כתב סופר יורה דעה ס

הרבה כדי לרכך לכן ל"מ במ"פ ולכן כתב בת"ח וכן בהג"ה רמ"א הדחה במ"פ דוקא בהדחה שנייה שאחר מליחה אלו דבריך יפה כוונת וכן מצאתי כתוב במנחת יעקב כלל ט"ו אות נ"ד וכ' שם דיש להחמי' כתשובת רמ"א, ופשוט דכ"ז לכתחילה אבל בדיעבד אף דעת הרב להתיר דהא קיי"ל בדיעבד סמכינן דטעם הדחה משום דם שעליו ואפי' מועט מהני אלו דבריו ז"ל

ולפע"ד מה דפשיטא לי' למנ"י צ"ע טובא מדלא כ' בת"ח ובש"ע כלל גבי הדחה ראשונה מהדחה מ"פ דעכ"פ בדיעבד מהני משמ' דאפי' דיעבד לא מהני והטעם הגם דבדיעבד סמכינן על דסוברי' משום דם שעל פניו ולזה וודאי מהני הדחה במ"פ נ"ל דס"ל מאן דס"ל דלא בעי ריכוך ע"י מים דוקא אם הבשר הוא בטבעו כמו שהיה אבל אם מדיחה במ"פ שמטרשא לבשר שוב ל"מ מליחה אחר שנתקשה עד דמדיחו במים שני' כדי לרכך מה דטרשו לי' מ"פ כנ"ל

אלא מתוס' מוכח דל"א דמטרשו לי' דהא ס"ל דמהני הדחה קמיית' לקדרה וצ"ל דס"ל לתוס' דהדחה משום דם שע"פ כמ"ש המנ"י ואי ס"ל לתוס' היכי דמטרשו לי' מ"פ בעי הדחה במים כדי לרכך הדרא הקושי' ועכ"פ מוכח לתוס' לטעם משום דם שע"פ סגי בהדח' מ"פ ולדידן דסמכינן בדיעבד על הסוברים דהדחה משום דם שע"פ גם ע"י מ"פ מהני בדיעבד כן נרא' לכאורה

ואחר עיון קצת נ"ל דגם לזה אין ראיה מתוס' וגם לא צ"ל דתוס' ס"ל משום דם שע"פ אלא משום לרכך וקושי' ט"ז וש"ך בלא"ה לק"מ לפע"ד דלכאורה היה יוכל תוס' לתרץ בפשוט כגון שחולט הבשר בחומץ דמ"פ ולא בעי מליחה כלל אלא דקשה נהי דל"ב מליחה מ"מ הדחה בעי משום דם שע"פ נהי דס"ל לתוס' לצלי לא בעי הדחה משום דנורא מישאב שאיב לי' לדם שע"פ אבל לאוכל באומצא או ע"י חליטה ולבשלו אח"כ בעי הדחה מדם שע"פ וזו קושי' תוס' ולזה מתרץ שפיר א"נ לקדירה והדיח במ"פ וסגי בהכי משום דם שע"פ וכגון שחלטו בחומץ וא"ש

ולפ"ז לא מוכח מתוס' דס"ל דמ"פ לא מטרשו לי' והדרינן לדברינו די"ל דגם אם לא בעי הדחה קמיית' רק משום דם שע"פ מ"מ ע"י מ"פ לא דמטרשו לי' ומגרע גרע דבעי ריכוך משא"כ כשהבשר בטבעו כמו שהוא ותוס' קאי כשחולט דלא בעי מליחה כלל ועיין

ודברינו בכוונת תוס' מוכרחים לפי שהיה לרמ"א הגירסא בר"ן דמתרץ א"נ דהדיח במ"פ כמ"ש הש"ך וזה נ"ל עיקר, ומ"ש הש"ך עוד דט"ס הוא דבמקום ר"ן צ"ל תוס' ונראה זה לש"ך יותר, הנה בת"ח כ' וז"ל כ' הר"ן פ' השוחט דף תשל"ג ע"ב הרי ציין הדף שכ' הר"ן כן ורחוק דכל אלו תיבות ט"ס ולכן נרא' שהיה לרמ"א גירסא בר"ן שתי' תי' זה דהדיח במ"פ וקשה עליו קושי' ט"ז וש"ך הא א"א בלי הדחה קמיית' והא הר"ן ס"ל הדחה לרכך הבשר ואנו אין לנו אלא כמ"ש דאיירי בשחלט הבשר וליכא רק משום דם שע"פ ולזה מהני הדחה במ"פ וכיון שבר"ן ע"כ אין לנו רק לפרש עד"ז גם כוונת תוס' כן הוא

אלא דבאמת כד נעיין שפיר בדברי הר"ן נראה דמר"ן לק"מ על הרמ"א דר"ן כ' ב' תירוצים דלצלי איירי ול"ב הדחה דיוכל לקלו' אח"כ כ' ועוד שהודח במי גשמים מאליו ולפי גירסת הרמ"א תי' עוד תי' ג' שהדיח במ"פ והכל קאי לצלי היינו שא"צ לקלו' אח"כ רק שהודח במי גשמים או ע"י מ"פ ומוכח מתוכו של ר' דכוונתו גם תי' שהודח ע"י מי גשמים צריך לפרש לצלי, דהא הקשה מעיקרא אי לקדירה המים שמבשל בו מכשיר ואי לצלי בע' הדחה משום דם שע"פ וכן לאומצא וכי כן א"א לומר דא"נ במי גשמים כוונתו א"נ לקדירה דעדיין קשה דהמים שמבשל בו מכשירו ותוס' דמתרץ א"נ לקדירה תוס' לא הקשה הא מים שמבשל בו מכשיר די"ל בישול במ"פ או צלי קדר אבל הר"ן דהקשה תחילה בקדירה המים מכשירי' לא נחי' לאוקמי בהכי ע"כ מה שתי' שהודחה ע"י מ"ג היינו ג"כ לצלי ורצה להרוויח דל"ב קליפה, ובאמת על תי' זה יש לפקפק דאסור לצל' כדי לקלוף אח"כ שמא אשתלי לקלוף כמ"ש הרא"ש פ"ק וכן בכל מידי דבעי הדחה שאינה צריכ' בלא"ה ולשיטת הגה"מ דצלי ומליח הולך יותר מכדי קליפה רק שכל מה שיותר מכדי קליפה בטל במיעוטו ולכן בחמץ בפסח במשהו ל"מ קליפה לזה אפשר דאסור לצלות כדי לקלוף דהוי כמבטל איסור לכתחילה אם לא שנאמר כיון שא"א בשום פנים שיהי' בכדי נ"ט ליכא משום אין מבטלי' וכו' כמ"ש רשב"א בכלי שדרכו להשתמש בשפע ומשום כ"ז כ' הר"ן עוד ת' בצלי ובשהודח ע"י מי גשמים וא"נ לצלי כגון שהודח במ"פ אבל לקדירה לא איירי ולפ"ז לק"מ על הרמ"א מן הר"ן דאיירי לצלי ול"ב הדחה רק משום דם שעל פניו אלא נהי דהוא מייתי מן הר"ן מ"מ מתוס' מוכח דס"ל גם הדחה קמיית' משום לרכך מהני, ולתוס' י"ל כמ"ש מנ"י דס"ל משום דם שע"פ ויותר נכון מ"ש דקאי בשחלט הבשר אבל ע"י מ"פ לא ואפי' לדידן בדיעבד לא מהני דמגרע גרע דמטרשי ולכ"ע בעי ריכוך וכמ"ש וצ"ע לדינא

עוד פש גבן ליישב מה ראה רמ"א על ככה דס"ל לר"ן דהדחה ראשונה ל"מ ונהי דראיה דמהני ליכא לא מתוס' ולא מר"ן אבל גם דל"מ אין שום משמעות לא מתוס' ולא מר"ן ונ"ל עפמ"ש בסמוך דהקשה הר"ן בתחילה הא מים שבקדירה מכשירין ובצלי ע"י הדחה ובתירוציו לא כ' דאפשר לקדיר' רק בצלי ובתי' האחרון לפי גירסת הרמ"א דמתרץ א"נ במ"פ וכיון דעסיק ובא לענין הדחה שמדיח ע"י מ"פ היה יוכל לתרץ דלקדירה איירי והדיח ובישל הכל במ"פ דאינו מכשיר ומדלא מתרץ הכי ש"מ דס"ל דהדחה קמיית' כדבעי כדי לרכך ל"מ במ"פ ולכן גם כשמבשל במ"פ א"א דהדחה כדי לרכך מיהא ל"מ במ"פ והא דלא מוקי לקדירה ובחליטה זה ל"ק כ"כ על הר"ן דלא עסיק במלתא דחליטה ואה"נ אלא כשמתרץ דהדיח במ"פ כן יוכל לומר דבישל ג"כ והכל במ"פ הדחה ובישול ש"מ דל"מ ומ"מ אין זה אלא דקדוק ולכן כ' להשואל ומה שדקדקת היינו מדברי הר"ן כנ"ל ועיין

ועיין פלתי שהקשה על הר"ן שכ' שהודח ע"י מי גשמים שלא לרצון הא סופו לרצון מכשיר תמוה לי הא מבואר ברש"י חולין שם דסופו לרצון מכשיר דוקא בשעה שהוא לרצון עדיין יש בו טופח ע"מ להטפיח וי"ל דהודח ע"י מ"ג שלא לרצון וסופו כשהוא לרצון לפנינו כבר אין טופח ע"מ להטפיח ומה שתי' הוא תחילתו לצלי וסופו לקדירה ומליחה ג"כ לא א"ש דהרי הר"ן ע"כ לצלי קאי דהרי הקשה מתחילה לקדירה מי בישול מכשירין

ונחזור לספקתינו אף בדיעבד לא מהני הדחה ע"י מ"פ דמטרשו לי' ולכ"ע בעי ריכוך תחילה ונ"ל לחלק בין מליחה למליחה היכא דמולח יפה יפה מכל צדדי' יש להקל אבל במולח רק מצ"א דמהני בדיעבד יש להחמי' ואפרש שיחתי

ואקדים עשיתי סמוכים לשיטת הסוברים דהדחה קמיית' משום ריכוך דקשי' לי' בש"ס קי"ג ע"א אתמר ר"ה אמר מולח ומדיח במתני' תנא מדיח ומליח ומדיח ולא פליגי הא דחללי בי טבחי וכ' רש"י הא דר"ה וכו' נראה דשמואל דאמר מולח יפה ומדיח יפה יפה ל"צ לחלק בין חללי בי טבחא ולכן כ' רש"י הא דר"ה וכו' וכן נראה דש"ס לא מייתי במתניתא תנא ולא קאמר ולא פליגי רק על ר"ה וצ"ע הא שמואל נמי קאמר מולחו ומדיחו מדלא הקדים מדיחו ומולחו ש"מ דמדיח דקאמר היינו אחר מליחה ופליג על דתנא במתנית' מדיח ומולח ומדיח וצ"ל הא דחללי וצ"ע

ולישב נ"ל דנ"ל לפי הטעם דבעי ריכוך שאין כח המלח להפליט בלי שיתרכך הבשר תחילה היינו בשאין מולח רק מצ"א וכח המלח שולט מכל צדדים כה"ג בעי הדחה תחילה כדי לרכך הבשר שעי"ז א"צ המלח כח כ"כ להוציא הדם מעבר לעבר אבל כשמולח מכל צד גם בלי ריכוך תחילה יש בכח מלוח כ"כ יפה מכל צד להוציא בלי ריכוך והא"ש שמואל דאמר מולחו יפה יפה וכ' הרא"ש היינו מלח הרבה מכל צד שפיר אמר מולחו יפה יפה ומדיחו יפה אח"כ ול"ב הדחה תחילה ולק"מ מדתני מדיחו ומולחו דלא אמר מולחו יפה יפה ואיירי בשאינו מולח רק מצ"א אז בעי הדחה קמייתא כדי לרכך אבל ר"ה דאמר מולחו ומדיחו ול"א מולחו יפה שפיר מייתי במתנית' דתנא מדיחו ומולחו ומדיחו והוצרך לתרץ הא דר"ה דחללו וא"ש דכ' רש"י הא דר"ה דחללי אבל דשמואל אין מוכח לומר דאיירי בדחללי בי טבחא כנ"ל נכון ומזה סיוע לשיטת הסוברים משום ריכוך וגם רש"י ע"כ הכי ס"ל ועיין

והנה הא דבעי מליחה מכל צד הוא רק לכתחילה ולמצוה וכ' הב"י אפשר גם הרא"ש מודה דרק למצוה בעי מכל צד ולפמ"ש דבמולח מכל צד אפשר ל"ב הדחה קמיית' כלל לטעמא כדי לרכך ומ"מ לא מצינו לא' מן ראשונים שנכנס לחלק בין מלח מכל צד או רק מצ"א לענין הדחה קמיית' דנהי דקושיא מעיקרא ליכא לשמואל מ"מ לפי דמתרץ דר"ה בחללי ב"ט י"ל שמואל ג"כ בהכי איירי ולעולם בעי הדחה קמיית' ולפ"ז ב בדיעבד בלא הדחה קמיית' אפשר יש להקל גם לדסוברים משום כדי לרכך כיון דאפשר בנמלח מב"צ ל"ב הדחה קמיית' כלל אלא מן הרא"ש לא נראה כן דכ' דצריך למלוח הרבה ומכ"צ ושוב כ' וכשנתבשל בלא הדחה אסור משמע נמלח מכל צד אסור והא הרא"ש ע"כ ס"ל דהדחה משום לרכך דהא ס"ל דאין הדם יוצא היטב וחוזר ובולע וכ' לבעה"ת מתוך שמוציא דם של עצמו פולט גם מה שבלע וע"כ דס"ל דמשום לרכך וכמ"ש הט"ז ס"ק א' ומ"מ ס"ל אפי' במלח מכ"צ אסור דיעבד ויש לדחות אפשר ס"ל כמרדכי משום שהמלח נמס בדם ונתחלש ואין לו כח להוצי' ולזה אין חילוק בין נמלח מכל צד שבכל צד יש דם ונתחלש המלח אבל לר"ן ודעימי' כדי לרכך י"ל בדיעבד שרי עכ"פ בהדחה קצת ולדידן אין נפקות' דבלא"ה נקטינן לעיקר כטעמ' משום דם שע"פ וכן ל"ב ס' רק נגד דם