כתב סופר יורה דעה עז

א"צ לכ"ז דרואים חיים לכן אחר יב"ח מותר דוודאי אין התולעים ממחובר כיון שחיים עודנה ולמה שאין רואים אין חוששי' ולכן באמת מפרש רש"י אינו מתקיים חי והבן

ואיידי אומר מה דלא הבנתי בדברי ר"ן שכ' להוכיח דמת אסור מדאיבעי' בס"פ פרשה מתה אבל פרשה חי פשיטא דאסור וגם לגרסת רש"י במתה אח"כ שרחשה אסורה וע"פ הקדמה זו הקשה מאי מהני יב"ח הא גם אח"מ אסורה נראה דלולי ראיה מלקמן היה ס"ד דכשכבר רחשה מתה מותרת וזה צ"ע מכיון שנאסרה איך ס"ד כשתמות חוזר' להתירא וצל"ע

ובעיקר הדין שהעלו הראשוני' דחיישינן למיעוט המצוי כמו בסרכ' הריאה וצ"ל זה לרש"י מ"ש בריאה דחיישינן למצוי נ"ל או דרש"י ס"ל דבריאה לאו למיעוט המצוי חששו רק כמ"ש רשב"א לעיל ט' בשם ר"י דהוי כמעלים עין או שחוששי' שיראה ויחוש לפסידא עיי"ש וכ"ז לא שייך בתולעי' ועוד נ"ל עפמ"ש במק"א לפרש תשובת רבותיו של רש"י שהקשה אתמול אכלנו מחלבה ועכשיו נחזיק אותה לטריפה והשיבו דחלב חידוש הוא אע"ג דאת' מהחי מותר ורשב"א הקשה עליהם מה זו תשוב' הא חלב טריפה וודאי אסור ואמרתי לישב שהשיבו לרש"י לשיטתו דס"ל דמחזיקים מאיסור אמה"ח לאיסור טריפה וצ"ל הא דאמר' נשחטה הותרה משום דרובא עדיף מחזקה ובהמה זו מן הרוב הוא וי"ל לכן החמירו בריאה דמיעוט המצוי הוא ואתרע רובא ומחזיקי' מאיסור לאיסור ול"א ברוב כזה רובא עדיף או מדאוריית' או מדרבנן וכ"ז לאכול הבשר אבל החלב דמותר דחדשה תורה להתיר הגם שיוצאת מאמה"ח וליכא חזקת איסור הדרינן לענין חשש טריפות משום סרכות המצוי' ל"ח דלמיעוט המצוי לחוד כל דליכא חזקת איסור כנ"ל ושם בארה ולזה נ"ל דרש"י קבל תשובת רבותיו הגם דלא הקשה מעיקרא לרבותיו רק אם נאסור בדיעבד בלא בדיקה מ"מ אחר ששמע תשובת רבותיו ס"ל דגם לכתחילה אין חוששי' למיעוט המצוי רק בריאה משום חזקת איסור וכאן לענין תולעים דליכא חזקה ונהי דאפשר גם חזקת היתר ל"ל לפירי כיון דלא ידענו דלמא בתחלתה התליע מיד וגם לא ידענו זמן למתי התליע ומ"מ גם חזקת איסור לא היה כדי שנימא מחזיקים מאיסור לאיסור ולכן אין צריכי' בדיקה אפי' לכתחילה כנ"ל

אלא דראשונים מביאים ראיה דנקט תמרא דכדא ול"א סתם פירות שהתליעו ש"מ משום דתמרים דרכן להתליע במחובר ועוד מביאים ראיה מס"פ דאמר ר"ה לא לישפ' הגם דלא ידעינן שהתליע משום דמצוי וראיות אלו צריכי' יישוב לרש"י לכן נ"ל דגם רש"י ס"ל דחוששין למצוי לכתחיל' עכ"פ ומה שכ' שהתליעו דווקא הוצרך כן לשיטתו דס"ל במחובר אסור דווקא כשרחשה בפנים ואיכא ספק שמא לא רחשה דאין וודאי שרחשה וכן כ' פ"ח בתוך הדברים ס"ק י"ח וכי כן איכא ס"ס שמא לא התליע ואת"ל התליע שמא לא רחשה ואין זה ס"ס שאין יכול להתהפך כיון שע"כ אנו צריכין לדון אם התליע כמ"ש הש"ך סק"י ומשום כל דאיכא לברורי אפשר דרש"י ס"ל דל"צ לברורי בס"ס ועוד כיון דרוב אין מתליעי' אלא דחוששין למיעוט המצוי לבדוק לכתחילה ואין זה רק כמו כל דאיכא לברורי ובשיצרף עוד ספק דאיכא ס"ס ורוב אין מתליעין א"צ לברר ועוד י"ל ע"פ דכייל לנו הנוב"י ועשיתי לו סמוכים במק"א כל דלא יבורר רק ספק אחד ונהיה צריכין להחמיר מספק כה"ג אין אנו אחראין לברר כדי לעשות מס"ס ספק אחד וה"נ גם כשמוצאם מתולעים עדיין נשאר בספק שמא לא רחשו ועכשיו איכא ס"ס א"צ לברר ומשו"ה הוצרך רש"י לפרש שהתליעו וליכא רק ספק אחד שמא לא רחשו אבל כל דליכא ס"ס ס"ל לרש"י ג"כ כל שהוא מצוי בעי בדיקה לכתחילה לכהפ"ח כנ"ל ולכן ריאה בעי בדיקה

ובזה נבוא ליישב ראי' ראשוני' מדנקט תמרא דכדא ול"א סתם פירות שהתליעו דלכאורה לשיטת רש"י עדיין קשה גם כשרואים שהתליעו איכא ס"ס שמא בתלוש וכל שלא פרשה מותר וא"ת במחובר שמא לא רחשו ובתוך יב"ח למה אסור וי"ל דתמרים מצוי' שיהיו מתולעי' במחובר ואינו מצוי בתלוש וכל שרואים שהתליעו ליכא ספק שמא בתלוש דהרי בתלוש ליכא אפי' מיעוט המצוי שיתליע ובמחובר מצוי תלינן בוודאי במצוי שהתליע ואין ספק זה שקול משא"כ בלא ראינו שהתליע הגם דמיעוט מצו' שיתליע אכתי איכא ספק שמא לא התליע ספק השקול אדרבא איכא רוב דאין מתליעין אבל כשרואי' שהתליע ליכא ספק שקול דלמא בתלוש דרוב לא מתליעין בתלוש ואפי' מיעוט מצוי ליכא ואיכא צד רוב לתלות במחובר ולא נשאר רק ספק אחד שמא לא רחשו והבן

והא"ש דנקיט ר"ה הנהו תמרא דכדא דמצוי שיתליעו במחובר לכן כשרואים שהתליעו ליכא ס"ס משא"כ בסתם פירות שאין מצוי שמתליעים יותר במחובר מבתלוש גם כשרואים שהתליעו איכא ס"ס ומותרים והא"ש ג"כ מלקמן לא לשפ' דלפמ"ש רש"י ג"כ ס"ל דחוששי' למצוי והיינו לפמ"ש רש"י לקמן שיפלו ויראה אותם ויטעה דמותרים הם ובאמת כשרואה אסור לאוכלם הגם שיש ס"ס שמא לא רחשו דהא כ' רש"י שיפרשו וירחשו וא"כ ליכא ס"ס שמא לא פרשו ושמא לא רחשו נ"ל דס"ל לרש"י דקרוב לוודאי פרשו עיין ש"ך משמעות הטוש"ע וליכא רק ספק אחד שמא לא רחשו ועיין כנ"ל

ולמ"ש לשיטת רש"י כשראינו תולעים וספק השקול שמא במחובר שמא בתלוש איכא ס"ס ומותר וזה דלא כפסק טוש"ע דאסור בספק וכ' הש"ך דאיירי בא"מ יותר במחובר והטור והמחבר ס"ל כרש"י דווקא ברחשה אסור במחובר וא"כ הוי ס"ס ומהא דס"ל לרא"ש וטוש"ע דמצו' שמתליעין במחובר צריך בדיקה לא קשה הא איכא ס"ס שמא לא התליעו ושמא לא רחשו כמ"ש לרש"י י"ל דס"ל כיון דאיכא לברורי ולבדוק צריך לברר ואפילו כה"ג דלא יתברר רק ספק אחד צריך לברר דלא כמ"ש לרש"י אבל מהך דינו מספק שמא במחובר שמא בתלוש בראינו שהתליעו וא"מ יותר במחובר קשה הא איכא ס"ס

וליישב נ"ל ע"פ קושי' הראשוני' שהקשו על רש"י דבעי במחובר רחשה הא לקמן לא אבעי' אלא בפרשה ומתה שאינה ראויה לרחוש מיד אבל כשהיא על הארץ ולא רחשה לא מספקא הש"ס ובמחובר שהוא כעל הארץ לא בעי רחשה ונ"ל דטוש"ע ס"ל דלא בעי רחשה ממש אלא ראויה לרחוש היינו שהיא במקום שאפשר לה לרחוש אבל במקום צר שא"א לה לרחוש בהא לא מספקא לש"ס וגרע מפרשה ומתה דעכ"פ באה למקום שאפשר לרחוש כשהיתה נשארה בחיים ובהא פסק טור וש"ע דמותר וכן יש להעמיס בכוונת הרא"ש כד מייתי לשמואל כל שרוחש הרי הוא כשורץ על הארץ אין כוונתו דבעי שרחשה אלא שאם רחשה הוה כשורץ על הארץ ממילא כשהיה במקום שאפשר לה לרחוש אסורה אבל כשהיא במקום צר ומצומצם מותר ולפ"ז ליכא ס"ס בספק אם התליעו בתלוש או במחובר כל שהוא במקום שאפשר לה לרחוש כנ"ל וא"ש ועיין

וכ"ז יש לנו לומר בשיטת רא"ש וטוש"ע אבל בלשון רש"י רחוק ודחוק לפרש כוונתו כן דנראה לעין דבעי דווקא רחשה וגם לפמ"ש ביישוב קושי' הראשוני' מדנקט תמרא דכדא מוכרחי' אנו לומר דבעי לרש"י דווקא רחשה ופר"ח, מביא עוד מ"ש רש"י לקמן בלא לישפא דפירשה ורחשה שם גילה ג"כ רש"י דעתו דבעי רחשה דווקא ומש"כ הפר"ח דנ"ל רש"י מלתא דפסיקא נקיט במחובר ובלא לישפא דרחשה ובלא רחשה תליא בספיקו' הש"ס וס"ל דה"ה בע"ג קרקע ולא רחשה ג"כ מספקא להש"ס ולא נחית לזה בפירושו עיין בו

זה דוחק שאפשר לסבול לקמן ס"פ בלא לישפא כד מייתי הש"ס לדשמואל י"ל מ"ש לרש"י רחשה אבל לא רחשה תליא בספיקו' ש"ס לקמן דעדיין לא הביא כל הספיקות הללו וכן דרכו של רש"י אבל בדף נ"ח כד מייתי ר"ה לדשמואל דכ' רש"י דווקא רחשה נראה דס"ל להלכת' כן ונ"ל משו"ה בס"פ כ' תוס' מדלעיל דשיטת רש"י דווקא רחשה וצ"ל למה הביא ממרחק ולא ממ"ש במקומו שם דרחשה ולהנ"ל א"ש שם במקומו י"ל כדדחיק הפר"ח אבל מלעיל נראה דלהלכתא ולאמת ס"ל לרש"י דווקא רחשה וא"ש

ולחומר קושי' ראשונים על רש"י שלא נמצא עליה תירוץ, נראה לפע"ד דס"ל לרש"י כל שלא רחשה פ"א לאו שרץ מקרי עד שרחשה וש"ס מספקא ס"פ פרשה ומתה מהו כיון שרחשה מתוך הפרי לחוץ יש לה שם שרץ אלא דבעי שרץ הארץ ובהא מספקא לש"ס כיון דרחשה בפרי ושם שרץ עלי' יוצאה לאויר ומתה אם ע"י שיוצאה שם שורץ הארץ עליה או בעי דווקא שישרץ בארץ וכן כל הספיקות שם אבל כל שנפלה לארץ ולא רחשה שם כיון שהגיע לארץ חי הגם שלא שרצה כיון ששרצה בפרי שם שרץ עליה וכיון שהוא חי על הארץ שרץ הארץ מקרי הגם שלא שרצה שם כיון שראוי' וזהו וודאי ואינך ספק, אבל כשלא רחשה מעולם לאו שרץ מקרי רק בעל חי בארץ ומיושב קושי' ראשונים וכן מה שכ' רש"י בלא לישפא דבעי שורץ דווקא א"ש כנ"ל נכון מאוד

וזאת תורת העולה דיש לנו ג' שיטות, א) שיטת רש"י דבעי דווקא רוחש ולפי שיטתו במצוי שמתליעי' במחובר א"צ בדיקה כלל דאיכא ס"ס וכשרואי' שמתליעי' ואין מצו' יותר במחובר מבתלוש מותר דאיכא ס"ס כמ"ש, ב) שיטת ר"ן ורשב"א דל"ב אפי' ראוי' לרחוש במחובר, ממילא כל דמצוי' שמתליעים במחובר צריך בדיקה, וכן בספק במחובר ספק בתלוש כשרואים שהתליע אפילו א"מ במחובר יותר מבתלוש, ג) שיטת הרא"ש וטוש"ע דכל שהוא במקום שאפשר לרחוש אפילו לא רחשה אסור ממילא כל שמצוי במחובר צריך בדיקה דליכא ס"ס דאפי' לא רחשה אסור מודאי ואפי' נימא דגם זה בכלל ספיקות ש"ס אי בעי רחשה דווקא כמ"ש הפר"ח די"ל דה"ה בזה נשאר בספק ומ"מ ליכא ס"ס כיון דספק שמא רחשה או לא הוי ס"ס להחמיר באותו ספק שמא רחשה ושמא לא רחשה ג"כ אסור כנ"ל וכן כשרואין שהתליע וספק השקול שמא בתלוש ושמא במחובר אסור מה"ט וזהו מה שרצינו לבאר ויש לעשות סניף מזה להתיר' לעת הצורך: