כתב סופר יורה דעה עב

האם להכשיר ולא לפסול, דלהכשיר בלא"ה ליכא רק איסור מדרבנן דספק ממזר מדאוריי' מותר לפי שיטתו בשיטת אוסרי' הבת לכהונה דס"ד כל דאקבע להחמיר גם לרמב"ם ושאני ספק ממזר גם באקבע מותר, נמצא מקילין בחד גופא בדרבנן ומחמירין בדאוריי', ולא חיישינן דמחזי כמזלזל בדרבנן, ויש לדחות התם לאסור לבוא בקהל דיעבד הוא, כמ"ש תוס' וראשונים כתוב' י"ד ע"א אלא דהה"מ ס"ל בשיטת רמב"ם לולי דספק ממזר דרבנן לא היה מתיר אותה לבוא בקהל הגם דדיעבד הוא דנאמנת האם ל"מ לבת מדאוריי' ואסור' לכהונה דהוא ספק בדאוריי' להחמיר, מ"מ ליכא זילות' באיסו' דרבנן דהא לבוא בקהל דיעבד הוא, ולהנשא לכהן לכתחילה הוא וגם בדאוריית' מקילין לפעמים בדיעבד ואוסרי' לכתחילה בדבר זה עצמו בנשאת בב"ר לכתחילה ל"ת ואם נשאת לא תצא, ומשום נשאת הבת לכהן שתצא פשיטא משו"ה לא מחזי עכשיו שמתירין אותה לקהל ולא לכהונה אפי' דיעבד לא נראה כמזלזל בדרבנן, משא"כ הכא שאנו אוסרין הבשר ומתירין החלב משום ספק דרבנן מחזי כמזלזל באיסו' דרבנן, הגם דחלב ובהמה ב' גופי' נפרדים עכשיו ננהו, מ"מ לא דמי' ואין לנו ראיה להקל בחלב ולהחמיר בבשר מן הה"מ הנ"ל. ועיין שב שמעתת' שמעת' ב' פי"ח בסופו, שמדמה מלתא דהה"מ להקל בדרבנן ולהחמיר בדאוריי' להא דתב"ש בטרפה שנתערבה בין הכשרות וחצי פירש, דאפי' אות' חצי שפירש אסור' כיון דחצי הנשאר בחנות אסור' חצי שפירש נמי אסור, כי היכא דלא להוי מילי דרבנן כחוכא, ולפמ"ש אין הענינים דומי' דלהתיר' לקהל הוי' לכתחל' ול"מ כחוכא וגם בלא"ה אינו דומה להא דתב"ש דשם לאו בדרבנן נגד דאוריי' איירי דגם חצי שבמקום קבוע מדרבנן הוא, אלא שנראה כחוכא הענין בעצמו לעיני ב"א שבהמה חצי א' מותרת וחצי א' אסורה וזה ל"ש בדרבנן ודאוריי' דלא מחזי כחוכ' שזה דאוריי' דמחמירין וזה דרבנן אם לא משום הא גופא דמחזי כמזלזלין בדרבנן ונראה וניכר בדבר א' והבן

וזאת תורת העולה מדברינו, היא העולה להלכה, א) הוגלד פי המכה אפי' נקב בריאה באיזה מקום שהוא מן הריאה אפי' שא"א שיהי' שם סרכ' כסדרן, אפי' הוגלד פי המכה דוודאי קודם ג"י נעשה מותר החלב שנחלב' קודם ג"י, ב) סרכא בריאה אפי' נטרפ' הבהמה ע"י הסרכ' בוודאי החלב שנחלבה קודם ג"י מותרת אפי' היכא דליכא הפ"מ, ג) נמצא סרכ' בריאה שאינה וודאי טרפה החלב שנחלבה תוך ג"י מותרת בדאיכא הפ"מ, ודווקא שעבר יום א' קודם השחיטה, אבל באותו היום לכ"ע סרכ' ב"י לאו שמה סרכ', ד) היכא שכבר נתערב ואח"כ נודע הספק יש להקל אפי' בלא הפ"מ הגם דפרמ"ג כ' דוקא בהפ"מ כמ"ש השך בספק בתערוב' הוא כ' כן לולי דרמ"א סמך בלא תערוב' על הסוברי' דיש סירכ' תוך ג"י היה מתיר מטעם שנודע הספק אחר שנתבטל מדאוריי' וזה דווקא בהפ"מ כמ"ש הש"ך בספק א' בגופו אבל מאחר דרמ"א מתיר בהפ"מ אפי' לא נתערב והס' בדאוריי' היכא דכבר נתערב קודם שנודע הספק סמוך לבינו להתיר כשנודע הספק אחר שנתערב בצירוף שסומך הרמ"א בהפ"מ על דסוברים יש סרכא תוך ג"י אפי' בלא הפ"מ כנ"ל, ה) היכא דנטרפה בוודאי מחמת סרכ' יש לצדד להקל בהפ"מ כמו בספק טרפה מחמ' סרכ' מטעמי' שכתבנו מ"מ לא סמוך לבי להקל רק בנודע האיסו' אחר שנתערב יש להקל כיון דדרבנן הוא יש לסמוך על הסוברים דיש סרכא תוך ג' ימים והוי כספק דרבנן בצירוף מ"ש דגם בוודאי סרכא איכא ס"ס לרש"י וחזקה ורוב לתוס' ואפשר אפי' שלא בהפ"מ יש להקל בצירוף כל מ"ש, ו) בסרכ' ספק טרפה ונחלבה קודם שנשחטה וכבר נתערב ונודע הספק אחר שנתערב יש לי מקום ספק אם נקיל בדרבנן, כיון שיש לדון גם כן בספק זה בדאוריי' וכיון דמלתא דרבנן הוא, ועדיפ' שאין בו משום ספק איסור דרבנן אלא שמא יש לחוש כמזלזל בדרבנן, בהפ"מ נראה לי להקל ושלא בהפ"מ צריך יישוב למעשה דיש לחוש שפוגע באיסור דרבנן, דהא זה עצמו דספק דרבנן לקולא קולא הוא שהקילו חכמים בדבריהם לשיטת רוב ראשונים דספיק' דאוריי' לחומר' ורבנן הקילו בדידהו, והיכא דמחזי כמזלזל בדרבנן אפשר דלא הקילו, והמיקל בכה"ג בדרבנן לא משום מזלזל בדרבנן לחוד אתי' עלה אלא כאוכל איסור דרבנן, שהחמירו בו רבנן וספיקא כוודאי והבן, לכן לא בטח לבי לזו אירא להקל רק בהפ"מ כולי האי ואולי כנלפע"ד בעזרת החונן דעת ית"ש

ובנדון שלנו דאיכ' וודאי טרפה ע"כ חלב שנחלבה קודם ג' מותרת, ושנחלבה תוך ג"י לא אמינא בה לא איסור ולא היתר אם לא שנתערבה קודם שנודע הטרפות, יש להתירה אפי' שלא בהפ"מ, ואותה חלב שנחלבה ביום השחיטה, אפי' נתערבה ואח"כ נודע אין בידינו להתיר דטרפות וודאי ואין סרכ' פחות מיום אחד שלפניו: ולענין כלים שנתבשלה בה החלב אחר שיהוי מעת לעת עיין ט"ז הלכ' יי"נ סי' קל"ז ובנודע ביהודא תנינא חלק יו"ד סי' נ"א והיה נעלם מעיני כבודם אריכ' תשוב' מהר"לנח סי' קנ"א ובמנ"י כלל פ"ה אות ס"ד דיש להתיר כ"ח בשיהוי מעל"ע בהפ"מ אפי' בדאוריי' ועיין פמ"ג ביו"ד סי' ק"ג ד"ה אכתוב דיני נטלפ"ג בקדרה והארכתי בזה בתכלית אריכו' בתשובה א' וכאן בנדון שלנו דיש בלא"ה צדדים להתיר אפילו החלב עצמה נ"ל המקיל בכלים אחר שיהוי מעל"ע אפי' בכלים שנתבשלה החלב שנחלבה ביום השחיטה לא הפסי' וכ"ש חלב שנחלבה תוך ג"י, וה' יצילנו משגיאות ויעשה עמנו לטובה אות, גל עיני ואביטה מתורתך נפלאות הכ"ד אוה"נ ד"ש חפץ בהצלחתו

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה מה

אל עוזר בעזרו יציץ עליו נזרו ה"ה ידי"נ מחותני תלמידי הרב המאוה"ג הוותיק מלא עתיק חרוץ ובקי כש"ת מהו' אליעזר פאשקוס ני' אבד"קק גאלאנטא יע"א

הנה עתה באתי לערוך מערכה לחוות למעלתך ני' מה אתי ע"ד דג שטירל שבנוב"י תנינא חיו"ד סי' כ"ח. הנה שיטת הרמב"ן בתורה ומובא בהה"מ וב"י ופסקו הרמ"א סימן פ"ג דכל שאינו נקלף ביד או בכלי לאו קשקשים נינהו וכן נ"ל מפי' רש"י במתני' חולין נ"ט ואלו הן קשקשים הקבועים בו וכ' וז"ל הקבועים בו יותר מסנפירין שאין זזין מאיליה אלא בידים וכו' נראה דס"ל דווקא הזזים בידים אבל הקבועים בו שא"א להזיזם וא"א להפרידם מן העור יצאו מכלל קשקשים ומשמע יותר דאפי' בכלי לאו קשקשים מקרי ומחמיר יותר מרמב"ן ואינו מוכרח כל כך דחדא נקט עכ"פ ס"ל דכל שא"א להזיזם מן העור יצאו מכלל קשקשים

ולפע"ד לעשות סמוכין לרמב"ן לשיטתו דמפרש לתוספתא דבליכא אלא א' צריך קביעות מקום בא' מג' מקומות ונתן הרמב"ן טעם דחיישינן שמא נדבק לו ממק"א והר"ן כתב דרחוק שיהיה נדבק כ"כ לכן מתני' לא חש לזה ותוספתא חש שנדבק דבק חזק ואי קשקשי' שא"א להפרידם מן העור ג"כ בכלל קשקשי' שבתורה איך נקיט התוספתא מלתא דפסיקא דבעי מקום מיוחד בא' מג' מקומות הא באופן שא"א להפריד' מן העור בוודאי א"א לחוש שנדבקו כ"כ עד שא"א להפרידם מן העור זה אינו במציאות כלל בעולם ולזה לא יצטרך מקום מיוחד וע"כ דכל דא"א להפרידם מן העור יצאו מכלל קשקשי' דלא נקרא קשקשת אלא כל שהוא כלבוש שאפשר להפריד וזו ראיה ברורה לפע"ד

והנה הנב"י כ' מסברא דנפשי' דה"ה כשאינו נקלף בכלי רק ע"י מים רותחין או לוי"ג ג"כ בכלל קשקשים דקרא ולפמ"ש יש ראיה דלא כוותי' דוודאי רחוק שיהי' נדבק כ"כ ממק"א עד שלא יהי' נקלף בכלי רק ע"י פעולת רותחים או לוי"ג והדרא קושיתו מתוספתא הנ"ל וע"כ דגם זה אינו נקרא קשקשת

אבל מה אעשה דבפר"ח סס"ק כ"ו כתב בשם אוהל מועד בשם הרמב"ן שהתיר דג ע"י שרי' ברותחין ונשתייר' קשקשים וצריכי' אנו לדחוקי דלא יקשה עליו מהאי תוספתא דגם בשאי אפשר להפרידם רק ע"י רותחי' חוששים שנדבקו ממק"א וכנב"י

ומ"מ נ"ל בשנדייק בלשון אוהל מועד ונשתיירו קשקשי' ול"א שאח"כ נקלפו הקשקשי' ביד או בכלי נראה שאחר שהיה הדג שרוי ברותחין נשרו הקשקשי' מאליהם במים רותחין ואנו אין לנו מהוראת הרמב"ן רק כשנשרו מאליהם ונשתיירו במים ולא הוצרכו לקלפם ביד או בכלי אבל כשצריכי' לקלפו אחר ששרו כ"כ ברותחין ביד או בכלי עדיין אין לנו דקשקשים מקרי

והנה הנוב"י הקשה על הרמב"ן מקרא דעור ובשר תלבישני ובנו הגאון מהר"ש זצ"ל כ' מכח קושי' זו ראיה דאפילו נקלפו ע"י רותחי' מהני דגם עור ע"י רותחין נקלפה מן הבשר וקילס עצמו בזה ודבריו תמוהים במחכ"ת דעור גם ע"י סכין נקלפת ומעשים בכל יום שמפשיטים עור מבשר בהמה וגם מבע"ח אפשר לקלוף ע"י סכין דחליש פומי' וקושי' אביו זצ"ל היה מבשר דכתיב בקרא ונקרא מלבוש אלא דגם קושיא זו איני מכיר דהא אמר איוב עור ובשר גידים ועצמות תסוככני דבשר לבוש לגידי' ועצמות ועור לבשר ואפשר להפריד הבשר מגידי' ועצמות בסכין וכולן יחד הם לבוש לנפש רוח נשמה ועיין רמב"ם ה' תשובה

עוד הקשה הנוב"י ז"ל מש"ס ע"ז ל"ט דבדק ר' אשי דנקטינן להדי' יומא וחזי דהוי ב"י צמחי ושרי' ולא חש שמא דבוקים ביותר ואין נקלפים מן העור ובקושי' זו הרגיש הב"ח סי' פ"ג בהקשותו על טוש"ע שהעתיקו ב' בדיקות של ש"ס שם בלא נראו בו קשקשי' מדקותם ולא הביא בדיקות ר"א להדי יומא וכ' מרוב