כתב סופר יורה דעה סח

מע"י אצבעותיך הנעימים הגיעני ואותיותיו שאלוני אם יש לחוש למ"ש הפמ"ג סי' ע"ה אות ב' במי שלא מלח בני מעים במזיד אסור בדיעבד כמבטל איסור לכתחילה במזיד והניח בצ"ע, ובחות דעת כ' על שמו של פמ"ג לאיסור בפשיטא

הנה הפר"ח כ' ממשמעות רש"י דכ' אין מחזיקין דם בב"מ אינן בחזקת דם לאסור אם לא נמלחו משמע דלכתחילה צריכין מליחה וכן משמע אין מחזיקין לאסור בדיעבד, והנה טעמא לא ידענו למה יהיה אסור לכתחילה, ולפי הפשוט היה נראה דאין מחזיקין קאמר שאינן בוודאי שיש בהם דם, אבל ספק איכא, ובדיעבד מותר משום דם שבשלו דרבנן, ולכתחילה אסור דאין להכניס עצמו בספק ולעשות ספק בידים אבל בדיעבד כשבשלו מותר דס"ד לקולא כנ"ל לכאורה, אלא הא רש"י ס"ל דם שבשלו דאוריית', ולמה יהי' בדיעבד מותר בלי מליחה, וע"כ צ"ל לרש"י דוודאי לית בי' דם או רוב אין בהם דם וקשה לכתחילה נמי ל"ב מליחה, ודוחק דמיעוט יש בהם דם, ולכן לכתחילה לא יכנוס עצמו ליחוש למיעוט כעין היכא דאיכא לברורי דהא איכא הפסד מלח, ולפעמים הפ"מ בב"מ הרבה

ונ"ל משו"ה פשיטא לי' להה"מ דאפי' לכתחילה א"צ מליחה דלרמ"בם דס"ל דם שבשלו דאוריית' ע"כ צ"ל דאין בהם דם לא מספק אלא שידוע שאין בהם דם או ע"פ הרוב אין בהם דם, ולכן אפי' לכתחילה א"צ מליחה כנ"ל

ולרש"י צ"ל דס"ל כמ"ש הר"ן דמעט דם יש בהם ויוצא ע"י בישול והוי כמבטל איסור לכתחילה כמ"ש הלבוש דלומר טעמא דרש"י משום שקשה לנקרו משומן כמ"ש האו"ה וסמ"ק שבש"ך ס"ק ה' וכן משמע דס"ל לפר"ח בכוונת רש"י דאחר שהביא משמעות רש"י מביא טעמא דס"ה ואו"ה ובאמת זה רחוק בכוונת רש"י וס"ה ואו"ה כתבו כן לחומרא מדנפשי' אבל לומר מעיקר הדין לכן אמרו רק אין מחזיקין משום שמא לא ינקר היטב זה דחוק ורחוק לכן נ"ל נכון כמ"ש

והה"מ שכתב דאפי' לכתחילה ל"ב מליחה י"ל דלפי שיטת הרמב"ם כ"כ דכבר כתבנו שא"א לרמב"ם דספק אם יש דם בב"מ גם בדיעבד היה אסור דם שבשלו לדידי' דאורייתא ומשום שיש דם מעט בפנים שמתבטל ואסור לכתחילה אין לומר לרמב"ם דהא ס"ל דם אברים שלא פירש אסור דהא בעי חליטה באומצא וא"כ בדיעבד למה מותר שמא לא יצא ונשאר בפנים וע"כ דס"ל דליכא דם בפנים כלל

ונ"ל להוכיח דתוס' ורא"ש ס"ל ע"כ דאיכא דם מעט בפנים ומנא אמינא לה מכח קושי' חמורה שהקשה הפלתי סי' ע"ה מנ"ל לתוס' להוכיח דאומצא שרי מדנסבי' חברייא דאסורה ליומא משום מוקצה תיפוק לי' משום דם דלמא משום ב"מ דאין מחזיקין בהם דם והוא מותיב והוא מפרק לה דספק הוא שמא יש בהם דם ולאחר בישול ספק דרבנן הוא ובאומצא אי דם אברי' שלא פירש אסור אסור לאוכל' מספק באומצא אלו דבריו ונפלאו ממני הא תוס' מוכיח מזה דאפי' מדרבנן מותר ולזה קשה דלמא מדרבנן אסור אבל ב"מ שספק הוא אם יש בהם דם הוי ספיקא דרבנן וצ"ע

ולכן נ"ל דתוס' ורא"ש ס"ל דיש בהם בב"מ דם מעט אלא שאינו פורש ע"י בישול או שבטל במיעוטו ואם דם שלא פי' אסור מדאוריי' או מדרבנן גם ב"מ אסורי' באומצא משום מעט דם שבו כנ"ל

והא"ש בזה דל"ק על הרמב"ם דס"ל דאומצא בעי חליטה מסוג' זו דמביאי' ראי' דאומצא שרי' ולמ"ש י"ל דרמב"ם ס"ל דאין בהם דם כלל בבני מעים וע"כ הכי ס"ל כמ"ש לעיל ואזדא לי' הראיה כקושית פלתי וא"ש

אלא דעדיין קשה על ר"ת דס"ל דליכא דם אפי' מעט בב"מ דהא מביא ראיה דכרס יש בו דם מהא דהמסס ובה"כ בליכא דם דאמרינן וודאי לאח"ש ור"ן דחה דמעט דם וודאי יש נראה דר"ת ס"ל דאפי' מעט דם ליכא והוא הר"ת כ' תוס' משמו דמביא ראיה דאומצא שרי מסוגי' דשם ועליו נתחזקה קושי' פלתי ולא מהני מה שיישבתי ולכן נ"ל גם ר"ת ס"ל יש מעט דם אלא דר"ן ס"ל דאינו יוצא ע"י בישול וע"י נקיבת המחט יוצא זה ל"ל לר"ת אלא כמו שאינו יוצא ע"י בישול כן ע"י נקיבת המחט וא"ש ראיתו וא"ש ישובי על קושי' הפלתי גם לר"ת והבן

והנה המנחת יעקב כלל ט"ו אות י"ט כ' דהלבוש נמשך אחר הר"ן ואנן קיי"ל כר"ת דכרס בעי מליחה כוונתו רצויה הא ר"ת על כרחך ל"ל כר"ן דמעט דם יש בו ואנן דקיי"ל כר"ת דכרס בעי מליחה ע"כ דס"ל דלא כר"ן דס"ל דיש בו מעט דם ולפמ"ש בסמוך ע"כ גם ר"ת ס"ל דיש בו מעט דם אלא כיון דעכ"פ מוכח דס"ל דאינו יוצא ע"י בישול ולא ע"י מחט וחולק בזה על הר"ן דס"ל דע"י נקיבת המחט יוצא ממילא אין לאסור לכתחילה משום מבטל איסור לכתחילה כיין שאינו יוצא כלל

ובאמת למעיין היטיב בלשון ר"ן יראה כי אין כוונת ר"ן שיוצא או אפשר שיוצא ובטל במיעוטו אלא שאין יוצא כלל ע"י בישול וכן נראה מסה"מ ואו"ה דלא כתבו טעם זה משום דא"מ איסור לכתחילה וכבר בארנו דכשיטת ר"ן כן שיטת תוס' ורא"ש ורש"י ש"מ דס"ל אין יוצא כלל או שאם יוצא כיון שאין בו כדי נ"ט לעולם לא הוי כמבטל איסור לכתחילה כענין שכ' רשב"א בכלי שדרכו להשתמש בשפע ועוד נ"ל להוכיח דס"ל לר"ן דאין יוצא כלל מעט דם זה וגם אינו מתנועע ממקומו ע"י בישול ורוטב דאל"כ למה מותר בדיעבד בלא מליחה דלמא לא יצא ופרש ממקום למקום והר"ן הא ס"ל פירש ממל"מ אסור בפגה"נ צ"ג ע"ב שכ' בצלי שלא נצלה כ"צ מותר משום כשמתנועע יוצא דנורא מישאב שאיב ולא כ' משום שפירש ממל"מ מותר וא"כ כאן בבישול יש לחוש להנ"ל ולהלכתא נקטינן בסימן ס"ט בבשר שנתבשל בלא מליחה ובמלח בכשא"מ דפירש ממל"מ אסור א"כ בבישול ב"מ בלא מלח יהיה אסור שמא פירש ממל"מ ולא יצא לחוץ וע"כ דם מעט אינו מתנועע ממל"מ וכ"ש שאינו יוצא לחוץ כנלפע"ד דאין לחוש כלל לספיקתו של הפמ"ג וכ"ש עכשיו שהדבר בספק לנו אם יוצא מעט דם שוב לית בי' משום א"מ א"נ כל שיש ספק באיסור כמ"ש הה"מ וש"ך סימן צ"ט בשמו

ואיידי דאיירי בשיטת הפוסקים אם דם שפירש ממל"מ מותר או אסור אביע אומר מה שנ"ל ביישוב קושי' פר"ח סימן כ"ג ס"ק ב' על הרא"ש דפ' כה"ב גבי כשא"מ דחה שיטת הר"פ מי הגיד לי שעליון מעוכב מתחתון משמע דאי כן הוא מודה לו דאסור משום דפירש ממל"מ ובפ"ק כ' הרא"ש דפי' ממל"מ מותר ונדחק שלדברי ר"פ קאמר ופלתי סימן ס"ט אות כ"א הוסיף להקשות על ר"ת דאסר תרנגולת לגמרי שנמלחה בכשא"מ והר"ת בפי' מ"ש התוס' בשמו בפ"ק ס"ל פי' ממל"מ מותר וצע"ג והנלפע"ד דמודה הרא"ש דכל שפי' מל"מ שוב לא מהני מליחה וצלי בכדי לבשל אח"כ דדם שפי' ע"י מליחה או צלי ממקום למקום שוב לית לי' תקנתא להפליטו לגמרי ועיין ש"ך סימן ס"ט ס"ק ע"ג אלא למאן דס"ל דפירש מל"מ אסור אפי' לאכול חי או צלי אסור ולרא"ש מותר אבל לבשל אחר צלי' ומליחה שני' אסור לולי דס"ל לרא"ש דאין התחתון מעכב לעליון ולכן הוצרך לרא"ש לדחות הר"פ דמי הגיד לו דעליון מעוכב ע"י תחתון דמשו"ה גם לבשל מותר כנ"ל וא"ש גם הר"ת דאסר כל התרנגולת היינו לבשל ע"י מליחה שני' או אחר צלי' משום שפי' ממל"מ לא מהני לי' מליחה וצלי' אבל לאכול חי או צלי מותר ורא"ש חולק גם לבשל מותר דיצא כל דמו כנ"ל נכון מאוד

עוד הקשה הפלתי שם אות כ' על הך שיטה דמלח בכשא"מ גם מה שחוץ לציר אסור משום שפי' ממל"מ מש"ס קי"ג אפי' עופות ועופו' נמי י"ל אי הוה קמ"ל בעופות ה"א דס"ל דמליחה אינה כרותח, ומאן דס"ל הכי, מ"מ מודה ע"כ דמלח טרשא להפליט דם ולכן נאסרו העופות משום שפי' מל"מ אבל שיהי' למלח כח להבליע לא ידענו ולכן נקוט דגים ועופות להורות דמליח כרותח ומבליע בדגים ולפע"ד י"ל לפי שכתבו הראשונים מדאמר אסורים מוכח דל"ל תקנה אפי' במליחה דמלח אינו מפליט דם שבלע ממק"א ולכל השיטות עכ"פ בדגים דמסתרך טפי כן הוא, ומוכח כן מדאמר סתם אסורין, ולפ"ז אי הוה אמר בעופות ועופות היינו דל"מ מליחה ואי ס"ד משום שפי' ממל"מ וכ' הש"ך סי' ס"ט ס"ק ע"ג משום שכל שפי' ממל"מ על ידי מליחה, הו"ל כבוש כמבושל דל"מ מליחה, וכ"ז אם מליח כרותח אבל אם אינו כרותח רק שיש לו כח להפליט דם בטבע אינו כמבושל ומהני מליחה שני' ומדאמר אסור נדע דס"ל דמליח כרותח ממילא נדע דדגים אסורין משום דבלעו מעופות כנלפע"ד ועיין

וא"ש בהא מה שצ"ל בה"א דלא ידע לחלק בין עופות לדגים מאי אפי' עופות דקאמר הול"ל עופות נמי ואפי' ליכא, ולמ"ש א"ש דאמר אפי' עופות אסורים כולם אפי' מה שחוץ לציר משום דם שפי' ממל"מ ואינו יוצא ע"י מליחה שני' וזה רבותא יותר מדגים שנאסרים ע"י בליעה ומה שחוץ לציר מותר דהא אין הדם מפעפע למעלה, ומשום שפי' ממל"מ ליכא וא"ש כנ"ל נכון מאוד הכ"ד רבך אוה"נ דש"ת פ"ב כאור יום ג' פרש' מקץ תרכ"ו לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה מד

שלום וברכה יחדיו יהיו תמים לתלמידי י"נ ה"ה יעקב איש תם הרב המאוה"ג חרוץ ושנון המאיר לעדתו בתורתו איש היחוסי כש"ת מו"ה יעקב קאפל רייך ני' אב"ד דק"ק ס"ט יע"א

יקרתו הגיעני ונפשו בשאלתו לחוות לו דעתי בהלכה למעשה ע"ד חלב שנחלבה ג' ימים קודם השחיטה ונמצאה הבהמה