כתב סופר יורה דעה סב

ק"ח ע"א דקמ"ל דכותבין תפלין ע"ג עור העוף הגם דאית בי' נקבי' נקבי' וקמ"ל כבני מערבא ואי נקבי' נקבי' שבעוף אינם מפולשי' מעבר לעבר פשיטא דכשר ול"צ להא דבני מערבא וע"ע דנקבי העוף מפולשים ועיין וא"כ קמה גם נצבה הוראת מקצת רבותאי שהביא המנ"י דהתירו משום שיש נקבים נקבים בעור העוף דמוכח דמפולשים מעבר לעבר כנ"ל

ונבוא לנדון שלפנינו אי מהני שפיכה ע"ג עור העגלים כמו גבי עוף נראה שכ"ז ששערות ע"ג העור ל"מ שפיכה הגם דעור ניקב מעל"ע היינו אחר שתוסרו השערות אבל כ"ז שהשערות ע"ג העור ניהו דנעשה שומר לבשר כיון שנוגעים בבשר דחלחולי מחלחלי אבל הנקב סתום ע"י השער ואין המים נכנסים לבשר ואפילו נטלו השערות בשרשן והנקבים פתוחים מ"מ יש לי לדון כיון שנראה מש"ס חולין דאין זה ברור דנקבים שבהם השערות הולכין מעבר לעבר דהא ר' אחי ב"י מקשה ע"ז אלא מעתה תפלין היכ' כתבינן וע"כ דלא מחלחלי ואם הוא דבר ידוע איך יכחיש משום קושי' דבר ידועה ויחלוק במציאות וע"כ דאינו ברור רק התרצן חידש זה ליישב הקושיא ומי איכא שומר ע"ג שומר ולפ"ז לפי דמתרץ שם ואיבעי' אימא כולו משום יד וכו' ל"צ דחלחולי מחלחל ונ"ל דר"ה בשבת ע"כ הכי ס"ל דאל"כ מה קמ"ל דמותר לכתוב תפלין ע"ג עור העוף הגם דאית בי' נקבי נקבי וקמ"ל כדאמרי במערבא הא מוכח דמותר לכתוב ע"ג עור דאית בי' נקבי' מדכתבו תפלין ע"ג עור של בהמה וע"כ צ"ל דס"ל לר"ה דשל בהמה לא נקבי במפולש משא"כ בעוף דמפולש ה"א דפסול לכתוב תפלין קמ"ל כבני מערבא וזו ראיה מוכרחת לפע"ד

ולפ"ז גם אם נטלו השערות מעור העגלים מ"מ ל"מ שפיכה על העור גם לדעת המתירים שבמנ"י וגם לפי דס"ל לנב"י לשיטתו דעור העוף אינה נקובה במפולש מ"מ מהני שפיכה ושטיפת המים ע"ג העור וס"ל דאין העור חוצצת והמים נכנסים עד לבשר גם לדעתו ז"ל אין ללמוד ממנו לעור העגלים דעב יותר מעור העוף ועיין חולין פ' בהמה בסוגי' דצה"ג וכ"ש כשהשערות ע"ג העור דשערות ועור מפסיקין דאין ללמוד משם ועיין כנ"ל

והנה נראה דפשיטא לכל גאונים הנ"ל דמהני הדחה מצד א' וגם הגאון מהר"ש שפירא זצ"ל מתיר השומן דעור ושומן א' הוא וסגי לי' בהדחה מבחוץ ואפשר דווקא השומן מתיר משום דאין בו דם כ"כ כמ"ש בתשוב' שבות יעקב ועוד כ' שם טעם שהשומן לח בטבעו ואינו מתקשה ומבואר שם דאותו צד של נגד הנוצות אינו לח בטבעו רק שמתלחלח מעבר השני ועיין נב"י קמא חיו"ד סי' כ"ד וי"ל משו"ה מתיר מהר"ש השומן בהדחה מצד אחד כיון שבצד השני לח הוא ובצד שבצד הנוצות דאינו לח מהני הדחה מצד זה ולזה י"ל באפשר משו"ה לא התיר בשר האוז' דלא נעלם ממנו דאית בי' נקבי' מעבר לעבר אלא דס"ל דל"מ הדחה מצ"א והמתירים ס"ל דמהני מצ"א כנ"ל והבן

שוב ראיתי בפמ"ג סי' ס"ט בשפתי דעת סוף אות ב דמייתי למנ"י וכ' דיש לעיין דשמא תוך ג"י דבעי הדחה בענין שיודח מב' צדדים ולא מצד א' וכ"כ בתשובה מאהבה שם דאפשר דבעי הדחה מב' צדדים, וכ' דבעי בעופות ג"כ הדחה לצד הראש שיזובו המים לפנים ממקום שחיטה וכדומה שכן נהגו עדן בדבר

ומה שהביא המורה ראיה דמהני הדחה ע"ג העור מסי' ע"א דמהני מליחה ע"ג עצם ושערות הראש ש"מ דמהני הדחה ע"ג עצם ואינו מפסיק משם אין ראיה דהדחה קמיית' משום דם שע"פ ובראש עם העצם ל"ש טעם זה וא"צ הדחה כלל ולטעם כדי לרכך ג"כ אין לדמות מלתא דהדחה קמיית' למלתא דהדחה בשהה ג"י דנתקשה ביותר ל"מ הדחה ע"ג העצם וכן ע"ג העור ועיין פמ"ג סימן ס"ט בשפתי דעת אות ד'

ותבנא לדינא בעוף ששהה ג"י ומדיחה בפנים ובחוץ ע"ג העור נראה דמותר אפי' לכתחילה דהרי בארנו דעור העוף מנוקב מפולש ונכנסים המים לתוך השומן והבשר ומהר"ש שפירא דאוסר כתבנו דס"ל ג"כ דהדחה ע"ג העור מהני ונכנס לפנים אלא דלא רצה להתיר הבשר משום שהודח רק מצ"א וכששופכים גם בפנים הוי מב' צדדים דע"ג העור נכנס מצד אחד ובהדחת פנים הוי מב' צדדים ובדיעבד כשלא הדיח רק בחוץ ע"ג העור יש להקל כיון שעיקרו חומרת הגאונים הוא

אבל הדחה ע"ג עור שעל העגלים דבארנו דוודאי אינה מנוקבת מעבר לעבר וגם היא עבה כ"ע מודים דלא מהני ואם לא הדיח רק ע"ג העור גם בדיעבד יש לאסור ואם שפך מים גם לפנים יש להקל בדיעבד אולי מהני הדחה מצ"א ועוד אפשר י"ל כל שהעור חופהו אינו מתקשה דאוירא גרם שמתקשה הבשר אבל כל שמכוסה בעור ושער אין אויר שולט בו ואינו מתקשה וכ"ז בדיעבד אבל לכתחילה לא כנלפע"ד

ודרשתי וחקרתי אחר עיוני איך עושין פה ונאמר לי כי לא יעשה כן במקומינו וכבר הורה הזקן זקנן ורבן של ישראל אבא מאוה"ג זצ"ל וכך הורה לפשוט העור תחילה ומנקרים כל הצורך ואח"כ מדיחים כדבעי למהוי ושוב מלבישים העור על העגלים ועי"ז לא יתקלקל תואר הבשר ומפי השמועה שפעם א' קנס והעביר קצב א' שהדיח קודם שהופשט העור והרי תקנה לפנינו שלא יופסד הבשר ועד"ז יאכלו ענוים וישבעו הכ"ד דש"ת חותם בברכה מרובה פ"ב מש"ק י"ז למב"י

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה לט

בימי חנוכה שלום וברכה מאלקי המערכה לתלמידי ח"א הרב החרוץ ובקי המאוה"ג מעוז ומגדול גן הדסים כש"ת מה"ו אברהם גלאזנר ני' אב"ד דק"ק קלויזענבורג יע"א

גי"ה קבלתי וראיתי צערו דקשי' לי' טובא על מ"ש הרא"ש חולין קי"א ע"ב דהא דאמר שמואל קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח הוא דוקא בכלי שאינו מנוקב דאל"ה איך מולחין כ"פ בכ"מ בזאח"ז מזה נראה דס"ל לרא"ש דיש מליחה לכלי ולקמן קי"ג ע"א כתב בפשיטות דגבינות הנעשים בדפוס נכרים מותרים דאין מליחה לכלים כשיטת תוס' שם, גם אני עמדתי על זה בלימוד הישיבה דאין לומר דס"ל לרא"ש דאין מליחה דוקא לכלי עץ משא"כ לכלי חרס ויש דסוברים כן דהא כ' הרא"ש שם מעשים בכ"י מלח הנתון בקערה של בשר נותנים לחלב ומעשים בכ"י אפילו בשל חרס וסתם קערה של חרס הוא והנחתי בצע"ג

ואח"כ מצאתי שכבר התעורר על זה בספר באר שבע פ' כל הבשר קי"א ע"ב וראיתי אחרי רואי במנ"י כלל י"א אות י"ב שהביא קושיא הנ"ל מספר באר שבע וכ' דצ"ל כיון שמולחים כ"פ מכח רוב המלח נעשה המלח כרותח ועוד כיון שמולחים כ"פ בזא"ז בעוד שלא הודח הכלי ממילא הוי הכלי חשוב כרותח אלו דבריו ז"ל והנלפע"ד עפמ"ש הרשב"א קי"ד ע"א דרבא מייתי ראיה מהטמאים דמלח מפליט ציר דה"א דוקא דם מפליט ולא שמנונית וציר ולכן מביא מהטמאים לאסור צירן וע"כ ע"י מלח מוכח דגם ציר מפליט והנה הרשב"א כ' לחלק בין דם דקל לפלוט מציר ושמנונית ונ"ל להוסיף דהא איכא מאן דס"ל דמליח אינו כרותח וכי לית ליה דמליחה מהני לבשר להפליט וע"כ גם דאינו רותח מ"מ טבע של מלח להפליט דם נמשך אחר המלח בטבע גם אם אין בו רתיחות וכ"כ בפלתי סימן ס"ט אות כ' ועפ"ז א"ש דזה מספקא לרמב"ח ורבא אם מליח כרותח להפליט דלמא דוקא דם מפליט בטבע ולא שמנונית ומייתי לי' רבא מהטמאים לאסור צירן והא"ש דמקשה ולימא מדשמואל דאמר מליח כרותח ומתרץ דה"א דוקא דם אבל צירן ורוטבן לא וצ"ל מאן דס"ל מליח אינו כרותח וקשיא עליו מהטמאים לאסור צירן צ"ל דס"ל דטבע המלח להפליט ציר ג"כ ולא משום דרותח הוא

ולפ"ז י"ל דרא"ש ס"ל דאין מליחה לכלים היינו דאין רתיחות כ"כ כמו צלי ממש דפליט גם מכלי ודוקא איסור שמנונית וכדומה אין בכח המלח להפליט אבל דם הנבלע בכלי מפליט שפיר ולא מפני רתיחתו של מליח שאין הכלי נעשה רותח ע"י מלח אלא מפני טבע של הדם להמשיך אחר המלח והא"ש מ"ש הרא"ש קי"א דאם כלי מנוקב בולע, איך מולחים בכ"מ בזאח"ז, היינו משום דס"ל דיש מליחה לכלים היינו להפליט דם ומ"ש בקי"ד דאין מליחה לדפוס היינו להפליט איסור שאינו של דם וכן מלח שבקערה שמשמשין בשר מותר לחלב דאין מלח מרתיח הכלי להפליט בליעת בשר שבתוכו וכן י"ל לתוס' ויתר ראשונים שכתבו היתר זה דגבינות בדפוסות נכרים כנ"ל נכון ועיין

והנה הב"י סי' ס"ט כ' בשם הגהת ש"ד דכ' הא דכלי שמלח בה אסור היינו להשתמש בו רותחים אבל מותר למלוח בו דאין מליחה לכלים להפליט ובת"ח כלל י"א דין ט' כ"כ בשם או"ה דמותר לחזור ולמלוח בה בשר וכן המנ"י אות י"ב דכן הוא דעת רוב הפוסקים וכמבואר לקמן כלל י"ז דין א' גבי דפוסי גבינות עכו"ם ולמ"ש ביישוב הרא"ש אין מוכח דדעת ר"פ להתיר למלוח שנית בכלי שמלח בו כשאין מנוקב אפשר דוקא בדפוסי גבינות מתירים אבל כשנאסר הכלי מחמת דם שבלע אפשר ס"ל לר"פ כרא"ש דיש מליחה להפליט דם שבתוכו ואפשר משום הכי השמיט המחבר בסימן ס"ט דין זה דהגהת ש"ד והרמ"א כיון שראה דהגהת ש"ד ואו"ה שני' לא נכנסו לחלק בין בלע הכלי איסור דעלמא בין בלע דם לכן קבע כן להלכה ומי יבוא אחריו אחרי שכבר עשהו וקבעו להלכה

ונ"ל לעשות סמוכים להגהת ש"ד ואו"ה דגם בבלע דם אין מליחה להפליט מדאמר שמואל אסור לאכול בו רותח ולא אמר רבותא טפי אסור למלוח בו או ע"י נקיבה או למלוח לאורחי'