כתב סופר יורה דעה סד

כבדא שליקא אלא הרי"ף כ' שם השתא דשדרו ממתיבתא וכו' לא שרי למיכל כבדא שליקא רק היכא דטווה לה מעיקרא ומוכח מדבריו תרתי דס"ל דמליחה ל"מ לכבד כלל וגם דאפי' כבד בפ"ע אסורה בלי טוי' תחילה וס"ל לרשב"א ויתר ראשונים דחומרא הוא לכתחילה דשלוקה אסורה וגם מליחה נ"מ לטעם דמליחה ל"מ דא"א בקיאין בקש"ו והר"ן הקשה ע"ז דאין זה בכלל דשדרו ממתיבתא דלא שלחו רק דא"א בקיאי' בחליטה ומנ"ל להוסיף דאין בקיאין במליחה בקש"ו ולפע"ד נראה דצ"ל מה זו ששלח ממתיבתא דהאידנא אין בקיאין בחליטה דאם אין בקיאין גם הרי"ף ידע זה מעצמו אם בקיאין או לא ולמ"ש ב"י סימן ע"ג דאין בקיאין רק בחליטה ברותחין אלא דגזרי' בחומץ אטו רותחין י"ל זהו ששלחו דאין אנו בקיאין ולכן צריך להחמיר בכל חליטה אפי' בשל חומץ ועוד ויותר נ"ל דהיה מקום לומר הגם דאין אנו בקיאי' כ"מ בחליטה מ"מ אין להחמיר דדם הכבד דרבנן ולשיטת ר"ת אפשר אפי' מדרבנן מותר ודם שבשלו ג"כ דרבנן כל כי האי אין לנו להחמיר אפי' לכתחילה משום חסרון בקיאותינו כ"כ בחליטה ולזה שדרו ממתיבתא דהאידנא לא בקיאין בחליטה וספק איסורא לחומרא כל זה שלחו דהאידנא היינו כיון דלא בקיאין יש לנו להחמיר או דס"ל דם כבד דאוריית' ודם שבשלו דאוריי' או דס"ל דרבנן מ"מ לכתחילה יש לנו להחמיר כיון שאפשר ע"י צלי' וזהו החידוש שהביא הרי"ף ממתיבתא כנ"ל והא"ש דס"ל לרי"ף וידע דאין בקיאין כ"כ בקש"ו אלא לולי דשדרו ממתיבת' לא החמי' אפי' לכתחילה ואחר ששדרו ממתיבת' להחמיר לענין חליטה החמיר הוא גם לענין מליחה דלא בקיאין ג"כ כנ"ל נכון

אלא מה דס"ל לרי"ף דאפי' הכבד עצמה לא שרי רק אחר טווי' וכ' רשב"א דלכתחילה מחמיר עדיין לא נתיישב מה זה ענין להא דשלחו דלא בקיאי' בחליט' ומחמירי' מספק וליישב גם זה נלפע"ד מלתא בטעמא דראוי' להחמיר דנ"ל לפי הצד שמא לא נחלטה יפה היינו שלא היו המים רותחים כ"כ עד שנחלטה לגמרי ולא יוצא כלל מן הדם אבל בוודאי מועלת החליטה ששפע הדם שיש בכבד יותר מכל בשר עד דאמרינן בשנתבשלה איידי דטרידא למפלט לא בלע משא"כ בשאר בשר שנתבשל בלא מליחה דמעוכב פליטת הדם בריבוי כיון שנתבשל בדמו ול"א איידי דטרידא למפלט וכמו בנמלח בכלי שא"מ כ"ז בלא חליטה כלל אבל אחר שנחלט רק שלא היה החליטה כ"כ עד שיעכב כל הדם לצאת מ"מ שוב אין יוצא דם בשפע יותר משאר בשר שנתבשל וחוזר' הכבד ובולעת ממה שפלט וכענין דהשיב רבא לר"פ אי חלא אסור היא נמי אסורה כ' רש"י כיון שכבר פסקה לפלוט חוזר ובולעת

ובסברא זו הוספתי ויישבתי על תי' ראשונים ליש"מ דהאיבעי' היא אי מהני מליחה לכבד והקשו מדאמר ר"ס לאסור חבירת' נמי ל"ת לך מדקתני אוסרת דלמא מתני' קודם מליחה ותוס' כ' דמסתמא אחר מליחה ורשב"א כ' קודם מליחה פשיטא ועדיין הקושי' איך הקשה ר"ס למיסר נפשי' לא קמבעי' למיסר חבירת' נמי דלמא למיסר נפשי' פשיטא מדקתני אינה נאסרת אבל למיסר חבר' לא פשיטא לי' דאפשר יש לדחות דקודם מליחה איירי וכן הקשה ביש"ש ונ"ל דר"ס הוכיח דע"כ אביי ס"ל דמתני' אח"מ או כמ"ש תוס' או כמ"ש רשב"א דר"ס אמר לאביי למיסר נפשה וכו' מדקתני אינה נאסרת נראה דלולי מתני' לא היה פשיטא כ"כ דאינה נאסרת משום דטרידא יותר משאר בשר אלא משום דמתני' מוכח דכבד שיש בה ריבוי ושפע דם כ"כ אינה בולעת אפילו ע"י בישול ואי י"ל מתני' קודם מליחה לא מוכח דלאח"מ אינה נאסרת י"ל דווקא קודם מליחה שיש בה כל דמה וטרידא טובא למפלט אבל אחר מליחה גם דמליחה ל"מ היינו להוציא כל דמה אבל נתמעט דמה הרבה דלא שייך משרק שריק עיי"ש ומדאמ', אביי למיסר נפשה אח"מ לא קא מבעי' ש"מ דפשיטא לי' דמתני' אחר מליחה קאי משום דל"ש בלא מליחה או משום דפשיטא כמ"ש רשב"א וא"כ למיסר חבירתה נמי לא תבעי' וא"ש

ובזה מיושב קושי' תוס' דלא הקשה ר"ס בלא"ה ממתני' מתחילה ולפמ"ש א"ש דהיה מקום לומר דמתני' קודם מליחה אבל מדאמר אביי למיסר נפשה לא קמבעי' ואפי' אחר מליחה מוכח דס"ל מתני' בוודאי אחר מליחה הקשה לו שפיר כנ"ל ועיין

ולפ"ז נהי דס"ל לאביי דגם אחר מליחה אינה נאסר' דעדיין פולטת דם וציר הרבה, והוכיח כן ממתני' אבל אחר חליטה גם שאינה כהוגן היינו שאין רותחין כ"כ עד שנדע בוודאי שלא תפלוט שום דם, אבל אינה פולטת בריבוי כ"כ עד שנימא איידי דטרידא למפלט לא בלעה, וא"כ לפי שאין אנו בקיאין בחליטה היטב ואוסרין לכתחלה לחלוט, אם חלט אין לו לבשל לכתחילה אולי לא היה החליטה היטב ותפלוט מעט וחוזרת ובולע' כנ"ל

וי"ל מעתה לכן ראויה לאסור לבשלה בפ"ע רק בטוו' החילה, דאם נתיר בלי שום תקון אחר יאמרו מה אם בלא חליטה מותרת לבשל מכ"ש ע"י חליטה, ובאמת ע"י חליטה גרע כמ"ש וגם מחזי כחוכא אחר חליטה אסור לבשל ובלא חליטה מותר, ולכן בכלל זה ששלחו ממתיבתא הוא שלא לבשל בלי צלי' וא"ש ועיין

וא"ש לי עוד בזה מה שהוקשה לי אם כי החמירו שלא לסמוך על החליטה לכתחילה וגם החמירו שלא לבשל כבד בפ"ע לכתחילה, למה נחמיר תרי חומרא שלא לבשל הכבד בפ"ע אחר חליטה דהוה כעין ס"ס דלמא היתה החליטה כתקנה, ואת"ל דלא היתה כראויה דלמא מותר לבשל בפ"ע כמ"ד אינה נאסרת, ולפמ"ש א"ש דלהך צד שמא לא היתה החליטה כראויה מן הדין אסור לבשלה בפ"ע שאין לה עוד שפע דם וחוזרת ובולעת מה שפלטה, וכן נמי לבשלה בפ"ע אחר מליחה וקש"ו קשה כהנ"ל למה נחמיר תרי חומרא שמא לא קרעה כהוגן ולהחמיר שלא לבשל בפ"ע, ולפמ"ש א"ש כמ"ש דאם לא היה החליטה כראויה אסור לבשלה מה"ד אחר חליטה כן אם לא הי' המליחה בקש"ו כראוי' אסור לבשלה אח"כ דכבר נתמעט דמה, דאם לא הי' כראויה היינו שתועיל שלא נשאר דם כלל, אבל מ"מ כיון שמלח וקרעה אין לה רק מעט דם וחוזרת ובולעת, וממילא כיון דלכתחילה חוששין שלא עשה הקריעה כהוגן בכל אופנים א"א להקל לבשלה בפ"ע כמובן וכהנ"ל וכ"ז נ"ל נכון מאוד לדינא בעזה"י

והנה הרמב"ם ס"ל דאם בשלה בלי טווי' אפי' בדיעבד אסור וס"ל דע"י חליטה בדיעבד מותר, והקשה הרשב"א ור"ן למה פסק נגד אמוראי' אביי ורא"מ ור"נ, דשלקו להו וס"ל כמ"ד אינה נאסרת, ולשיטת הרמב"ם ל"ש שמא יבשלה אחר חליטה תינח לכתחילה אבל בדיעבד למה נאסור הא ע"י חליטה אין אוסרים בדיעבד, ובכ"מ האריך ליישב, ובכל האריכות לא יצא מידי דוחק מלבד מה שהקשה הלח"מ עליו ועל דבריו, ואני בעניי טרחתי ויגעתי ומצאתי מקום יישוב, ע"פ מ"ש תוס' דר"נ חלט לי' משום דמספקא לי' כמו דמספקא ליה לאביי אם אוסרת, וי"ל הא דאכל ר"נ כבדא שליקא, לאו דס"ל לוודאי כמ"ד דשליקה אוסרת ואינה נאסרת, אלא דספק הוא הלכה כמאן, וכיון דמסופק ג"כ אי מליחה מהני ליש מי שאומר או שמסופק אם דם הכבד אסור ואיכא בשליקא בפ"ע ס"ס שמא מותר לבשל אפילו שאר בשר ואינה אוסרת, ואת"ל אוסרת שמא כמ"ד דשליקא אינה נאסרת, ולכן אכל כבדא שליקא, וכן ר"ז מהאי טעמא אכל, ואביי אפשר דס"ל להלכה כמ"ד אינה נאסרת או ג"כ משום ס"ס פשיטא לי' דכבדא עצמה מותרת

ויש להוכיח דבר זה דר"נ משום ס"ס מתיר, דקשי' לר"נ דאמר גוממו לשבא, והקשה הפלתי אולי רצה להחמיר על עצמו כמ"ד נאסרת, ואפי' ב"ש במקום ב"ה נוכל להחמיר כב"ש, ולא משום דס"ל נגד רבו דהלכה כמ"ד נאסרת אלא מחמיר על עצמו היה, ולמ"ש א"ש דר"נ ג"כ לאו משום דהלכה כמ"ד אינה נאסרת אלא משום ס"ס, וכי כן אין כאן מקום להחמיר שמא כמ"ד דנאסרת עכ"פ שמא הוא והא איכא ס"ס, ושבא ס"ל ע"כ דהלכה כמ"ד נאסרת ונגד רבו דמספקא לי', ושפיר אמר גוממו לשבא דמורה נגד רבו, ומייתי ש"ס כתנאי דשבא ס"ל כמ"ד נאסרת ור"נ מספקא ליה כמאן ומתיר משום ס"ס וא"ש ועיי'

והנה הספק דמספקא לי' לאביי אי אוסרת משום די"ל מתניתין בכבדא דאסורה משום שמנוני' ולשיטת רש"י דאיידי דטרידא למפלט לא בלעה שמנונית והקשה רשב"א מהא דלקמן דר"מ בר רחל דמוכח דבולע שמנוני', וגם מהנהו אטמתא דאמלחו, ומ"ש רשב"א דכבד דיש ריבוי דם כ"כ אפי' שמנוני' אינה בולע יש לפקפק קצת, אם נאמר מתני' בכבדא דאסורה צ"ל גם פלוגתא דריב"ב ור"א בברייתא בכבדא דאסורה דאל"ה תפשוט מבריית' דאוסרת, ורחוק לומר דס"ל בשליקה דפולטת בשפע דאפי' שמנונית אינה בולעת ורא"ה ור"ן לא ניחא להו בחלוקו של רשב"א, וכ' הר"ן דאביי דחה דאפשר דאפי' שמנוני' אינה בולעת ולאמת אינו כן ולפמ"ש תוס' דאפשר דר"נ ג"כ מספקא לי' וכן ר"ז דשלק לר"א כתבנו כולהו דמספקא להו כדאביי ומשום ס"ס התירו אבל אנו להלכתא ליכא ספק במה דמספקא להו אי אוסרת מדרב מר"מ ב"ר ומהנהו אטמתא דאמלחו דס"ל דאיידי דטריד למפלט דם בלע שמנוני' ועיין פלתי דמביא ירושלמי דפליגי בה אמוראי אי בולע דבר אחר ואנן נקטינן כר"מ ב"ר וכהאי מעשה דאטמתא ובוודאי אוסרי' כמתני' ובריית' דע"כ בכבדא דהיתירא איירי ולכן אין לנו להתיר שלוקה שאינה נאסרת דליכא אלא חדא ספיקא שמא כמ"ד אינה נאסרת וא"ש הרמב"ם דפסק להחמיר אפי' בדיעבד והא דלא מתיר לבשל אפי' בפ"ע ע"י חליטה הגם שאין אנו בקיאים בחליטה מ"מ תהיה הכבד עצמה מותרת משום ס"ס שמא כבד אינה נאסרת ושמא החליטה כהוגן י"ל הספק שמא החליטה כהוגן ספק מחמת חסרון ידיעה הוא ולא חזי לצרופי לס"ס או שמא מחומרא החמירו שלא להכניס עצמו לס"ס ושלא לעשות ס"ס בידים עיין מג"א רס"י תס"ז בשם מהרי"ט כנ"ל נכון בעזה"י: