כתב סופר יורה דעה סז

בקיאין בקש"ו, ולכן לא כ' הרי"ף ממליחה, וכן י"ל לפי דברינו בשיטת הרי"ף דהאיבעי' אי מהני מליחה ע"י קש"ו כדס"ל לי"מ שבתוס' דהאיבעי' אי מהני מליחה ע"י קש"ו וכיון דאנן לא בקיאין בקש"ו ולכן ליכא היתר בכבדא שליקא ע"י מליחה וקש"ו מכח ממ"נ, וא"ש שיטת הרי"ף וכן שיטת הרמב"ם על דרך זה כנלפע"ד והוא יישוב נכון המישב דעת בעז"ה

ואחר דברים הדברים האלו יש מקום להוראתו של מנ"י היכא דנמלחה בכלי שא"מ אסורה משום דם שפירש ממקום למקום כמו כל בשר שנמלח בכלי שא"מ היינו מספק שמא מליחה מהני ולא מוכח דדם שפירש ממקום למקום מותר בכבדא כמ"ש, וכיון דמליחה זו בכלי שא"מ הוא דלא מהני ליכא תו ממ"נ להתירה ע"י מליחה ואסורה מספק משום דם שפירש ממקום למקום שמא אסור בכבד וא"ש ועיין

אלא הרמ"א בסעי' א' פסק דנקטינן לאסור הכבד בנתבשלה בפ"ע ואפי' בדיעבד ואפי' ע"י מליחה והוא ע"פ שיטת רש"י וי"מ, ולמ"ש יש להתיר הכבד בממ"נ כשנמלחה ונקרע ש"ו ולומר משום דלא בקיאין שפיר בקריעת ש"ו זה דוקא לכתחילה כמו בחליטה אבל בדיעבד מותר והא רמ"א אוסר בדיעבד ע"כ דס"ל לרי"ף ורמב"ם אסור כבד שלוקה ומבושל משום דס"ל לדינא כרי"בב דנאסרת, ומ"מ מ"ש רמ"א סעי' ו' דכבד עצמה אסורה והוא ממהר"יל כמ"ש מנחת יעקב כלל כ"ד אות ה' וכבר כתבנו לעיל שתמה הפלתי הא פירש ממקום למקום בכבד מותר כדמוכח מתוך הסוגי', ולפמ"ש א"ש דאפשר להך צד דמליחה מהני נאסרת הכבד בלא מליחה, משום דם שפירש ממקום למקום, אלא דש"ך כתב דמשמ' מרמ"א וממ"ש ת"ח דאפי' ע"י מליחה וקש"ו אסורה וכ"כ במנ"י קשה ע"י מליחה מותרת ממ"נ ואין לנו רק כמו שכ' הפלתי כל שבולעת נאסרת ג"כ משום דם שפי' ממקום למקום ועיין

ותבנא לדינא דיש מקום להוראת המנ"י, מ"מ הרי הראנו לדעת דשיטת רמ"א אינו כן, ולא נכנס לכל מ"ש, וכיון דלא"ה לכמה פוסקים דם הכבד דרבנן, וגם כ' רמ"א בת"ח דמאן דעביד עובדא כר"ת לא מהדרינן, ולר"ת בוודאי כ"ז שלא פירש מותר, ולכן אין לנו לחדש חומרא, ולכתחילה ראויה למנוע שלא למלוח בכלי שא"מ, ובלא"ה אין אנו נוהגים למלוח כבד כמ"ש רמ"א סעיף ה' ובדיעבד נלפע"ד להתיר

ומה"ט נלפע"ד כבדא דניצ' פחות מחצי צלית' דלא נפיק כל דמה מותרת לאכלה כמות שהיא בלי בישול וטיגון, דהנה הש"ך סי' ע"ו ס"ק י"ג כ' דבאו"ה כ' שלא ניצלה כחצי צליתו גם לאכול בפ"ע אסור, וכ' הדג"מ לפי דפסקינן בסי' ס"ט סעי' י"ח דגם מה שחוץ לציר אסור משום דפריש ממקום למקום ה"ה בנצלה ולא נצלה כחצי צליתו דלא יצא כל דמו אסור לאכול משום דם שפירש ממקום למקום, וכ"ז בבשר, אבל בכבד דלכ"ע ע"כ דם שלא פי' לחוץ מותר כדמוכח מאינה נאסרת, ומ"ש הפלתי דס"ל לרמ"א כשבולעה אסור ג"כ משום שפירש ממקום למקום כ"ז בנתבשל דנקטינן דבלעה, אבל בנצלה אפי' כחצי צליתה העלתי בתשובה א' דלא בלעה משום דטרידה למפלט ציר הרבה אחר שפלטה דמה, וצלי גרוע מבישול ולכ"ע אינה נאסרת ושם בארה וכאן א"א צריכים לכ"ז דהא לא נצלה כ"כ עד שיצא כל דמה בוודאי אינה בולעת, וג"כ אין הדם פורש ממקום למקום, ולכ"ע אין הכבד אסו', חוץ למ"ש לעיל דלהך צד דמליחה מהני, אפשר דדם שפירש ממקום למקום בכבד אסור, אלא דבארנו דרמ"א לא ס"ל הכי, ואין לנו לחדש חומרא בכבד, דבלא"ה ס"ל לר"פ דאינו רק דרבנן, וגם הא גופא דדם שפירש ממקום למקום בבשר אסור רבו הדעות ואנן נקטינן לחומרא כ"כ האי בכבד אין לנו לחדש ולבדות חומרא מעצמינו

וגם בבשר דלא נצלה כחצי צליתו דפשיטא לי' לדג"מ דאסור כמו בנמלח בכשא"מ, ולכאורה תמוה על הש"ך שלא הרגיש במ"ש הדג"מ ולולי משמעות או"ה לאסור היה נ"ל דמותר וצ"ע מ"ש מבשר שנמלח בכשא"מ דנקטינן לאסור ונלפע"ד דיש לחלק עפמ"ש הר"ן חולין צ"ג דלצלי לא בעי מליחה דאם יש בכח האש לנענע ממקומו ג"כ יוצא לחוץ ומה שנשאר לא התנענע ממקומו והרי הר"ן ס"ל דם שפירש ממקום למקום אסור כמ"ש שם לבסוף דהיינו טעמא דרוצה לאכול כזית חי משום שפורש ממקום למקום וכ"כ לקמן קי"ב בשובר מפרקתה ומ"מ מתיר בצלי דכח האש במקום ששולט מוציא לגמרי דאש שואב לחוץ וא"כ י"ל גם דקי"ל בשר שנמלח גם חוץ לציר אסור משום שפי' ממקום למקום דוקא במליחה שאין כח המלח מרתיחתו כמו כח האש ברתיחתו ולכן בלא נצלה כחצי צליתו אפשר לכ"ע מותר לאכלו בלי בישול אח"כ וזהו דעת הש"ך לפע"ד אלא שמצא משמעות או"ה דאסור וצ"ל דאו"ה ס"ל כתוס' ורא"ש פ"ק דכתבו בחצי צלי' מותר משום דם שפירש ממקום למקום מותר א"כ לפי דנקטינן דפירש ממקו' למקו' אסור במליחה ה"ה בצלי כנלפע"ד

ולפ"ז בכבד דבארנו דפירש ממקום למקום דמותר הגם שמצינו מקום לומר דאסור מ"מ בצלי לפי שיטת הר"ן וכן הוא שיטת רשב"א דכל דמתנועע יוצא לחוץ אין לנו להחמיר כנלפע"ד

ודע דצל"ע על הר"ן דבפ"ק כ' הא דשובר מפרקת אסור משום דבליע טפי וניכר הוי כבעין ובדף קי"ב במקומו מפרש האיבעי' ע"פ שיטת רי"ף משום שפי' ממקום למקום וכ"כ בדף צ"ג ברוצה לאכול כזית בשר משום דפירש ממקום למקום אסור וצל"ע

ומ"ש הר"ן בפ"ק משום דמבלעי הוי כבעין כ"כ הפר"ח סי' ס"ז ליישב סתירת הרא"ש שהקשה בדרישה מובא בש"ך סי' ע"ו ואשר חנני הי"ת ביישוב קושי' דרישה הוא דלכאורה בפשוט י"ל כיון דהאיבעי' לא נפשטה נקיט הרא"ש בדם שבשלה ונצלה להקל משום ספק דרבנן להקל, אלא דמשטיחת לשון הרא"ש משמע דמותר מעיקר הדין ולא משום ספק דרבנן להקל, ועוד דהרא"ש ס"ל בשבת כל תיקו לחומרא אפי' באיסור דרבנן, והרי ספק זה אם דם שפי' ממקום למקום אסור נשאר בתיקו וגם בדרבנן להחמיר, ולכן נ"ל כיון דדם שבשלו דרבנן ואסרו משום מ"ע דדם שלא בשלו, נ"ל דוקא כשפירש לחוץ ונראה וניכר אבל כל שלא פירש ליכא מקום לאסור משום שפירש ממקום למקום דליכא מ"ע, ואם תאמר יאסור שחיך אוכל דם יטעום, א"כ אפי' בלא פירש כלל אפי' ממקום למקום יהא אסור, וע"כ דלא אמרו משום הכי רק משום מ"ע שנראה וניכר וזה אין נראה אם פירש ממקום למקום או לא, ובשובר מפרקתה דפירש חי' ממקום למקום מספקא לש"ס אי דאוריית' אסור ע"י פרישה ממקום למקום אבל בצלי ומבושל בוודאי מותר כמ"ש כנ"ל יישוב נכון בעה"י

ומיושב ג"כ מה שהקשה הפ"ח סי' כ"ג ס"ק ב' ממ"ש הרא"ש פ' כה"ב לדחות שיטת הר"פ בבשר שנמלח בכלי שא"מ מי הגיד לו דתחתון מעכב לעליון משמע אם היה ברור א"ש שיטתו והרי הרא"ש ס"ל פירש ממקום למקום מותר וכ' הפ"ח לדברי הר"פ השיב, ולמ"ש א"ש טפי, אולי ס"ל לר"פ כרמב"ם ורש"י דדם שבשלו דאוריית' ופי' ממל"מ ספק הוא דאיבעי' דלא איפשטא, לכן תפס עליו מסברא מי הגיד לו שמעכב כנ"ל ועיין

ואנן נקטינן להחמיר כשיטת הסוברים דפירש ממקום למקום אסור, וקיי"ל ג"כ דם שבשלו ונמלח דרבנן, נ"ל טעם האוסרים הגם דאין לאסור משום מ"ע כ"ז שלא יצא לחוץ, כיון שאסרו דם שבשלו משום דם שלא נתבשל ופירש ממקום למקום כ"ז שהוא אינו מבושל כמו בשובר מפרקתה וחותך כזית בשר עד שנתבשל הוא ספק דאוריית' לכן אסרו פי' ממקום למקום גם בפי' ע"י בישול ומליחה כנ"ל

ובמאי דכתיבנא מצינו מקום לקיים גרסת ש"ס מנחות וכן לצלי, וכ' הראב"ד שהוא העיקר, דלא תקשה על דסוברים לצלי לא בעי מליחה, נ"ל עפמ"ש דם שפירש ממקום למקום איבעי' דלא איפשטא, ומה"ט צלי בעי מליחה שמא לא יצא כל דמו היינו שיהי' פירש ממקום למקום, ואפי' אם בנצלה כל צרכו יצא כל דם מ"מ גזרו אומר בכל צלי שמא לא יצלה יפה וכ"ז אם דם שבשלו דאוריית', אבל אם דם שבשלו דרבנן ס"ל לרא"ש ודכוותי' דם שפי' ממקום למקום מותר מטעם שכתבנו, והא"ש לפי גרסת ראשונים במנחות אמר אביי וכן לצלי, ואביי הא הקשה על זעירא שם מהקפה הדם, דדם שבשלו ומלחו דאוריית' והוא לשיטתו אמר שפיר וכן לצלי דמספק בעי מליחה, אבל אנן קיי"ל כזעירא דם שבשלו דרבנן לא בעי מליחה לצלי דמה שלא יצא גם שפירש ממקום למקום מותר, ורמב"ם וראב"ד דס"ל דבעי מליחה הגם דראב"ד חולק על הרמב"ם דכל שלא פי' מותר, מ"מ מודה לו בצלי משום פי' ממל"מ דשתק לי' לרמב"ם בהא דס"ל דם שבשלו דאוריית' וא"ש ועיין

ומדי דברי בשיטת הרמב"ם אומר דאין לנו לסמוך על הרמב"ם שכ' דשיעור מליחה כשיעור מיל דלשיטתו דבעי חליטה אח"כ ומליחה רק משום דם שאינו בעומק הבשר שלא יצא עד ששולט החליטה לכן סגי במליחת שיעור מיל, אבל לדידן דבעי מליחה להוציא כל הדם בעומק מנ"ל דשיעור מיל מהני, ואין לנו אלא ממ"ש רמב"ן שיעור צלי' מיל ושיעור מליחה כצלי, הנלפע"ד כתבתי וה' יצילנו משגיאות ומטעיות. הכ"ד רבך אוה"נ חותם באהבה פ"ב נגהי יום ו' עש"ק כ' כסליו תרכ"ד לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה מג שפעת ברכות לי"כ תלמידי הרב הוותיק מלא עתיק החרוץ ושנון כש"ת מה"ו אהרן הכהן נ"י: