כתב סופר יורה דעה סה

ועוד בה שלישי' והיתה לבאר כיון דהתנור רותח ובולע לא הוי ככלי שא"מ, והנה בקרקע עולם מבי' הב"י סי' ס"ט בשם הגש"ד דיש ספק אם דינו ככלי שא"מ כיון שעומד לבלוע בקרקע, ואגב דאזלי לא בלעה, ובת"ח כלל י"א דין ד' כ"כ בשם הארוך, וסיים מאחר שנסתפק ראויה להחמיר מלמלוח בשר ע"ג קרקע, וקרוב לומר דבתנור רותח דבולע יותר מקרקע עולם דלא מספקא להו דוודאי נדון ככלי מנוקב, ולפ"ז כל הכבד שרי' ואפי' נימא דגם כה"ג ספק איכא, מ"מ לא נחמיר כ"כ במה שחוץ לציר דבלא"ה רבו הדעות להקל, ואנן דנקטינן להחמיר, מ"מ בספק כי האי דקרוב שהוא דומה לכלי מנוקב לא נקטינן לחומרא בתרייתא לאסור מה שחוץ לציר, וכבר הבאנו מ"ש הש"ך סי' ע' סס"ק מ"ז דבנפל בקרקע עולם דהוא ספק מקילין במה שחוץ לציר כעין מ"ש הוא סי' ס"ט ס"ק הנ"ל, וכ"ש כאן דקרוב לנו דלכ"ע הוא ככלי מנוקב, ומכל הנ"ל נראה לנו להתיר בדאיכא ס' נגד מה שמונח בדם ואפי' בלא הפ"מ, וכ"ש בהפ"מ אפשר דלא נקיטא להחמיר כלל לאסור מה שחוץ לציר, כמ"ש הרמ"א בסי' ס"ט מענין בשר שנתבשל בלא מליחה, אלא דהפמ"ג סי' ס"ט חוכך להחמיר בהך דין במלח בכשא"מ אפילו בהפסד מרובה עיין בו ואינו מוכרח ובהפ"מ מאן דמקיל אפ' ליכא ס' נגד מה שמונח בתוכו אין מזחיחי' אותו דקרוב לומר שהוא ככלי מנוקב וגם דם הכבד עצמו לר"פ דרבנן, וגם דם שבשלו דרבנן, ועיקרו דרבנן ולפי דס"ל לעיקר כשיטת ר"ת דהאיבעי' בדם הכבד אי אסור ונשאר בספק דרבנן וכל כי האי יש לגבב קולות בהפסד, מרובה, וד' יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות הכ"ד אוה"נ דשת חותם בברכה מרובה

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה מב יתענג על רוב שלום מעושה שלום, ה"ה חביבי תלמידי הרב המופלג אוצר נחמד חריף ושנון כש"ת מה"ו יונה ני'

גי"ה קבלתי, והנה נפשך היפה בשאלתך ע"ד כבדא הנמלח בכלי שאינו מנוקב אם נאסרה במליחה זו כמו שאר בשר שנמלח בכלי שא"מ, הגם דכבדא ע"י מליחה בוודאי אינה בולעת ואפי' ע"י בישול אינה בולעת דטרידא ואנו מחמירין ע"י בישול דלא בקיאין בין בישול לשליקה, אבל ע"י מליח' בוודאי אינה בולעת, מ"מ אפשר נאסרת משום דם שפורש ממקום למקום כמו דקיי"ל בנמלח בשר בכלי שא"מ דאפי' מה שחוץ לציר אסור משום דם שפורש ממקום למקום ואפילו חי וצלי אסור לאכול וה"ה כבדא דאסור אלו דבריך

הנה מלתא זו כבר אמורה וכתובה במנחת יעקב כלל כ"ד סוף אות ב' דכבדא שנמלחה בכלי שא"מ נאסרה מעצמה הגם שאינה בולעת מ"מ אסורה כמ"ש הת"ח כלל י"א דבבשר דדם שבתוכו פי' ממקום למקום וה"ה בכבד הגם שאינה בולעת מ"מ נאסרה מדם שבתוכו, וכ' עוד הגם לשיטת ר"ת שבתוס' חולין ק"י ע"ב כל שלא פ' דם הכבד מותר דליכא משום מ"ע, מ"מ הרי אנן מחמירין כרש"י, ומאז תמהתי על הוראה זו הרי מוכח מתוך הסוגי' דבכבד פי' ממקום למקום מותר, דהא קתני במתני' אינה נאסרת ואביי אמר למיסר נפשי' לא קא מבעי' לי ומשום שטרודה למפלט ולדסוברים דם שפירש ממקום למקום אסור קשה הגם שאין כבד בולע מ"מ תאסר משום דם שפי' ממקום למקום ובתוס' חולין י"ב וברא"ש שם כד מייתי ראיה דדם שפי' ממקום מותר מככר שחתך עליו בשר דבשר עצמו מותר לא מיית' מכבדא אינה נאסרת מחמת שהדם פירש ממקום למקום דבכבד שאני דכולו דם, וכ"ז שלא יצא לחוץ מותר ככבדא עצמה דהתירה התורה אלא דצל"ע מה דמייתי תוס' ורא"ש שם דדם אברים שלא פירש מותר מדחלטו לכבדא איך ילפו מכבדא לבשרא, דכבדא כולי' דם ושרי' רחמנא משא"כ דם שאר אברים שלא פירש, וצל"ע

נחזור לדברינו דמוכח הוא דבכבדא פי' ממקום למקום מותר יהי' מאיזה טעם שיהי' ואיך כתב המנ"י דאסורה משום דם שפי' ממקום למקום, באמת שכן צ"ע על הרמ"א שבסי' ע"ג סעי' ו' דכבד עצמה אסורה הגם שיש ס' והא טעמא דאוסרי' בבשר שנתבשל בלא מליחה אפי' יש ששים משום שפי' הדם ממקום למקום, ובכבד שפי' ממקום למקום מותר לכ"ע, ולמה אסורה, וכבר עמד הפלתי על קושי' זו, והעלה דס"ל דגם בכבד דם שפי' ממקום למקום אסור, אלא כ"ז שאינה בולע' אין הדם פורש ממקום למקום, ולפי דנקטינן בנתבשל דבולע גם הדם פורש ממקום למקום יעיין בו, ויעיין בחות דעת שמסביר בדרך אחר, וכ"ז בנתבשלה דנקטינן דבולעת אבל במליחה דאינה בולעת גם אין הדם פורש ממקום למקום כדמוכח מתוך הסוגי' ולכן הוראה זו תמוה ונפלאה היא בעיני מאז

ועכשיו הואיל ואתא לידן עיינתי יותר, ומצאתי מקום להקים הוראה זו על מכונה והוא די"ל הא דפשיטא לי' לאביי דאינה נאסרת משום דטרודה למפלט לא בלעה, הא מסברא דנפשי' לא אמר כן, אלא מדקתני אינה נאסרת, וי"ל גם הא דס"ל דכל שלא פירש לחוץ גם שפירש ממקום למקום גם כן לא מדנפשי' אמר רק משום דקתני אינה נאסרת ש"מ תרתי דם שפירש בכבד ממקום למקום מותר, וגם שטרודה למפלט ולא בלעה, ולפ"ז לפי דדחה אביי במתני' י"ל בכבדא דאסורה, ולפי שיטת י"מ שבתוס' דהאבעי' אי מהני מליחה ודחה אביי די"ל דמהני מליחה ואוסרת משום שמנוני' דאיסור' ולא מוכח ג"כ דדם שפירש ממקום למקום בכבד דמותר מדקתני אינה נאסרת מתני' אחר מליחה דליכא משום דם ומ"מ טרודה למפלט ציר הרבה עד שאינה בולעת, וכצ"ל בלא"ה לשיטה זו דפולטת ציר הרבה עיין בהג"ה מהר"ם שי"ף ובחות דעת ס"ק ה', ומוכח רק חדא דטרודה למפלט ולא בלעה אבל דם שפירש ממקום למקום דמותר בכבד לא מוכח דהא כבר פלטה דמה במליחה ואביי דאמר למיסר נפשי' לא קא מבעי' לי היינו דממ"נ מותר אי לא מהני מליחה מוכח ממתני' דדם הכבד שפי' ממקום למקום מותר דמתני' מסתמ' בכבדא דהיתי' קאי ואפי' נימא באסורה מ"מ מוכח כן דאיך קתני אינה נאסרת הא נאסרת מעצמה מדמה שפי' ממקום למקום וע"כ דמותר דאין לומר במתני' דכבד' חלטינן תחילה א"כ איך קתני אינה נאסרת דטרידה למפלט כיון שנחלטה אינה טרודה למפלט דם וציר ובולעה איסור' ואי מליחה מהני ולא מוכח ממתני' דדם שפירש ממקום למקום מותר הרי מותרת משום דמליחה מהני ושפיר אמר למיסר נפשי' לא קא מבעי' לי דממ"נ מותרת ועיין

ובזה מצאתי מקום יישוב לקושי' חמורה של רשב"א איך אמר אביי כי קא מבעי' לי למיסר חבירת' וזה לא נפשט מדר' זריק' דשלק לר"א הא ר"ז ע"כ במליחה קאי דבלא מליחה איך ס"ד דר"מ דמותר וכיון דאמר אביי למיסר נפשי' לא קא מבעי' לי דטרודה למפלט כ"ש בלא מליחה דטרודה ולמה מלחה ע"כ שלא לאסור הקדירה או המתבשל עמה ונפשוט דאוסרת והעלה הרשב"א מכח קושי' זו דבלא מליחה אסורה משום גזירה דבשר אחר עיין בו, ואיידי אומר דצל"ע דלפ"ז לק"מ מה שהקשה רשב"א על שיטה זו מדאמר ר"מ דאוסר ג"כ לא תבעי' לך דקתני אוסרת דלמא מתני' בלא נמלחה ונדחק בלא נמלחה פשיטא ולמ"ש רשב"א אח"כ בלא נמלחה אסורה משום גזירת בשר אחר ע"כ מתני' בנמלחה דאל"ה אסורה משום גזירה וצ"ע. וע"פ דברי רשב"א מיושב ג"כ קושי' תוס' דלא מקשה ר"ס בלא"ה על אביי ממתני' דהיה מקום לומר דמתני' בלא נמלחה אבל אחר דאמר לי' דר"ז שלק לר"א ואמר אביי למיסר נפשי' לא קא מבעי' וע"כ צ"ל דבלא מליחה אסורה משום גזירה א"כ מתני' ע"כ בנמלחה הוקשה לו שפיר ממתני' וא"ש ועיין

והנה תירוצו של רשב"א דבעי מליחה משום גזירה שמבשל שאר בשר בלא מליחה מלבד שגזירה מחודשת היא, גם צ"ל דבמליחה לא גזרו שמא יבשל הכבד אח"מ בשאר בשר שנמלח כולי האי לא גזרו כמ"ש הרשב"א, וזה דוחק דביותר יש לגזור שמא יבשל כבד בשאר בשר כמו שרגיל לבשל בשר בתר מליחה מלגזור כבד אטו שאר בשר שיבשל בשר בלא מליחה דרגיל למלוח, וכן ס"ל לר"ת דספיק' אביי אם נגזור כבד עם שאר בשר אטו שאר בשר, ובכבד עצמה לבד לא גזרינן שיבשל שאר בשר בלא מליחה, נראה דיש לגזור יות' בכבדא עם שאר בשר, מלגזור כבד לבד אטו שאר בשר שלא נמלח

ולפי דברינו הניתנים למעלה דלהך צד דמליחה מהני ומתני' בכבדא דאסורה והכל אחר מליחה לא מוכח דם שפירש ממקום למקום מותר בכבדא מיושב קושי' רשב"א בלי דוחק דהא דר"ז מלח הכבד דמספקא לי' ג"כ אי אוסרת היינו אי מהני מליחה ולהך צד דמהני אפשר דלבשלה בלא מליחה אסור הגם שאינה בולעת אבל אסורה מחמת דם שפירש ממקום למקום ולכן מלחה, וע"י מליחה ממ"נ מותרת כמ"ש לאביי וא"ש נכון ועיין

ובמאי דכתיבנא מצאנו מקום ליישב שיטת רי"ף ורמב"ם דס"ל דכבד נאסרת דלא כהנהו אמוראי ר"ז ואביי ור"נ, דכולהו ס"ל דאינה נאסרת כר"א, ולא כר"י בן ברוקא, ולפמ"ש י"ל דס"ל לפי האיבעי' דאביי כרש"י וי"מ שבתוס' אי מהני מליחה בקריעת ש"ו או לא, ולא איפשט האיבעי' ולהך צד דמהני מליחה ומתני' בכבדא דאסורה וכן פלוגתא דר"א ורי"בב ע"כ ג"כ בכבדא דאיסור' אפשר דכבדא נאסרת מחמת דם שפולטת ממקום למקום וכולהו אמוראי ע"י מליחה התירו מכח ממ"נ, אבל בלא מליחה דליכא ממ"נ לא התירו, שמא נאסרת משום דם שפירש ממקום למקום ויפה כ' רי"ף ורמב"ם דלא אכלינן כבדא משולקת רק אחר צלי, דבלא צליה אסורה משום דם שפירש ממקום למקום מספק, וכן הרמב"ם הכי ס"ל במבשל בלא צלי' אסורה בדיעבד משום הך ספק והא דלא כ' הרי"ף ורמב"ם בנמלחה ש"ו מותרת מכח ממ"נ כדס"ל לאמוראי, י"ל דס"ל כמ"ש הרשב"א לפי שיטתו ברי"ף דאנן לא