כתב סופר יורה דעה סג

בתר שכבר פלט כל דמו כמ"ש רמ"א סי' ס"ט ע"כ דאין מליחה לכלי להפליט אפילו דם שבו ומובן בזה הא דאמר שמואל אסור לאכול בו רותח ול"א אסור להניח בו רותח דאפשר היה מקום לומר שבזה נכלל ג"כ אסור למלוח בו דמליח כרותח ולכן דייק ואמר אסור לאכול בו רותח אבל להניח בו רותח לאו בכל גווני אסור דרותח דמליח מותר ועיין

ומדי דברי ברא"ש חולין קי"ד אציע פה מה דקשיא לי לפמ"ש הרא"ש דטהור מלוח וטמא טפל הגם שנוגע בו הטמא מ"מ אינו מלוח כ"כ כדי שיפליט לפ"ז קשי' לי על קושי' ש"ס שם מדקתני סיפא טהור מליח וטמא טפל ש"מ דרישא בשני' מלוחים ודלא כרבא דלמא רישא בדג טהור שמלחו עם טמא וטמא נוגע בטהור מלוח וקמ"ל דאין הטמא פולט מחמת שנוגע בטהור מלוח ודייק יותר דקתני דג טמא שמלחו עם דג טהור משמע גם הטמא מלוח והיינו ע"י דג טהור שנוגע בו וסיפא קתני דג טהור וטמא טפל היינו שהוא טפל בלי מלח כלל כגון בצד שנוגע בו הטמא אין הטהור מלוח כמ"ש הרא"ש בתי' קמאי או כמ"ש הר"ן שאין נוגעים זב"ז אבל שניהם מלוחים אסור ומנ"ל דרישא אפי' שניהם מלוחים קאי דלמא בטמא נוגע בטהור וסיפא לאגלויי ארישא כמו דדחה הדיקא נמי וצלע"ג

עוד תמוה לי ברא"ש שם בסוגי' קי"ג ע"א קושית רשב"ם דמשמע מדאמר שמואל דגים ועופות שמלחם זה ע"ז משמע דשניהם אסורים ומשום דחתיכה וכו' נאסרים העופות מחמת פליטת דם ושמנונית של דגים ועיין פר"ח דמשום דם לחוד לא נאסרו העופות דבטל במיעוטו רק משום נ"נ וכ"כ התוס' ותמה אני הא מבואר חולין ק"ח ע"א מדשמואל ס"ל אפשר לסוחטו מותר ולדידי' אין ח"ע נ"נ כמבואר בסוגי' שם וא"כ איך אפשר דאיסורא דאמר שמואל היינו גם העופות הא ל"ל דחתיכה נ"נ, וד' יאיר עינינו במאור תורתו הכ"ד אוהב נפשו דש"ת פ"ב יום א' דחנוכה תרכ"ו לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה מ

שלום וישע רב יבוא ויקרב לרב טב ה"ה תלמידי הרב המופלג בהפלגת התורה החרוץ ושנון כש"ת מה"ו יצחק נ"י רב בק"ק מ"ד יע"א

אחד"ש הנני להשיבך הנלפע"ד בספקא דדינא שעלה במחשבה לפניך אם מותר להשהות כבד מעל"ע כדי לצלותה אח"כ דבבשר כ' הרמ"א סימן ס"ט סעיף י"ב שאין להשהות בשר ג"י בלא מליחה דחיישינן שמא יבשלו וכ' הש"ך דלמא אשתלי ומבשל לי' ואפשר דכבדא גם אי מבשלה בלא מליחה כלל רבו הדעות להתיר דאינה נאסרת הגם דנקטינן דנאסר זהו מחומרא משום דלא בקיאין כ"כ בין מבושל לשלוק לחוש כ"כ שמא יבשלה ל"ח

הנה שלא לבשל כבד ששהתה ג"י קודם צליתה בתשובת שער אפרים בסי' פ"ח בסופו צידד ונראה לו להקל כיון דהכבד אינה בולעת הגם דנקטינן לחומרא שלא לבשלה בלי צלי' כיון שכל בשר ששהה ג"י בלא מליחה חומרת הגאונים הוא שלא נמצא בש"ס ואין להחמיר בכבד תרי חומרא ובצ"צ סי' קכ"א חולק עליו מטעם דנקטינן דכבד בולעת ולכן לא מחלקינן בין בשר לכבדא כמ"ש בת"ח כלל כ"ד דין ג' בכבד שנתבשלה בלא מליחה דביש ס' היא אסורה כמו שאר בשר הגם דאיכא ב' חומרות שהיה דעתו להתיר וחזר בו מפני שמצא ברי"ו שלא לחלק בין כבד לבשר וכן פ' בסי' ס"ט והה"נ בזה והפר"ח מביא הצ"צ וכ' ופשוט הוא וראיתי במנ"י כלל ד' אות ג' דחה דמיונו של הצ"צ ממ"ש הת"ח כלל כ"ד דשם הבשר בדיעבד אסור משא"כ כאן רק לכתחלה אסור לבשל אחר צלי

ולפע"ד נראה דיש לאסור בכבד כמו בשאר בשר דליכא כאן אלא חד חומרא כמו בכל בשר ניהו בכבדא מבושלת בלא צלי' ס"ל לר"פ דאינה נאסרת דקיי"ל כר"א וכאמוראים דשלק לכבדא וכ"ש מבושלת דאינה נאסרת י"ל דוקא כשבישלה בלי דבר אחר קודם הבישול דיש בה בכבדא כל דמה ופולט' בשפע יותר משאר בשר ואיידי דטרידי למפלט כ"כ לא בלעי ולשיטת י"מ שבתוס' דכל הסוגי' אזלא אחר מליחה ומוכח דאי מליחה לא מהני גם אחר מליחה אינה נאסרת דטרידא גם אחר מליחה לפלוט דם וציר עד שאינה בולעת ע"י בישול או שליקה כ"ז במליחה דלא עדיפא כ"כ כצלי אבל אחר צלי למאן דבעי בצלי קש"ו אם צלאה ולא קרעה ובשלה אח"כ אפשר לכ"ע אסור שאינה טרודה כ"כ למפלט דם וציר ונאסרת בסוף בישול ושליקה והארכתי בזה בתשובה א' ולפ"ז בנדון ששהה ג"י בלא מליחה מאן דאוסר לבשל אחר צלי' משום דנתקשה דמו בתוכו אולי אין יוצא כל הדם ע"י צלי' מ"מ כבר נתמעט דמו וצירו רובו או עכ"פ חציו ואם מבשלה אח"כ חוזרת ובולעת בשעת בישול ומדינא אסורה ולא משום חומרא ולפ"ז כבדא ובשרא שווי' לענין חומרת הגאונים דכשהה ג"י ל"מ מליחה כן בכבדא אסור לבשלה אחר צלי' ואין מקום להקל טפי בכבד מבשר דעלמא ועיין

ובמנ"י שם כתוב עוד טעם לאמור להקל בכבד כיון שיש בה ריבוי דם אפשר לא מתקשה ולא מתייבש כשאר בשר ואני לא אבין מה זו סברא ולדידי נראה בהיפוך דאפשר כיון שיש בה ריבוי דם כ"כ גרע ואפשר כ"ע מודים דל"מ צלי אחר שנתקשה דמו והרי ס"ל ר"פ דל"מ צלי לכבד כיון שיש בה ריבוי דם כ"כ ובעיא ש"ו וא"כ בנתקשה דמו ע"י שיהוי ג"י אפשר לכ"ע ל"מ צלי' אפי' בקש"ו ועוד כיון שכבד כולה דם ונקרש בטבע והיה לבשר אחד אם שהה ג"י ונתקשה ככל בשר אפשר דלכ"ע ל"מ צלי' לרכך הדם וע"י בישול יתרכך ויצא והיה מקום להחמיר בכבד אפילו דיעבד שלא לבשלה אחר צלי' אלא לפמ"ש הצ"צ שיש בכבד מקום להקל יותר משאר בשר כיון שבשר ששהה ג"י גופא חומרא וכבד שנאסר' ע"י בישול ג"כ חומרא אלא כיון דנקטינן דנאסרה תו לא מחלקינן בינה לבשר דעלמא וא"כ כיון דבבשר דעלמא מותר בדיעבד בבישול אחר צלי' אין לנו להחמיר בכבד יותר כמובן ואפילו למ"ש דאין חילוק לענין שבולעת בין כבדא לבישרא דעלמא וליכא רק חדא חומרא דגאונים בששהה ג"י בל"מ דל"מ מליחה וצלי' לבשל אחר צלי' א"כ בכבד יש סברא לאסור אפי' בדיעבד לפי טעם שכתבתי מ"מ כיון שעיקר דין זה חומרת הגאונים הוא אין לנו לבדות חומרא על חומרא לאסור הכבדא בדיעבד כשבישל אחר צלי'

ובמנ"י בתר דצידד להקל מטעמים שהבאנו כ' מ"מ אין להקל כיון שכבר הורה הזקן ולא מצאתי לא' מן הפוסקים שכ' להקל ע"כ והנה הוא המנ"י לא מצא אבל אנחנו מצאנו תשובת שער אפרים דמתי' והצ"צ השיב לו טעמא לאסור ומדמה מלתא למלתא ממ"ש הת"ח כלל כ"ד ודמיון זה דחה יפה המנ"י מ"מ נלפע"ד לאסור לכתחילה כמו שאר בשר ולהתיר בדיעבד מטעמים שכתבתי שהם לשבח לפע"ד

ואחר הוצע' דברינו אלו נבוא לנדון שלפנינו לפמ"ש דכבד דומה ממש לבשר ששהה ג"י ואין בה חומרא יתיר' מכל בשר וכתבתי דיש מקום להחמיר יותר לפ"ז גם בכבד אסור להשהות ג"י לכתחילה כדי לצלות כמו שאר בשר לכאורה

אלא דנ"ל פשוט דע"כ לא אסרי' להשהות לכתחילה כדי לצלותה שמא יבוא לבשלה דוקא היכא דאסור בדיעבד ואם יבשל בשר ששהה ג"י ע"י מליחה ובישול כמו שרגיל לבשל כל בשר יהיה אסור בדיעבד חיישינן לשמא אשתלי ויבשל כמו שרגיל ויכשל באיסור דיעבד, אבל בכבדא הלא כל כבד אין מבשלין רק אחר צלי' ואין לחוש בשוהה ג"י רק דאשתלי ויבשל אחר צלי' וזה רק איסור לכתחילה בוודאי משום איסור לכתחילה אין לנו לחוש דלמא אשתלי ויכשל באיסור לכתחילה וכ"ש בזמן קצר כזה בכ"מ ל"ח לתקלה, ועיין בפלתי שכ' כיון דמותר לו ע"י צלי' חשש קרוב לבוא וכסברתו איתא ביומא ע"ה והארכתי במק"א, ועיין מנ"י כלל ד' אות ו' מ"ש בזה וכ"ז כשיש איסור מעיקר הדין ולא במה שאנו אוסרים מחומרא לכתחילה ל"ח לאשתלי כנלפע"ד פשוט ונכון לדינא. הכ"ד חותם בכל חותמי ברכות אוה"נ פ"ב ה' ב' דחנוכה תרכ"ח לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה מא

ישאו הרים שלום ורב ברכות ושובע שמחות לראש ידי"נ הרב הגאון החריף המפואר משדד עמקים דולה מים מבורות עמוקים גן הדסים כש"ת מו"ה שמואל זאממער ני' אב"ד דק"ק פאפא יע"א

גי"ה קבלתי ונפשו איותה לשמוע חות דעתי בשאלתו ע"ד הנהוג במקומו בלי ידיעתו שצול' כבד אוז' על קרקעי' תנור גרוף או על תנור ברזל ויש שמלבנים אבן ומניחי' אותו בתנור וצולי' עליו ושוב אח"כ מטגני' הכבד בשעת התכת השומן או שמתיכי' השומן במחבת שטגנו הכבד ויש הפסד מרובה מה דינא של שומן ע"כ ופר"מ י"נ נ"י הרחיב הדיבור בחריפו' כדרכו בקודש וביקש לשמו' מה עמדי בזה ואחר שימת עין עיוני על הדבר ראיתי כי שאלה זו תסובב וצריכה עיון בג' דברים, א) אם הכבד בעצמ' אסורה לאוכלה אחר צלי' כזו, ב) אם לאוכלה אחר צלי' מותרת אם מותרת כשמבשלה אח"כ, ג) אם הכבד לא נאסרה מה משפט השומן לטגן בה הכבד או שהתיכו שומן בכלי שנטגנה בה הכבד

א) כבד שנתבשלה או נשלקה בפ"ע בלי שום תיקון אחר לפי סוגי' ש"ס חולין קי"א ע"א מותרת כדאמר אביי למיסר נפשי' לא קא מבעי' לי וכו' וכן עשו מעשה ר"ז לרא"מ ור"נ דאכלו