כתב סופר יורה דעה נט

נאמר דחזר תוס' מתי' קמא משום סברא דאחשבי' הא סוגי' דהתם ע"כ לא אזיל בהאי סברא י"ל דתוס' נקיט במקצת די"ל דרחמנא אחשבי' לאכילתו וחייבי' משום איסור אכילת גיד אבל משום נבילה ל"ח ואליבא דרמב"ם כתבו דס"ל כיון דאחשבי' לאיסור גיד אחשבי' ג"כ לאיסור נבילה ותוס' לא ס"ל הכי וא"ש מ"ש, והא"ש דל"ק נמי קושי' הדר"ג ני' לפמ"ש לא שביק תוס' בתי' ב' די"ל כתירוץ קמא אלא כ' א"נ תאמר טעמ' משום אחשבי' י"ל ר"ש ל"ל דחזקי' דמצינו בלא"ה תנאי דפליגי עליו ומ"מ א"ש ש"ס דחולין דמתרץ לרווחא דמלתא אפילו תימא ר"ש כחזקיה ס"ל דל"ל אחשבי' ומסתבר לי' דגיד אסור בהנא' דהנאתו אסרה תורה א"ש דצריך קרא למשרי דם פסולי מוקדשים וא"ש

והנה הפלתי הרגיש בקושיא זו דקשה על הרמב"ם דס"ל דאחשבי' רחמנא וחייב גם משום נבילה לפ"ז קשה ממה דהקשה ש"ס פסחים למ"ד אין בגידין בנ"ט הא יש על גיד ג"כ איסור נבילה ולדידי קשה לפי האמת דר"ש ס"ל גיד הנשה אסור בהנאה לפי דס"ל אין בגידין בנ"ט ולא הותרה בכלל נבילה לשיטת הרמב"ם הרי הותרה בכללה, ומ"ש הפלתי ביישוב קושיתו דאזיל לר"ש לשיטתו דל"ל איסור חל על איסור בכולל במח"כ לא א"ש לפי המבואר בסוגי' דכולל ביבמות נ"מ לקוברו בין רשעים גמורים דאיסורא מיהא איכא דאין איסור חל על איסור דליכא מלקות א"כ נהי דלר"ש אין איסור חל ע"א לענין מלקות אבל איסור נבילה איכא והותר בהנאה בכלל איסור נבילה

והנלפע"ד ביישוב קושי' פלתי וקושיתי על הרמב"ם בשאוסי' טעם לשבח אשר שבחו רבנן גאוני קמאי הפלתי ושעה"מ את עצמם בישוב הרמב"ם דס"ל דאחשבי' רחמנא לאכילתו ולפום רהיטא טעם זה לפגם הוא וקשה להסביר במוחש ונ"ל לומר דאיסור גיד שאני מכל איסורים בדבר זה בכל איסורים אמרינן אם אוכל דבר שאינו ראוי' לאכילה בטלה דעתו אצל כ"א ובאיסור זה דגיד רחמנא אחשבי' לאכילתו היינו כשאוכלה ואחשבי' בדעתו לאכילה לא בטלה דעתו חייב על מחשבתו אשר חישב כנ"ל נכון ומלתא דמסתברא הוא

ולפ"ז יצא לנו דין חדש היכא שאין כוונתו לאוכלו רק שלא נטל הגיד מן הירך או שנתערב בלא כוונה ליכא איסור גיד כיון דלא אחשבי' לאכילתו מדעתו ומחשבתו, והא"ש דמקשה למ"ד אין בגידין בנ"ט דליכא למימר כשהותרה היא וחלבה וגידה הותרה דאם מוכר הנבילה עם הגיד לנכרי הרי לא אחשבי' לאכילת עצמו וליכא איסור גיד הגם דכשבאה לעולם מיד חל איסור גיד היינו דחל האיסור שתהיה מחשבתו משוי לי' אוכל אבל כ"ז שלא נטלו לאכול ליכא איסור ממילא מותר למכור כל הבהמה לנכרי ולא הותר הגיד בכלל נבילה מאו מכור דליכא לא איסור גיד ולא של נבילה ולאו בכלל בהמה נבילה הוא ומקשה שפיר ממתני' דשולח כיון דגה"נ אסור בהנאה ככל איסורים גם דלא אחשבי' עדיין לאכילה מ"מ אסור לשלחו לנכרי כיון שנהנה והנאה אסורה גם בעצמות קדשים וכדומה דהנאה איכא להאכילה לחתולים וכדומה ועוד אפשר מדרבנן אסור גם באכילה הגם דלא אחשבי' כגון שנתערב ממילא מדאורייתא שרו ורבנן אסרו גם בנתערב כמו כל איסורים משום לתא דידהו ועיין סי' ק' אם נתערב ונימוח דבעי ס' הגם שאין בו בנ"ט כמו כל איסורים כג"ל

ומאז כתבתי בחי' על סדר המסכתא בר"פ גה"נ בישוב קושי' תוס' על דמקשה ש"ס והוכיח ממתני' דגה"נ שנתבשל עם הגידי' דלמא משום שמנו של גיד, ולמ"ש י"ל בוודאי אין פשוט כ"כ דמתני' בשמנו של גיד ור"ת באמת מתרץ דלשמנו של גיד לא הוי קרי גיד סתמא ותוס' הקשה מדמוקי ר"א לקמן ההיא דגידי' ישרפו בששה עשר בשמנו של גיד והיינו דאפשר לתרץ ולמוקמי מתני' בשמנו של גיד ונ"ל דלא רצה לתרץ כן דעדיין קשה מדמתני במתני' בזמן שמכירו בנ"ט ואם לאו כולן אסורות ומשום דבריה לא בטל ואי אין בגידין בנ"ט ולמ"ש דווקא אם מחשבו לאכילת אסור והרי מתני' קתני ירך שנתבשל בה גה"נ היינו שלא נטלו משם ולא חשבו לאכול רק שהניחו בתוכו ולא טרח להוציאו או שכחו בתוך הירך ואם אין בגיד' בנ"ט רק משום שמנונית נאסר כשאין מכירו למה כולן אסורות הרי לא אחשבי' לגיד עצמו וליכא איסורא כלל וע"כ דמתני' ס"ל יש בגידין בנ"ט ולכן לא מתרץ בשומן הגיד ולמ"ש בסמוך אפשר אסור גם כשלא אחשבי' לא א"ש מ"ש בישוב קוש' תוס' חוץ משנאמר דבריה דאיסור רבנן בטלה ועיין

והנה תוס' כ' שם לרבי' מאיר ניחא דפי' דאין להחמיר ולאסור בשומן הגיד כיון שהגיד עצמו אינו אוסר וכ"כ תוס' בשמו צ"ז ע"א ובדף צ"ט ע"ב ד"ה והלכתא וכו' ורש"י שם בדף צ"ט כ' דאם אכל שמנו יש בו בנ"ט וכן ס"ל לר"ת שבתוס' וצריך טעם למה באמת אסרו שמנו בנ"ט כיון דכלל לא אסור אלא משום לתא דגיד וצ"ל דאסרו משום לתא דשאר איסורי' כיון שאסרו שמנו לא חלקו בו משום גזירה דאתי להתיר טעם שאר איסורים וי"ל עפ"ז מה דהקשה תוס' דף צ"ז מהנהו אטמת' דאמלחו בגידי דנשי' בר"ג דאסר רבינא וכ' דצ"ל דס"ל דאין בגידי' בנ"ט ורשב"א מכח קושיא זו הוכיח דלא כר"מ ולמ"ש י"ל דר"מ ס"ל למ"ד טע"כ דאורייתא ראויה לאסור טעם שמנו של גיד משום לתא דשאר איסורים אבל אי טע"כ ל"ד לא אסרו בשמנו של גיד משום טעם דשארי איסורים דמדרבנן הוא דאסור ורבינא ס"ל טעכ"ד ס"ל נמי שמנו של גיד אוסר בנ"ט והא דמשני בדף צ"ט שאני חלב דמפעפע י"ל שמואל ס"ל טע"כ ל"ד, והא דמקשה ר"פ גה"נ ממתני' דס"ל יש גידי' בנ"ט ולא מתרץ בשמנו של גיד וא"ש לשיטת הר"מ היה מקום לתרץ דמתני' ס"ל כמ"ד טע"כ דאוריית' אלא הא אביי ורבא פליגו לקמן ק"ח ע"א אי מוכח ממתני' שם דס"ל למתני' טעכ"ד ואי מתני' דירך בשמנו של גיד ע"כ מוכח משם דס"ל למתני' טעכ"ד להכי לא מצי לתרץ בשמנו של גיד כן נ"ל לשיטת הר"מ ולר"ת דלא ס"ל כוותי' דס"ל הלכתא טעכ"ד

אבל רש"י דס"ל הלכת' טע"כ ל"ד וכ' לקמן צ"ט דשמנו של גיד אוסר בנ"ט ליתא לכ"ז וצ"ל למה באמת אסרו שמנו בטעמו יותר מגיד עצמו ובכל איסורים טע"כ רק דרבנן ובחי' לחולין אמרתי מלתא בטעמא עפ"מ שראיתי ברשב"א תה"ב שכ' שמנו של גיד אסור משום לתא דחלב ועיין בטור וב"י סימן ק"י דנקיט ב' טעמים משום לתא דגיד וחלב ונ"ל וודאי משום לתא דחלב שדומה למראהו אין לאסור שמנו ש"ג וכי יאסרו או אסרו כל שיש לו מראה הלבן כחלב ודומה לו אלא בשמנו של גיד אסרו משום לתא דגיד דדבוק בו ומשום לתא דגיד לא היה אוסר בנ"ט אלא מאחר שאסרו שמנו משום גיד יטעו העולם שאיסורו משם חלב ולא יבינו כי משום לתא דגיד הוא אלא שהוא חלב גמור מאחר שהוא אסור ויטעו דגם חלב אינו אוסר בנ"ט וזו חששא קרובה לבוא לכן אסרוה בנ"ט כנ"ל נכון

ובזו קיימתי שיטת י"א שברשב"א חולין צ"ב ע"ב מ"ד יש בגידין בנ"ט ס"ל לא אסרה תורה אלא קנוקנות שבה ומאן דס"ל אין בגידי' בנ"ט ס"ל דגיד עצמו אסרה תורה וקנוקנות דרבנן הוא והקשה הרשב"א מלקמן צ"ט ע"ב בההיא דאתי לקמי' דר"ח דאמר זיל אימ' לי' אין בגידי' בנ"ט הא ע"כ היה שם עם הקנוקנות דאל"ה למ"ד יש בגידי' בנ"ט הא קנוקנות אסרה תורה וכיון שהיה עם הקנוקנות למה התירו' משום דאין בגידי' בנ"ט הא מדרבנן אסור משום קנוקנות ואין לומר כיון דקנוקנות אסורה משום לתא דגיד אין אוסר' בנ"ט יותר מגיד עצמו הא מוכח מהנהו אטמתא דאמלחו דשמנוני' דגיד אוסר בנ"ט הגם דגיד עצמו אין בו טעם והיא קושיא שכלי' אמנם לפמ"ש הא דאוסר שמנוני' הגיד בטעמ' לאו משום לתא דגיד אלא כיון שאסרו השמנונ' אתי למחלף בחלב דיסברו דאיסורו מפני שהוא חלב גמור ולכן אסור בהנהו אטמתא משום חלב אבל בקנוקנות דליכא רק משום לתא דגיד לא אסרו יותר מגיד עצמו וא"ש ולק"מ על שיטת י"א לפענ"ד

עוד רגע אחת אדבר מה שעלה כבר בדעתי לפום רהיטא פשוט בישוב קושי' פר"מ הדר"ג ני' על תוס' פסחים בתי' שני דר"ש דלא כחזקיה דלא תקשי לפ"ז קושי' תוס' חולין ל"ה ע"ב נ"ל עפמ"ש הצל"ח בפסחים הא דלא אמרינן כשהותרה נבילה היא ודמה הותרה די"ל דהותרה הדם כשבשלו או מלחו דמותר מה"ת וכ"ז למ"ד דם שבשלו או מלחו מותר אבל אביי מנחות כ"א דס"ל דם שמלחו עובר עליו דם בכלל נבילה הותר ול"צ קרא להתירו והא"ש דש"ס חולין מתרץ דר"ש לאביי דצריך קרא למשרי דם פסולי מוקדשים וא"ש תי' תוס' שני בפסחים דאית לי' בתירוצו, והנה חדשים גם ישנים שחנני הי"ת הוצעתי פה לאשר נפשי יודעת מאוד אהבה עזה אשר לכבודו אלינו וחפץ ורוצה בשעשועי אורייתא אתנו וכמים פא"פ וכו' הנני חותם בברכת התורה ואהבה רבה יאריך ימים ושנים דשני' ורעננים כאות נפשו ונפש אוה"נ דש"ת פ"ב כאור בוקר ליום ה' י"ג אדר לסד' ושכנתי בתוכם תרי"ח לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה לו

שלום וכל טוב לרב טב ה"ה ידיד נפשי תלמידי הרב הוותיק מלא עתיק דולה ומשקה לתלמידים חרוץ בע"פ מה"ו משה ני' רב בק"ק הרשוי וע"א

נעימת ימינך הגיעני ומ"ש בדין הדחה ראשונה במ' פירות דדחה הט"ז והש"ך דינו של רמ"א בתשובה משום דהוא נגד תוס' חולין ל"ג ע"א דמוכח דגם לקדרה דא"א בלא הדחה ראשונה דמהני במ" וע"ז כתבת דמתוס' אין ראיה די"ל דס"ל דהדחה ראשונה משום דם בעין שעל פניו ורמ"א אזיל לדינא דבעי הדחה