כתב סופר יורה דעה עט

ולכן נ"ל להוסיף מיא וקמחא בדבר זה לחלק בין פרי האדמה לפרי האילן תליא בפלוגת' דתנאי שבבריית' מ' ע"א דבמתני' תנן בירך על פרי העץ בפה"א יצא, ובגמרא מאן תנא דעיקר אילנא ארע' ר"י ופי' רש"י עיקר אילנא פרי האילן ארע' ר"י ורבנן פליגי עליו וס"ל פרי לאו ארעא הוא עיי"ש ופסקו הפוסקים כר"י דסתם מתני' כוותי' עיי"ש בתוס' ולזה י"ל דבריית' דנקיט שבעיקרי זיתים וכו' היינו אילן אבל פרי לא ס"ל כרבנן דר"י דעיקר פרי לאו ארעא הוא וכשמברך בפה"א לא יצא דפרי העץ הוא ולכן לא מרבה רק אילן שמחובר יותר לארץ אבל פרי דאילן לא וה"ה קישות וכדומה פרי האדמה ממש מרבים והכי ס"ל לשמואל די"ל דהלכה כרבנן דר"י דרבים נינהו ובריית' דממעט כליסין שבעדשים ותולע שבתמרים ס"ל כר"י דעיקר פרי אילנא ארעא ואם בירך בפ"א יצא ולכתחילה יברך ברכה מבוררת יותר ופרי האילן עם מיני קטניות ועדשים חד דינא אית להו באיבי' אסורים ושלא באיבי' מותרים מקרא דכל השרץ ולק"מ לשמואל ור"פ דאמר דין זה בתמרא דכדא הוא ס"ל הלכה כסתם מתני' דברכות דאתי' כר"י לכן גם בפרי אילן ס"ל דאסור במחובר ולכן כד אמר ש"מ מדר"ה הא דאמר שמואל קישות וכו' הנהו תמרי דכדא אחר יב"ח ל"א הנהו קישות דקמ"ל אגב דהוא ס"ל עדיפא מדשמואל דאפי' פירות האילן אסור ולא שרו רק אחר יב"ח וכיון דקיי"ל כסתם מתני' דברכות קיי"ל נמי בהא כר"פ בפרי האילן דהתליעו בתלוש ומיושבי' כל הקושיות ודקדוקים שיש בזה ע"ד נכון ומכוון לפסק הלכה ברווחה בעזה"י

וטרם אתן קנצין למלין עוד רגע אחת אדבר מה שנ"ל ביישוב סתירת הרמב"ם דפסק שבחריצין ונעיצין זוחלין אסור והוא כתנא דבי ר"י, והקשה הפר"ח דסתר שיטתו ממה דפסק לענין פדיון כמתני' דבכורות דאין פודין לא בקרקעות וכו' דהטל לפרט ביני' ודרש בכלל ופרט וטרחו כל חכמי לב ליישבו ועיין פ"ת ופלתי ומהרי"ט אלגזי בכורות ולפע"ד נראה הנה המהרש"א הקשה לשיטת תוס' דאיכא נפקותא בין ת"ק לתנא דבי ר"י לת"ק חריצין ונעיצין שאין נובעין מותר ולתנא דבי ר"י אסור הקשה לת"ק מנ"ל מתאכלו אפי' חריצין דלמא דווקא בורות שיחין ומערות דעצורים ככלים משא"כ חריצים ונעיצי' דדמי' לימים ונחלים שאין עצורים וגדלין ע"ג קרקע ותירוצו לא הבנתי מ"ש דס"ל לש"ס מסברא דנובעים צד חשוב הא מקשה מה ראית למעט שיחין ומערות נמעט כלים ונרבה שו"מ דגדלים ע"ג קרקע הרי ס"ל למקשן דראויה לרבות בכלל בארץ גם שו"מ כמו חריצין נובעין ואיך מתרץ תאכלו ל"ל שיחין ומערות ועדיין חריצין ונעיצין דאין עצורין מנ"ל, ולכן נ"ל דבס"ד לא ידע לחלק בין חריצין ונעיצין שאין נובעין לבורות שו"מ ולא ידע בס"ד שיש לחלק בצד דאלו עצורים ככלים ואלו לא ולכן כשמתרץ תאכלו ע"כ למעט אתי' חריצין ונעיצין ובורות שו"מ הכל מותר מתאכלו דמ"ש ולכן מפרש סתמא דש"ס תחילה דממעטים לאמת נובעים וממעטים בורות שו"מ וחריצין ונעיצין שאין נובעין הכל בכלל שיחין ומערות כצ"ל לרש"י ותוס' כמובן דכל שאין נובעין קרי לי' בורות ושיחין וכו' אבל כד מייתי לתנא דבי ר"י דלדידי' צ"ל ע"כ דריבוי בתרא מרבה יותר מנובעים דאל"ה קשה ריבוי בתרא ל"ל לא לכתוב רק מיעוט וריבוי ונדע נובעים וריבוי בתרא ל"ל וגם תאכלו ל"צ וע"כ צ"ל דריבוי בתרא אתי' לרבוי' חריצי' ונעיצי' שאין נובעים ותאכלו לבורו' שיחין ומערות וכ"ש דמוכח כתוס' מכח זה יעיין בו ומקשה לר"י מנ"ל לרבות חריצים ולמעט בורות שו"מ נימא איפכא הא ע"כ לרבות חדא בכלל א' בתרא שאין נובע ומ"ש הא מהא והוצרך לחדש שיש צד לחלק מצד שהם עצורים ככלים והם אין עצורים ככלים ומאחר שהוצרך למצוא צד חילוק מפני שעצורים ככלים הדרי' גם לת"ק הגם דאין מוכח מ"מ מתאכלו להתיר אפי' חריצין ונעיצין שא"נ דלמא דווקא בושו"מ מפני שהם לחריצים ונעיצין דומים בשני צדדים גדלים ע"ג קרקע ואין עצורים ולכן ס"ל דלאמת גם לת"ק מפרשי' דמה ממעט בושו"מ ומרבה חו"נ זוחלים ופסק כת"ק דדרש כלל ופרט כלל וחו"נ שאינם נובעים גם לת"ק אסור כמ"ש כנלפע"ד ישוב נכון בעזה"י

ומ"ש הרמב"ם דתולעים שבשאר משקים בשלא פירשו מותר ופירשו אסור עיין ש"ך רסי' פ"ד ופמ"ג דמוכח מר"ה לא לישפ' דכ' רש"י שכר תמרים ונ"ל דמוכח מבריית' דמרבה יבחושין שסננן וכ' רש"י שבמרתפו' היין ומן היין באים ובזה מיושב קושי' ת"ח הא ר"ה מייתי לנפשי' ראיה מבריית' ומה הוסיף ר"ח תנא דמסייע ומ"ש ת"ח דמייתי ראיה דפרשו אסור לא נ"ל דגם זה מוכח מבריית' דמיית' ר"ה דשוחה ושותה ואינו נמנע אבל פרשו לא ומשו"ה לק"מ קושי' ת"ח שהקשה שם תחילה על ראי' ר"ה דלמא גם פרשו מותר ומנ"ל הך סברא דהיינו רביתיי' ולדידי לק"מ מדקתני שוחה ושות' מוכח אבל פרשו לא ופשוט ולזה נדחה תי' של הת"ח ונ"ל דר"ח מייתי ראיה דבשאר משקים ג"כ הדין כמו במים לא פרשו מותר ופרשו אסור ולכן מייתי מבריית' יבחושין שסננן אבל לא סננן שרי מוכח תרתי פרשו אסור לא פרשו שרי דלא נימא דווקא במים הדין כן וראי' לר"ה דאמר בשכר של תמרים דפרשו אסור לא פרשו מותר ומכ"ז הוציא הרמב"ם דינו ועיי'. הכ"ד רבך דוש"ת פ"ב נגהי ליום ה' י"ט טבת תרכ"ה לפ"ק. הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה מט

בנימין ישכון לבטח על התורה יורה בהלכה ברורה ה"ה תלמידי חביבי הרב המופלג בתורה וביראה קדומה חרוץ בע"פ קנקן חדש מלא ישן פרח שושן כש"ת מו"ה בנימין שאכטער ני' אבדק"ק פעזינג יע"א

אתמול קבלתי איגרתך והיום פניתי מעט רגע לשום עין על ח"ת שהבאת לנו ביישוב הסוג' חולין נ"ח ע"א ותוס' ד"ה אי הכי לא מצו מענה לב' לישנא איך בלא"ה הי' ניח' ומע"כ ני' יצא ליישב ע"פ פלוגתת היש"ש ופר"ח סי' נ"ז אם טריפה מתעברת או לא ומדמתני רבינא בל"א ש"מ דס"ל דאינה מתעברת דאל"ה היה אפשר לדאמימר בשוחט תרנגולת' ומצא בה ביצים ולזה י"ל דאל"ה היה ניח' דנקיט פלוגת' לגבוה דאי פליגי להדיוט ה"א דפליגי בזוז"ג כגון שנמצא הוולד במעי הבהמה לכן נקיט פלוגת' לגבוה דוכי יולד פרט ליוצא דופן ע"כ דפליגי בעובר י"א אבל לרבינא דס"ל דאינ' מתעברת גם אי פליגי להדיוט א"א דפליגי רק בעוב' י"א וא"ש לל"ב ועד"ז י"ל לל"ק איפכ' אלו דבריך ומיוסדי' על אדני השכל וכן אמר לי ג"כ בני הרבני החריף ובקי מו"ה שמחה בונם נ"י ואיידי דחביבים עלי העלתים על הנייר

והנה הטבת לראות כי מהא דאמר רבינא בלישנא אחרינא מוכח דלא כיש"ש וכבר נתקשה בראש יוסף מזה וגם מדמקשה ש"ס מושווים קשה כהנ"ל דלמא בשחט תרנגולת ובאמת כד נדייק לשון רבינא דאמר אי הדר' וטענ' שרי' ול"א הדר' ומטלת או יולדת ש"מ דס"ל דאינה טוענת ובבהמה אינה מתעברת ונ"ל מ"מ אתי שפיר שיטתו של יש"ש מלישנא דש"ס הלכת' בנקיב' כל שאינה יולדת ושינה מדרבינ' שאינה טוענת ש"מ דדוקא נקיט כל שאינה יולדת אבל טוענת ומתעבר' וכן דייק לשון הרמב"ם ופוסקי' כמ"ש היש"ש ונרא' דש"ס עשה פשר דבר להלכת' דטריפה טוענת אבל אין יולדת דכשיולדת מתה שאין בכחה להוליד וכן בדוכת' טובא בש"ס דמכריע סתמא דש"ס להלכת' ועושה פשר דבר לא כמר ולא כמר כנ"ל

ובזה אמרתי בלימוד הישיבה ביישוב קושי' תוס' שם ד"ה והלכת' וכו' מרבא ב"ק וכן מהלכת' דקיי"ל בכ"מ עובר י"א ונ"ל דפלתי רצה להוכיח דזכר טריפה אינ' מוליד מדלא מצא לל"ב למוקמי פלוגת' דר"א ור"י רק בעובר י"א ואי זכר מוליד היה אפשר לאוקמי בוולד טריפה מזכר טריפה ולפע"ד דענין זה תלי' בפלוגתת יש"ש ופר"ח לשיטת יש"ש מתעברת ואין לה כח להוליד אבל הזרע קולטת א"כ בזכר טריפה בוודאי מזריע וקולטת אבל לשיטת הפר"ח דאינה מתעבר' י"ל ה"ה זכר דאינו מוליד דאין בכח זרעו של טריפה שמתעברת ממנו כנ"ל ולפ"ז לפי דס"ל לרבינ' דאינה טוענת ואינה מתעברת ה"ה זכר טריפה שאינו מוליד ולכן לא מצא לפרש פלוגת' דר"א ור"י רק בעובר י"א אבל למסקנא סתמ' דש"ס הלכת' דאינ' יול' ודוקא נקיבה ולכן קאמר נקיבה אינה יולדת דווקא נקיבה אבל זכר מוליד ממילא י"ל דפליגי בזוז"ג ובמוליד מזכר טריפה וי"ל כן ס"ל לרבא ולק"מ קושי' תוס' ובמה דס"ל לרבא בב"ק וכן א"ש הלכת' דקיי"ל עובר י"א וא"ש ומיושב ג"כ קוש' תוס' ב"ק מרבא פ' בהמה המקשה ארבעה סימנים אכשרה רחמנא למ"ש להלכת' נקטינן דמתעבר' אבל אינה יולדת ושם בנמצא במעי הבהמה קאי וזה אפשר וא"ש ועיין

וביישוב קושי' ש"ס אי הכי לל"ק היה נ"ל דבלא"ה ל"ק כ"כ דידע דס"ל דנקיט להשמיענו רבות' דר"י הגם דלהדיוט איכא רבותא דר"א מה חזי להשמיענו דר"א יותר מרבותא דר"י ונראה דעיקר הקושי' היה לל"ק לפלגו להדיוט בביצה בזוז"ג דאיכא רבות' לר"י ג"כ דאפי' בביצה מתיר זוז"ג דלא נימ' דכגופ' היא וגם זוז"ג אסור כמ"ש מהרש"א וכ"כ בחידושי הר"ן ואמימ' ס"ל ה"ה ביצה מ"מ רבותא וודאי איכא יותר מבוולד ולפלגו להדיוט בביצה דאיכ' רבות' לר"א ואפי' בהדיוט אוסר ומדאוסר בוולד לגבוה לא ידענו להדיוט אפילו בביצה ואינ' רבות' גם לר"י דאפילו בביצה מתיר והוצרך לתרץ דכח' דהיתי' דר"י עדיף דאפי' לגבוה מתיר וזה רבות' יותר וכ"ז לאמימר אבל בלא"ה לא היה קשה כ"כ די"ל בביצה באמת לכ"ע אסו' בין משום עובר י"א בין בזוז"ג וא"ש לל"ק ולל"ב ל"ש זה כמובן והיה נ"ל פשוט דבלא"ה היה מוקמינן