כתב סופר יורה דעה עא

רש"י ותוס' כ' דנקטינן ככל החומרא של רש"י ותוס' ולפמ"ש יצאנו ידי כל השיטות בין דרש"י בין של תוס' וכ"א מטעם בפני עצמו וא"ש שתיקתו של רמ"א דאפילו בסרכא וודאי טרפה איכא ס"ס לרש"י ולתוס' ג"כ שרי כדכתיבנא ועיין בכ"ז

אלא נהי דסלקנו קושי' המנח"י והוכח' נגד הש"ך מ"מ נכון אשר דבר המנח"י לשיטות דנאבדה הריאה מחמירין דמיעוט המצוי הוא יש לנו להחמיר עכ"פ בליכא הפ"מ כדקיי"ל לענין נאבדה דלא סמכינן על הרוב, ולפמ"ש אני לעיל אפילו בהפ"מ יש לנו להחמיר כיון דסרכא לפנינו גרע מנאבדה הריאה ולא ראינו בה סרכא והסברא מכרעת הגם שדחינו קושי' המנח"י וסלקנו כל תלונותיו מ"מ מלתא דמסתבר הוא ונלמוד מנאבדה הריאה מקו"ח כמ"ש

ולהשקיט רגשת לב נבון וחכם בסבר' אמינא מלתא דמסתבר דכאן לענין חלב כל השיטות מודים דל"ח בנאבדה הריאה וה"ה כשנמצא' סרכא ולא ידענו למתי נהית' הסרכא, ואקדים הנה הרשב"א חולין ט' מביא דרש"י הקשה לרבותיו אי חיישינן בריאה חשש גמור לסרכו' דמצוי טוב' עד שאוסרי' הבהמה כשנאבדה הריאה הא אתמול אכלנו חלבה וסמכנו על הרוב ועכשיו נחזיק אותה לטריפת והשיבו דחלב חידוש היא דהתיר' התורה משום אמ"ה ורשב"א תמה על תשובה זו הלא חלב טרפה וודאי אסור' והיא תמי' קיימ' על רבותיו של רש"י ועל רש"י שלא השיב דבר ולא היה מענה בפיו לסתור תשובותם, ומפה קדשו של אבא מאוה"ג זצ"ל שמעתי לאמו' דס"ל דוודאי לאו חשש גמור הוא לאסו' בדיעבד אלא לכתחילה אלא אם יתירו בנאבדה לא הועילו בתקנת' כ"א ישליך הריאה לכן גזרו ואמרו שאסו' בדיעבד כשנאבדה וקושית רש"י דמחזי כחוכ' וטלול' אתמול אכלנו מחלבה וכו' והשיבו דחלב בלא"ה חידוש דכשירה ואמ"ה אסור וחלב מותר שוב ליכא חוכ' כשאנו מחמירין לאסו' הבשר והתרנו החלב אלו דבריו הקדושים

וכשאני לעצמי העלתי יישוב המיישב דעתי יותר לפע"ד ע"פ שיטת רש"י שהיא מסתמ' שיטת רבותיו שמחזיקי' מאיסו' אמ"ה לאיסור שאינו זבוח וקשה לכאור' על ר"ה דאמר נשחטה בחזקת היתר עומד' למה לא נחזיק מאיסו' אמ"ה לאיסו' טרפה ומצאתי שכבר עמד בזה בטורי אבן למס' חגיגה באבני מלואים ד' ד' והפשוט כמ"ש הוא דרוב בהמות כשרי' עדיף מחזקה עיי"ש שיצא ליישב בזה קושי' הראשונים על הרמב"ם דלולי דאזלינן בתר רוב הוי ספק טרפות להחמיר מכח חזקת אמ"ה עיי"ש, ואומר אני דס"ל לרבותיו לכן מחמירין בריאה דמיעוט המצוי הגם משו"ה לא אתרע הרוב לגמרי דסמכינן עליו בכ"מ אבל כאן דאיכא חזקת אמ"ה ומחזקינן מאיסו' אמ"ה לאיסו' טריפה מה תאמר רובא עדיף מחזקה רוב כזה דיש מיעוט המצוי לא אלים כ"כ דתהא עדיף מחזקה לכן מטריפין אפי' בדיעבד ושפיר השיבו שאני חלב דחידוש הוא דהתורה התיר' בה אמ"ה ולגבי חלב ליכא חזקה נגד הרוב דרוב חלב כשירה סמכינן על הרוב לגבי חלב הגם דמיעוט המצוי הוא ודבריהם מכוונים ויפה שתיקתו של רש"י והוא יישוב נכון בעזה"י

והיתה לבאר דרשב"א לשיטתו שפיר תמה לפמ"ש הוא ביבמות ל' ע"ב ליישב סוגי' דשם דלא מחזקינן מאיסו' לאיסור דשאני גבי נבילה דמחזקינן מאיסור אבמ"ה לאיסור נבילה דבלא מעשה המתחדש שנעשה בבהמה היתה אסור' ממילא לעולם בחייה משום אבמ"ה ולאח"מ מאליה משום נבילה וע"י מעשה אתה בא להתירה כל שיש ספק במעשה המתיר מחזיקין מאיסו' אמ"ה לאיסו' נבילה שהיתה נכנס' מאיסו' לאיסו' כשלא נעשה בה מעשה, אבל שם גם אם לא נעשה מעשה דגירושין ודקדושין ע"י מיתת הבעל היתה מותרת ממילא לשוק או ליבם, וע"י מעשה אתה בא לאוסר' כה"ג לא מחזיקין מאיסור לאיסור עיי"ש, ומה מאד מתקו לחיך וקלורית הם לעינים. ולפי דברי הרשב"א אין מחזיקי' מאיסו' אמ"ה לאיסו' טרפה דע"י חשש שנולד בה מעשה חדש שנטרפה אתה בא לאוסרה אין מחזיקין מאיסו' לאיסו' רק מאיסו' נבילה, ולשיטתו שפיר תמה על רבותיו של רש"י, אבל אין בזה תפיסה על רבותיו של רש"י ועל רש"י דס"ל מחזקינן מאיסו' לאיסו' אפילו לאיסו' טרפה ומשום קושי' מיבמות שערי תירוצים לא ננעלו. גם י"ל אפי' לשיט' רשב"א מיבמות דלא מחזקינן מאמ"ה רק לנבילה ולא לטרפה ובאמת מה"ת יש להתיר בנאבדה הריאה מ"מ רבנן החמירו משום דאיכא נמי חזקת אמ"ה ומיעוט המצוי, ואין הדבר מתמיה' כאשר תמה רש"י ואיך אכלנו מחלבה, ואיך נסתיר מעשינו מאתמול להיום להחמי' בבשר ולהקל בחלב, אין בזה סתי' דנראה ומוכחת דשאני חלב דליכא חזקת אמ"ה לבשר הגם שא"א לחזור ולאסו' כל חלב, מ"מ לאחר השחיטה החמירו לאסור הבשר בלא בדיקה וסתירה אין כאן דלבשר איכ' חזקת אמ"ה משא"כ בחלב, וזה כעין יישובו של אבא מאוה"ג זצ"ל ולא מטעמי' ועיי'

ואחר הוצעה זו נתבארו דברינו בנדון החלב שאם נחלבה קודם שנטרפה מוקמי' ברוב כשרות ואפי' בסרכו' דמצוי אפילו לדסוברים דנאבדה אוסרים הבשר היינו משום דאיכא חזקת אמ"ה אבל החלב עצמה מתירין כמו בחיי הבהמה דל"ל חזקת אמ"ה, הגם דאיכא סרכ' לפנינו מ"מ תולין להקל וממשיכין הרוב כל האפשר וקיימנו שיטתו של הש"ך דלא מתנגד לסבר' וגם הסרנו תלונותי' מקושיותי' של המנ"י, נקטינ' לדינא להקל אפילו בסרכ' וודאי טרפה כנלפע"ד עיקר להלכה ולמעשה

והנה הרמ"א כ' ויש אוסרי' אפי' בסרכ' תוך ג"י וכן יש לנהוג אם ליכא הפ"מ, וש"ך תמה תוך ג"י לכ"ע אסור דליכא ספק שמה תוך ג"י נעשה, ומנ"י ופלתי ופמ"ג הראו לדעת דיש מן קמאי דס"ל דאפשר לסרכ' תוך ג"י וסמך רמ"א עלייהו בהפ"מ והנה מדכ' רמ"א ויש אוסר' אפי' בסרכא נראה דקאי בסרכ' דלאו וודאי טרפה דאיכא ס"ס מ"מ אוסרי' תוך ג"י דס"ל דאין סרכ' תוך ג"י ומינה דס"ל להקל בהפ"מ אפשר דוקא בסרכא דלאו וודאי טרפה אבל בסרכ' וודאי דכ' הש"ך דמותר לשיטת רמ"א כמו בהוגלד פי המכה, אפשר דתוך ג"י, דאיכא נמי דסוברי' דאין סרכא תוך ג"י לסמוך על הסוברים די"ס תוך ג"י, ועל הסוברי' דמקילי' בהוגלד פי המכה הגם דליכא ס"ס כולי האי אפשר לא מקיל הרמ"א אפי' בהפ"מ, והא דסתם משום דסמך על דיוק לשונו דכ' דיש אוסרי' אפי' בסרכ' ואפילו היינו היכא דאיכא ס"ס ובהא מקיל בהפ"מ וצ"ע

ולפמ"ש דבסרכ' יש להקל טפי אפי' בסרכ' וודאי, דלרש"י איכא בכל סרכ' ס"ס, ולתוס' איכא רוב וחזקה א"כ הוא בכל סרכא יש להקל אפי' תוך ג"י בהפ"מ ולסמוך על הסוברים דיש סרכ' פחות מג"י ועיי', אמנם כן ראיתי בפלתי שכ' הא דיש סרכ' פחות מג"י או לא תלוי' בשיטת רש"י ותוס' לרש"י דאין סרכ' בלא נקב אין סרכ' פחות מג"י כמו הוגלד פי המכה אבל לתוס' דלאו מחמ' נקב בא מנ"ל לומר דאין סרכ' דבא ע"י דחיקו' ומשקי' דאינה פחות מג"י וכ' דרמ"א סומך בהפ"מ על שיטת תוס' ודעמי' דאין סרכא מחמת נקב אלו דבריו ז"ל ולפ"ז אין לנו אלא שיטת תוס' בסרכ' וודאית וצריכים לסמוך על ועוד י"ל של הרא"ש ע"פ שיטת תוס' וזו קולא יתיר' לכאורה אלא באמת דברי הפלתי לא ברורים לי מסברא במחכ"ת אין דמיונו עולה יפה שכ' לשיטת רש"י דאין סרכ' בלא נקב דמי' להוגלד פי המכה ונ"ל דרחוקי' זה מזה הגלד בא ע"י שמתחלת המכה להתרפאות וקמו חכמים במלת' דאין הגלד בא תוך ג"י אבל נקב הריאה ע"י שהמים עוברים תוך הנקב נעשה סרכ' מנ"ל דקמו חכמים דלא נתהווה רק אחר ג"י והחילוק מובן ועיי' פמ"ג בפתיחה לסי' ל"ט שכתב דדברי פלתי אין מוכרחים בל"ס נתכוון למ"ש והדרן למ"ש דגם בסרכא וודאית יש להקל תוך ג"י בהפ"מ מ"מ לא סמוך לבי למעשה שלא מצאתי לי חבר בזה

אמנם כן ראיתי בפמ"ג היכא שנתערב חד בתרי ואח"כ נודע הספק מותר דספק דרבנן להקל הגם דכ' בתשובות מהריב"ל דספק דרבנן הבא ע"י גלגול לא דיינינן בי' ספק דרבנן להקל יש לומר דווקא כשנודע הספק קודם שנתערב דהיינו דנים בי' להחמי' בדאוריי' ואח"כ נתערב לא מקילין בדרבנן אחר שכבר החלטנו לאיסו' אבל כשנודע אחר שנתערב מקילין בדרבנן בהפ"מ ומדמה זה למ"ש הש"ך בסי' ק"י בספק א' בגופו וספק א' בתעורב' דיש לסמוך על תשובו' משאת בנימין בהפ"מ כשנודע הספק אחר שנתערב וכ' מיהא מסתימת רמ"א נראה אפי' בלא תערוב' מקיל בהפ"מ אלו דבריו ז"ל ונראה לי דאפי' בוודאי טרפה מחמת סרכא יש להתי' בכה"ג לסמוך בדרבנן בהפ"מ על הסוברי' דיש סרכא תוך ג"י ויש לעיין בסרכא שטרפה מספק ונחלבה ביום השחיטה דסרכ' ב"י לאו שמה סרכא ובוודאי קודם שנחלבה נעשה בה סרכ' וכבר נתערבה חד בתרי אם נאמר ספק דרבנן להקל אם נודע הספק אחר שכבר נתערב או נימ' כיון דיש לנו לדון בספק זה אם נטרפה מחמת הסרכ' גם על הבשר ולגבי הבשר הוי ס"ד כיון דלא נתערב וכיון שמחזיקי' הבשר לאיסו' מחמת ספק גם החלב א"א להתיר, ויש דמיון לזה בספק קרא ק"ש דחוזר וקורא כל הפרשיו' שכ' הכ"מ משום דמחמירין לענין דאוריית' צריך לקרות כולה וכן בבהמ"ז, ויש לדחות שם כיון דקור' מקצתה צריך לקרות כולה כתיקון חכמים ומעיקרא הכי תקנו משא"כ כאן, ועיי' ב"י או"ח סי' תל"ז כיון שמחמירין לבטל דספק דאורי' הוא דצריך ג"כ לבדוק, וגם משם יש לחלק כמובן, כיון שאנו מחמירין בדאוריי' אולי אין להקל בדרבנן, דהוי כמו מזלזל בדרבנן כן יש לעיי' לענין חלב. ויש לי ראיה דמקילין כה"ג בדרבנן ומחמירין בדאוריי' ממ"ש הה"מ בפ' ט"ו מה' איסורי ביאה בטעמ' דרמב"ם דנאמנת