כתב סופר יורה דעה עה

ולא מצא מענה, ובתחילה היה נראה לי ניהו דס"ל לראב"ד דשדרה אית לטמא כטהור אבל חוט לית לי', ובבריית' קתני ראש ושדרה ס"ל לראב"ד בט"ע אבל חוט לית לי' וא"ש ש"ס ל"ט דאמר בטמא חוט השדרה לית לי' ולכן לא קאי במי' דעיקר הוא החוט וכן הוא לענין טריפות בבהמה דנשבר השדרה כשירה ונפסק החוט טריפה, אלא דלפ"ז לדינא יהיה סימן בחוט לחוד וזה לא שמענו ולא ראינו בשום ראשון ופוסק, וגם לרמב"ם דס"ל ג"כ כשיטת הראב"ד כמ"ש הב"י והש"ך החזיק בעדו מדלא כ' סימנא חוט ושדרה במקום שכתב סנפיר וקשקשת, וגם בציר כ' שקיים ראש ושדרה ולא כ' סימני' ש"מ כראב"ד ס"ל, ולא כ' מסימן חוט נראה לעין דליכא סימן גם בחוט וקשה עליו קושיא הנ"ל

ועיין רש"י ל"ט כל שראש ושדרה ניכר כ' חוט השדרה נראה דשדרה עצמה לכ"ע ליכא סימן דגם טמאים אית להו, רק חוט לית להו, וש"ס ל"ט ע"א ג"כ ל"א רק דלית לי' חוט, ונ"ל שרש"י לשיטתו הוצרך לזה לשיטתו דראש ושדרה היינו סימן והיכר בראש ושדרה קשה הלשון כל שראש ושדרה ניכר, תינח בראש שייך היכר אם רחב או קצר, אבל בשדרה כיון שרואה השדרה שוב אין לו הכרה בו, כיון שעין כל רואה שיש לו לא שייך הכרה, והול"ל כל שיש לו שדרה וראשו ניכר, מזה נ"ל ראיה לשיטת הראב"ד והרמב"ם דבט"ע תליא מלתא, ורש"י נשמר מזה וכ' שדרה חוט השדרה וזו היא הכרה שבשדרה כשרואה השדרה צריך לבדוק בפנים אם יש לו חוט כנ"ל ועיין

וביישוב הקושי' על הראב"ד והרמב"ם מה שהקשו הראשונים ממה דהקשו ממתני' דסנפיר וקשקשת הא בראש ובשדרה רק ט"ע וליישב גם הקושי' מלעיל ל"ט ולהביא ראיה מה שהכריחו לפרש דפליגי בט"ע נ"ל הנה הראשונים כתבו לפי שיטת הראב"ד דר"ה ס"ל דבעי דוקא שיכיר הראש ושדרה בט"ע דהיינו שיהי' כל גופו שלם, ואל"ה ליכא ט"ע כדי לסמוך ולהתיר, ור"נ ס"ל דגם בראש ושדרה לחוד איכא ט"ע וזה דוחק לעשות פלוגתא בזה אם יש היכר או לא כ"ש למה דס"ל דפליגי בגופ' ובפר"ח כ' בפשיטות כד עסיק בשיטת הראב"ד דר"נ ס"ל כל שניכר חתיכה א' בראש ובשדרה תלינן שכל החתיכו' מאותו המין של הראש שמכיר בט"ע או מהשדרה שמכיר בט"ע, ור"ה ס"ל דבעי סימן בראש וגם בשדרה היינו בגוף בכל החתיכה בפ"ע וזה כעין שיטת הרמב"ן לפי שיטתו דפליג בסימן אי בעי סימן לכל החתיכו' או סגי בחתיכה אחת תלינן כולן בסימן זה, אלא דבאמת שיטת הרמב"ן רחוקה לומר דר"נ ס"ל דסמכינן ע"ז לומר שכולן מאותו הדג שיש לו היכר או בראש או בשדרה, ולאמת בדראינן בציר פליגי, י"ל בספיקא דרבנן וכל דאיתחזק היתר לפנינו תלינן הכל בזה אבל למאן דס"ל דבגוף בדאוריית' פליגי רחוק לומר כן ואפשר דרמב"ן ג"כ לא מפרש כן רק למסקנא ולהלכתא דבציר פליגי, ומינה לראב"ד ג"כ קשה ורחוק לפרש דפליגי אי סמכינן על היכר בט"ע חתיכה אחת אי בגופא פליגי אלא למסקנא דבציר פליגי י"ל כהנ"ל

ואחר הוצעת דברינו אלו אומר אני דהמקשן ממתני' דחולין ס"ל בסימנא פליגי וכשיטת רש"י, ור"ה ס"ל דבעי תרתי דאחד ליכא סימן כ"כ לסמוך עליו בדאוריית' ד"א ניהי דסימן הוא דסומכין עליו בציר אבל בדאוריית' בעי סימן מובהק ובעי תרתי, וכעין שיטת המשאת בנימין בעגונה דב' אמצעים סומכין עליהם דנעשה כמובהק, ובדרבנן ס"ל שיש פוסקים אחרונים דסומכין על סימן אמצעי לאיסור' וכן ס"ל לר"ה להך מ"ד דבגופא פליגי ור"נ ס"ל דסימן ראש או שדרה הוא סימן טוב וכדאי לסמוך עליו בדאוריית' ויש לתלות פלוגתיהו בסימנים דאורייתא וסימנים דרבנן ואכ"מ

ולפי דס"ל למקשן דבסימן פליגי ובגופו שפיר הוקשה לו ממתני' דחולין ור"י משמי' דעולא דאמר בציר פליגי ובגופא לכ"ע בעי ראש ושדרה, צ"ל מנ"ל בפשיטות כן ואי דהיה מקובל כך דבהאי פליגי האיך אמר ר"א לקמן דלא אסור ולא שרי ומספקא לי' אי פליגי בגופא, מכיון שהוא קבלה ביד עולא מי יכחישו, וע"כ דעולא מדעת עצמו ס"ל דלא פליגי רק בציר וצ"ל מנ"ל, ונ"ל דס"ל דליכא סימן בראש ושדרה כל דלא מצינו בשום מקום כאשר הקשו באמת ותמהו הרמב"ן ויתר ראשוני' על רש"י ודעימי' ע"ז ברייתא דקתני כל שראש ושדרה ניכר הול"ל במאי ניכר וגם מתני' מסתם קסתם לן, וגם ר"ה ור"נ היה להם לומר מהו הסימנין שבראש ושדרה מכ"ז ס"ל לעולא דלאו מטעם סימן אתי' עלה אלא משום ט"ע והיינו דר"נ ס"ל דסמכינן על היכר ט"ע או בראש או בשדרה לתלות כל החתיכו' ור"ה ס"ל דבעי כל החתיכו' היכר בט"ע בפ"ע, מזה שפט עולא דע"כ בציר פליגי דאי בגופא איך ס"ל לר"נ דתלינן להקל כל החתיכו' מפני שראש או שדרה ניכר בט"ע, וע"כ בציר דרבנן מקיל, ור"ה גזר ציר אטו שיאכל חתיכה כמ"ש הראשונים כנ"ל

והא"ש דמזה למד הראב"ד והרמב"ם דליכא סימן רק ט"ע דקיי"ל כעולא כדאמר ר"פ הלכתא וכו' ודווקא בציר ומיושב קושי' הראשונים מדהקשה ממתני' דחולין דמקשן וגם אביי דמתרץ ס"ל דבגופא פליגו ובסימני', ועולא לא ס"ל כוותייהו כמ"ש וא"ש ש"ס לעיל ל"ט דאמר לאביי בפשיטות וטמא לית לי' חוט השדרה דהא אביי דמתרץ קושי' המקשן ממתני' דחולין ע"כ ס"ל בסימני' פליגי וא"ש לע"ד הכל נכון

ומדי דברי אציע לפניך מה שנ"ל בכוונת הרא"ש שנתקשה בו הב"י דתחילה כ' דיש לסמוך על ראש ושדרה ומסיים ואין להתיר דג, ועיין ט"ז וש"ך דאם נמלחו ליכא ריעות' דקשקשים אולי נקלפו דסומכים על סימן דראש ושדרה אבל בדג שלם שבא לפנינו ואין לו קשקשים איכא ריעותא דנשרו ל"ש, ומהרל"ח ופר"ח כתבו דאיירי ביש קשקשים בשאר החתיכו' ויש סימן בא' בראש ושדרה תלינן זה בזה וזה רחוק, ולפע"ד ע"פ דרכנו י"ל יותר קרוב ע"פ שיטת החו"ש חולין נ"ט ע"א, דבעי מקום מיוחד בא' מג' מקומות, וכן ר"ן בשם רמב"ן כ' טעמא דחיישינן לשמא נדבקו ממק"א, ונ"ל כשיש סימן בראש ושדרה ג"כ שוב ל"ח שמא נדבקו דחשש שנדבקו ממק"א אין חשש כ"כ, ועיין ר"ן שכ' דמתני' פליגא על הת"כ דרחוק שיהיו נדבקים, ורא"ש דס"ל כת"כ וס"ל גם מתני' הכי, מ"מ בוודאי ל"ש ולא מצוי' כ"כ ודי דניחוש בליכא סימן אחר, אבל בדאיכא סימן בראש ושדרה הגם דאינו סימן לסמוך עליו מ"מ חזי לצרופי לקשקשי' דל"ח לנדבק כנ"ל נכון

ולמ"ש א"ש קושי' ש"ס ממתני' חולין לתי' ש"ך ומהרל"ח קשה הא לא מצינן סימן זה רק בשיש עוד סי' או עכ"פ ליכא ריעותא, וכבר הקשו כן, ולפי תירוצי שפיר מקשה דהא קשקשת דמתני' מהני דווקא במקום מיוחד לתני עוד סימן דראש ושדרה דמהני גם בלית לי' במקום מיוחד וא"ש

וכשאני לעצמי היה נ"ל בכוונת הרא"ש דסובב הולך עמ"ש כמו שיש טהור דמי' לטמא בראש כן בשדרה ואיכא למיחש שיש ג"כ טמא שדמי' לטהור אלא שלא מצויין בינינו ול"ח ויש לסמוך על ראש ושדרה בציר ואפי' בגופא שלא חיישינן שמא הוא מדג שיש לו ראש ושדרה כטהור דאין מצויין בינינו כמו פרס ואזני', אבל בבא דג לפנינו שאין אנו מכירין אותו ולא שמענו ולא ראינו מעולם הוא מדגים שאין מצויין בינינו, וע"כ א"א להתיר שמא הוא מאלו שדומין לטהורין בראש ושדדה דהא אינן מצוין בינינו, וממקום אחר הביאו ממרחקים או ששט לכאן בכיוון כנ"ל נכון וברור ומדויק מלשון הרא"ש, ותמה אני שלא עמדו על זה בעלי מיישבי הרא"ש ועיין

וכה"ג נ"ל ביישוב הטור מה שתפסו עליו במה שכ' בענין סימן עוברי דגים תחילה כ' דיש להתיר בלא נימוחו ושוב כ' שאין להתיר דג ע"י סי' עוברי' ואח"כ כתב דאפי' בשלמים לרשב"א צריך מדג פלוני ודעת הרא"ש כדעת הראשונה ומתרצו כענין שתרצו הרא"ש בהא דראש ושדרה עיין ד"מ וט"ז וש"ך ולפע"ד נ"ל דס"ל כשיטת אביו הרא"ש דבמצוין לפנינו יש לסמוך על הסימני' ול"ח דיש דדמי' טהור לטמא כמו בירושלמי שהיה טהור דומה לטמא דאין מצוין אבל בדג שבא לפנינו כשאין אנו מכירים אותו וממרחקים הביאו ובא לכאן אין להתיר ע"י סימני עוברי' כיון שיש טמא דומה לטהור כנ"ל

עוד רגע א' אשעשע עמך כעת מה שאמרתי בלימוד הישיבה הא דפסק הרי"ף דסי' ביצים דרבנן וכ' הראשונים דס"ל דסוגי' דע"ז ס"ל סימני' דאוריית' וחולקת על סוגי' דחולין וטרחו למצוא טעם למה לא פסק כרבינא שהוא בתרא משום דסוגי' דחולין במקומה טפי והנה דלא ניחא להו לומר דרי"ף ס"ל דסוגי' דע"ז ס"ל ג"כ סימני' דרבנן ומשו"ה לא מתרץ משום סימני' דרבנן משום דקשיא עדיין למה אין אופן בנקחי' שלא מן המומחי' הא בשאמר מדג פלוני וטהור סגי כמ"ש תוס' בשם רבינו יצחקי נ"ל דלרי"ף א"א לומר כן דאם קושי' ש"ס מדאמר אין נקחי' אלא מן המומחה משמע באומר מדג פלוני וטהור לא מהני והוצרך לתירוץ בנימוחו וקשה על הרי"ף דל"א בנימוחו כאוקימת' ש"ס לכן וע"כ דרי"ף ס"ל דאין זה דיוקא כמו דלא קתני דמהני אני מלחתי' ולכן הוצרכו לפרש שיטת הרי"ף דס"ל דסוגי' ע"ז חלוקה עם סוגי' חולין וזה פשוט ולפע"ד נראה דיש לומר עדיין דסוגי' דע"ז ג"כ ס"ל סי' דרבנן וא"כ אין מחלוקת והא דלא מתרץ סי' דרבנן משום דקשי' לי' ליסגי מדג פלוני והיינו בוודאי אין זה קושי' כמו דלא קתני אני מלחתי' ורב אמר דיני' בל"א אמר אלא דס"ל למקשן ותרצן דבקרבי דגים ליכא סימן כקושי' ש"ס אח"כ ולזה בקרבי דגים אינם נקחים אלא מן המומחה ואפי' אומר מדג פלוני כיון דליכא סי' כלל ובחדא מחתא מחתינהו קרבי ועוברי דגים ש"מ דגם בעובר' לא מהני של דג פלוני והקשה שפיר נבדוק בסי' ומאני מלחתי' ל"ק דבשניהם ל"מ ומזה לא איירי אבל מדג פלוני קשה שפיר דומי' דקרב' והוצרך לתרץ בנימוחו ול"ק דומי' דבנימוחו שניהם