כתב סופר יורה דעה סא

ומלח שעליו, ומ"מ יצא לנו מדברינו להלכה במדיח במ"פ הדחה קמיית' שכתבנו שאפשר לכ"ע צריך הבשר ריכוך אחר שנתקשה ע"י מ"פ ובעי הדחה שנית הדחה בשפע כדי לרכך ולזה י"ל אם היה מלח מכל צד היטיב דיפה כח המלח להוציא כשנתקשה קצת ומותר בדיעבד אבל בנמלח מצ"א אין לנו להקל בדיעבד זהו הנלפע"ד ותל"מ הכ"ד באישון לילה אוה"נ דש"ת פ"ב נגהי ליום ו' עש"ק כ"ט כסליו תרכ"ו לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה לז

שפעת שלומים מגבהי מרומים לה"ה חביבי בן עירי הרב המופלג בתורה מורג חרוץ בעל פיפיות עדני העצני יושב בשבת תחכמוני מלא וגדוש כש"ת מו"ה יודא מאדערן נ"י חד מנטורי קרתא דק"ק סיגעט יע"א

יקרתו בא לידי שבוע זו והנני ממהר להשיב ע"ד המ"ץ א' אשר תדפנו רוח גס רוח בהוראה שהורה למלוח עם צריף שקורין (אלוין) ומקלו הגיד לו שעושה פעולה כמו מלח להיותו דבר חריף ומעלת ידידי בשמעו מהוראה זו הרעיש עליו והמורה העיז נגדו ועומד בהוראתו שלא בקדושה הלז ושאלו ממני לחוות דעתי בזה, הנה האריכות בזה שלא לצורך ומעלת ידידי נ"י צדק בכל דבריו כי אנו אין לנו אלא דברי חז"ל למלוח במלח ואין לדמות בחריפות זל"ז לא מבעי לרוב פוסקים דמלח מפיק ומוציא כל הדם שבחתיכ' מאן יימר דכן דבר אחר חריף פועל פעולה זאת ובמלח עצמ' פליגי הראשונים אי מוציא כל הדם או רק מה שבשטח החתיכה וזה שיטת הרמב"ם והרא"ה בבדק הבית ולדידהו צריך חליטה ואנן דאין נוהגי' בחומרת החליטה אבל אין להוסיף לסמוך ע"ז בשאר דברים החריפי' ואפי' לפי הרמב"ם והרא"ה הנ"ל דאין המלח מוציא כל הדם ומצריכי' חליטה אח"כ גם הרוצה לחלוט הבשר אחר המליחה או לסמוך על הרא"ה דל"צ חליטה מ"מ מאן ספון ומאן חשוב לומר שגם פעולת הצריף כן הוא הגס לבו בהוראה אומר כן שוטה וגס רוח והגם שאין דבר זה צריך לראיה ועל המוציא והממציא דבר חדש עליו להביא ראי' מ"מ אומר שכן נראה מדברי הרא"ה בבדק הבית בה' מליחה וניקור ריש שער ג' שכתב דהגירסא בש"ס מנחות וכן לצלי וכ' היינו פרושו דחידש ש"ס דגם מה שהכהנים אוכלים צריך מלח ולכן אמר וכן לצלי דלקדירה בלא"ה בעי מלח עיי"ש ואי יש דבר אחר מלבד מלח שמוציא דם כמו מלח א"כ גם לקדירה איכא חידוש דין זה דצריך כהן למלוח חלקו משום ברית מלח ולא הוי לי' למימר אלא וכן חלק הכהנים צריך מליחה למצוה ומדאמר וכן לצלי ע"כ שלקדירה דצריך הוצאת דם בלא"ה א"א בשום אופן רק במליחה והלא הרא"ה ס"ל דמליחה אינה מוציא רק שעל שטח החתיכה ומ"מ דווקא מלח ולא דבר אחר ומכ"ש וקו"ח לדידן שאין נוהגין בחליטה וסומכין רק על מליחה שאין לנו רק מלח ויפה כ' מעלתו נ"י דלדע' המחבר סי' ק"ה דמליחה אינה אוסרת רק כדי קליפה ולהוציא הדם פסק סי' ס"ט דמוציא כל הדם אפילו חתיכה עבה מאוד ע"כ דלא תלי' בחריפות לבד רק שטבע המלח להוציא הדם וכן כ' הפמ"ג בפתיחה דע"כ צריך לומר כן עיי"ש

ובעברי על דברי פר"מ ראיתי שתמה על המחבר דבסעי' ו' כ' דאם נחתכה לשני' א"צ למלוח שנית ובסעי' י"ט מביא דעת הרמב"ם וכ' הש"ך ס"ק ע"ח דלכן מביא שיטת הרמב"ם משום שכ' בבית יוסף דיש לחוש לשיטתו אם אפשר ולמה בסעיף וי"ו כ' סתם ובמשבצות זהב סי' ס"ט נדחק מאוד ודבריו אינם מובני' לי ולדידי פשוט דל"ק דבסעיף וי"ו שכבר נחתכה החתיכה ואית בי' הפסד מלח א"צ לחוש לרמב"ם ומיי' דגמ"ר על הש"ך ס"ק כ"ו דהפסד מלח דיעבד הוא ובב"י לא כ' רק היכא דאפשר והיינו בלא הפסד יש לחוש לרמב"ם וזה פשוט

ואיידי דאיירי אודיע מה דתמוה על תה"ד סי' קס"ז שכ' בדיעבד יש לסמוך על הרמב"ם שכ' שיעור מליחה מיל בסתם וצל"ע דמהרמב"ם אין ראיה דלשיטתו דאחר מליחה בעי חליטה דמלח אינו מוציא רק שעל שטח הבשר ולזה כל חתיכות שוות גסות ודקות לכן סגי לכל חתיכות שיעור מיל אבל לדידן דלא חלטינן וסמכי' על מליחה דמלח מוציא הכל אין ראיה מרמב"ם דסגי בשיעור מיל ואפילו בחתיכ' קטנה וכ"ש בגסה ועבה ואין לנו לסמוך רק על מה שמביא בשם רמב"ן ומרדכי מראבי"ה וצ"ל עיין

ולרוב הטרדה והדברים פשוטים לא אאריך ואתן קנצי למלין כי הוראה זו שלא בקדושה ואם לא יחזור בה המ"ץ אשר ממנו יצאה לא ישקוט מעלתו ני' ולא ינוח וראוי לסלקו ויהי' כמוץ אשר תדפנו רוח כי לא רוח ד' נוססה בקרבו ושלום על ישראל הכ"ד פ"ב ה' פ' וישלח תר"י לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה לח שלום וכ"ט ליד"נ הרב המופלג חרוץ ובקי בתורה כש"ת מו"ה נחום נ"י בשבת תחכמוני בעיר פעסט יע"א

יקרתו קבלתי ואותיותיו שאלוני ע"ד הוראת מורה אחד בעגלים הנשחטים שלפעמים יעברו עליהם ג' מעל"ע ואם מפשיטים העור תוך הזמן יש פסידא רבה ויתקלקל תואר הבשר ולא תואר ולא הדר לי' והורה המורה לשפוך מים תוך העגלים אחר הסרת אברים הפנימים לב כבד וריאה וכדומה וגם לשפוך מים הרבה ע"ג העור עד שחשוב העור כולה שרויה במים וסמך עצמו בזה על הנוב"י תנינא חלק או"ח סימן קכ"ז בסופו שהתיר באווזא בשריה או שפשוף מים היטב מבחוץ ע"ג העור ולמדן א' פקפק על הוראה זו ונפשו בשאלתו לחוות לו דעתי העני'

הנה במנ"י כלל כ"ד אות ה' בשם הגאון מהור"ש שפירא זצ"ל באוזות שלמים שהודחו תוך ג"י בעודם שלמים עם העור והורה להפשיט העור ולבשלה והאוז יצלה כדין בשר ששהה ג"י בלא מליחה והדחה וכ' המנ"י קצת רבותיו מקילים בזה כיון שהוא חומרת הגאונים ועיין בשבת פ"ח שרצים ק"ח עש"י ס"ד אמינא כיון דאית בי' ניקבא נוקב' וכו' קמ"ל עיי"ש ודו"ק עכ"ל מנ"י

הנה למדנו מדבריו דכ"ע מודה דסגי בהדחה מצ"א ולא בעי הדחה מכל צד ולכן מתיר הגאון מהר"ש שפירא זצ"ל השומן הגם שלא הודחו רק מצ"א של העור וס"ל דעור ושומן גוף אחד אלא שמחמיר בבשר האוז דעור מפסיק והמנ"י כתב טעם המתירים הכל משום דיש בעור נקבים נקבים שהמים נתון לבשר ע"י הנקבים שיש בעור והנב"י לא ראה מ"ש במנ"י וכ' דאין הנקבים מפולשים מאבר לאבר אלא שדעתו דמ"מ העור אין הפסק שיכנסו המים ע"י העור והרי מהר"ש שפירא ס"ל דהעור מפסיק והמתירים כ' המנ"י משום דיש נקבים בעור ולולי כן היו אוסרים ולפמ"ש הנוב"י דאין הנקבים מפולשים הרי תלתא גברי רברבי דרבו עליו וס"ל דעור בלי נקבים מפסקת שאין המים נכנסים לבשר בלי נקבים ונקטי' כוותי' לחומרא דנוב"י יחידאה הוא מאחר שמעיד על עצמו שהוכיח דאין הנקבים מפולשים מעבר לעבר כן נראה לכאורה

ואפשר י"ל דכוונת המנ"י ג"כ בטעם המתירים כיון שיש נקבים בעור הגם שאין מפולשים מעבר לעבר מ"מ עכ"פ ממעטים הנקבים עובי העור שבמקום הנקבים ודוחקים המים במקום נקבים ומרככים כי מעט שלא ניקב אינו חוצץ ובזה פליגי המתירים על מהר"ש שפירא זצ"ל דהוא מחמיר אפי' ע"י הפסק מעט מעור ל"מ הדחה לבשר שתחת העור והמתירים ס"ל דמהני הדחה בהפסק מעט וכן דעת הנוב"י זצ"ל נוטה והמקיל לא הפסיד

וכ"ז כתבנו לפמ"ש הנוב"י דהנקבים אינם מפולשים אבל צל"ע דהיה בהעלם ממנו במח"כ לפי שעה סוגי' ש"ס חולין קי"ט ע"ב ומי איכא שומר ע"ג שומר חלחולי מחלחל וכ' רש"י דמנקב נימא לעור ויורד ע"ג הבשר ומקשה תפילין היכא כתבינן וכ' רש"י הלא העור חלול נגד השער וכו' הרי מפורשים דנקבים השער מפולשים מעבר לעבר ודוחק דשאני שער מנוצים שבעור וצ"ע

ובינותי בספרים ומצאתי בתשובה מאהבה חלק ג' בגליון ש"ע סעי' י"ב דמביא מנ"י הנ"ל ולא ראה ולא ידע מהוראת רבו הגאון הנוב"י זצ"ל ודחה מ"ש המנ"י דבעור נקבים נקבים מש"ס שבת הנ"ל דלא ראה דנוצות נוקבות כל העור ועוד דאמרו שם קמ"ל כל נקב שדיו עובר' עליו אינו נקב ופשוט שהדיו עוברת עליו ואינה יוצאת מצד אחר דא"כ נשאר העור נקוב והאות נקובה אלו דבריו ז"ל וגם ממנו היה נעלם ש"ס חולין קי"ט הנ"ל דמפורש דעור נקובה במקום שערות מעבר לעבר ומ"מ כתבינן תפילין עליו משום כל נקב שדיו עובר אינו נקב ועכצ"ל כיון שהנקב קטן הגם שנקוב מעבר לעבר והדיו סתמו ועוברת עליו כשר לתפלין דמקרי כתיבה תמה

ויש להוכיח דגם עור העוף נקובה מעבר לעבר דהא בש"ס חולין כדמתרץ עור בהמה חלחולי מחלחל הקשה ראחב"י איך כותבין תפילין והא בעינן כתיבה תמה וע"כ דלא מחלחל ומתרץ אשתמטתי' וכו' מוכח דאי לא חלחולי מחלחל ל"ק הא בעינן כתיבה תמה והרי א"א להכחיש בכל מקוב מושב שער נקב תחתיו ול"ק לי' איך כותבין תפלין והא ראב"י שהקשה אשתמטתי' הא דאמרו במערבא כל נקב שהדיו עוברת עליו וכו' ע"כ דכל שאינו מפולש פשיטא לי' דכתיבה תמה היא ולכן ל"ק לי' לראב"י רק מדאמר חלחולי מחלחל ומפולש מעבר לעבר וא"כ קשה ר"ה בשבת