דשרץ לא ילפינן מעוף ולא נראה לו כיון דמצינו בביצת עו"ט דאסרה תורה ולא התירה אלא איסור אמה"ח ממילא גם ביצת השרץ אסורה מה לי שרץ או איסור דעוף טמא ובאמת תוס' נשמר מזה וכ' דילפינן ביותר משרץ מדנילף מטומאה שאינה מטמאה רק בשרקמה ועדיף למילף מיני' ובי' מלמילף ממק"א מביצת עו"ט וחי' הר"ן לא מביא רק דשרץ מעוף לא ילפינן והקשה שפיר עכ"פ שיטתו דלא כתוס' וכן נ"ל דהוא שיטת בה"ג דמייתי תוס' דבת היענה ל"צ לגופי' דידעינן בלא"ה שכל היוצא מטמא אסור אלא דצריך להתיר ביצת עוף טהור ולשיטה זו בוודאי אין ה"א דביצת השרץ מותר בשלמא לפי דס"ל לתוס' דבת היענה צריך לאסור ע"ט יש מקום לומר דלא ילפינן מיני' ביצת השרץ אבל לבה"ג איפכא הוא דמסברא חוץ הוי ביצת עו"ט ושרץ אסור ובת היענה להתיר טהורים אתא מהיכא תיתי להתיר ביצת שרץ ופשוט

ושיטת בה"ג הואיל ואתי לידן לא נפטרוהו בלא לויה לוית חן להסיר מעליו תלונת תוס' דילפינן הית' ביצת ע"ט מלך ולא לכלבך ע"כ ביצת ע"ט מותר וקשה על בה"ג דס"ל דלולי בת היענה ה"א דאסור ונ"ל דבביצה דף כ"א פליגי ר"ע וריה"ג אי מרבי' מלכל נפש אפי' נפש בהמה וטעמא דר"ע דמרבה מלכל נפש בהמה דמזונותי' עליך ג"כ לכם הוא אלא מדכתיב לכל נפש ע"כ לרבות מרבה נפש בהמה שמזונתן עליו ונכלל בכלל לכם דצורך בהמה דמזונותי' עליו ג"כ לכם הוא וצ"ל לר"ע דלכם היינו ג"כ בהמה שמזונות' עליו מנ"ל למעט מואת הבנים תקח טרפה וביצת עו"ט דאינו ראוי רק לכלבו הא כלבו שמזונותן עליו לך הוא לצרכו הוא ולפמ"ש א"ש דלר"ע ג"כ לא הוי מרבי' מלכם בהמתו שמזונותן עליו רק משום דכתיב לכל נפש וריה"ג לא דרש לכל ובתקח לך דשלוח הקן דליכא ריבוי ממעטי' מתקח לך דווקא מה שראוי' לו והא"ש נכון ש"ס לך ולא לכלבך אפי' כלבך שמזונותי' עליך ממועט מלך ולפ"ז י"ל כ"ז אחר שידענו דביצים טהורו' ומותרות מבת היענה ממעטי' מלך טריפות וטמאות אבל לולי בת היענה מקודם שנתחדש חידוש דין דביצה דיוצאת מה"ח מותר ביותר ה"א דאסור ותקח לך לכלבך שמזונותן עליך ולך ממעט ביצים שאסו' בהנאה ביצת הקדש בה"ב שכ' הרמב"ם דממעט מלך ואפי' על ריה"ג דחולק על ר"ע משום דל"ל לכל נפש לרבות אבל בכאן לולי בת היענה היינו מפרשים לך לכלבך וא"ש שיטת בה"ג כנלפע"ד: