כתב סופר יורה דעה נד

אומר כן כמו במוכר פירות ואמר של ערלה הן כמבואר בשלהי יבמו' וכאן וודאי שייך להשביח מקחו אומר דנפלה כדי שלא יחוש ישראל שיש לבהמה חולי וימנע לאכול ממנה או לקנות' ועיי' נב"י תנינא סי' י"ז שכ' בפשיטות בנדון כזה דשייך להשביח מקחו ובל"ס שכוונתו כמ"ש. אלא הש"ך בסי' קכ"ז ובסי' י"ו כ' דרא"ש ומרדכי והג"מ ס"ל דאף במקום דשייך להשביח מקחו נאמן בשלו ונראה דהנוב"י לא חש להנך שיטות ולפע"ד דלהשביח מקחו כמו בנדון שלנו אפשר כ"ע מודים דטעמייהו דס"ל דאפי' במקום דשייך להשביח מקחו נאמן בשלו משום דרבי הכי ס"ל והלכה כרבי מחבירו וי"ל עד כאן לא פליג רבי רק במוכר פירות ואמר של ערלה הן וכו' דבלא"ה יוכלו למוכרן ומי שאל לו ע"ז וס"ל לרשב"ג דא"כ דלהשביח מקחו יותר אמר ועל זה פליג רבי אבל כל שעיקר המכירה תלי' בשבח ועדות זה דאל"ה לא היו קונים ממנו י"ל גם רבי מודה דא"כ כיון שרוצה למכור וא"א בלא"ה בוודאי חשוד לשקר ואפי' בשלו א"נ כנ"ל ובבנדון שלנו בוודאי י"ל שאומר כן כדי שלא ימנעו לקנות ממנו הבהמה או הבשר ומסיר ע"י אמירתו המניעה וכן נראה מתוך לשונו של פר"מ ני' שאמר לפי שאין ראוי' למלאכה מכרוהו כנותן אמתלא על המכירה שלא יחושו שמחמ' חולי מכרו רק משום שאין ראוי' למלאכה מחמ' הרגל כי נפלה כה"ג כ"ע מודים דלהשביח מקחו דהיינו להסי' המניע' אומר כן אפילו בשלו א"נ ועוד והוא העיקר כיון שע"פ דבריו אנו יודעים שנפלה פחות מעשרה ועיי' זה בט"ז סס"י מ"ח שקרא תימה על מהרמ"ל בתשובה שפסק שנאמן להחמיר ולא להקל ולא אמרינן הפה שאסר וכו' ממ"נ אם אתה מאמינו שנמצא בו מסמר נאמינהו ג"כ שנמצא במקום דלא מטרף ויפה השיבו הש"ך בנקה"כ דלא שייך ממ"נ דנאמן מכח דדברי הנכרי רק גילוי מלת' כיון שעומד ועוסק בפרש הבהמה וכאן נמצא מסמר בידו עיי"ש ועיין פמ"ג שם ובנדון שלנו דליכ' רגלים לדבר כלל כמ"ש אלא שנאמין לו משום שהוא שלו שוב הדרינן לכללא בעדות הפה שאסר הוא הפה שהתיר כנלפע"ד

תבנא לדינא דבנדון שלנו גם לדעת התב"ש דאפילו פחות מיו"ד צריך לבדוק בחוט השדרה יש צדדים וצדי צדדים להתיר דאין הנכרי נאמן שנפלה אפילו בשלו מטעמים שכתבנו וכ"ש לפמ"ש והעלתי לדינא דבפחות מיו"ד א"צ בדיקה דאין כאן בית מיחוש כלל דאפילו נאמן שנפלה נאמן ג"כ שנפלה פחות מעשרה. מן כל דין נלפע"ד דאין כאן בית מיחוש כלל וכ"ש בכלים שכבר נתבשל יאכלו ענוים וישבעו וד' ישביענו מטובה של תורה לדון ולהורות הלכה זכה וברורה הנלפע"ד כתבתי וחתמתי שמי אוה"נ: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה לב

אברהם עודנה עומד לפני ה' ה"ה ידיד עליון וידיד נפשי הרב המאוה"ג מעוז ומגדול חריף ובקי בתורה המפורסם לשם ולתהלה, כש"ת מה"ו אברהם צבי ני' אבדק"ק באגארד והגליל יע"א

נפשו היפה איותה לדעת דעתי הקלושה ומה עמדי לדינא בפסקא דנא של הרמ"א יו"ד סימן ס"ד סעי' ט"ו שא"צ להסיר מריש מעי' רק הקרום עם הדבוק בו אבל לא שומן הדבוק בטבחיי' שתחתיו והוא מהכל בו ועיני פר"מ ני' שוטטו בספרן של צדיקי' גדולי אחרונים כ' יד כל בו שהרעישו על קולא זו מאין יצא, הנה הקשה לשאול ממני מי ומה אני להכניס ראשי בין ההרים הרמים האלו קמאי דקמאי גאוני עולם מוסדי דור ודור מ"מ לכבודו כי רב להשיב פניו ריקם לא בעינא, ואחר אחרון אני בא, הפלתי חשף זרוע קדשו יגע ומצא להעמיד הדין על מכונו והסכים עמו הפרמ"ג, והפלתי לא אמר דבר מלבו, דבריו מיוסדים על אדני הראשונים מהמרדכי פא"ט ומרבינו אפרים דנלמוד מתוך דבריו כי ריש מעיא אינו תותב ואינו אסו' רק מטעמ' שכ' רש"י משום שדבוק לחלב של הקרב ושיעורו שאסו' עד אמתא שיונק ממנו כ"כ, ולזה דוקא מה שהוא למעלה, אבל למטה מהקרום מותר דאין בוקע ויורד, אלו תוכן דבריו, ודברי אלקים חיים הנה מאירי' עינים בפירושו בדברי רש"י שטרחו בו כל חכמי לב ונלאו ליישבו על נכון

ועשיתי סמוכים לזה היינו דאין חלב שעל הדקים אסור משום שהוא תותב, אלא משום שדבוק, מדקשה ל' לל"ק דבאקשתא כ"ע ל"פ דאסו' דתותב הוא למה אמר ר"ע להביא חלב שעל הדקין, ול"א ג"כ חלב שעל אקשת' דהוא רבות' יותר מדקים שהם דבוקי' ג"כ לחלב שעל הקרב, וכן קשה לל"ב לבני גולה דס"ל דמודה ר"ע באקשת' דתותב הוא קשה כהנ"ל, מזה מוכח דבאמת חלב שעל הדקין לאו תותב הוא רק בראשו קצת חלב שעל הקרב שדבוק בו ויונק עד אמה וזה רבות' יותר מחלב דאקשתא דהוא תותב וא"צ לרבוי' משא"כ חלב דקין צריך לרבוי', ולר"י חלב שעל הדקין ג"כ בכלל שעל הקרב, וא"צ לרבות רק חלב שעל הקיבה דאייתר' שאינו תותב ואינו דבוק וא"ש וזו ראי' מהימנ'

והנה מ"ש הפלתי לפ"ז דאינו תותב ואינו אסו' רק משום שיונק מחלב הקרב אינו אסו' רק מה שלמעלה, נ"ל ממ"ש רש"י טמא אינו סותם כגון כרס או המסס שניקבו וכו' ולא כ' כגון דקין שנקבו בריש מעי' באמת' דאין החלב סותם נראה דס"ל דמה שלמטה מקרום מותר אלא עד דדייקת מהא דייק ממ"ש רש"י חלב טהור סותם כגון דקין שניקבו וחלב הכנת' סותם ולא כ' דחלב בריש מעי' סותם, נראה דס"ל דכולו אסו' ואינו סותם וא"כ ליכ' למידק מידי

ונ"ל ליישב הדיוקי', דוודאי לר"ע דבעי תותב וחלב שע"ג דקין אינו תותב, ואינו אסו' רק משום שדבוק בחלב שעל הקרב ויונק ממנו, לזה דוקא שלמעלה אבל של מטה מותר כמ"ש הפלתי אבל לר"י דס"ל דלא בעי תותב חלב שעל הדקין אסו' משום שהוא קרום ונקלף אפי' למטה מקרום אסור כמו קיבה שאינה תותב ואינו יונק מחלב שע"ג הקרב והא"ש דכ' רש"י טהור היינו חלב הכנת' ולא כ' חלב דבריש מעי' תחת הקרום דזה תלי' בפלוגת' דר"ע, ור"י, אבל חלב כנת' לכ"ע סותם, וטמא אינה סותם רק חלב של כרס והמסס, ולא כ' דבריש מעי' דתלי' בפלוגת' ולכן לא הזכיר רש"י זה כלל כנ"ל ועיי'

ומצאנו בזה מקום יישוב לרש"י פגה"נ צ"ג שכ' וזהו חלב דפליגי בי' ר"ע ור"י, ורבים ראו כן תמהו הלא חלב הדקין כ"ע מודו דאסו' כ"ש מחלב הקבה לר"י, וכ"כ רש"י מפורש בפא"ט וכ"ש חלב הדקין, עוד יש להבין מ"ש רש"י פא"ט לרבות חלב שעל הדקין וכו' שאסו' עד אמה לר"י משמ' לר"ע שרי ובסמוך כ' לר"ע כ"ש חלב הדקין, ונלאו כל אנשי חיל ליישבו על נכון, ומ"ש הפלתי לר"י חלב הדקין כל אורך הדקין אסו' דהוא קרום ונקלף וזה שכ' רש"י בפ' גה"נ דפליגי בי' ר"ע ור"י אי אינו אסור רק ריש מעי' או אסור כולו וכו', דבריו תמוהי' דא"כ לבני גולה יהי' כל חלב המע' אסו' וזה לא שמענו משום פוסק שאומר כן, וגם הא שמואל מבני גולה ואיך אמר ר"מ באמת' בעי גרירא ותו לא, וגם בדבריו עדיין אין מיושב מ"ש רש"י להביא חלב שעל הדקין אסור לר"י משמ' לכ"ע לא, והוא ירד להציל ולהקל והוסיף חומרו' מה שלא נראה ולא נשמע משום ראשון ופוסק וצ"ע אבל לפמ"ש א"ש הכל מ"ש רש"י לקמן דפליגי בי' ר"ע ור"י, היינו לר"י גם חלב שתחת הקרום אסו' באמת', ולר"ע לא אסור רק מה שלמעלה ממנו, ושמאל אמר ריש מעי' באמת' בעי גריר' לא אמר אם רק למעלה או גם למטה מהקרום, וסתם דבריו כי תלי' בפלוג' דר"ע ור"י, ול"א רק מקומו ריש מעי' ושיעורו עד אמת', ומסיים זהו חלב שעל הדקין לכ"ע, וכ' רש"י דפליגי בי' ר"י ור"ע אם תחת הקרום ג"כ אסור או רק העליון שיונק מחלב שעל הקרב, וא"ש ג"כ מ"ש רש"י בפא"ט לדברי ר"י קאי על מ"ש אח"כ מפני שחלב שעל הקרב שקורין טיילא מחובר בו, והיינו מה שלמעלה וזה לדברי ר' ישמעאל, אבל למאן דס"ל להביא קיבה כ"ש דקין גם למטה אסו' שאין הטעם משום שמחובר אלא מפני קרום ונקלף וא"ש הכל על נכון ועיי'

ובכל זאת לא א"ש הא דפסק הרמ"א דמה שתחת הקרום דמותר לפי דפסק המחבר דאייתר' אסו' ממנהג' כאנשי גולה, והרמ"א כ' י"א דדינא הוא, א"כ גם בחלב בריש מעי' הי' לנו להחמיר או ממנהג' או מדינא כר"י וכאנשי גולה וצ"ע

ויש לקיים בזה הוראת מקצת מגדולי האחרונים שלחלק יצאו דנקטינן לחומר' כשיטת רש"י דריש מעי' למעלה וכראב"ד דריש מעי' היינו חלחולת ומקילי' בחלחולת דל"א אסור רק מה שלמעלה מהקרום, אבל בר"מ תחלת ב"מ מחמירים לאסור גם בתחת הקרום, וקהו בה טובא מה זו הכרעת מ"ש לרש"י לפי שיטתו ומ"ש לראב"ד לפי שיטתו ולדברינו י"ל כיון דעיקר כשיטת רש"י כמ"ש הב"י מ"מ מחמירי' גם כשיטת הראב"ד ודבר זה אם גם תחת הקרום אסור תלוי' בפלוגת' דר"ע ור"י, ולכן הגם דמחמירין כבני גולה כר"י ל"מ אם רק מנהגא הוא בחלחולת דבלא"ה רק מחומרא אנו מחמירין כראב"ד כ"כ לא מחמירין משום מנהגא ולחומרא כר"י שנאסר גם תחת הקרום, וגם להסוברי' דינא היינו דבני הגולה מדינא מספק אי הלכה כר"ע אי כר"י החמירו מספיקא דדינא, אבל בחלחולת דעיקר כרש"י, ומחמירין כראב"ד כולי האי לא מחמירין שמא כר"י ושמא כראב"ד דאיכא ס"ס והעיקר כרש"י דריש מעי' הוא תחילת מעי' וא"ש ועיי'

אלא כ"ז לא יועיל לנו ברמ"א ומוכח מתוכו מתוך דבריו דב' אמות א"צ ליטול רק למעלה וכן עשו אבותינו מעולם, והפלתי ירד להציל ולהעמיד הדין, ועדיין לא נצלכנו אנן בני הגולה

והנה אחזתי בדברי פלתי ולא ארפנו וזרועי תאמצנו להעמיד הדין על מכונו בשאומר דגם לר"י דמרבה קיבה גם שאינה תותב מ"מ ס"ל דחלב הדקין אינו אסור רק מה שלמעלה שמחובר לקרב וזה בכלל חלב שעל הקרב כיון שבראש הדקין פירש עליו ויונק ממנו, ולכן ס"ל דלא בעי ריבוי לחלב שע"ג דקין רק לחלב הקיבה