כתב סופר יורה דעה עד

ותי' מרווח יותר נלפע"ד בשנדקדק בש"ס ע"ז ל"ט כד מייתי לבדיקת דקולי' נקיט חזי בי' קלפי וכן בבדיקת משיכלא חיוורא, ובבדיקת ר"א נקט חזא בי' צמחא ולא חזא בי' קלפי כמו באינך, לכן נ"ל כי עיניו רואות לאחר קליפת הקשקשי' נשאר תלתולי עור שהיו הקשקשי' דבוקים בו ונאחזים ביד ונרא' לעין רואה, וזהו דחזי ר"א צמחי שנשארו אחר שנשרו הקשקשים והובא לפניו דג מן הים או במים והכשירו שאין בו חשש שאין נקלפים שהרי נשרו מאליהם וא"ש

אבל מה אעשה שרש"י פי' שם צמחי קלפי, וכבר כתבתי תחילת דברינו דרש"י ג"כ ס"ל כרמב"ן וניהי לרמב"ן נ"ל דמפרש צמחי כמ"ש ומוכח מתוכו מדשינה ש"ס ונקט צמחי, אבל לרש"י דמפרש צמחי קלפי הדר' קושי' ונ"ל דגם לרש"י א"ש בשנדקדק דבתרי בדיקות קתני חזי בי' קלפי ובבדיקת ר"א אמר חזו דהוי בי' צמחי וזה דקדוק עצום, ונ"ל דחזי ע"י תלתולים עור או שהכיר מקום מושב הקשקשים דהי' בי' צמחי קלפי ולכן נקיט דהוי בי' היינו דהוי בי' מכבר קלפי שהכיר ע"י ציצי' של עור או שהכיר מקום מושב הקשקשים שניכר לעין וזה מנוסה ולכן הכשירו ונ"ל לכן פי' רש"י צמחי קלפי ולא כ' מפורש צמחי ציצי' עור שנשארו כמ"ש דא"כ לא שייך דהוי בי' דהא איתניי' קמן ולכן מפרש צמחי קלפי דהוי בי' מעיקרא ומיושב קושיא זו גם לרש"י וכ"ז נ"ל נכון וברור ומקום הניחו לי בעזה"י

אבל אי קשי' הא קשי' לי על הרמב"ן דכ' דווקא בנקלפים דאל"ה לאו לבוש מקרי מקרא דכתיב ושריון קשקשים הוא לבוש משם קשקשת הוא לבוש וזה אין אנו יודעין מן התורה רק מקרא וקבלה שכך הוא הלשון א"כ תקשי קושי' ש"ס סנפיר למה לי הלא ידענו מקרא וקבלה כמ"ש תוס' נדה מהו קשקשת ומסיק יגדיל תורה ויאדיר והא עדיין לא ידענו מהו קשקשת אם נקלפים דווקא או אפילו אין נקלפי' וצריכין אנו ע"כ לקרא וקבלת חוץ דלשון קשקשת הוא לבוש ועדיין לא פירשה לנו התורה כל הצורך אם שנדע ע"פ קרא וקבלה מהו קשקשת ועיין מהר"ם שי"ף חולין שכ' דצ"ל דסנפיר ידענו ככל פירושי מצות אבל קשקשת לא ידענו ועכשיו דכתיב סנפיר ידענו מהו קשקשת או באמת אין אנו יודעין בירור מה סנפיר ומהו קשקשת מה"ת ואין בו נפקותא לידע הבירור מה"ת אבל לרמב"ן קשה שעדיין אין אנו יודעין איזהו קשקשים או נקלפים או אפי' אין נקלפים ויש בו נפקותא לדינא ואפשר לומר דרוב שיש להם קשקשים נקלפים וסמכה תורה על הרוב ועדיין צל"ע

ומצאתי יישוב לקושיתי בהקדם מה דקשי' לי לשיטת הרמב"ן להלכה דחיישינן שנדבקו ממק"א וצריך מקום מיוחד ובוודאי גם במקום מיוחד יש במציאות שיהי' נדבק אלא דל"ש ול"ח בסתמא וכ"ש לשיטת רי"ף ורמב"ם דל"ח כלל שנדבקו אבל בוודאי אפשר שנדבקו ממק"א ומסתמא ל"ח א"כ מה מקשה לא לכתוב סנפיר הא צריך כשנראו קשקשים לרמב"ן במקום מיוחד ולרי"ף ורמב"ם אפילו שלא במקום מיוחד א"ח שמא נדבקו אבל כשאין לו סנפיר מוכח דאין לו קשקשת ובאו לו ממק"א שנדבקו בו לכן כתבה תורה תרתי דבעי סנפיר ג"כ ולהחמיר בכה"ג ואין לומר דכיון דל"ח שנדבקו דל"ש כשבא לפנינו בלא סנפיר תולין שנפלו סנפיריו דזה אינו במציאות שנפלו סנפיריו כמ"ש הע"ז ופמ"ג וכ"ש דל"ש כלל ואם לתלות שעתידה לגדל נראה לי ג"כ ל"ש רק בקשקשת לפמ"ש רמב"ן בתורה בטעמא דמלתא דאסרה תורה שאין לו סנפיר וקשקשת דע"י סנפיריו שט למעלה באויר וגדלים קשקשים עיי"ש ולזה א"א שיהיו קשקשים קודם לסנפירין וכשבא לפנינו דג בלא סנפירין ע"כ קשקשים אלו ממק"א נדבקו בו דאם עתידין סנפיריו לגדל אח"ז מניין לו קשקש' עכשיו וצל"ע

ואנו אין לנו אלא דקושי' ש"ס כיון דהלכה למ"מ דכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר ממילא לא נתיר ע"י קשקשים כשאין לו סנפיר וסנפיר בקרא ל"ל כנ"ל ובזה א"ש מה שהקשה תוס' נדה בקושי' ש"ס סנפיר ל"ל דלמא או הא או הא וצ"ע א"כ הלמ"מ ל"ל ותורת חיים חולין מתרץ בזה קושי' תוס' והיא באמת קושי' על תוס' שצ"ע ליישב ולמ"ש א"ש דהלמ"מ בעי דלא נתיר קשקשת בלא סנפיר היינו שנתלה שנדבקו ממק"א אשר כשיש לו סנפיר א"א חוששי' שנדבקו וא"ש

אלא לפ"ז ליתא מ"ש מהרש"א נדה דקושי' תוס' דלמא או הא והא דקתני בקשקשת כשיבוא לפנינו חתיכה בלא סנפיר וצ"ל דס"ל למהרש"א דלא סמכה תורה על הלמ"מ דכל שיש לו קשקשת וכו' ולמ"ש מוכח מכח קושי' ש"ס סנפיר ל"ל והיינו דסמכה התורה על הלמ"מ וכ"כ תוס' בסוגי' דנשר דסמכה תורה על הלמ"מ דכ' דאי הלמ"מ דכל הדורס טמא הול"ל ותי' קמא של מהרש"א דה"א סנפיר הוא קשקשת ג"כ אינו נכון לפמ"ש תוס' לעיל כ"ב דה"א קשקשת כל דבר המסוכסך ובכללו סנפיר שג"כ היד נפגע בו ונ"ל שמוכרח הדבר מדצריכה התורה כל אשר אין לו במים שנשרו במים מותר כמ"ש רש"י בחומש ואי קשקשת היינו סנפיר והא דבר זה א"א בסנפיר ואיך היו טועים דקשקשת היינו סנפיר וצ"ע לכאורה וע"כ צ"ל דוודאי לא היו טועים דקשקשת הוא סנפיר לחוד אלא כל דבר המסכסך קשקשת וסנפיר וצריך לכל אשר אין לו במים לקשקשת שהשאירו במים וא"כ ליתא לתי' קמא של מהרש"א ואפשר יש לקיים תי' ב' של מהרש"א דקושי' תוס' למסקנא דיגדיל תורה ויאדיר ולא סמכה תורה על קבלה מהו קשקשת ה"ה דלא אמרינן כאן סמכה תורה על הלמ"מ כל שיש לו קשקשת וכו' וקשה דלמא לאמת או הא או הא וצריך לכתוב קשקשת כשבא לפנינו חתיכה בלא סנפיר וצ"ע

ואחר הוצעה זו דקושי' ש"ס סנפיר ל"ל דמכח הלמ"מ נדע כשאין לו סנפיר שנחוש לקשקשת שדבוקי' ממק"א כיון שאין לו סנפיר נ"ל דמסקנת ש"ס יגדיל תורה ויאדיר לא קאי דלא סמכה תורה על ידיעת חוץ בלשון ב"א מהו קשקשת דע"ז סמכה תורה כמו שסמכה בכמה דברים על שם ולשון ב"א שנדע מה הוא אלא כוונת ש"ס משום יגדיל תורה לא רצה לסמוך על הלמ"מ שנדע מכח הלמ"מ דניחוש שנבדקו וא"ש

ולפ"ז מיושב קושיתי על הרמב"ן ורש"י דאין נקלפי' יצאו מכלל קשקשים שהוא לבוש וידענו זה מקרא ולשון קשקשים כן הוא ואיך סמכה תורה בזה על ידיעת חוץ ולמ"ש א"ש דעל כה"ג סמכה תורה ותי' ש"ס יגדיל תורה רק לענין הלמ"מ דדינא הוא דפרשה תורה למי שיש לו חסרון ידיעת הלמ"מ זו כנ"ל וא"ש נכון ועיין

נבוא לדינא בדג שטיר"ל שהתירו הנוב"י מסברא דילי' דגם אם נקלף ע"י רותחי' או ע"י לוי"ג מקרי קשקשת נראה מתוך דבריו משום דקשי' לי' עיקר יסודו של רמב"ן דלא נקרא לבוש מקרא דעור ובשר וגם קשי' לי' מש"ס ע"ז ומ"מ לא מלאו לבו לחלק על רמב"ן, אבל סמוך לבו להוסיף על רמב"ן נקלף ע"י כלי ה"ה ע"י פעולה אחרת כיון שאינו מפורש ברמ"בן לאסור בכה"ג, אבל אנו אחר שסלקנו קושיותיו והבאנו ראיה מהימנא לרמ"בן מתוספת' וגם רש"י ס"ל כוותי' דרמ"בן, ומשמ' יותר דאפי' בחוזק יד ע"י כלי לא, מאן ספון להוסיף מדנפשי' אפי' ע"י פעולה אחרת יותר חזקה מע"י כלי, אלא שבאוהל מועד שבפר"ח בשם רמב"ן ור"ת שהתירו ע"י שריי' רותחין ויש לדחות כמ"ש דמשמ' שנשארו מעצמן במים אבל אי צריכי' אח"כ לקולפם ביד וכ"ש בכלי מניין להו ועוד י"ל דהיה ידוע לרמב"ן כי זה ל"ש כלל שיהי' לדג קשקשי' דבוקים עד שאין נקלפי' אלא ע"י רותחין ולא יהי' לו לדג ג"כ קשקשי' שנקלפי' זה ל"ש כלל ולכן כשבא לפנינו דג זה שלא היו לו קשקשי' שורהו במים ונשתיירו קשקשי' מזה שפט שמסתמא היו לו קשקשי' ונשרו או אפשר שהיה בו קשקשי' נקלפי' אבל לא במקום מיוחד ואותם שהיו במקום מיוחד לא היו נקלפי' רק ע"י רותחין וכיון שרחוק שיהי' לדג רק אינם נקלפי' לכן תלה אלו האחרי' שבאי' מדג עצמו ול"ח עוד שנדבקו ממק"א וזה שכיח טובא בדג א' כמה קשקשי' נקלפי' בקל ויש שאין נקלפי' רק בכח וחוזק וגם אחר בישול נמצא לפעמי' דבוקים ולכן בדג שאנו דנין בו שלא נמצאו בכולן רק אלו ואין נקלפין רק ע"י רותחין וביד או בכלי מנ"ל להתיר ובאיסור תורה המוציא קולא עליו להביא ראיה ברורה וחזקה שאין עליו תשובה כדי להתיר וישראל קדושי' כבר נהגו בו איסור בכל מדינה ומדינה אשר דבר הגדולי' האוסרי' הגיע אליהם ויקבלו שכר על הפרישה ויזכו לסעודת לויתן הנלפע"ד כתבתי יעיין יבחר ויקרב. הכ"ד אוה"נ חותם בברכ' אהבה מחותנו פ"ב נגהי ליום ב' כ"ה טבת תרכ"ה לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה מו

יעקב איש תם יושב אוהלים, אוהל תורה ועבודה יחדיו מצומדים ה"ה תלמידי חביבי הרבני הוותיק מלא ברכת ה', חריף ושנון זית רענן יראת ה' אוצרו כש"ת מה"ו יעקב לויפר ני' בק"ק יאהני יע"א

שמחתני בשורותיך הנעימים באשר בשרתני משלומך ושקידתך על התורה והעבודה בבית מכירך חותנך י"נ הרב המאוה"ג נ"י כן יהי' ה' עמך וירים קרנך מהרה בכבוד

ועל דבר הקושי' לשיטת הראב"ד ע"ז דף מ' דראש ושדרה דפליגי בי' ר"ה ור"נ לאו סימנא הוא רק ט"ע מלבד מה שהקשו הראשונים הרשב"א בתה"ב והר"ן מקושי' ש"ס כל שיש לו סנפיר וקשקשת ונדחקו הרבה ואם נקבל כל הדחוקים לא הצלנו מה דקשה ש"ס לעיל ל"ט ע"א, אי משום דרדיפי מי' וטמא לית לי' חוט השדרה הא לראב"ד לית לי' סימן כלל לא בראש ולא בשדרה רק בט"ע, והיא קושי' חמורה וכבר עמד בקושי' זו בפר"ח ס' פ"ג