כתב סופר יורה דעה עו

שווים דל"מ מדג פלוני וא"ש לפי דפסק הרי"ף כמ"ד סמי מכאן עוברן וצריך לחדש דקרבי דגים יש להם סימן תו לק"מ נבדוק בסימני' ובאומר מדג פלוני באמת מהני ואיירי בלא אמר מדג פלוני כמו דלא אמר אני מלחתי' וא"ש שיטתו של הרי"ף בלי דוחק ומזה יש ראיה לרמב"ם דלא הזכיר מסימן קרבי דגים וכ' הה"מ כיון דפסק כמ"ד עובר' דגים לס"ל דקרבי דגים אית להו סימן והקשה פר"ח כיון דמסיק ש"ס דאית לי' למ"ד קרבי דגים מנ"ל דמ"ד עוברי פליג על זה ולמ"ש א"ש דהוכיח כן מכח קושי' ש"ס נבדוק בסי' והיינו משום דקרבי דגים לית להו סימן כנ"ל מוכח דמ"ד עוברי דגים ס"ל דקרבי דגים לית להו סימן וא"ש אלא הרמב"ם דפסק היה לו להביא בנימוחו אלא דזה בלא"ה צ"ע על הרמב"ם ועיין פלתי ודברינו יוצדקו לרמב"ם למ"ש ש"ך דרמב"ם ג"כ ס"ל דמדג פלוני מהני בעוברי דגים דלא כהה"מ והבן

כ"ז כתבתי בחפזי להשקט רגשי לבבך הטהור והנני בעה"ח רבך אוה"ב חותם בברכה מרובה: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה מז

שמואל בקוראי שמו מתהלך בתומו ה"ה בן אחותי תלמידי כבני הרבני החרוץ ובקי בע"פ מלא וגדוש על כל גדותיו רבו פארותיו כש"ת מו"ה שמואל עהרענפעלד ני' לאי"ט בשבת תחכמוני בקהלתינו פ"ב יע"א

הנה עתה באתי במגילת ספר כתוב להשיבך על דבר שנפשך לשאול הגיע אם יש לסמוך עמ"ש הפר"ח יו"ד סי' פ"ד ס"ק ב' במי שרוצה לאכול מיני קטניות בלי פקפוק יקנם תחלת השנה ויניחם במים רותחין וימתין ששה חדשים אח"כ שכל תולעת מת שעבר עליו ששה חדשים חוזר לעפרא ושרי באכילה ואין לחוש עוד לתולעים שבמחובר וגם להתליע בתלוש אין לחוש כיון שהונחו במים רותחין שוב אין גדל בהם תולעת אלו דבריו וראו עיניך מ"ש בפמ"ג בש"ך אות כ"ד ד"ה ודע דמ"ש הפר"ח דאין מתליעין אח"כ אדרבא מתליעים יותר ומביא שכ"כ בסולת למנחה ועל מ"ש הפר"ח כיון ששהו ששה חדשים אחר שמתו חוזרין לעפרן גם ע"ז פקפק הפמ"ג די"ל דוקא כשחי ששה חדשים ומת אבל לא כשהמיתה מיד ששהה ששה חדשים וכ' מ"מ סברתו נכונה בזה ונפשך היפה איותה לדעת אם יש לסמוך בזה על הפר"ח לומר דאין חשש שהתליעו במחובר הגם דפמ"ג כ' דיש לדחות מ"מ מודה לו שסברתו נכונה ואיכא נפקותא שיצאנו מחשש שהתליע במחובר ומשום חשש שהתליעו בתלוש דלפמ"ש הפמ"ג מצוי שיתליעו אחר שהיו ברותחין מ"מ מהני בדיקה של מים צוננים ורותחי' משא"כ אם היה חשש שהתליעו במחוב' וגם כשאוכלי' חיים איכא נפקות' אלו דבריך בקיצור בהוספה קצת

ואומר דנ"ל ראיה דלא כפר"ח מדאמר ר"ה כל ברי' וכו' אין מתקיי' יב"ח וכל חדושו הוא שחוזר לעפרא אחר שמת ששה חדשים ומזה אנחנו עדיין לא ידענו אם מת קודם ששה חדשים אם חוזר לעפרא אחר ששה חדשי' או דוקא אחר יב"ח כמו שדח' הפמ"ג שיש לחלק עכ"פ הו"ל לר"ה להודיענו חידוש יותר כל בריה שמת אינו מתקיי' ששה חדשי' אח"מ וממילא נשמע כ"ש כשחי ששה חדשים דאחר יב"ח חוזר לעפרו דכ"ש הוא מזה נראה דבאמת דווקא יב"ח בעי דלא כפר"ח כנ"ל

והנה הפר"ח בנה יסודו עפמ"ש ס"ק כ"ג מספר באר שבע דמביא ממדרש והוא מצא כן בירושלמי דברי' שאין לה' עצם חי רק ששה חדשי' ומזה שפט כיון דאמר ר"ה שאינו מתקיים שחוזר לעפרא אחר יב"ח הוא ששה חדשים משמת וה"ה כשמת מיד אחר ששה חדשים אינו מתקיי' אבל ראיתי בשאילת שלום מהגאון מהר"י פיק זצ"ל שהעלה דווקא בריה שאין לה גידים ועצמות אינו חי ששה חדשים וכן מפורש בירושלמי ובמדרש שאין לה עצמות וגידים משמע אבל יש לה אחד מהם חי יותר ור"ה נקט רק שאין לה עצם אבל גידי' יש לו וחי יותר ובזה דחה ראי' באר שבע דאינה מתקיי' דאמר ר"ה היינו שחוזר כעפר דהא מתה בששה חדשים דביש לה גידים חי יותר אלו דבריו ברור מללו זצ"ל

ונ"ל דכן מוכח מדדייק הראב"ד מלשון מתקיים ול"א חי וכי היה נעלם מראב"ד רא"ש ר"ן ורשב"א ומדרש וירושלמי הנ"ל והו"ל להביא ראיה ברורה זו של הבאר שבע ולא מכח דיוק הלשון וע"כ דס"ל לחלק בין יש לה גידי' ובין אין לה כהנ"ל וכן מוכח יותר מרש"י דכ' שאין חי ול"ל כראב"ד ודעימי' וכן הערוך דמייתי בשאילת שלום ע"כ דס"ל דירושלמי דווקא בלית לי' גידי' ונהי דקיי"ל כרוב פוסקים דחוזר לעפר מ"מ בהא דחי יותר מששה חדשים כרש"י וערוך נקטינן דגם ראב"ד ודעימי' לא פליגי בזה

ולפ"ז דברי' דאיירי ר"ה דחי יותר מששה חדשים ואפשר קרוב לשנה מ"מ אינו מתקיי' יותר מיב"ח היינו שחוזר לעפרו נראה דלא תלי' בששה חדשי' אחר מיתת בריה אלא ביב"ח דיותר מיב"ח אינו מתקיים גופו והוא כעפר ומניין לנו כשיש ששה חדשי' אח"מ הברי' אפי' תוך יב"ח דחוזר לעפר דחשבון דששה חדשים אח"מ דאינו מתקיים לא מוכח מדר"ה כלל כמ"ש ולכן נלפע"ד שאין לסמוך על הפרי חדש בזה כלל

והנה בספר באר שבע תמה על ראי' הראב"ד מדאמר ר"ה אינו מתקיי' ול"א אינו חי ש"מ שנעשה כעפר הא מצינו בכמה משניות בחזקת שהוא חי בחזקת שהן קיימי' ופירושו חי ומביא ראיה אחרת ע"פ ירושלמי ומדרש הנ"ל, ושאילת שלום אחר שדחה ראיתו של ב"ש וראי' הראב"ד תמוה לא מצא ראיה לשיטת הראב"ד וחוכך להחמיר כרש"י וערוך דמפרשו מתקיים חי וכל שיש לחוש שהתליע בתלוש גם אחר יב"ח יש לחוש שקיים גופו מת עיין בו ועיין דברי אלקים חיים שהעלה אבינו הקדוש מאוה"ג זצ"ל בח"ס יו"ד סי' ע"ז והם קלורי' לעיני'

ואני בנו בעניי הכינותי ראיה דכוונת ר"ה מתקיים שנעשה עפר דבספר ב"ש הרגיש דר"ה נקיט מתקיי' ומתני' קתני בכ"מ קיים קיימי' וכ' ואפשר יש לחלק בין קיים למתקיי' ובש"ש כ' דאין חילוק בלשון אלא דצ"ל למה נקיט ר"ה מתקיים ול"א קיים נלפע"ד דבתשובת רשב"א מסופק בתולעים בדבש אפשר מתקיימי' יותר מיב"ח ומובא בש"ע סי' פ"ד ונלפע"ד לפשוט מלשון ר"ה דאמר מתקיים דכוונתו אפי' ע"י דבר אחר כגון דבש או משקה חזק מאוד שמקיימי' בו דברים מתים ששלדן קיימת אבל בריה שאין בה עצם אינה מתקיים א"א לקיימו אפי' ע"י דבר אחר ולכן נקיט מתקיים דאלו היה אמר קיים ה"א בטבע אינו קיים אבל אפשר שיתקיים ע"י דבר אחר קמ"ל אינו מתקיים כמו מתרושש שאם הבריה נפל או הלך או נתגדל בדברים חזקי' א"א שיהי' קיימ' יותר מיב"ח ומדויק לשון מתקיים שא"א שיעשה עצמו או אחרים קיים יותר מטבעו שיש בו ע"י דברים אחרים כנ"ל נכון וממילא מוכח דאין מתקיים היינו שאין שלדו קיימת אחר יב"ח דאי לענין חיות קאי פשיטא שאין להאריך ימי חייו יותר מיב"ח ע"י ד"א כיון שברי' זו יצרה היוצר כל המין שאין חי יותר מיב"ח שא"א לשנות שיהיה בו חיות יותר ע"י ד"א כמובן והדר תקשי למה אמר מתקיים נגד לשון המורגל וע"כ דלענין שיעשה כעפר אחר יב"ח קאי והוצרך לומר בדיוק מתקיים כנ"ל וזו ראיה נכונה לפע"ד

אלא בכ"ז הן בראי' ב"ש ובמ"ש בח"ס ובמ"ש אני לא מיושב הראב"ד והרא"ש והר"ן דמביאים ראיה מדל"א ר"ה שאינו חי ואמר אינו מתקיים וראיה זו דחויה בב' ידים דמצינו קיים ופירושו חי וצ"ע רבה ולא נמצא תי' על זה ומצאתי אני בעניי יישוב נכון בשנדייק אי ס"ל לראב"ד דלשון מתקיים אינו סובל חי לא היה צריך להאריך מדאמר אינו מתקיים ול"א חי הול"ל כפשוטו דמתקיים פרושו שיעשה עפר דעל חי ל"ש לשון מתקיים ולמה לי' לדיוקי מדאמר מתקיי' ול"א חי ולכן נ"ל דוודאי לא נעלם מראב"ד דמצינו במשניות קיים וקיימי' ופרושו חי מ"מ יש לפרש קיים הגוף בלי חיות ואינו קיים שהו עפרא בעלמא ובמתני' דקתני קיים במקום שא"א לטעות שפירושו קיים גופו ואין בו חיות כמו מתנ' דגיטין הניחו זקן או חולה נותן לה בחזקת שהוא קיים אין לטעות דכוונתו דמת וגופו קיים וכן שם באשת כהן דאוכלת בחזקת שהוא קיים וכן במביא קרבן וכו' אבל כאן דיש לפרש קיים שאין גופו ובריאותו קיים וחוזר לעפר הו"ל למנקט לשון ברור אינו חי וע"כ דכוונתו באמת מתקיים שאין גופו קיים וזהו שכ' הראב"ד מדאמר אין מתקיים הגם שיש לפרש ג"כ חי מדלא נקט חי מפורש יותר שלא יהי' מקום לטעו' ש"מ דבאמת פירושו אינו מתקיים לאח"מ והא דכ' תוס' בפ' גה"נ דף ע"ד דהא דאמר אביי ריסק תשעה נמלים ואחד חי כוונתו לא נתרסקה כמו שבירתן זו מיתתן וכן מצינו יין מזוג חי וכדומה נ"ל דשם מדאמר ריסק נגד זה שייך חי שאינו מרוסק וכן יין מזוג שייך חי שאינו מזוג והוא בתוקפו בטבע ובחיותו אבל סתם חי וודאי לשון ברור שיש בו רוח חיים יותר מקיים כנ"ל נכון וברור ומקום הניחו לי בדבר פשוט ויש לי להוסיף דבמתני' גיטין נקיט בחזקת קיים דיש אופן שהוא חי מ"מ דעתו מטושטשת ואין ראויה לגרש לכן נקט קיים בחזקת שהוא קיים כמו שהיה כשהניחו חי בדעתו שאינו מבולבלת ונקיט גם באשת כהן ומביא חטאתו חזקת קיים בלישנא דרישא

והנה מה שהביא לראשונים לחדש דבר זה דאינו מתקיים לאח"מ מדהוכיחו דהנהו תמרא דכדא דנקיט משום דדרכם להתליע במחובר וקשי' להו גם אחר יב"ח ניחוש להו דהא תולעת מת אסור ומשו"ה חדשו דאינו מתקיים כלל אח"מ והוי כעפר בעלמא והא דפשיטא לי' לר"פ כן מדר"ה הוצרכו לומר דלשון אינו מתקיים משמע לאח"מ ולרש"י דס"ל בראינו שהתליעו איירי ול"ח להתליעו רק ברואים