כתב סופר יורה דעה נו

מדרבנן או מנהגא ומ"מ מנהג אבותינו בני הגולה בידינו ומשו"ה דחה פסקא של הרי"ף

ולקושי' הרא"ש י"ל כיון דתרי לישנא איכא ולל"ב בדאייתר' כ"ע מודים וליכא מנהגא ובדאורייתא נקטינן להחמיר כל"ק ואפילו בני א"י אוסרי' כל"ק דדאוריית' הוא אבל בדאייתר' דאינו גם לל"ק רק מנהגא ולל"ב ליכא מנהגא נקטינן לקולא כל"ב בדרבנן ובמנהגא כנ"ל נכון ועיין

אלא דכ"ז אי נחליט דמנהגא הוא לל"ק אבל מנ"ל דלמא מדינא הוא כדס"ל לרש"י והנה טרחתי יגעתי ומצאתי להעמיד שיטת הריף ורמב"ם עמודי הוראה ז"ל דלכאורה צ"ע על בה"ג למה ס"ל כר"י הא כללא כיילו לנו הלכה כר"ע מחבירו וי"ל דש"ס מקשה לר"י דאמר איפוך קמיית' דלמא איפוך בתריית' ומתרץ מה דווקא ואנחנו בענינו לא נדע לפרש כיון ששנ' אמרו מה יש להפוך עכ"פ י"ל דבני הגולה מספקא להו דלמא איפוך בתריית' וא"כ ר"ע להחמיר והלכה כר"ע לכן נקטו להחמיר כוותי' ובני א"י ס"ל דאיפוך קמיית' בוודאי כר"י דאמר איפוך קמיית' דמה דווקא ור"י מבני מערבא הוא נקטו כוותי' כנ"ל

אלא דעדיין קשה גם אם ניפוך בתריית' הא איכא ר"י ואבותיו שאמר משמם והם רבים נגד ר"ע (ועיין הגה' מל"מ שכ' דאבותיו רבים אלא שדבריו אינם מובנים) וא"כ גם אם ניפוך בתריית' הלא הלכה כר"ע מחבירו ולא מחביריו ועדיין קשה לבני גולת נ"ל דזה שאמר ר"י בשם ר"א שאמר ר"י משמי' דאבותיו וכך היה קבלה בידו ועיין תוס' ד"ה שאמר משום אבותיו אפשר בני הגולה לא ידעו מהא דאמר ר"י אמר ר"א שאמר ר"י משם אבותיו ולא ידעו רק מפלוגת' דר"ע ור"י בב' ברייתות ואפשר איפוך בתריית' ור"ע להחמיר לכן אסרוהו ובני מערבא ס"ל איפוך קמיית' דווקא וכמ"ש כנ"ל עיין

והשת' דאית לן בגמ' קבלה זו של ר"א שאמר ר"י מאבותיו גם לבני גולה דס"ל דלמא איפוך בתריית' מ"מ הלכת' דלא כר"ע נגד חביריו דנפישי עליו ואבותיו דר"י ור"י ויפה פסקו הרי"ף ורמב"ם דלא כבני גולה וא"ש

ותא חזי ודייק ברי"ף דמעתיק הא דאמר ר"י אמר ר"א שאמר ר' ישמעאל משם אבותיו והשמיט הברייתות וכ' והכי נקטינן וה"מ בדאייתר' ולמה לא מעתיק הברייתות ואיפוך קמיית' והלכה כר"ע ולפמ"ש א"ש דבני הגולה ס"ל אפשר איפוך בתריית' והלכ' כר"ע להחמיר ואין מן הבריית' הכרעה ולכן שביק כ"ז ומביא רק קבלת רנב"י ור"א שאמר ר"י בשם אבותיו ונקטינן בוודאי כוותי' דרבים נינהו ודברינו מוכרחים מתוכו של הרי"ף כנ"ל והדברים ברורים בעזה"י

תבנא לדינא בהוראתו של הש"א ופר"ח דיליף מדאמר ר"נ אינהו מיכל אכלי וכו' לכל השיטות אינו עולה דמיונו יפה, ויש בידי לקיים הוראה זו הואיל ויצאה מגברא רברבא, הנה כבר כתבנו לעיל דיש מן הקושי' על רבא איך ס"ד להקל משום התורה חסה בדבר שהוא דאוריית' ומ"ש הת"ח דס"ל ס"ד לקולא לא א"ש דעכ"פ מדרבנן לחומרא, ומ"ש ביישובו לעיל זהו לדסוברי' מנהגא הוא, לשיטת רש"י ודעימי' דדינ' הוא לא א"ש, ולפמ"ש גם הרי"ף ורמב"ם ס"ל דינא הוא, לכן נ"ל עפמ"ש ר"ן בחידושיו דמה ס"ד דרבנן בטעמא דרב דתליא בשם טהור וטמא, וכי בשמא תלי' מלתא, ונ' בחד תי' דס"ד דהלכה למ"מ הוא עיין בו

וע"פ דבריו נ"ל הא דאמר אביי לר"ז מה תבעי לך נהי דשרי באכילה וכו' שנתקשה רשב"א הא סבר' ר"ז אינו כן ומבעי' לי' בטעמא דרב הו"ל לאביי לומר דסברתו דלא מהידק ולא מאי תבעי לך, ונ"ל דפלוגת' דרב ששת ורב תלוי' בהא דרשב"ג דאמר בני מעים שניקבו וליחה סותמתו ופליגי אי קיי"ל כרשב"ג בטריפות וסתם ש"ס דלית הלכתא כוותי' עיין לקמן נ' ע"א, ובהא פליגי רב ור' ששת דר"ש ס"ל כרשב"ג דליחה סותמת הגם דלא מידבק וסתים כ"כ כן חלב טמא, ורב ס"ל דלא כרשב"ג ולפי דלא קיי"ל כרשב"ג קיי"ל ג"כ כרב, ור"ז מספקא לי' בטעמ' דרב, אי משום דלא מהידק ול"ל כרשב"ג או דס"ל כרשב"ג וכן הוא ס"ל כרשב"ג לקמן, אלא משום הלמ"מ, והשיב לו אביי בפשיטות, מאי תבעי' לך כיון דלפנינו הא דרשב"ג ופליגי אי הלכת' כוותי' מהיכא תיתי לנו לחדש הלמ"מ לרב, ופלוגת' דרב ורב ששת בדבר שלא מצינו, הר' לפנינו הא דרשב"ג ופליגי אי הלכת' כוותי' בוודאי לנו לומר דבהא פליגי רב ורב ששת, ומיושב דקדוק של רשב"א הנ"ל

וליישב מלת' דר"פ ורבא נ"ל דרבא ס"ל דלא אסור רק מדרבנן דאינו סותם משום גזירה שלא יסמכו על דבר דלא מהודק כלל או י"ל שיסמכו על סתימת שמן מאבר לאבר אבל מדאוריית' סותם הגם דלא קיי"ל כרשב"ג דווקא ליחה דלא מהודק כלל, ובראב"ן כתב משום דאזיל הליחה ע"י שלשול והיינו דאמר ועוד היינו גם אי ספק כרב התורה חסה דגם לרב רק מדרבנן ור"פ השיב. הלכת' כרב ודאוריית' ס"ל רב דאינו סותם

והנה לקמן ע"ז ע"ב ג"כ פליגי רבא ור"פ כה"ג ומסיק דרבא אישתק, ומקשה ש"ס למה אישתק שתיקה כהודאה וכאן לא קתני אישתק לא מוכח דהדר בי' וקבלו ממנו, אלא דתוס' כ' מדאמר רבא משמי' דר"נ חד לא סתים ש"מ דהדר בי' י"ל דהדר בי' דהלכת' כרב באיסורין, אבל ממה דס"ל לרבא דלרב אינו אלא מדרבנן לא מצינו דהדר בי' וקיי"ל כרבא דרבנן הוא הא דחלב טמא אינו סותם, ומה"ט אמר ר"נ אינהו מיכל אכלי וכו', דכיון דהא דאינו סותם אינו אלא מדרבנן לא מחמירין כיון דאינהו ס"ל דטהור הוא, ועפ"ז יש לקיים הוראה זו של הש"א ופר"ח דאינהו מיכל אכלי, וגם ספק דרבנן הוא לענין סתימה ושמא כרש"י שמא כראב"ד ועיי' ועיין פלתי שהראה פנים ע"פ שיטת הרמ"ה דחלב דקין לאו תותב היא מ"מ מסיים לכן אין לפקפק כ"כ על הוראתו נראה דלדינא לא נ"ל להורות כך, וכ"כ בתב"ש סימן מ"ו ובפרמ"ג סימן ס"ד שאין להקל בזה, ומי יבוא אחרי מלכי רבנן אלו להרים ראש להקל אשר לא מלאו לבם, אנן מה נענה אבתרייה' והיינו אם ניקב המחט עד חוץ לעור, וליכ' סתימה רק מחלב שע"ג העור, אבל חלב שתחת העור בלא"ה שרי כפסקא של רמ"א אשר כל ישראל נוהגין כוותי', הנלפע"ד כתבתי והמעיין יבחר ויקרב בקרב חכמים תלין הכ"ד אוה"נ דשו"ט באהבה פה פ"ב נגהי ליום ד' ה' שבט תרכ"ה לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה לג

ברוך מתייך לשלם, שלום רב לאוהבי תורת ה' תמימה משיבת נפש ה"ה בני תלמידי צמידי הרבני המופלג בהפלגת חכמים, חריף בעל פיפיות, תל תלפיות, מלא וגדוש בתורה, ירא ה' מרבים כש"ת מה"ו שמחה בונם סופר ני'

עיינתי כאור בוקר לבקר בכור הבחינה בקושיתך על תוס' מנחות כ"א ד"ה דם שבשלו שכ' וז"ל והיינו דתנן בפ' כל הבשר הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו דמיירי אחר בישולו ע"כ, וצ"ע דנראה דתוס' מייתי ראיה ממתני' דדם שבשלו מותר מדקתני אינו עובר עליו משום דהוא אחר בשולו והא בש"ס כריתות כ"ב ע"ב אמר רב מתני' בלב עוף דאין בו כזית אבל לב בהמה לא וכ' תוס' חולין ק"ט ע"א ד"ה הלב קורעו דנראה לו לרב דמתני' אפי' בחי אינו עובר עליו ולכן מוקי לי' בלב עוף ואיך כ' תוס' דדם שבשלו מדרבנן מוכח ממתני' והא רב מוקי לי' בלב עוף ואין ראיה ממתני' ונהי דנדחק תוס' דרב לא פליג על זעירא אלא דמשמ' לי מתני' אפי' בחי' ועכ"פ ראיה ליכא ממתני' כזעירא ע"כ הקושיא

קושיא זו צ"ע ליישבה ואחר העיון נ"ל דבאמת צ"ל על רב דמוקי מתני' בלב עוף הא ח"ש אסור מה"ת ובמתני' משמע דלית בי' איסור דאוריית' כלל דלא קתני אינו חייב כרת ומלקות אלא אינו עובר ועיין חולין דף ק"ט ע"ב דמדייק ש"ס מיעבר הוא דלא עבר הא איסורא איכא בכחל והיינו מדרבנן ואינו עובר באיסו' דאוריית' וכן ס"ל לתוס' בלשון זעירא במנחות דם שבשלו אינו עובר שאין בו איסור דאוריית' רק איסור דרבנן והיינו אינו עובר כלל מדאוריית' ואיך מוקי רב מתני' בלב עוף משום ח"ש וצ"ל דרב ס"ל כר"ל דח"ש מותר מה"ת וקתני שפיר אינו עובר כלל מדאוריית' ומדויק ג"כ מה דאמר רב בכריתות אבל בבהמה אסו' וחייב כרת כיון שאמר חייב כרת לא צ"ל אסור ולמ"ש רצה לומר בלב עוף אפי' איסור דאוריי' ליכא אבל בבהמה אסור וחייב כרת ולפ"ז י"ל זעירא ס"ל ח"ש אסור מה"ת והוכיח ממתני' דקתני אינו עובר, ואי בלב עוף לא א"ש אינו עובר דהא איסורא דאוריית' איכא והוכיח מזה דם שבשלו דרבנן ולכן קתני אינו עובר ומדלא קתני מותר ש"מ איסורא דרבנן איכא כדמדייק בחולין ק"ט ע"ב שם וא"ש תוס' מנחות הנ"ל ולפ"ז לא צ"ל דרב משמ' לי' מתני' אפי' בלב חי דזה דוחק הא מתני' במבושל איירי ולמ"ש י"ל רב ס"ל דם שבשלו דאוריית' דלדידי' דאפשר למוקמי מתניתין בלב עוף לא מוכח ממתני' דם שבשלו דרבנן ועיין

ולפ"ז להלכ' דקיי"ל ח"ש אסור מה"ת הלכה דם שבשלו דרבנן כזעירא והוא שיטת רוב ראשונים חוץ רש"י במתני' דחולין ק"ט ולקמן ק"כ בהקפה הדם שכתב דהקפה באור וכן שיטת הרמב"ם פ"ו ממ"א ובחי' הר"ן חולין ק"כ כ' דכן נראה שיטת הרי"ף מדלא מביא בשום מקום הא דזעירא

והנה בחי' ר"ן שם מביא ראיה דהוא דאוריית' ממתני' חולין קט"ז חומר בדם מבחלב, וחומר בחלב מבדם ולא קחשיב חומר בחלב שאסור בין חי בין מבושל משא"כ בדם מבושל מותר ש"מ דלא כזעירא והוא אחת מהכרעותיו דאסור מדאוריית' ותמה