כתב סופר יורה דעה נה

הגם שאינו רק קרום ונקלף, אבל חלב הדקין שתחת הקרום גרוע מחלב הקיבה, דבקיבה דאייתר' מרבי' יותר מחלב דקין שתחת הקרום משום שהוא באותו אבר שחציו תותב לכ"ע לל"ק דקיי"ל כוותי', אבל חלב דקין שתחת הקרום שהוא בפ"ע ואינו דבוק לחלב הקרב ופסקה יניקתו גרע ממנו, וסבר' זו למדתי מתוך דברי הפלתי, אלא שהוא כ' דלר"י חלב הדקין מותר לגמרי אפי' למעלה ורצה להעמיס זה ברש"י דבר זה אינו נראה כלל לא מרש"י שהרי כ' כ"ש חלב הדקין, וזה וודאי רחוק דכתב כן לל"ב דלא קי"ל כותי', אלא דחלב הדקין שדבוק לכרס כ"ש הוא לר"י וא"צ לרבוי' לדידי' דבכלל קרב הוא כיון שדבוק בו וממנו יונק, אבל שתחת הקרום גרוע מחלב דאייתר' דעכ"פ דבוק דאייתר' לאקשתא כנ"ל: ויש הוכחה לזה מדל"א ר"י להביא חלב של דקין שתחת הקרום וחלב הקיבה ש"מ לדידי' ל"מ של דקי' כלל דמה שדבוק לקרב בכלל קרב הוא, ותחת הקרום לא מרבי' דמסתבר לי' יותר לרבות של קיבה דאייתר' כמ"ש ועיי'

אלא דלפי דברינו האחרונים הפסדתי קמיית' מ"ש ביישוב רש"י פגה"נ דפליגי בי' ר"ע ור"י דלפמ"ש עתה לכ"ע שתחת הקרום מותר ובמאי פליגו והנ"ל בכוונת רש"י ואקדים דברי חי' הר"ן פא"ט בפלוגת' דר"ע ור"י דלר"ע ס"ל דלחלב שע"ג דקים צריך ריבוי דאל"ה ה"א קרב דווקא ומנ"ל לרבות עוד שע"ג הקיבה ור"י ס"ל שע"ג דקים היינו יודעים בלא"ה וכל לרבוי' שע"ג קיבה עיין בו ודבריו היו בהעלמה מגדולי אחרונים בתשובותם שטרחו בביאור פלוגת' דר"י ור"ע ואקדים עוד דבהגה' מל"מ פי"ג משגגות העלה דחלב דאתי מכל אין חייבי' עליו כרת כמו ח"ש והוכיח כן מדאמר שמואל פגה"נ בעי גריר' ולא חייבים עליו כרת כמו שאמר בחלב שעל המסס ובה"כ ובאינך ש"מ דאין בו כרת והוא כ' דבחלב שעל הדקין וקיבה אין בו כרת משום דס"ל לר"י מרבינן דקין וקיבה מכל ולמ"ש מחי' הר"ן לר"י לדקי' לא בעי ריבוי רק לקיבה כי כן מחלב שע"ג דקין חייבים כרת לדידי' דלא אתי מריבוי' כנ"ל ועפ"ז א"ש מם שנתקשו בלישנא דשמואל דאומר דבעי גריר' ול"א דאסור זה דקדוק חמור ולמ"ש א"ש דלא רצה לומר בה לא אסור דמשמע כרת ליכא כבש"ס יומא ר"פ יה"כ אסור והא ענוש כרת וגם לא רצה לומר בה כרת דתלי' בפלוגת' דר"ע ור"י לר"י חייב עליו כרת ולר"ע איסור' איכא ולא כרת לכן התחכם ואמר ריש מעי' בעי גריר' לכ"ע וחומר איסורו ועונשו תלי' בפלוגתא וז"ש וזהו חלב שעל הדקין ויפה כ' רש"י דפליגי בי' ר"ע ור"י אי מרבינן אותו מכל או א"צ לרבוי' ונ"מ אי חייב עליו כרת או רק איסורא אית בי' ומה"ט ל"א שמואל לשון אסור או חייב כרת כמ"ש והא"ש ג"כ מ"ש רש"י בפא"ט אסור עד אמה לדברי ר"י כוונתו דלר"י ליכא רק איסור ולא כרת ומ"ש אח"כ וכ"ש דקין היינו דלזה א"צ לרבוי' וכרת נמי איכא כנ"ל יישוב נכון בעזה"י

וזאת תורת העולה כי קמה וגם נצבה הוראתו של רמ"א והוראה זו בקדושה ובני ישראל יוצאים ביד רמ"א יוצא מיד כל בו ומשה אמת ותורתו אמת ואתו עמו הכרתי ופלתי והוספנו תוספ' מרובה בעזרת החונן דעת

ונעתיק עצמינו ונשים פנינו אשר העלה ואשר הביא הפר"ח בק"א בשם תשובות שערי אפרים דחלב הדקין בריש מעי' סותם כיון דאיכ' פלוגת' בין ראשונים מהו ריש מעי', ודידהו מיכל אכלי לדידן מסתם לא סתם כמו חימצא ובר חימצא, והפר"ח מסכים עמו, ובתה"ג תמה על הוראה זו, שאין דמיונו עולה יפה להא דבר חימצא, דאינהו מיכל אכלי, ולדידן רק מנהגא לכן מסתם קסתם, אבל חלב הדקי' דלאוסרי' הוא חלב גמור דאוריית' מה זו סברא לומר דלדידן מסתם קסתם, וכ"כ יש"ש בפגה"נ על ספיקת הא"ז בפלוגת' דר"י ור"ע דאינו יודע מה מספקא לי' לא"ז כיון דלר"ע חלב גמור הוא ל"א לדידהו מיכל אכלי וכו' ובהגה' מל"מ מביא דברי הר"ש פגה"נ גבי ביעי דחשילת' דכ' משום דאינו אלא מנהגא לכן לדידן סתם, וביותר היה לו להביא דברי הר"ן במקומו פרק א"ט שכ' דרי"ף ורמב"ם ס"ל דאינו אלא מנהגא לגבי בני גולה כדמשמ' מסוגיא ולא נראה שום משמעות מסוגי' רק משום דאר"נ לדידן מסתם לא סתם, ואי דינא לא אמר דמסתם סתם לדידן ובאמת גם זה צריך תבלין כי נהגי לאסור יהיה משום מנהג וחומרא בעלמא למה יקילו בסתימה יותר כיון דתלויה זה בזה כל חלב טמא אינו סותם ודינא הוא מדאוריית' כדאמר ר"פ רב ודאוריית', ואיך אחזו בני הגולה החבל בתרי ראשים, נ"ל דלא רצו להחמיר רק בחלב עצמו של דאייתר' שהוא דבר מועט ואין בו פסידא כ"כ, ואפשר למוכרו לנכרי ופסידא מיעוטא דמיעוטא, אבל לאסור כל הבהמה ולומר שאינו סותם כל כך לא רצו להחמיר דתורה חסה על ממונן של ישראל

ונ"ל סיוע לזה ממה דאמר רבא חדא ר"ש ועוד התורה חסה וכו' ור"פ השיב רב ודאוריית' וכו' וצ"ל מה ס"ד דרבא להקל בדאוריית' משום התורה חסה, ובת"ח הקשה האיך אמר ועוד הא אי כרב בוודאי אסור ולא מספק, ומה שתירץ דהכי קאמר ועוד אי ספק אי כרב אי כרב ששת התורה חסה ספק להקל ור"פ השיב רב ואפי' ספק הוא ספק דאוריית' להחמיר אלו דבריו ז"ל, ואינם מספיקים דעדיין קשה איך ס"ד דרבא להקל בס"ד עכ"פ מדרבנן לחומרא, ועיין ברשב"א חולין ט' שם דרבא ס"ל ס"ד לחומרא מדאורייתא, לכן נ"ל לומר דמעשה נקב דסתמא חלב טמא היה בדאורייתא וחלב טמא הוא לבני גולה ואמר רבא חדא ר"ש וכו' ועוד אפי' נימא כרב התורה חסה וכו' דאינו אלא מנהגא וחומרא בעלמא לבני גולה והיינו לאסור החלב עצמו, אבל לאסור כל הבהמה דאינו סותם כולי האי לא נהיגי דתורה חסה על ממונם של ישראל, ור"פ השיב רב וקיי"ל כותי' בכ"מ ודאוריית' דלבני גולה אינו מנהגא רק דינא דס"ל כר"י ואנן להקל בסתימה לומר שסותם משום פסידא, ור"נ דאמר דבר חימצא סותם ס"ל דמנהגא הוא ורבא מביאו דס"ל כותי' דמנהנ' הוא, וא"ש ג"כ מ"ש התוס' דרבא הדר בי' מדאמר חד לא סתים, ולפמ"ש ל"צ לעשות רבא הדרנא אלא דעמד בדבריו דאמר ועוד דלא בריר לי' אי הלכה כרב ואפי' הלכת' כוותי' מ"מ ב"ח סותם משום התורה חסה וא"ש ועיין

ומכ"ז ראי' לשיטת רי"ף ורמב"ם דקיי"ל כר"נ ורבא ואינו אלא מנהגא, דאל"ה לא הוי אמר ר"נ דלדידן מסתם קסתם, וכמ"ש הר"ן ויש"ש דלא כשער אפרים הנ"ל והדברים מוכרחים

וכן נראה דעת הרשב"א בתוה"ב שכ' בפירוש דברי ר"נ אינהו מיכל אכלי כיון דאכלי משום דלאו תותב הוא, ואנן ס"ל כר"י דלא בעי תותב אבל לענין סתימה כיון דדבוק סותם שפיר, הגם דאסור באכילה, והוא אזיל לשיטת רש"י דדינא הוא ומוכח דס"ל דאי הוה תותב הגם דאינהו מיכל אכלי לדידן מסתם אינו סותם

ופלתי התעורר דלל"ב א"א לומר כן דהא אינהו מיכל אכלי משום דס"ל דאינו תותב, ולדידן דס"ל דתותב הוא איך סותם, וכ' דרשב"א ס"ל לל"ב כתוס' בניחותא לדידן לא סתם, אלא דמרש"י נראה דלל"ב גם מפי' רש"י הא דר"נ בלשון בתמי' קשי', ומ"ש דדבר זה אי קיי"ל כרב ספק ואיכא ס"ס תמוה הא ר"פ השיב לרבא רב וס"ל להלכת' כרב, וכ' תוס' דכן הלכתא ורבא ג"כ הדר בי', והנלפע"ד דלל"ב ג"כ א"ש דוודאי ל"פ במציאות אי תותב הוא אי לא, לכ"ע ס"ל דלאו תותב גמור הוא כמו תותב דחלב הקרב כיון שנדבק באמצעיתו גם במקום שאינו דבוק כ"כ, מ"מ חזק יותר מחלב הקרב, ובני מערבא ס"ל דלא מרבה ר"ע רק מה שדומה ממש לחלב הקרב והוא תותב כמוהו, ובני הגולה ס"ל כיון דתותב הוא קצת מרבה ר"ע וכל זה לענין איסור חלב עצמו, אבל לענין סתימה הא ר"ש ס"ל דחלב טמא סותם ול"ב מהודק שפיר ואנן דנקטי' כרב דבעי מהודק וטמא אינו סותם היינו כל שאר חלב טמא דאינו דבוק כלל, אבל חלב דאקשתא דאינהו מיכל אכלי משום דאינו תותב כ"כ ונהי דאנן אוסרים הגם דאינו תותב לגמרי מ"מ לענין סתימה כל כי האי גם רב ס"ל דל"ב הידוק יותר ופלוגת' רחוקה בין ר"ש לרב לא משוי' כן ס"ל לל"ב ולל"ק דחימצא אינו סותם ס"ל דבעי לענין סתימה הידוק ביותר מלאקשת' דהוא תותב קצת ג"כ אינו מגין ובדאייתר' משום שאינו תותב כלל סותם כמ"ש רשב"א וא"ש לשיטתו של רש"י בין לל"ק בין לל"ב כנ"ל נכון מאוד

ובזה מובן לפי' תוס' לל"ב בניחות' מה האי דאמר אינהו מיכל אכלי וכו' לא הול"ל אלא אנן דלא אכלינן לא סתם ולל"ק ניחא ולל"ב שפת יתר הוא ונ"ל דלל"ב ס"ל דראוי' שיהי' סותם כיון שאינו תותב כ"כ כמ"ש לשיטת רש"י באמת ולפי' תוס' אמר ר"נ בניחותא דאינו סותם משום גזירה דאינהו מיכל אכלי אם נימא לדידן דסותם וכיון דכל חלב טמא אינו סותם יטעו ויאמרו דאנן ס"ל ג"כ דחלב זה טהור כבני א"י דמתירין משום שאינו תותב לכן צריכי' אנו להחמיר דאינו סותם ואלו גם בני א"י היו אוסרים לא היה מקום לטעות ולגזור וזהו שאמר אינהו מיכל אכלי לכן לדידן מסתם לא סתם כנ"ל ועיין

ולפי דברי הרשב"א בתוה"ב שהם דברים מצודקי' לל"ק ולמה שכתבנו והוספנו דגם לל"ב א"ש לשיטת רש"י דדינא הוא כשל עוזר של הרי"ף ורמב"ם מנ"ל לומר דמנהגא הוא ור"ן לא מצא אלא דכן משמע מסוגי' והיינו דאל"ה לא הוה אמר ר"נ לדידן מסתם לא סתם ולמ"ש הרשב"א אין ראיה מל"ק ולמ"ש גם מלישנא בתר' אין ראיה גם אי ס"ל כפ' רש"י בל"ב ובאמת גם לדברי הר"ן דס"ל מנהגא הוא מכח הוכחה עדיין לא התברר טעמי' והא אנן בתר בני בבל גרירי' והר"ן נשמר מזה וכ' מנהגא מנהג' יש וזה דוחק למה כתבו רי"ף ורמב"ם בפשיטות דאייתר' מותר ולא הזכירו ממנהג זה כלל ורא"ש כ' נהי מדינא קי"ל כרע מ"מ אנן בתר בני גולה גריר' נר' דס"ל דלאו דינ' הוא אלא