כתב סופר יורה דעה נח

אמשהו ואיך נפרש אהיתיר' שלא כדה"נ מפורש אמר דעתו אמשהו ונ"ל דלכן העמיד רב אשי האיבעי' בנזיר שאמר שלא אוכל חרצן דחידוש הוא שאינה ראויה לאכילה ותורה חייבה לנזיר עליו ודווקא כשאוכל בב"א וממילא ח"ש מותר ושפיר קמבעי' דאהיתי' קמשתבע ודעתי' אמשהו דמותר לנזיר ומיושבי' ב' קושיו' תוס' וה"ה דיוכל למבעי' בנשבע שלא אוכל גה"נ אלא כיון שצריך לפרט איסור א' נקיט נזיר בחרצן משום דאיירי בחרצן וגם בגה"נ היה צריך להאריך ולמבעי' למ"ד אבגבנ"ט וא"ש יעיין

ומכ"ז ראיה לחידושו של הפמ"ג ומדלא תי' תוס' כן אין ראיה נגד זה דתוס' לשיטתו ס"פ גה"נ ס"ל חלקו מבחוץ דלא כרש"י דאפי' נטלו בב"א לתוך פיו פטור כיון דאין שם אבר עליו ואין לך בו אלא חידושו עיי"ש וכ"ז לא שייך בגה"נ ובחרצן בנזיר

ואיידי דאיירי בתוס' שבועות אודיע צערי במ"ש תוס' דמסתמא ר"א כר"י ס"ל הא מפורש אמר ר"א לברי' מר בר"א חולין צ"ח ועוד הא אמר ר"י ח"ש אסור מה"ת וצל"ע

ואחר העיון נחמתי כי עשיתי סמוכים לחידושו של הפמ"ג ע"פ שהוספתי על דבריו כי גם בחרצן דנזיר כן הוא דווקא בשאוכל כזית בב"א מדקשה עלן מסוגי' ש"ס נזיר כ"ז ע"ב ופסחים מ"ה ע"א דמתרץ איסור והיתר בב"א איסור ואיסור בזאח"ז ועיין רש"י נזיר דילפינן דאיסורי נזיר מצטרפין מדכתיב מחרצנים ועד זג ומוכח ונראה דלא צריך קרא רק שיהי' ב' איסורי נזיר חרצנים וזו מצטרפין בכדא"פ אבל חרצן לחוד וזג לחוד מצטרפין בלא"ה, ולפמ"ש גם חרצן לחוד לא מצטרף לולי קרא, ועוד קשה מה דמקשה מעיקר' אפי' היתר ואיסור מדכתיב משרת והיינו שרה פתו ביין לפמ"ש הפמ"ג דבין דאינו מצטרף בכדא"פ ח"ש מותר ג"כ א"כ י"ל דווקא פת עם יין מצטרף היתר לאיסור ח"ש כיון שבח"ש עכ"פ איסור איכא ולמלקות בעי כזית בזה גלי תורה דהיתר משלים לח"ש איסור ללקות אבל שיהי' היתר מצטרף לח"ש חרצן דמותר מנ"ל אם לא שמצטרף עמו איסור וקמ"ל קרא דב' איסורי' מצטרפי' יחד וצ"ע

עוד קשה לפ"ז גם משרצים דחידוש הוא דמאיסי כבש"ס ע"ז גבי עכברא בשכר' ובתוס' שם נימא ג"כ דאינו מצטרף בכדא"פ וח"ש מותר מן התורה ולא לשתמט מאן דאמר הכי ויש להביא ראיה קצת דלא כן הוא מדמתרץ ר"ל מתני' בשבועה שלא אוכל ואכל נבילות טריפות שקצים ורמשים במפרש ח"ש אליבא דרבנן ואם בשרצים ושקצים ורמשים דמאיסי דווקא באוכל בב"א איכא איסור א"כ מעיקרא ל"ק מושבע ועומד מה"ס הוא רק מנבילות וטריפות דמשקצים ורמשים לק"מ דשפיר משכחת דחייב משום שבועה כשאוכל בזאח"ז תוך כדא"פ דחייב משום שבועה ופטור ומותר משום איסור שקצים ורמשים ואיך מתרץ ר"ל במפרש ח"ש היינו בנבילות וטריפות ושקצים ורמשים כפשוטו באינו מפרש ג"כ משכחת דחייב ומתני' לאו בחד גוונ' וכן קשה לר"י דמוקי בכולל ג"כ ל"צ רק בנבילות וטריפות וזה דחוק ורחוק

ולכן נלפע"ד במחכ"ת הפמ"ג לא נחית לעומקא דדינא פה ודימה להדדי גה"נ דחידוש ועשה קו"ח מאמה"ח דנ"ל דווקא באמה"ח דחדשה תורה דעצמות וגידין מצטרפין ומשלימות לבשר אבל בשר דמידי דאכילה הוא בעי אלא שגידי' ועצמות משלימו' לכזית אמרינן אין לך בו אלא חידושו כשאוכל כל כזית בשר ועצמות בב"א אבל כשאוכל או בשר בפ"ע או גידי' ועצמו' בפ"ע לא ואפי' אוכל קצת מן הבשר עם קצת מן הגידי' ועצמות ואח"כ אוכל עוד קצת מן בשר וגידי' ועצמות בתוך כדא"פ עד דאכל כזית בצירוף ג"כ לא מצטרפין דלא חדשה תורה דמצטרפין גידין ועצמות רק להשלים לשיעור שלם שיהי' חייב עליו משום אמה"ח אבל אם באכילה זו לא נשלם השיעור לא נעשי' גידי' איסור כדי להצטרף עם מה שאוכל אח"כ שיהי' שני אכילות שיעור שלם דאין לך בו אלא חידושו דמצטרפו לבשר באכילה אחת שיהי' חייב באכילה זו וכן הוא באיסור נזיר דגלתה תורה דהמ"ל דווקא באוכל בב"א היינו כשאוכל היתר ואיסור בב"א ואיכא שיעור כזית בין שני' אבל בזאח"ז ל"מ כשאוכל איסור בפ"ע והיתר בפ"ע דלא מצטרף אפי' כשאוכל קצת מן איסור והיתר יחד ובתוך כדא"פ אוכל עוד מן איסור והיתר יחד אין מצטרף עם מה שאכל תחלה כיון שבכל אכילה לא היה כדי להצטרף לש"ש ל"א שיהי' היתר נעשה איסור כאיסור ח"ש כדי להצטרף אח"כ לש"ש ומבואר דכן הוא ברש"י נזיר ל"ז ע"ב ד"ה אמר ל' היתר מצטרף לאיסור כשנותנו בפיו בב"א אבל איסור לאיסור אפי' אכל חצי זית ובולעו וחזר ואכל ח"ז של איסור נראה דבהיתר מצטרף דווקא שאכל כל השיעור בב"א ומפורש ביותר בתוס' שם ד"ה היתר ואיסור וז"ל חצי זית חרצן וחצי זית מפת ביחד דווקא מפורש דצריך שיאכל ב' חצאי זיתי' של היתר ואיסור בב"א דווקא ועיין רש"י פסחים מ"ג ע"ב ד"ה אין היתר מצטרף שכתב אם אוכל מ"ז ענבים וחיצ פת בב"א נראה דווקא ב' חצאי זיתי' בב"א וכן באמה"ח דגלתה תורה דמשהו גידים ועצמות מצטרפי' למשהו בשר דווקא כשאוכל כל השיעור בב"א דאל"ה לא מצטרף גידים ועצמות להיות איסור, אבל כ"ז שיהי' מהיתר נעשה איסור, אבל גה"נ ושרצים וחרצן דנזיר דחדשה התורה בהם איסור הגם דלאו מידי דראויה לאכילה נינהו עכשיו שאסרה התורה הם כמו כל האיסורים שכל תוך כדא"פ הוי כאכילה אחת כן אלו מ"ש ח"ז חלב וח"ז דמצטרפו לשיעור בכדא"פ מ"ש אלו כנלפע"ד נכון וברור

ולענין איסור ח"ש בגה"נ אפשר לומר דמותר לפמ"ש האחרוני' בהסבר טעמא דחזי לצרופי דאין דרך לאכול פחות מכזית וחזי לצרופי עוד לאכול בכדא"פ שהוא דרך אכילה ונ"ל באפשר כ"ז במידי דראויה לאכילה אבל בגה"נ דעץ הוא לא חזי לאכול עוד דבר שאינה ראויה לאכילה וכן בחרצן דנזיר ובנזיר בלא"ה יש לעיין כיון דנזיר קיל מכל איסורי תורה דיש היתר לאיסורו ואין איסורו אסור עולם לא ילפינן מכל חלב כעין שכ' המל"מ הלכו' חמץ בשם מהרל"ח דחמץ דהיה לו שעת הכושר לא ילפינן מכל חלב ובע"פ ח"ש מותר מה"ת כן י"ל בנזיר אלא מדהקשה תוס' שבועות מדבעי' ר"א נזיר שאמר לא אוכל חרצן אי אהיתי' דמשהו קמשתבע הא ח"ש אסור מה"ת מוכח דס"ל דגם בנזיר ח"ש אסור וגם בחרצן מידי דלאו מידי דאכילה הוא ג"כ ח"ש אסור וכי כן הה"נ גה"נ ויש לעיין בכ"ז

ובקונטרסי לח"ש הכינותי תירוץ לב' קושי' תוס' שבועות שם דבחי' הר"ן כ' די"ל דשבועה חל על ח"ש לר"י משום דהוא חמור דעל קל כמו ח"ש כ"ע מודי' דחל חמור דאיסור מלקות עליו ונ"ל טעמא דשיטות דס"ל דאין שבועה חל על ח"ש דנגד קלות של איסור ח"ש יש בשבועה צד קל דיש היתר לאיסורו ועיין כעין זה חולין ק"ח ע"א דאמר ר' אשי מנ"ל דטומאת הגוף חמורה דלמא טומאת בשר חמור' דלית לי' טהרה במקוה עיי"ש

ולפ"ז בנזיר שנשבע על ח"ש ששני' יש להם היתר בשאלה הנזירות והשבועה הו"ל חמור על קל ושפיר חייל והא"ש דמבעי' לר"א דוקא בנזיר שאמר שלא אוכל חרצן ולא בשאר איסורי' כחלב וכדומה דכיון דח"ש אסור אינו חל דשבועה אית לי' היתר ולכ"ע צד קולא וחומרא ולכן בעי' לי' בנזיר לשני' נזירות ושבועה צד קלות דאית להו שאלה הוא שבועה חמור על קלות איסור דח"ש ומיושב ב' קושי' תוס' דשפיר קאמר אהיתי' קא משתבע, וכל השיטות מודים דבזיר חל שבועה וכן ח"ש ודווקא בנזיר מבעי' לי' וא"ש ועיין

ובמאי דכתיבנא נתישב לנו קושי' מל"מ וש"ך דאיך אפשר דהטור ס"ל דנשבע אסור בח"ש מה"ת ואין שבועה חל על ח"ש איך יפרנס סוגי' דשבועות פ' ש"ש דנשבע על ככר שלא אוכלנה והדר שלא אוכל דחייב שני' כיון שע"י שבועה ראשונה אסור במקצת ככר משום איסור דח"ש שוב שנית לא חל דשבועה לא חל על ח"ש ולפמ"ש א"ש דשם שני' אית' בשאלה תו הוי לי' שבועה שני' חמור על קל כ"ע מודים דחל וא"ש ועיין היטב כי הדברים נכונים בעזרת החונן דעת פ"ב ה' כ"ד שבט תרכ"ו לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל

תשובה לה

ששון ושמחה ליהודים, ובתוכם חכימא דיהודאי גדול ליהודים, ה"ה י"נ רב חביבי הרב הגאון הגדול המפורסם בכל אפסים בקי בח"ת צדיק כביר נ"י ע"ה כקש"ת מוה' יודא אסאד ני' אבדק"ק סערדאהעלי יע"א

מכ"ק קבלתי יום אתמול וכו' ועל דבדק לן מר בקושי' שנתקשה לו בשיעורא דיומא על תוס' פסחים כ"ב ע"א ד"ה ור"ש באי נמי דר"ש לא ס"ל כחזקיה קשה קושי' תוס' חולין ל"ה ע"ב ד"ה למשרי דרצה הש"ס לומר לר"ש אפי' לחזקיה והא ר"ש ע"כ ל"ל כחזקיה לפי תי' שני של תוס' פסחים, לפום רהיטא נ"ל ליישב בשנאמר הא דכ' תוס' בפסחים א"נ דר"ש ל"ל כחזקיה מה לתוס' לאפושי תנאי דפליגי על חזקיה די מה שמצינו שע"כ חולקי' עליו וכיון שיש לתוס' סברא נכונה כמה דמתרץ בתי' ראשון כיון דכבר אין בו דין בנ"ט סברא הוא דכי אסור בהנאה נמי אסור דלא שייך בי' אכילה ולמה חזר ותי' אחר להוסי' תנא דל"ל דחזקיה ונ"ל עפ"מ שהעלה הפלתי סי' ס"ח וכ"כ בשעה"מ דרמב"ם ס"ל למ"ד אין בגידי' בנ"ט דרחמנא אחשבי' לאכילת הגיד לזה ליתא לסברת תוס' דכי אסר בהנאתו נמי אסור משום לאו מידי דאכילה הוא הא טעמ' דרחמנא אחשבי' לאכילתו וי"ל משו"ה כ' תוס' תי' אחר אפילו תימא דאין זה סברא אולי רחמנא אחשבי' לאכילתו ולא אסרה הנאתו וי"ל ר"ש ל"ל דחזקיה כנ"ל

אלא לכאורה א"א לומר דסוגי' שם דס"ל סברת רחמנא אחשבי' לאכילתו מדמקשה ולמ"ד אין בגידין בנ"ט מאי א"ל היינו כיון דליכא איסור נבילה בגיד לא הותר מכללו דנבילה ולרמב"ם לפי דחדשו האחרונים דרחמנא אחשבי' הה"נ דחייב משום נבילה א"כ לק"מ למ"ד אין בגידין בנ"ט ג"כ הגיד בכלל נבילה ואיך