כתב סופר יורה דעה נג

שטרפות חיות יב"ח והולכת שאני הכא דאם אית' דמחמ' החבט' נטרפה לא הית' יכולה להלוך והנה פשוט דביותר מעכב פסיקת החוט ההליכה מאשר מעכב ריסוק שאר אברים מחמ' החבט את ההליכ' ולמד רשב"א ור"ן מהאי מעשה דאפשר דהלכה קצת הגם שנפסק החוט מכ"ש שיכולה לילך קצת אם נתרסקו ונתקלקלו שארי אברים כנ"ל פשוט

אלא דגוף הראיה שמביאים מהאי מעשה דנמצא פסיקת החוט ושגררה רגליה צל"ע ע"פ הר"ן הנ"ל דאם נטרפה ע"י חבטה א"י לילך משא"כ טרפות שבא שלא ע"י חבטה וא"כ אין משם ראיה י"ל פסוקת החוט בא ע"י חולי ולא ע"י חבטה מחמת נפילה ולכן הלכה הילוך שאינו יפה אבל כל שנעשה ע"י חבטה אינה יכולה להלוך קצת ואפי' לעקור רגלו לילך ונ"ל שזהו טעמו של הרא"ש ודעימי' שפסקו להא דר"י אמר רב עקרה אע"פ שלא הלכה ואפי' בדיקת החוט ל"צ, ולא חשו להאי דנפסק החוט ושגררה רגליה, דס"ל כמ"ש שאני התם דמחמת חולי הוא אבל כל שמחמ' חבטה א"י לילך כלל ובה"ג גרס לעיל שנפלה ורשב"א הקשה עליו מדהשיב לו ר"י שגרונ' שכיח נ"ל דלשיטתו אזיל דפסק עקרה רגליה לילך אע"פ שלא הלכה והיינו ע"פ הרוב א"א לעקור רגליה וכ"ש לילך הילוך שאינו יפה והאי מעשה שנפסק החוט והלכה קצת מן המיעוט הוא ומשו"ה הלכת' כר"י דשגרונה שכיח חוט השדר' לא שכיח, היינו דשכיח שגרונ' יותר מחוט השדר' שיהי' נפסק החוט ע"י נפילה ותהי' יכולה לילך קצת לכן תולה יותר בשיגרונ' דשכיח יותר משיהי החוט נפסק והלכה קצת כנ"ל ועיין

והנה הטור סימן ל"ב מביא דעת רשב"א בנפלה צריכה בדיקה בחוט השדרה וצל"ע דבסימן נ"ח מביא דעת הרשב"א דעקרה לא מהני דוקא הלכה, ודעת אביו הרא"ש דעקרה רגליה ג"כ מהני ולרא"ש כ"ש כשאינה הולכת יפה מהני והא הרא"ש כ' סתם דא"צ בדיקה וודאי דס"ל דאפילו בדיק' חוה"ש אין צריך ואיך כ' סימן ל"ב דינו של רשב"א בלי חולק דצריך בדיקה בחוט השדרה וצ"ע ומהתימ' שלא הרגישו גדולי אחרונים בזה ועיין בב"י בשם מהרי"ק שכ' אם עקרה רגליה מהני ולא חיישינן שמא לא תוכל לילך אבל אם אנו רואים שא"י לילך אז לא מתכשרת בלא בדיקה עיין בו, והנה המהרי"ק כתב כשאנו רואים שא"י להלוך ה"ה כשאינה יכולה להלוך הילוך יפה ג"כ ל"מ רק כשעקרה רגליה אמרינן מסתמ' כיון שעקרה רגליה תוכל לילך הילוך יפה ולפ"ז היה אפשר ליישב שיטת הטור דס"ל הא דכ' הרא"ש דקיי"ל עקרה אע"פ שלא הלכה היינו בסתמא אנו אומרים שתוכל להלוך אבל מודה הרא"ש כשאנו רואים שאינה הולכת יפה צריכה בדיקה ולפ"ז א"ש מ"ש הטור בסימן ל"ב בגוררת רגליה דצריכה בדיקה כיון שאנו רואים שאין הולכת יפה צריכה בדיקה גם לשיטת אביו הרא"ש ז"ל

והא דכ' הטור בסי' ל"ב דל"צ בדיקה רק בחוה"ש י"ל דנקיט במקצתו כמהרי"ק דמהרי"ק ס"ל דאם רואים שאינה הולכ' צריכה בדיקה בכל אברים כיון דריעות' לפנינו שאינה הולכ' יפה ובעקרה אין מחזיקים ריעות' והטור ס"ל כשיטת אביו דמודה באינה הולכת לפנינו יפה דחוששין רק לחוט השדרה משו"ה כ' שפסיקת חוה"ש מצוי' ע"י נפילתה וכ"ז כשרואין שגוררת רגליה אבל בעקרה לא חיישינן גם לחוט, ולכן כ' הרא"ש סתם דקיי"ל עקרה אפי' לא הלכה א"צ בדיקה אפי' בדיקת החוט א"צ ועיין

והנה הרשב"א בתוה"ב הקצר דף כ"א ע"א דפוס ווניצי' כ' על האי מעשה דבדקה ונמצא חוה"ש נפסק ודווקא בלא נפלה אבל נודע שנפלה חיישינן שמא עם נפילתה נפסק חוט שלה שפסיק' חוה"ש מצוי' עם נפילתה וזהו עצמו לשון הטור סי' ל"ב ושם ע"ב כ' דכל שאינה הולכת יפה צריכה בדיק' ומביא ראיה ממעשה שהיה שנפסק החוט וגוררת רגליה וסתר עצמו דלעיל כ' בהאי מעשה דל"צ בדיק' רק משום החוט והוא קושי' תב"ש שהבאנו וי"ל דמ"ש כשמביא האי מעשה דחוששין לחוט כיון שמצוי' שנפסק החוט ע"י נפילה זה כ' דאפילו לדסוברים דעקרה לילך כ"ש כשלא הלכה יפה דמהני מ"מ לפסיק' החוט חיישינן דמצוי' ע"י נפילה שנפסק החוט וכיון שנראה ריעות' ברגליה תולין בפסיק' החוט ע"י נפילה לאפוקי גירסת הבה"ג דמעשה שהיה בידוע שנפלה ומ"מ ל"ח לפסיק' החוט ואח"כ כשעסק ובא בדין נפולה בעמדה והלכה כ' דעתו דבעי הילוך יפה ומביא ראיה מהאי מעשה ול"ח לחלק לדינא בין פסיקת חוט לשאר אברים כמ"ש לעיל כן נ"ל והא"ש ביותר דהעתיק הטור לשון הרשב"א ממ"ש דחוששין לחוט שמצו' שנפסק ע"י נפילה לפמ"ש רשב"א כ"כ אפילו לדסוברים דל"ב הילוך יפה ואפי' עקרה מהני מ"מ באיכא ריעות' בהילוך חוששין לפסיקת החוט וכן ס"ל לטור בדעת אביו הרא"ש ז"ל הגם דס"ל דעקרה מהני מ"מ בגוררת רגליה חוששין משום פסיקת חוט דמצו' כנ"ל

והנה המחבר בסימן ל"ב סעיף ח' כ' בד"א בשלא נודע שנפלה אבל נודע שנפלה אבל נודע שנפלה חיישינן ולא כ' שחוששין לחוט כמ"ש הרשב"א וטור דלשיטתו אזיל בסימן נ"ח דפסק דעקרה ל"מ דבעי דווקא הילוך יפה וכל שלא הלכה יפה בעי בדיקה לכן כ' בסי' ל"ב סתם חוששין משמע לכל אברים כשיטת רשב"א לפי שיטתו כמ"ש

העולה מתוך דברינו דאין מרשב"א ראיה למ"ש בגורר' רגליה צריכה בדיקה בחוט דאפילו בפחות מעשרה חיישינן דתב"ש העלה זה מכח קושי' שהקשה על רשב"א וטור ולמ"ש אזד' הוכחתו וגם מן המחבר אין ראיה לדבריו אדרב' מדסתם המחבר וכ' חוששין הגם שי"ל דקאי על מ"ש תחלה סעיף זי"ן בהמה שגוררת רגליה אין חוששין לפסיקת החוט ע"ז סמך בסעיף ח' וכ' בידוע שנפלה חיישינן היינו משום החוט מ"מ יותר נראה דכוונתו דחוששין לכל אברים שנפלה גבוה עשרה ועיין

המורם מדברינו דאין ראיה מוכרחת לחוש לחוט השדר' אפילו בפחות מיו"ד ובנב"י קמא סי' כ"ב בסופו כ' הסומך על דברי האחרונים אין לתפוס עליו בכך ועיין נב"י תנינא סי' י"ז שדעתו נוטה להקל ועשה צרופ' שיטת הטור דל"ב הילוך יפה עיי"ש וכיון דש"ך ופר"ח וכרתי פשיטא להו דבפחות מיו"ד ל"ח אפילו לחה"ש וסלקנו הוכחו' התב"ש ודג"מ נקטינן כגאוני קמאי דקמאי וכנ"ל עיקר לדינא וד' יצילנו משגיאות ומטעיות

ויש לי מקום עיון בספק אם נפלה פחות מיו"ד או גבוה מעשרה אם חוששין לבדוק שמא נפלה גבוה מיו"ד או תולין להקל דלא מחזקינן ריעות' כזו שלא נודע שנפלה גבוה מיו"ד ועיין ש"א סימן ס"ד שהעלה שבדיקה אחר ששהה מעל"ע דרבנן הוא ולפ"ז נראה אחר ששהה מעל"ע וספק אם נפלה פחות מיו"ד הוה ספיקא דרבנן ולקולא משום היכא דאיכא לברורי למ"ש המג"א סי' תל"ז דכל דליכא חזקת איסו' ל"צ לברר במקום חזקה או רוב וכאן בספק דרבנן איכא חזקת היתר ועוד דאיכא טורח לבדוק כל האברים ועיין ש"ך סי' ק"י שכ' לתרץ שיטת ר"ת מש"ס זבחים משום כל דאיכא לברורי לפ"ז מוכח דצריך לברר הגם דבדיקה עצמה אחר מעל"ע דרבנן ואיכ' גם ס"ס צריך לברר ויש לדחות דווקא שידענו שנפלה גבוה יו"ד אבל באיכ' ספק בגוף הנפילה א"צ לברר והדברים ארוכים אלא באמת דמ"ש הש"א דבדיקה זו דרבנן ולא מצא התנגדות רק הר"ן בביצה ועיין פמ"ג במשבצות סי' נ"ח שהניח הדבר בצ"ע. ובמח"כ ש"א ופמ"ג היה נעלם מהם לפי שעה כי הרשב"א ורא"ש ור"ן כאן ס"ל דבדיקה זו דאוריית' היא דהקשו כולם על הרי"ף למה פסק להקל הלכה אין צריכה בדיקה בדאוריי' היה לו למיזל להחמיר והא לכ"ע לכה"פ כשהה מעל"ע דהא למ"ד א"צ בדיקה עדיף מעל"ע דאפילו בדיקה א"צ ומ"ד צריך בדיק' לא יחלוק כ"כ דגרע משהה מעל"ע ואם בשהה מעל"ע א"צ בדיק' רק מדרבנן לא הקשו כלום על הרי"ף וע"כ דס"ל דבדיקה זו אחר מעל"ע דאורייתא וזו ראיה ברור' לפע"ד

ולפ"ז בספק נפלה פחות או גבוה יו"ד הו"ל ספק דאורייתא ולהחמיר כ"ש בדאיכ' ריעות' לפנינו שאינה הולכ' יפה וכ"ש וקו"ח לחוש לפסיק' החוט דמצוי' ע"י נפילה כמ"ש הרשב"א וטור ומ"ש הרשב"א וטור ומחבר בידוע שנפלה היינו הנפילה ידוע גם שא"י אם היה גבוה יו"ד

ב) בנאמנות הנכרי אי נפילה פחות מעשרה הנה אם היה ידוע לנו כי נפלה וספק אם נפלה פחות מיו"ד פשיט' שאין הנכרי נאמן ודבריו לא מעלי וכל שבלא דברי הנכרי היה אסור מספק ע"ד שביארנו בסמוך אין להקל משום עדות הנכרי ובנדון שלנו דלא ידענו שנפל' רק ע"פ הנכרי יש לעיין דבתשוב' מהרמ"ל סי' ס"ו בסופו ומביאו הש"ך בסי' מ"ח כיון דיש רגלים לדבר שעוסק בפרש ונמצא בידו מסמר נאמן להחמי' ואינו נאמן להתיר דמצאו במקום דלא מטריף ונ"ל בנדון שלנו לא דמי' לשם דכאן ליכ' רגלים לדבר הגם שאנו רואים דאינ' הולכ' יפה אנו תולים בשגרונ' דשכיח ונפילה לא שכיח עיין ש"ך סימן נ"ח ס"ק ח' ואין רגלים לדברי הנכרי דנפלה ומחמ' נפילה בא לה ועיין שו"ת חו"י סי' קמ"ח בהמה צולע' רגל שכ' שנכרי נאמן משום שיש רגלים לדבריו שנשבר' רגלה ג"כ לא דמי לנדון שלנו דנראה רגלה נפוח וצולע' וצריכ' בדיקה בלא דברי הנכרי שמא נשברה רגלה ועכשיו שאומר הנכרי שכן היה ולא בדק אפילו בדיעבד אסור כמ"ש החו"י ועיין בפנים וכ"ז ל"ש בנדון שלנו דבאינה הולכ' יפה א"צ בדיקה וא"ח לה כלל אלא לפמ"ש ש"ך סימן קכ"ז דבשלו הוא נאמן וכ"כ רשב"א בתשובה ועיין ש"ך סי' י"ו ס"ק כ"ג אפשר בנדון דידן הוי כמעיד על שלו וכ"ז שהוא בידו נאמן ואם אמר הנכרי קודם שמכר נאמן ולפי לשון השאלה משמע שלא מכר רק שנתנוהו למכור ולשחוט הבשר שלו ואפשר כיון דעבד השר הוא שאמר כן לאו בשלו הוא מעיד ואפי' תאמר דהוי כמעיד בשלו הרי גם בשלו נאמן כל די"ל להשביח מקחו