כתב סופר יורה דעה ע

מכח זה הי' למד המנח"י חדשות דתלי בשיטו' דלשיט' בעה"ת ודעמי' דנאבדה הריאה אסורה אומרי' דסרכו' מיעוט המצוי הוא, כיון שאתרע הרוב לפנינו תולין להחמי' דליכא למימר דאוקמי' ע"ע על הרוב דרוב גרוע הוא, ולדסוברים דנאבדה הריאה כשר דלאו מיעוט המצוי הוא מחזקי' הרוב, והרא"ש דס"ל דנאבדה הריאה כשר כ' ועוד י"ל אבל הטור דמביא בסי' ל"ט גם שיטת בעה"ת ס"ל לעיקר כבעה"ת לכן השמיט הך ועוד י"ל של הרא"ש, וגם הרמ"א דנקיט לעיקר שם כבעה"ת לכן שתק לי' להמחבר בנטרפה ע"י סרכ' וודאי טרפה, ובהפ"מ יש להקל כמו בנאבדה הריאה דכ' הרמ"א דמקילי' אלו דבריו ז"ל

ונבוא על סדר דבריו מ"ש על יישוב השמט' הטור דס"ל לעיקר כבעה"ת בנאבדה הריאה וממילא נדחה נמי הועוד י"ל של הרא"ש מתרץ חומרת' בחמיר' ממנו, הלא מעיקר' קשי' למה שביק הטור ונאיד מדעת אביו בועוד י"ל ומתרץ דלא ס"ל כאביו בנאבדה הריאה, וקשה על הטור תרתי למה שביק דעת אביו בנאבדה ואחז כדעת בעה"ת וכן שביק שיטתו בועוד י"ל, ואנן כבר יישבנו לעיל שיטת הטור בטוב טעם ודעת די"ל דתלוי' בשיטת רש"י ותוס' אם יש סרכ' בלא נקב ורא"ש בעצמו נקיט לעיקר כשיטת רש"י ואזד' הועוד י"ל

ונבוא לראי' שני' דמבי' מדשתק הרמ"א בנטרפה ע"י סרכ' ודאי תמיה' זו היא תמיה' רבתי, אבל טעמו והוכחתו של המנח"י מזה משום דנקט לעיקר דנאבדה הריאה טריפה עדיין לא נתיישב כל צרכו הו"ל להגיה היכא דאיכ' הפסד מרובה גם בטריפה ע"י סרכ' בוודאי מותר כמ"ש המנח"י בעצמו ועדיין לא הועיל כלום עד שהוליד מזה חדשות ונכנס לחלק בין הפ"מ לליכא הפ"מ: ולקיים דבריו נ"ל להוסיף מיא וקמח' די"ל הגם דרמ"א מקיל בנאבדה בהפ"מ היינו שלא נבדקה ולא נמצא בה סרכו' הגם דמצוי' סרכו' מ"מ מקילי' בהפ"מ, אבל כאן שנמצא סרכו' לפנינו וא"א יודעים למתי נעשים כיון דסרכ' שכיחי וה"ה לפנינו בזה ס"ל לרמ"א דאין תולין להקל ולהמשיך הרוב כיון דמצויות, ואפי' בהפ"מ אין תולין ושני מהוגלד פי המכה כנ"ל לקיים דבריו ולהחמיר יותר ממנו דאפי' בהפ"מ ס"ל לרמ"א דלא תלינן להקל ועיי'

אבל אי קשי' הא קשי' לי על הרמ"א, לפי דנקטינן כשיט' רש"י דאין סרכ' בלא נקב, והקשה הרשב"א חולין ט' א"כ כיון דסרכו' שכיח ע"כ נקבים בריאה שכיחי היה לו לבדוק אחר נקבים בריאה. והתב"ש סי' ל"ט אות כ"ב כ' דנגד זה ל"ש שיהי' נקב בלי סרכ' דברוב נקבים איכ' סרכא וכל שלא נראה סרכ' ל"ש שיהי' נקב ולכן לא בדקינן אחר נקבים, והוא כ' מעצמו כן והרי הרשב"א ע"כ לא ס"ל הכי מ"מ לרש"י הדבר מוכיח להצילו מקושי' רשב"א, וצ"ל בבא זאב ונטל ב"מ ל"ח לניקבה הריאה הגם דנקבים שכיח ולא ראינו אם היה סרכ' או לא קוד' שבא זאב מ"מ עכשיו שאין סרכ' לפנינו לחוש שמא הזאב העביר הסרכ' עד שאין ניכר מקומו לא שכיח. לפ"ז הכא דנמצא נקב בריא' ולא ידעינן למתי נעשה הסרכ' וס"ל לרמ"א דתולין בהוגלד פי המכה להקל קשה ל"מ בהוגלד פי המכה אפילו בלא הוגלד לא היה לנו להקל כיון דנקבים שכיחי בריאה כמו סירכ' רק דל"ח לבדוק אחר נקבים דל"ש שיהי' נקוב בריאה בלי סרכא, אבל כאן שנקב לפנינו בלי סרכ' הרי לפנינו ניקב בלי סרכא למה לנו להקל ולהחזיק' כל האפשר שלא יצאו מן הרוב הרי נקבים שכיחי וכמו דס"ל לרמ"א ושתק למחבר בסרכ' וודאי דלא תלינן משום דסרכו' מצוי' כן היה לי' להחמי' בנקב בריאה אפי' לא הוגלד כ"ש בהוגלד דליכא זמן קבוע וזה וודאי דוחק דהוגלד פי המכה היינו בשאר אברים לאפוקי ריאה כ"כ האי הו"ל לרמ"א לפרש ולא לסתום וצל"ע

והנה היכא דלא הוגלד פי המכה בריאה נ"ל כיון דנקב בלא סרכ' לא שכיח תלינן ביותר שנעשה קרוב לשחיטה וכל שיש לקרב יותר תלינן דלא היה פנאי שתתהווה בה סרכ' דלא שכיח נקב בלי סרכ' דוודאי לא נעשה סרכא בנקב מיד וא"ש בלא הוגלד אבל הא הרמ"א כ' בהוגלד מותר ולא חילק בין ריאה לשאר אברים וכיון דע"כ קודם ג"י נעשה וליכא סרכא ויצא מן הרוב דיש סרכ' בנקב יש לנו לחוש שנקב מכבר וקשה מהנ"ל

ויש לנו מקום יישוב לזה ע"פ מ"ש הר"ן ביישוב קושי' תוס' וראשונים על רש"י דסרכא ע"י נקב בא א"כ בכסדרן הו"ל טריפות חוזר לכשרות, מזה העלה הר"ן דכל נקב שעולה בו סרכ' כסדרן כיון שראוי' לסרכ' כסדרן מעיקר' לא היה טריפה כמו בדר' עלי' סמא דחיי', אלא אין כל נקב ראוי שיעלה בה סרכ' כסדרן, וכשיעלה שלא כסדר' אגלאי למפרע דטרפה, ובכסדרן אגלאי דכשירה היה מעיקר', אלו דבריו ז"ל, ויצא לנו מדבריו לשיטת רש"י, כל נקב בריאה ספק טרפה שמא ראוי' לעלות בה סרכ' כסדרן, ובתשובה אחת יישבתי בזה קושי' רשב"א לרש"י, כיון דסרכו' שכיחי גם נקבים ע"כ שכיחי, היה לנו למבדק בתר נקבים בריאה, ויישבתי ע"פ דברי הר"ן דכל נקב ספק הוא שמא ראוי' להעלות סרכ' כסדרן, ולכן אם נבדוק ונמצא נקוב יהי' ספק טריפה, וכללא כייל לן הנוב"י דכל דא"א לברר וודאי איסור רק ספק איסור ונצטרך להחמיר מספק כל כי האי לא אמרינן כל היכא דאיכ' לברורי מבררינן, ועשיתי לו סמוכים ממק"א, והא"ש כאן כשנבדוק ונמצא נקב לא יהיה רק ספק וכיון דכל בדיקות הסרכו' רק משום כל דאיכ' לברורי כמבואר, וכשנמצא נקב יהיה רק ספק אין אנו אחראין לבדוק להביא אותנו לספק איסור טרפה, מה תאמר שמא נמצא נקב במקום שא"א שיהי' סרכ' כסדרן מקומות אלו לא שכיחי דברוב מקומות בריאה אפשר סרכ' כסדרן, ולמיעוט מקומות דא"א לא חיישינן דמיעוט' הוא וא"ש נכון (עיין לעיל תשוב' י"ד ד"ה היוצא)

לפ"ז בשנמצא נקב בריאה וא"א יודעים אם קודם שנחלבה ניקבה או אח"כ איכא ס"ס, שמא נקב הראויה לסרכ' כסדרן וכשירה, ואת"ל שאין ראוי' לסרכ' כסדרן, דלמא אח"כ אחר שנחלבה ניקב, ואם נמצא נקב במקום שא"א שיעלה בה סרכ' כסדרן, הרי לא מצוי ושכיחי נקבים במקומות אלו, דברוב נקבים וסרכו' במקום שאפשר שיעלה סרכ' כסדרן, ואזלינן בתר רובא דמין נקובים שם, הגם דנמצא לפנינו נקב במיעוט מקומות בריאה הדרינן דכל שיש רוב גם דאתרע לפנינו תולין שלא יצאה מן הרוב כל האפשר כמו בנמצאו נקבים בא' משאר אברים, וא"ש דינו של רמ"א בין בהוגלד בין בלא הוגלד גם בנמצא בריאה ועיין

עד כה היו דברינו ע"פ חדושו של המנ"חי שחולק על הש"ך שהעלה לשיטת הרמ"א אפי' שיש סרכא וודאי טרפה, תולין להקל, מדשתק הרמ"א להמחבר דווקא בדאיכ' ס"ס מותר, אבל כשאני לעצמי נ"ל דאין ראיה משתיקתו של הרמ"א כאשר אגיד, הנה הב"י תמה על הרשב"א ור"ן, שכתבו בנטרפה ע"י סרכ' שוודאי לא נעשה עכשיו אין תולין להקל, הרי איכא בסרכ' ס"ס כמ"ש רא"ש וטור, וש"ך סס"ק ח' כ' דרשב"א ור"ן איירי אפילו היכ' דוודאי טרפה ע"י סרכא ועיין פמ"ג סוף פתיחה לסי' ל"ט שמונה והולך איזהו וודאי ואיזהו ספק טרפה, והנכון כמ"ש הש"ך דרש"בא ור"ן סתמו דבריהם דפשיטא להו ואצ"ל בספק טרפה דאיכא ס"ס ולא דברו רק בוודאי נטרפה ע"י סרכא, אלא דקשי' על המחבר דמסתם קא סתים וכ' נטרפה ע"י סרכ' אין אוסרי' וכו' דאיכ' ס"ס ולא ביאר דווקא סרכ' שאם היינו בקיאים לבדוק אפשר היה כשירה כמ"ש הרא"ש והטור וצ"ע

לכן נ"ל בדעת המחבר ויש להעמיס ג"כ בכוונת הרא"ש והטור דבכל סרכו' ס"ל דאיכ' ס"ס והוא ע"פ מה שהעיר הפמ"ג בפתיחה לסי' ל"ט די"ל לשיטת רש"י דאין סרכו' בלא נקב ואין טריפות בסרכ' שלא כסדרן כלל רק משום נקב שתחתיו י"ל דלאו וודאי דבא מחמת נקב, אלא ספק מחמת נקב בא ומטרפה משום הנקב שתחתיו, או י"ל וודאי משום שניקב אלא שמא ניקב קרום עליון ולא תחתון עיין בו, ונ"ל דהמחבר הכי ס"ל לשט' דאין וודאי מחמת נקב האוסר בא ואיכ' כאן ס"ס שמא מחמת נקב האוסר שמא לא מחמת נקב ואת"ל מחמת נקב שמא אחר החליבה נטרפה וכיון דנקטינן כשיטת רש"י דטריפו' הסרכ' משום חשש נקב לכן מסתם קסתם המחבר וכ' נטרפה ע"י סרכ' מקילין כיון דאיכא ס"ס ומפרש ג"כ כוונת הרא"ש והטור דנקטו לעיקר כשיט' רש"י דכוונתם במ"ש אבל טריפו' ע"י ס' דאם היו בקיאים לבדוק היינו שאם היו בקיאים לבדוק אם יש נקב תחתיו או אם בא ע"י נקב היה כשר איכא ספק ספקא כנ"ל

ועוד אני מוסיף מיא וקמח' דיצא המחבר ידי כל השיטות גם לשיט' תוס' ודעימי' דאין סרכא מחמת נקב אלא מחמת סרכא עצמה דסופה להתפרק והוא עפמ"ש לעיל בכוונת הרא"ש בועוד י"ל דאזלינן בתר רוב כשרות ותולין כל האפשר אפילו בסרכא דוודאי לא נעשה עכשיו הוא לשיטת תוס' דאין סרכא מחמת נקב ואיכא חזקת הגוף דלא נולדה בסרכא הבאה מחמת דחיק' האונות או שאר חלקי הריאה וע"י שנתלי' שמה וסופו להתפרק כ"ז א"א בבטן ואיכא חזה"ג ורוב בצירוף יחד רוב וחזקה תולין להקל הגם שא"א לקבוע זמן אלא כיון דנקט הרא"ש והטור דלא כתוס' לכן השמיט הטור הך ועוד י"ל, ולפמ"ש דס"ל לשיטת רש"י איכא בכל סרכא ס"ס א"ש טפי שכך סידורו של הרא"ש תחילה כ' דאיכא ס"ס היינו בכל סרכ' והוא לשיטת רש"י ולתוס' איכא סרכא דוודאי טרפה ולזה כ' ועוד י"ל היינו לשיטת תוס' י"ל להתיר מחמת דתולין וממשיכים לחזקת הגוף דיש לשיט' תוס' דחזי לצטרופי רוב וחזקה לתלות להקל בכל סרכא אפילו וודאי לשיטת תוס' וממ"נ יש להתיר לשיט' רש"י מטעם ראשון ולשיטת תוס' מטעם שני ועולים כל דברי הרא"ש בסגנון נכון כפתור ופרח, וטור שביק להך ועוד י"ל ונקיט משום ס"ס דעיקר כשיטת רש"י ואיכא ס"ס בכל סרכא וכן המחבר נקט האי טעמא דס"ס שהוא העיקר ועיין פמ"ג סוף פתיחה לסימן ל"ט אחר שביאר שיטת